מחקר חדש בארצות הברית מלמד שקיימים מקרים רבים בהם מנותחים בבתי החולים קמים לפתע, במהלך הניתוח, וחשים את הכאב של כל המשתמע בטיפול כירורגי בגופם הכואב. בישראל דווח על 400 מקרים דומים, ומסתבר שמכבי חיפה אינה נמצאת ברשימת ה"מנותחים חיים", ולא במקרה. כי להבדיל אלפי הבדלות, במועדון האלופים מעדיפים ניתוחים כאשר ה"חולה המדומה" ער וכל חושיו עירניים. מה פתאום נזכרתי ? הרי איש לא מערער על עליונותם המקצועית של החיפנים. כי השבוע, אחרי הניצחון המינימלי בירושלים, ובניגוד לחד צדדיות והעוצמה במשחקים מול בני סכנין ומכבי פתח-תקווה, נשמעות מנגינות נוסח "תוציאו אותה מטופה הטוטו", "לא שייכת לכדורגל הישראלי" " זאת קבוצה טובה יותר מהעונה שעברה"- שלא לדבר על דברי השבח לשחקנים שבתחילת העונה שעברה אותם מהללים הציעו לרכוש עבורם כרטיס בכיוון אחד, לארגנטינה(קולאוטי) ודירסאו(ברזיל).
ולמעשה, כלום לא השתנה במכבי חיפה בשנתיים האחרונות. המאמן רוני לוי ממשיך בקו אותו החל לפני שנתיים. לקרוא ולא להאמין: " רוני לוי הוא מאמן מוכשר ויסודי, והעבודה שלו ניכרת היטב בדרך שהקבוצה שלו משחקת. תענוג לשבת במרומי היציע בטדי ולראות את מכבי חיפה זזה. איך 10 שחקני שדה יודעים בדיוק מה הם אמורים לעשות בכל סיטואציה". לא, אין לכם בעיה של הבנת הנקרא. תקראו שוב ושוב, ואם תזדמנו במקרה לספריה ציבורית, גשו ותוציאו את הגיליונות אחרי המשחקים שגרמו לשברון לב מול רוזנבורג ומאלמו, ולא תאמינו שמדובר באותו רוני לוי. בשני המקרים הטראגיים, מבחינה ספורטיבית כמובן, היה לנו את אותו המאמן רק בלי המזל, טיפ טיפת המצרך החשוב בכדורגל. מה חסר היה לחיפה מול הסקנדינביות ? מין גוסטבו בוקולי שירוץ לעבר דגל הקרן וירכז סביבו התנחלות שבדית ונורבגית עד שמחוגי השעון יעשו את שלהם ותישמע השריקה הגואלת.
הכי קל לבוא היום, בחלוף שלושה מחזורים בלבד ו"לדרוש" מההתאחדות לכדורגל להוציא את חיפה מהליגה. ה"דרישה" הזאת תמותן, קרוב לודאי בעתיד, במקרה של הפסד ראשון, אם כי ראוי להזהיר שרוני לוי כבר היה גם בסרט שבו לא מוכרחים בכלל להפסיד, לפני תריסר שנים, ושיאי גינס נועדו כדי לנפצם. איך שרים הילדים בפורים: מדוע לא יבוא פעמיים בשנה ? מכבי חיפה לא יכולה לסיים עונה שלמה בת 33 מחזורים ללא הפסד, אם כבר עשתה זאת בליגה בת 39 מחזורים ? קשה מאוד אבל... עדיין מוקדם להעריך אם מכבי חיפה תזכה באליפות העשירית שלה ויתפרו כוכב על חולצתה, ואם כן, באיזה קצב, ולא צריך להתרגש מההתלהבות החוץ-חיפנית, הנובעת יותר מתיסכול במרכז הארץ, שזאת תהיה אליפות בהליכה איטית יותר מאשתקד.
