שמעון א. מקריית-מוצקין (שם אמיתי) שוכב מאז חודש אוקטובר האחרון בבית החולים "הדסה" בירושלים. המתין להשתלת לב. בשעה טובה ומוצלחת מבחינתו, ועם כל הכאב העמוק, לפני שבועיים נמצאה משפחה אבלה וכואבת שתרמה את ליבה של בתם ז"ל, כדי ששמעון א. יוכל להמשיך ולחיות. לא במקרה, שמעון א. אוהד את מכבי חיפה מאז עלייתו לישראל לפני 43 שנים. כל יוצאי רומניה העדיפו לאהוד קבוצה קטנה, הפועל חיפה, שמעון א. העדיף את הירוקים. בשנתיים האחרונות שורה 18 כיסא 34 ביציע 4 לא ראו את שמעון א. במשחקי הקבוצה. ההליכה קשתה עליו והוא נאלץ לצפות במשחקיה בטלוויזיה ולהסתפק בקריאת עיתוני הבוקר, אלה שפעם כינו אותם צהרונים והיום מחולקים בחמש בבוקר.
אלמלא שלל הפרשנויות הססגוניות, ספק גדול אם שמעון א. היה מגיע להשתלת הלב במצב רוח ראוי. ממיטת חוליו ויתר על הופעות של יעקב כהן, דודו טופז, ישראל קטורזה, אדיר מילר, נאור ציון, שלישיית פרוזאק, מה קשור ושאר הג'מעה שגם בימים קשים מצליחים לסחוט חיוך מאנשים שמצב הרוח שלהם בשפל. שמעון א. קיבל זריקות עידוד מדי יום, שנים רבות אחרי שגדולי הבדרנים בישראל, דז'יגאן ושוחמאכר, השכיבו על הריצפה את כל מי שהבין עברית וגם את מי שלא. הוא מכיר את ה"סחורה", את השיטה הישראלית לנתח משחקים א ח ר י ולהתעלם מה"לפני" אפשר לומר הכל על רוני לוי, מאמנה המתוסכל של מכבי חיפה. אי אפשר להאשים אותו בהיעדר הקרבה עילאית למען הקבוצה בימי טרום גביע אירופה. נסע לחפש שחקנים, עיבה את הסגל הקיים, ערך מחנה אימונים מעולה בהולנד, ומעולם לא נראתה קבוצה ישראלית טוב יותר בשלב כזה של העונה. רק על דבר אחד אי אפשר לסלוח לרוני לוי, ואולי כדאי שארגון המאמנים יקח זאת לתשומת לבו. מאמן חייב להיות גם כירורג וקרדיולוג. אם לרוני לוי היה מושג בשני השטחים האלה, הוא היה מאמן מושלם. הייתה לו היכולת, מעבר להכנת המערך הטאקטי, הקרנות המשחקים והרבצת ציונות, גם להשתיל זיכרון במוחם של אלה שמעדיפים, כל אחד מסיבותיו הוא, לזכור את מאלמו ולשכוח את רוזנבורג. יש אחד שלא רצה לשכוח את הנורבגים המעצבנים שהסתייעו ב"כוח עליון" (הפסקות חשמל) כדי לשחק בליגת האלופות. החוצפה לבוא ולהאשים את הנשיא יעקב שחר, את רוני לוי וכל מה שזז בירוק, שבגלל היעדרם של המלונאי הקרואטי וואליד באדיר, מכבי חיפה כשלה מול השבדים, רק זיכרון קצר מסוגל להמציא. מה היינו עושים אלמלא לא היו ארכיונים בעולם ? היו ממלאים לכם את הגיגיות בברווזונים שטים לשום מקום.
מאחר וחלפו עברו להם הימים בהם ספרים נשרפו במזיד, הצצה קלה לעבר ההרכב של האלופה הנצחית (את זה לפחות ניתן לזכור בעל פה, עניין של הרגל...) מגלה שבמשחק הטראומה אשתקד, הופיעו גם הופיעו שני שחקנים בשמות זהים. המלונאי הקרואטי, זה שעזב את מכבי חיפה כי לא נתנו לו לשחק שש-בש בדרך לבאר שבע, וואליד באדיר לא יכולים להצטרף לפירסומת הנפלאה של "סלקום": " אני לא ג'ובני רוסו, אני לא וואליד באדיר..." כי הם כן היו שם. יהודים רחמנים, תאמינו לי. היה לח, היה חם, המשקפיים התמלאו באדים אבל ראיתי אותם, ולא חלמתי. רץ שם מספר 11 במשך 120 דקות ומספר 5 שיחק 99 דקות ואפילו הבקיע שער נפלא. אני לא מאלה שנוהג להאשים שחקנים בתקלות. האשימו את באדיר שגרם לעבירה ממנה נכבש שער הכבוד הנורבגי שהוליך להארכה ולטראומה. בקיצור, כל מי שלא היה נגד מאלמו היה במשחק מול רוזנבורג. ושניהם, המלונאי הקרואטי ובאדיר, כל אחד במקומו החדש, זוכרים זאת היטב. חסרו להם (ולנו) מאה שניות כדי להגיע בפעם השניה לצ'מפיונס ליג. אז מה כל האוואנטות שחיפה הפסידה למאלמו כי הם לא היו ? היו גם היו. השנה הם פשוט גם נהנו...
