בקלות בלתי נסבלת לא צויין כראוי, שיאם החדש של צמד בלמי מכבי חיפה, אלון חרזי ואריק בנאדו ששברו את מחסום ההופעות הבינארציות (86), אך אלה שימשו רקע מצוין לשני השוערים של... מכבי חיפה, ניר דוידוביץ ותום אל-מדון ששימשו שוערים ראשונים בשתי הנבחרות הלאומיות שלא נוצחו בשוויץ. לא היה בעולם וגם לא תשוב תופעה ששני שוערים מאותה קבוצה יקבלו את הציון המכסימלי - 10 - על הופעה בינלאומית. ההופעה הנפלאה של אל-מדון, שוער הנבחרת הצעירה, רק חיזקה את מה שידענו. שוער המשנה, שיכול היה לשחק בכל אחת מאחת עשרה הקבוצות האחרות בליגת העל, מעדיף את הישיבה על הספסל החיפני. לצד שיקולים אישיים, ברור לאל-מדון שאין כמו החממה בבית כדי ללמוד ולהתפתח ולהגיע למצב שיתמודד על האפודה השחורה/ צהובה מול... ניר דוידוביץ.
לאל-מדון, ששותף לשתי זכיות באליפות ולהופעה בגביע אירופה, יש מורים מצוינים. מלבד מאמנו האישי, גיורא אנטמן, שזכה לציון 9 בעונת 90/91 במשחק מול בית"ר תל אביב, כמחליפו של ויקטור צ'אנוב שנפצע, ראה השוער המוכשר את ניר דוידוביץ שולח את זרועות התמנון שלו ב"מאסטיה" של ולנסיה, שומר על זער נקי מול השמנא וסלתא של כוכבי הליגה הספרדית וקוטף את הציון 10 הנדיר. לשניים אלה קדם שוער אחר שזכה לאשראי העצום. הכוונה לאותו ויקטור צ'אנוב האוקראיני בעל זרועות הפלדה וקריאת המשחק הנדירה. בעונתו הראשונה, בעונת ה"דאבל", חיפה לא שיחקה מי יודע מה, הפועל פתח תקווה של אברהם גרנט הלהיבה מעט יותר, אך בין קורות חיפה ניצב שוער ענק תרתי משמע, שהגיע לשיאו בתיזמון מושלם. התפאורה: איצטדיון רמת-גן. היריבה: מכבי תל אביב, ללא כל כוונות רציניות מלבד ניסיון להפריע לחגיגות האליפות באוויר החיפני. החיפנים, ללא המאסטרו, ראובן עטר (צהובים) ניצחו לבסוף 1:4 אבל שלוש הנקודות הושגו בגלל עמידה פנטסטית של צ'אנוב שהדף שני פנדלים (!!) מרגלי איציק זוהר וניר קלינגר. בתוספת למספר עצירות גדולות במחצית השניה קיבל השוער החיפני את הציון של המתעמלת הרומניה, נאדיה קומאנצ'י באולימפיאדה.
לדוידוביץ, מהשוערים הטובים שהיו אי פעם לישראל ( ואם מישהו מתעקש, כדאי להזכיר ליעקב חודורוב ה"גדול" שער שקיבל מול מכבי חיפה, כששיחק במדי שמשון ת"א, או יצחק ויסוקר שספג שער בין הרגליים ממרחק 40 מ' מרגלי קשר מכבי חיפה, יואב לוי, והרשימה ארוכה-ארוכה) לא היה מושג מהדרמה שהתחוללה מאחורי הקלעים בין אברהם גרנט לשוער המשנה, דודו אוואט. וגם אם כן, דוידוביץ כבר יודע שבזכות ההתמדה, הכישרון והמקצוענות, אין לשום שוער סיכוי, כשהוא "מחליט לגרשו". אוואט עזב את מכבי חיפה בטריקת דלת בגיל נוער, ועבר להפועל חיפה, בגלל ניר. הוא רגז על המאמן דאז, ראובן הלד, שהעדיף את דוידוביץ המגוייס הטרי, על פניו. פעם שניה, לפני ארבע שנים, כשאוואט הוזעק למלא את מקומו של דוידוביץ בגלל פציעה מספר בלתי זכור שלו. אוואט הפגין יכולת סבירה, אך ברגע שדוידוביץ שב לאיתנו, המוכשר והטוב חזר לשער, עד לפציעה הבאה של ניר שמנעה ממנו הופעה היסטורית בגביע אירופה לאלופות. ושוב, כשדוידוביץ החלים, אוואט עזב בכעס.
בקריירה של דוידוביץ "מאבקי ראש בראש" גם מול שני שוערי עבר, אחד מהם מצטיין (רפי כהן) והשני בינוני וחסר תארי אליפויות (בוני גינזבורג). רפי כהן הבין בזמנו (1995) שה"ילד" מתדפק על דלתות ההרכב הראשון ובשיחה גלויה בין השניים "סוכם" שרפי יעזוב כדי שדוידוביץ יתקדם. כעבור שנתיים נתקל יליד מחלקת הנוער בגינזבורג שהובא על ידי המנג'ר דאז, גיורא שפיגל, מבלי שאיש יבין מדוע. גינזבורג מעולם התיימר להגיע לרמתו של דוידוביץ, ואולי בגלל עובדה זו, הוא נוטר לו עד עצם היום הזה, אך נחישותו של דוידוביץ החזירה אותו לשער חיפה במהירות. רק שאלה אחת נותרה פתוחה, וגם לה יש פתרון מיידי. איזה שער יכול לזכות ב"שער האומלל" בתולדות מכבי חיפה ? לדוידוביץ זוכרים את הפאלטה מול מאלמו, שגרמה לאכזבה עצומה, אבל השער העצמי שספג דודו אוואט מול בית"ר ירושלים, כאשר אלון חרזי החזיר לו כדור דרדל'ה ממרחק וזה חמק מתחת לרגליו, הוא השער הכי מוזר אי פעם. במקרה הזה, ניצחון לאוואט...
