אז מדוע האוהדים נשארים ספונים בכורסאות הטלוויזיה ולא מציפים את יציעי קריית אליעזר ? נשיא המועדון, יעקב שחר, סבור שאין להקיש ממשחק אחד, גם אם הוא נגד סגנית האלופה, מכבי פתח תקווה, שהקהל מדיר רגליו ממשחקי הבית של קבוצתו. על שלושה דברים אין ויכוח: למכבי חיפה הקהל הכי גדול בארץ, הקבוצה עשתה כמעט את כל המאמצים וחיפשה את כל הפתרונות להבאת אוהדיה ומכבי חיפה בנויה לתפארת מבחינה קבוצתית. אפילו קריאות גנאי, כאלה ואחרות, לא יסיטו את המחשבה שיש לאלופה את כל הכלים לזכות באליפות שלישית רצופה, משימה אליה הייתה קרובה פעמיים וכשלה על סף הסיום. לראשונה ב- 1986 כשבמחזור הסיום חיפשה תיקו ונוצחה 1:0 משער דרמטי בבלומפילד ב"משחק העונה" מול הפועל תל אביב, ארבע דקות לסיום. בפעם השניה, כשמסרה במו רגליה את הכתר למכבי תל-אביב בגלל הפרש שערים. השנה מצפים לראות אם יש ביכולתה לממש את הציפיות ממנה, ורק ממכבי חיפה יש ציפיות.
" אחרי החגים" אינה רק קלישאה פירסומית, זאת עובדה שקשורה בעבותות למשחקיה הביתיים של מכבי חיפה בחודשים אוגוסט-ספטמבר. בשנות החמישים, ליגות הכדורגל בארץ לא נפתחו בחודשים החמים האלה, שלא לדבר על ימי המועד הרבים. יחסית למספר התושבים בחיפה, מדהים לראות שמספר הצופים בשנות החמישים, השישים והשבעים, זהה בכמותו למספר הצופים שהגיעו למשחקי הבית של מכבי חיפה מול בני סכנין ומכבי פתח-תקווה. בהבדל אחד. אז, בימים ההם, הספורט הווה את מקור הבידור היחיד. בחיפה היו מגוון מקצועות ספורט, החל משחייה וכלה באיגרוף ז"ל, והכדורגל היה היהלום שבכתר, אפילו שמכבי חיפה זכתה רק בגביע אחד.
היום אין יותר ספורט בחיפה. רק מכבי חיפה בכדורגל, ולא קבוצה ששורדת כדי שיגידו שהיא שומרת על גחלת נעוריה. קבוצה גאה, אלופה אמיתית שהאשמה המוטלת לפתחה מסתכמת בהפיכת הליגה למשעממת וחסרת תחרותיות. לכו וספרו את זה לדור האוהדים הקודם, שהיה מוכן "העיקר לא לרדת". דור דור ושאיפותיו. מכאן אולי האכזבה היחסית. גם באיטליה מתחילים להבחין בתופעת היציעים הקרחים, בניגוד לאנגליה וספרד שם המנויים נחטפים כלחמניות טריות, לפני שהמועדון הצהיר על מגמותיו והרכבו. למסורת הזאת חותרים ראשי מכבי חיפה. ובשום פנים ואופן אין להיתלות בנעשה במכבי תל-אביב. שם החליטו, לרגל מאה שנה להווסדות המועדון, לעשות את מכסימום המאמצים כדי לנסות ול"גנוב" ממכבי חיפה את ההילה והכתר. לכולם ברור שלא בכל שנה יימכרו רבבת מנויים. מדובר במבצע חד-פעמי, מעין התגייסות טוטאלית של כל מה שמרכיב קבוצת כדורגל. בקטע הזה, מכבי חיפה מזכירה את הקו הרציף במוניטור של חולה לב. היא שומרת על מאזן של 4000 מנויים ומעלה לאורך שנים רבות, ולא חשובים השחקנים המופיעים. ובניגוד לקבוצות אחרות, במכבי חיפה שיחקו שחקנים מצוינים על באמת. אם נסתכל על ה"זמן החדש"- מאז ימי האליפות הראשונה- הרשימה אדירה: אבי רן ז"ל, איתן אהרוני, ציון מרילי, אברהם אבוקרט, ברוך ממן, זאהי ארמלי, משה סלקטר, רוני רוזנטל, דניאל בריילובסקי, ראובן עטר, איל ברקוביץ, טל בנין, חיים רביבו, סרגיי קנדאורוב, אלון חזן, רוני לוי, משה גלאם, אלון מזרחי, יוסי בניון, יעקובו איגביני, ננאד פראליה ועוד עשרות כוכבים על הדשא. אלה היו אמורים, כל אחד לחוד וכולם יחד, להריץ לקופות רבבת אוהדים לרכוש מנויים, וזה לא קרה. השנה הלכו לקראת האוהדים והציפו אותם במבצעים: הורידו מחירים בג', קבעו את יציע ג' למנויים בלבד, יציעי 13-14 הפכו ירוקים כבר אשתקד, כאשר פעם ישבו בהם אוהדי הקבוצות היריבות. כמו כן הוצאו למכירה מנויים לדור הצעיר ולמשחקים המרכזיים. מי שהתגעגע לתוכנית "שירים ושערים" קיבל אותה מחדש בשבתות, אך מה לעשות ומכבי חיפה הפכה לקבוצת יום ראשון ופריים-טיים? ותוכנית רדיו מיתולוגית, מעניינת ככל שתהיה, בלי מכבי חיפה כמוה כמרק תפל. אפילו שעדיין ישנם כאלה הטוענים שתוצאות משחקיה "ידועות מראש".
