איך שלא מסתכלים על המשחק הביתי של מכבי חיפה מול הפועל נצרת-עילית, הפתעת העונה שעברה, הוא חשוב מאוד ואין סכנה שהאלופה והמוליכה תתייחס אליו בשאננות או כעוד מכשול שניתן לעבור בקלות. דווקא ארבעת משחקי הליגה, שהסתיימו כולם על חודו של שער, למרות היתרון המקצועי העצום במגרש, נוטעים הרגשה שרוחה של צ'לסי הדורסת והרומסת תרחף ממעל. אמנם רוני לוי עדיין לא במעמדו של ז'וז'ה מוריניו, וגם לא יהיה, אך קבוצתו מבצעת בדיוק , כמעט מתמטי, את שהוא דורש ממנה.
בפני החיפנים תעמודנה ארבע משימות, כל אחת חשובה בפני עצמה. הראשונה, ניצחון כדי להשאיר את פער חמש הנקודות מהמקום השני בעינו, ואולי אם האחרות תיכשלנה, להגדילו. אשתקד, אחרי המחזור השישי, לחיפה כבר היו חמש נקודות "פור" על מ.ס. אשדוד ( 16 לעומת 11) והשנה קבעה שיא לאומי חדש כאשר במחזורים 4-5 פתחה את הפער שמעולם לא הושג במגרשי הכדורגל שלנו. משימה שניה: לנסות ולנצח בפעם השישית ברציפות מתחילת העונה ובכך להשוות את שיא הקבוצה אותה אימן יצחק שום לפני שלוש שנים. אמנם, חיפה "יכולה להרשות לעצמה" לא לנצח, כי בכל מקרה תמצאו אותה בראש הטבלה במוצ"ש, וגם הישג זה ראוי לציון, מאחר ועד היום לא נמצאה קבוצה ישראלית ששהתה במקום הראשון לאורך 37 מחזורים ברציפות ( החל מהמחזור השני, אי שם בחודש אוגוסט 2004). אחרי המשחק, ובלי קשר לתוצאתו, חיפה תשפר את שיאה (38). וכפופה לכל אלה תוצאת המשחק. מאז שנצרת עלתה לראשונה לליגת העל, היא פגשה בעונה שעברה את חיפה, כבר על תקן אלופה, שלוש פעמים והפסידה בכולן. ספגה שבעה שערים וכבשה רק אחד אותו כבש ז'וז'ה ( מה יש לחיפה מקבילה עם כל הז'וז'ה ?) דוארטה, היום במכבי תל-אביב. נצרת תיאבק על הזכות ל"גנוב" נקודות ויהיה עליה להתאמץ, כי חיפה שבכל שנה מחלקת נקודות לקבוצות "קטנות" לא נוהגת להתחיל במצווה בחודשים האלה. ה"חלוקה" מתחילה בדרך כלל בדצמבר- פברואר.
לרשותו של רוני לוי יעמוד כל הסגל שהמשיך השבוע באימונים רגילים. פה ושם עלתה לכותרת דחיפה קטנה ואחרת, שהפיגה במעט את השגרה, ומעבר לכך הכל התנהל על מי מנוחות. כך שחיפה מגיעה רגועה, נינוחה ומרוכזת לקראת משימה מספר שש. נצרת תנחת בקריית-אליעזר במצב רוח לא אופטימלי במיוחד, לאור הפסדה הביתי למכבי נתניה. בלאו הכי, צריך יותר ממצב רוח כדי להוות יריב שקול לחיפה שלא עושה הנחות לשום קבוצה. שוב, התקפות חיפה מול מגננה נצרתית. איך זה יסתיים ?
