את הקיץ הזה ינסו לשמר בכדורגל הישראלי כ"עונת המלפפונים המוצלחת ביותר". כל מה שדמיון פורה עשוי להמציא, קרה בחודשיים האחרונים. מיטב השמות, והדגש על שמות, עזבו מועדונים לטובת אחרים, בעיקר קבוצות תחתית. גם מכבי חיפה השתתפה בחיזוק קבוצות תחתית. המלונאי הקרואטי עבר למכבי תל אביב (מקום שמיני בעונה שעברה בפער 31 נקודות מהאלופה), ואליד באדיר ואליניב ברדה ירדו מהאולימפוס להפועל תל אביב ( מקום תשיעי במרחק 32 נקודות ממכבי חיפה). זו תרומתה הצנועה של חיפה לשיפור רמת הכדורגל בישראל.
מבחינתם של הירוקים, הקיץ מסתיים באכזבה. ההדחה מגביע אירופה נראית כיום כסיוט ביעותים רחוק, משאירה טעם מר אבל לא מספיק כדי להוציא את השחקנים מאיפוס או להכניסם למסלול חשיבה שלילי. בכדורגל אין אתמול- קיים המחר, ושחקני האלופה יודעים שהם לא יזכו להנחות משום קבוצה בליגת העל. עדיין רואים בהם את הקבוצה החזקה בישראל, עדיין הם נחשבים כמועמדים הרציניים ביותר לתואר העשירי בתולדות המועדון. חיפה לא נחלשה, אדרבא, היא התחזקה במקומות הנכונים, משחקה הפך למהיר יותר והניסיון העצום ששחקניה מביאים לליגה, על אף שלא הצליח להושיע בגביע אירופה ( דווקא בנבחרת כן), צריך להעניק את התמיכה לקראת הריצה לתואר.
לרוני לוי וחניכיו אין את הלוקסוס לנוח על זרי הדפנה. הקלישאה שאוחזים בה מספר מאמנים ש" בעונה הבאה נרצה לקפוץ קדימה לפחות במדרגה אחת" לא מוכרת בחיפה. זאת הפעם היחידה שקלישאה אחרת " מי שלא מתקדם- נסוג לאחור" בטלה בשישים. חיפה רוצה את המקום הראשון, ראשית כי רוב שחקניה הורגלו להיות אלופים, שנית כדי להישאר ראשונים ולעשות ניסיון נוסף להגיע לבית האלופות, אחרי שני ניסיונות מרים ושלישית, אם חיפה לא תמשיך להפגין את הכדורגל המשובח בליגה, המקטרגים עלולים ל"האשימה" בהתחברות לשאר הקבוצות. והיא בכלל שואפת להתנתקות, כפי שהורגלנו. רוני לוי המשיך לבנות השנה קבוצה לפי צרכי מכבי חיפה, מבלי להתחשב במה שעשו היריבות הפוטנציאליות. חיפה נזדקקה למגן ימני, לאור העובדה שקשה יהיה לאלון חרזי למשוך עונה שלמה, והביאה את קלמי סבן, שחקן ההרכב הראשון של נבחרת ישראל. באגף הנגדי, חיים מגרלשווילי הציג יכולת מצוינת בעונה שעברה, ולמרות זאת אדורם קייסי שב כדי להעניק מניסיונו למערך העורפי. עם שני המגנים הימניים והשמאליים הטובים במדינה חיפה מכוסה. תוסיפו לאלה את הבלמים אריק בנאדו ודקל קינן, כל אחד בנבחרתו הוא (בוגרת ואולימפית) ואת הבלם הצ'יליאני, רפאל אולארה, כדי להציג מערך הגנה כמעט מושלם, במושגים ישראלים.