קל יותר לנתח את התופעה, כאשר מעיינים במספר הצופים, פחות או יותר, שהגיעו למשחקי הבית בחודשי אוגוסט - ספטמבר בעשרים השנים האחרונות. אין הפתעות, אין שינויים ואין חדשות מרעישות. ברגע שהגיעו לחיפה קבוצות עם מחנה אוהדים קטן, הקהל החיפני נשאר בבית. מתי בני סכנין מילאה את איצטדיון קריית אליעזר ? מתי מכבי פתח-תקווה הביאה לקריית אליעזר יותר מרבבת צופים ? אולי בשנת האליפות הראשונה, כשחיפה דלקה בעקבות בית"ר ירושלים. ביום ראשון ספרתי 14 אוהדי מכבי פ"ת !!! רק שתי קבוצות מסוגלות למלא את קריית אליעזר במחזורי הפתיחה, בראש וראשונה בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב. אשתקד, למשחק הפתיחה מול הירושלמים הגיעו כ- 13 אלף צופים, לפני שנתיים, מספר זהה, במחזור השלישי של עונת 98/99 (14000) ובעונת 2000/01 באו 15000 למשחק במחזור הרביעי שנערך בספטמבר.
עונת 2000/01 היא העונה היחידה בכל תולדות מכבי חיפה בה הקהל הגיע בהמוניו ב"חודשים האסורים". שורו: מחזור ראשון נגד חולון (9000) מחזור שלישי מול הפועל ת"א (15000) וכאמור, מול בית"ר אותה כמות ובמחזור החמישי נגד ראשל"צ (6500). ויש לכך הסבר: עונה קודם לכן, כשאלי כהן הגיע לאמן וחולל מהפכה בהרכב השחקנים, באו לצפות בקבוצה שהפסידה אליפות להפועל תל אביב, למרות שהפגינה את הכדורגל הכי משובח בליגה. הפעם, עם מאמן חדש, רצו לראות "נקמה" ובסוף העונה באו על שכרם. אצל אלי כהן, האוהדים הצביעו ברגליהם ושום קבוצה גדולה לא שיחקה בחיפה. מול ראשון לציון הגיעו 14000 צופים ( לא, אין כאן טעות דפוס) במחזור הראשון, בשלישי נגד בני יהודה 12000 ובחמישי, נגד כפ"ס לא פחות מ- 14000 והמספרים מדהימים בכל קנה מידה, כי הקבוצות האורחות נטולות מסות אוהדים. מי שרוצה לבדוק כיצד התייחס הקהל החיפני, אחרי שקבוצתו זכתה באליפויות, יבחין שאחרי האליפות הראשונה הגיעו למשחק הפתיחה מול הפועל פתח תקווה 6000 צופים בלבד, אחרי האליפות השניה 10000 בלבד ועוד ב"דרבי" (מחזור שני), את משחקי האליפות השלישית התחילו באוקטובר, ברביעית באו רק 7000 אוהדים למשחק הפתיחה מול מכבי הרצליה, אחרי שתי האליפויות של אברהם גרנט, נערך משחק אחד ללא קהל (הפועל פ"ת) ובשני, מול בית"ר ירושלים, לא יותר מעשרת אלפים. באליפות השניה הגיעו 8000 צופים לשני משחקי הבית נגד כפר סבא וראשון לציון.
את אמת המידה הרצינית הראשונה, ניתן יהיה לקבל ב- 2 באוקטובר, עת ייערך המשחק המסקרן בין מכבי חיפה להפועל תל אביב המתחדשת (?). התאריך מעט בעייתי, בגלל סמיכותו לראש השנה, אבל מספרים לנו ש"הצבא האדום" מסוגל למשוך את "הצבא הירוק" מכורסת הטלוויזיה ליציע. גם בזכות מאבק הירושה, גם בגלל מאבק המוחות בין המאמן המעוטר ביותר(קשטן) למאמן המליח ביותר כיום (רוני לוי) וגם בגלל שתמיד אוהדי הפועל ת"א הגיעו. טעות לחשוב שאירועי סוף העונה שעברה, מאיימים על הגמוניית האוהדים בירוק. אשתקד, כאשר שחקני הפועל תל-אביב היו טרודים במאבק הישרדות נגד הירידה, כולם התלהבו מיכולת הגיוס של אוהדיהם שמילאו את בלומפילד והצדיקו את המוניטין. ההיסחפות עבדה גם הפעם. כי מכל ה"קהל הכי טוב בארץ" הגיעו למשחק הבכורה העונה, מול בני יהודה בבלומפילד 8000 צופים בלבד. שתי קבוצות מקומיות ופחות קהל מאשר למכבי חיפה מול סכנין. עוד עבודה בעיניים ? אם נגד הפועל ת"א המגרש לא יהיה מלא, קיימת אולי בעיה שורשית שאינה קשורה למחירי כרטיסים, שידור בטלוויזיה ( מי בכלל יכול להשוות צפייה במהלכים ופריסה במגרש, למצלמה הממוקדת אך ורק בכדור) או שעת המשחק. להתראות "אחרי חגים" ובמקרה של הפועל ת"א, לפניהם.