כן צריך להתלהב מההתנהלות החיפנית הנובעת מהתכנסותם של רוני לוי ושחקניו בתוך בועה, תוך התעלמות מוחלטת מהסביבה. בסך הכל חלפו חודשיים ופחות, וטונים שונים נשמעים למרחוק. לאן נעלמו אלה שהזדרזו להביט על האלופה הגאה כ"קבוצה מצורעת" שרבים מנסים להימלט ממנה. תומר בן-יוסף, גיל ורמוט, ואליד באדיר, אליניב ברדה ומי לא, לא רצו להגיע או להישאר למכבי חיפה משיקולים שלהם. תרנגולת הזהב הירוקה לא הבינה מה כולם נכנסו לפאניקה. רוני לוי המשיך באג'נדה של " השנה נהיה קבוצה חזקה יותר, ואת מי שרצינו הוא איתנו" וככל הנראה, מה שמרגיש מנותח ללא סמי הרדמה, לא מרגישים "מנתחים" חסרי הסמכה. גם המוטיב שהגו במשרד הפירסום "השנה מדברים במגרש" לא נועד רק לחפות על אלה שעזבו או אלה שבאו. לכל אות משקל סגולי משלה. חוכמה קטנה לבוא היום ולהצביע על רוני לוי כמאמן כל יכול. הוא לא לקח אליפות בטלפון, רשות הדואר לא העבירה לקבוצתו נקודות בדרך האוויר. הוא יצא להגנת התואר עם כל הכלים אותם הכין מבעוד מועד. רק לפני חודש וחצי למדנו שעם היערכות נכונה, כל התנתקות מסתיימת בקלות ועם מינימום נפגעים.
אם שמתם לב, יותר כבר לא נשמעים קולות שלא חוכמה לקחת אליפויות עם מכבי חיפה. האגדה הזאת פאסה. אולי בעוד עשר שנים, כאשר רוני לוי יאמן במחוז אחר, לא תהיה לו אפשרות לזכות בתארים. אי אפשר להתעלם מהעוצמה שברגליהם של שחקני מכבי"ישראל" חיפה, השם המסתורי של נבחרת ישראל. כפי שאי אפשר לעבור לסדר היום ולהביט מה קרה לשחקנים שעזבו את מכבי חיפה מרצונם הטוב. תמיד שיחקו כדורגלנים משובחים במועדון, לא תמיד הם הצליחו להביא למגרש את יכולתם האמיתית, והסיבות מגוונות. היום מדובר בקבוצה כמעט מושלמת בקנה מידה ישראלי. כמעט ואין בה נקודות תורפה, ולא במקרה. הסגל נבנה בצורה אמנותית כמו היה תמונה של ואןגוך. שני שוערים מצוינים, ניר דוידוביץ ותום אל-מדון, שני מגנים ימניים, אלון חרזי וקלמי סבן, שניהם בנבחרת. סבן לא פראייר. גם אם השנה ישחק פחות, סביר להניח שחולצת המגן הימני תפורה לגופו לשנים רבות, עקב גילו המתקדם של חרזי, הזוכה כעת לעדנה בגלל כושרו הגבוה. כך גם באגף השמאלי. חיים מגרלשווילי מספיק פיקח כדי להבין ש אדורם קייסי נמצא בשלהי הקריירה, ועדיף לו ללמוד ממנו מאשר להתרוצץ בקבוצה בינונית אחרת בליגה. לצמד רפאל אולארה ואריק בנאדו ניסיון עצום, ודקל קינן ממתין במיני סבלנות. הקישור משופע בשחקנים פנטסטיים. כבר לא מזכירים את ואליד באדיר, מעדיפים להתרכז ביכולתו הגבוהה של מיכאל זנדברג העושה קאמבק רציני. לא שכחנו את דירסאו, עידן טל וגוסטבו בוקולי, איש איש והתרומה האדירה. ואם מישהו התייאש כבר בצומת חדרה, יוזכרו רוברטו קולאוטי,יניב קטן ושלומי ארבייטמן. ואיזה כישרונות יושבים על הספסל !!