עזיבתו של ואליד באדיר יצרה "בור" מסוים ורק הזמן יוכיח אם במקומו יימצא כדורגלן אחר. העבר מוכיח שאם שחקן טוב אחד פורש, מגיע אחד אחר. שלא לדבר על ההזדמנות להעניק אשראי לשחקנים שלכאורה לא נלקחו בחשבון להרכב הראשון. לחבייאר דירסאו אין מתחרים, לרביד גזל יהיה מקום וכך גם לגבי בוקולי, זנדברג וכמובן עידן טל. תמיד ניתן יהיה להשתמש בשירותיהם של ליאור רפאלוב ושי בירוק. ובחוד, עוצמה שתימדד תחת זכוכית מגדלת. רוברטו קולאוטי אינו זקוק לקבלות, שלומי ארבייטמן, שלא ברור כמה שערים יצטרך לכבוש כדי לתקן את ה"פאשלה" מול מאלמו, יניב קטן ועדן בן-בסט צריכים להבקיע לפחות 70 שערים בעונה. מבט לאחור ימצא את שני השוערים, ניר דוידוביץ ותום אל- מדון, דרוכים ומוכנים לסגור טוב יותר את שערם בפני חדירת מסתננים בצבעים שונים, לרחבת שערם.
מאיזו זווית שלא מסתכלים, דגם 2006 של מכבי חיפה משופר. מכונית ספורט בעלת תאוצה גבוהה. לא הצמידו לה כל מיני שמות מההפטרה, כולם מסתפקים ב"אלופה". קצר וקולע. ירוקתיקוס ? לא מתאים. רק אלופה. כאמור, בכדורגל העבר נשמר בארכיונים, ובכל זאת מבט לעבר נתוני המילניום החדש, מגלה עליונות חיפנית בולטת מאוד. חיפה איבדה את מספר השחקנים האיכותיים הכי גדול בליגה ובתקופה קצרה. קלשצ'נקו, מיכאלסקי, פראליה, עטר, יעקובו, בניון, המלונאי מקרואטיה, באדיר ואחרים, ותמיד נמצאו מחליפים מתאימים. אפילו אדורם קייסי שעזב להפועל פתח תקווה, לא האמין שמגרלשווילי יצליח להיכנס לנעליו הגדולות. ומסתבר שהן התאימו כמו הנעל האבודה לסינדרלה. קייסי לא זכה באף אליפות במקום אחר, וכך גם יוסי בניון, ראובן עטר, ואליד באדיר ושורה ארוכה ומתמשכת של שחקנים מצוינים. מהסגל הקיים רק אלון חרזי "הביא מדליה" ממקום אחר ( בית"ר ירושלים). דוידוביץ, קטן, עידן טל, בנאדו, מגרלשווילי, זנדברג ואחרים יודעים באיזה צד מרוחה המרגרינה. גם אם תשאלו את קוסם העבר, בלית ברירה ייאלץ להודות שאת שתי האליפויות היחידות בקריירה הארוכה שלו השיג במדים הירוקים וגם שלושה גביעים. מלבד ההישגים בחיפה, אין לו מה לספר לנכדים. משונה אבל עם עובדות לא מתווכחים. המספרים מדברים בעד עצמם. לא צריך להזכיר את ארבע האליפויות בחמש השנים האחרונות. אם נתרכז ב"ארבע הגדולות" ( רק בישראל קבוצות במקומות 8-9 נחשבות משפיעות) מכבי חיפה כבשה 335 שערים במילניום האלף. מכבי ת"א משתרכת מאחור (249) הפועל תל אביב (240) ובית"ר ירושלים (212). היתרון הזה נראה מזערי לעומת הנתון הבא. מכבי חיפה החזיקה במקום הראשון ב- 122 מחזורים מתוך 170 ששוחקו בחמש השנים החולפות. באחוזים מדובר ב- 71% וזמן רב לא הייתה בישראל קבוצה כל כך איכותית. זאת כנראה הסיבה העיקרית שחלה התעוררות דרמטית בשוק ההעברות הישראלי. רוצים לשדוד לחיפה את תואר הקבוצה הטובה בישראל, ושחקניה לא יוותרו בקלות על מעמדם, כבודם ואיכותם.
חלק רב בדחיפת השחקנים יהיה לקהל האוהדים. אם מביטים לעבר מספר המנויים שהקבוצה מכרה עד כה, עלולים לחשוד שמא קיים נתק בין הקבוצה לשחקן ה- 12 שלה. במכבי תל אביב מובנת ההתלהבות. כוכבי עבר בתוספת לעובדה שהקבוצה זכתה ( עלאק, זכתה, קיבלה שי ממכבי חיפה...) רק באליפות אחת בעשר העונות האחרונות. בהפועל תל אביב שניצלה מירידה לליגה השניה ברגע האחרון, מנסים להחזיר את האליפות לבלומפילד. גם בפעם היחידה בו זכתה ב- 17 השנים האחרונות, מכבי חיפה מעורבת ישירות. אלמלא ניהול גרוע של המאמן אלי כהן, כי לרשותו עמדו שחקנים טובים יותר, גם את התואר הזה היו גוזלים מדרור קשטן ששב כדי לנסות ולהוכיח שהוא עדיין המאמן המצליח של הכדורגל הישראלי. בשבת, אחרי הניצחון הקל של הפועל בדרבי התל-אביבי (0:3) נשמעו מכל עבר קולות המשבחים את האדומים שמשחקים כדורגל מאורגן, מסודר וממושמע. משעשע, מאחר ומכבי חיפה משחקת כבר שנתיים מאורגן, מסודר וממושמע בתוספת "לא משמעותית": כישרונית ודורסת. באמת הערה זניחה שגורמת לטבלה לא לשקר. אוהדי מכבי חיפה עדיין "רדומים" משהו. הם לא צריכים להתבונן מעבר לכביש. בחיפה ישנה רק מדרכה אחת, ירוקה , ובשאר הערים ניתן רק להניח שם מול שם ולבדוק. האם יש שחקנים טובים יותר מניר דוידוביץ, קלמי סבן, אלון חרזי, אריק בנאדו, אדורם קייסי, חיים מגרלשווילי, דירסאו, עידן טל, בוקולי, זנדברג, קטן, קולאוטי, ארבייטמן והצעירים. בלי לשאול את ראשי הקבוצות שממול, הם מוכנים לקלוט קומפלט את ההרכב החיפני. הבעיה שחיפה מסרבת.. גם ההיסטריה אינה מובנת. במרכז הארץ מתלהבים שבמשחקי גביע הטוטו הגיעו 8000 ו- 11000 צופים. "תופעה חסרת תקדים" זועקות הכותרות ומה מלמדת ההיסטוריה ? ב- 17 באוגוסט 2002 הגיעו 14 אלף חיפנים כדי לצפות במכבי חיפה מפרקת את הפועל פתח-תקווה 0:5 בגביע הטוטו. שלא כמו "שם", בחיפה הבטיחו הצגה וכדורגל, ועמדו בהתחייבות. פעם נוספת כעבור שנה, ושוב כמות חסרת תקדים, הפעם מול בני סכנין (0:0). ולא סביר להניח שאוהדי מכבי חיפה חושבים שגביע הטוטו חשוב יותר ממשחקי הליגה. השנה תהיה להם סיבה להגיע למגרשים כי הפועל תל אביב, מכבי תל אביב, בית"ר וסכנין ימלאו את היציעים הדרומיים. אם האוהדים שלא רכשו עדיין מנויים. מצפים שוב לשבת בכורסת הטלוויזיה, לשלם מספר שקלים ולעודד על ידי צפייה במסך הקטן ו...קריאת עיתונים ואתרי אינטרנט, כנראה שאינם מפנימים שהבחורים בירוק משקיעים המון כדי שלאוהדים יהיה במה להתגאות גם בעונה הקרובה.