אלה דברים שלא נעשו יש מאין. הרבה מחשבה הושקעה בהם. פעם, כשמכבי חיפה רצתה להשיג מטרה ומהירות היא פעלה בחטף. אביא את הדוגמא הקיצונית ביותר. באמצע שנות השבעים הקבוצה נשרה לליגה א'. באמת, זאת לא בדיחה, הקבוצה שהיום מתחננים להעיף אותה מטופס הטוטו, נחשבה פעם לשק החבטות של הליגה. התכנסו כל "חכמי המועדון" וליקטו שחקנים מקריית-שמונה, הפועל טבריה, קריית-ים, מכבי חולון, בית-שאן וכו'. העיקר להביא שחקנים בולטים מקבוצות שבקושי שרדו בליגה. הרכיבו טלאי על טלאי, לא חשבו מה יהיה בשנה הבאה והכתובת הייתה על הקיר. הקבוצה קרסה ובגלל המדיניות העקומה בילתה שנים רבות, רבות מדי, בליגת המשנה. היום הכל מחושב, כאילו תוכנת מחשב בעסק. וזה "בסך הכל" פרי מחשבה של הצוות המקצועי וראשי המערכת. מכבי חיפה דהיום ערוכה לכל רעידת אדמה מקצועית. שלא כמו בזמן שאיל ברקוביץ וחיים רביבו נמכרו בבת אחת, או קנדאורוב במהלך העונה. במבט לאחור, אפשר ומכירתו של יעקובו איגביני בחודש דצמבר 2002 לפורטסמות', פגעה בסיכויי חיפה לזכות באליפות אותה לקחה לבסוף מכבי תל-אביב לפני שלוש שנים. זה היתרון האיכותי שחיפה רכשה על יריבותיה, וכעת ניתן רק להמתין עד חודש מאי, לדברי רבים הרבה מוקדם יותר, כדי לדעת אם שוב מי שטורח בליל שבת- אוכל את היריבות בשבת או בימי ראשון.
השבחים לרוני לוי אולי בבחינת תופעה חדשה בנוף הישראלי, אבל הקו שלו נראה בבירור כבר בתחילת עבודתו בבוגרים, ואולי עוד בקבוצת הנוער אותה אימן לפני שלוש שנים. מישהו בכלל זוכר את העובדה הזאת ? ההתלהבות מחיפה אינה בגלל שלושת הניצחונות הרצופים כמו בעקבות ההתלהבות של שחקניה, ההשקעה העצומה במשחקים שתוצאתם אינה עומדת בפרופורציה ליחסי הכוחות. אהבתי את תגובתם של אנשי מכבי פ"ת אחרי ההפסד בחיפה. לא עוד תירוצים על שוויון כוחות, שיפוט וכדומה אלא הכרזה חד משמעית: אם היינו לוקחים היום נקודה, זה היה שוד. לא להסמיק ? היתרון החיפני בחודשי אוגוסט-ספטמבר אינו אך ורק בגלל שהקבוצה החלה להתאמן ולשחק מוקדם מהשאר עקב ההכנה לגביע אירופה. אחרי שנים רבות יש לחיפה סילונים אנושיים. F-16 משופרים. המהירות הפנטסטית גורמת ליריבות לשחק הרחק מרחבתה ומתרכזת בניסיון לבלום את החוד המאיים. לא כדאי לצאת לרחובות, רצוי להגיע לאצטדיון בקריית אליעזר, אחרת האוהדים עלולים להצטער. אין דין צפייה בטלוויזיה כדין הצדעה לשחקנים ביציעים. אלה , לא רק שמחזירים תמורה עבור כל שקל, הם מחקו, שוב מחקו, את הבדיחה המסורתית שבמכבי חיפה השחקנים שבעים ואינם משתוקקים לזכות בעוד ועוד תארים. לכו וספרו את זה לשלוש המנוצחות לחיפה...