זאת הסיבה שרוני לוי, כמו אברהם גרנט, אינם מרשים לפסיכולוגיה בגרוש לקלקל את השורות במכבי חיפה. עם כל הצניעות, יש עוד מאמן ישראלי שמשקיע כל כך הרבה כדי שקבוצתו תצליח? עברו הימים שבדיחות כמו "עם מכבי חיפה ניתן לזכות באליפות בטלפון" החזיקו. מכסימום מים. עידן המאמנים התגרנים חלף-עבר לו. היום, אם לא נוסעים להשתלמויות ולומדים ממאמנים גדולים, צועדים לאחור. נכון, רוני לוי השתלם "רק" אצל ז'וז'ה מוריניו מצ'לסי. קטן על אלה שמאשימים את המאמן החיפני בכישלונות החיפנים באירופה, ואלה אחלה כישלונות. וצ'לסי הגדולה, מלבד אליפות ראשונה אחרי 50 שנים, במה היא זכתה ? מישהו קם ויצא נגד ז'וז'ה ? אני "מת" על דרור קשטן, ולא בגלל סגנון המשחק אותו הוא כופה על חניכיו באשר הם. בכל מצב, בין אם הוא בטופ או בבירא עמיקתא, המאמן הכי מעוטר בכדורגל הישראלי יודע לשתוק, להבליג, להצניע את תחושותיו. רק מאמן גדול, שזכה באליפויות וירד פעמיים לליגה השניה, יודע שהגלגל הענק אינו נמצא רק בלונה-פארק. פעם אתה למעלה ופעם למטה. המאמן חמור הסבל נבדל מרוני לוי בכמה מאפיינים: הוא בן 60 ועד שרוני (39) יגיע לגילו, אולי יהיו לו יותר תארים. רוני כבר השיג אותו בכך שהיה למאמן הישראלי הראשון והיחיד שעלה מאימון קבוצת הנוער וכבר זכה באליפות. קשטן כבר היה במכבי חיפה (1988) ונקודת הציון היחידה שהשאיר, הניצחון 0:10 על מכבי תל-אביב. קשטן הצליח רק במקום אחד בו רוני לוי נכשל, לפי שעה. ורק בעונה אחת. זה קרה לפני חמש שנים, כשהפועל תל-אביב הצליחה להעפיל במזל לרבע גמר גביע אופ"א. לקבוצה של קשטן היה מזל ובכמות בלתי מוגבלת, וזה מה שחסר לרוני לוי ולמכבי חיפה. מסע במנהרת הזמן למשחקי גביע אופ"א של האדומים מתל-אביב. בסיבוב הראשון הפועל תל אביב ניצחה את גזיאנטספור הטורקית 0:1 משער עצמי בדקה ה- 90 (!). בסיבוב השני הפועל תל אביב גברה על חצי צ'לסי 0:2 משערים של שמעון גרשון בפנדל(88) וסרגיי קלשצ'נקו "שלנו" בדקת הסיום. בסיבוב השלישי ניצחה הפועל חל אביב ( כל המשחקים בבלומפילד) על לוקומוטיב מוסקבה 1:2 משער של אסי דומב בדקה 89 (!). דקות לגיטימיות ושוב, להבדיל ממשחקי מכבי חיפה מול רוזנבורג ומאלמו, גם הפעם המזל הלך עם הטובים.
הדקות הקריטיות הללו הן שהכריעו את מכבי חיפה. מכירים את ה"אם לסבתא שלי..." ? זה בדיוק מה שהרס למכבי חיפה שני חלומות קרובים. אם לא היינו מקבלים שער מרוזנבורג וממאלמו בדקה האחרונה, היום היה ברזומה של חיפה עוד עשר הופעות , לפחות, בגביע אירופה, שלא לדבר על כסף, יוקרה ומעמד. למעט ההצלחה הנקודתית הזאת, אין לקשטן רקורד מי יודע מה באירופה. יש לו הישגים נאים ב"משחקי ידידות" מול קבוצות אירופאיות בירושלים. חוכמה קטנה לספוג תבוסה 6:0 בליסבון מול בנפיקה ולנצח בגומלין 2:4 וכך גם מול ברוז' (1:2 בבית ו- 3:0 בחוץ) או גלזגו רינג'רס הסקוטית (1:1 בטדי והפסד 4:2 בחוץ). איך צחקו על מכבי חיפה כשקיבלה ועברה את שטורם גראץ האוסטרית ? שנה לפני כן, אותו מקום, אותה קבוצה ועם קשטן על הקווים הפועל ת"א הובסה 3:0 וגם בגומלין הפסידה (2:1). רק שנה ואיזה הבדל בגישה המזרח-תיכונית. ומנגד, מכר ותיק של מכבי חיפה, מאמן(?) שכל הקריירה הארוכה שלו (בן 62) עשה במכבי חיפה שעשתה ממנו מאמן רלוונטי ומוערך. האחד והיחיד. אשף הלהטוטים בלשונו. בבוקר שלאחר המשחק, בבוקר הופיע ברדיו ללא הפסקה, אצל ניסים משעל, בערב ברדיו מקומי בחיפה ואני מודה, קצת קשה לעקוב אחר קפיצות הקרב שלו מתחנה לתחנה. איש אשכולות. אך בניגוד לדרור קשטן המנוסה, איש לא קם ושואל את הפרשן בפנסיה, ולא מוכרחים להעליב. מותר ללחוש באוזנו: "שלוימל'ה, מאיפה אתה כל כך בקי בכדורגל האירופי ?". לכל הדעות שאלה תמימה, טריוויאלית, אבל גבירותי ורבותי, לאיש הזה אין ברקורד ה"מפואר" שלו ולו ניהול משחק אחד בגביע אירופה !! סליחה, אני חייב לדייק. ב- 1985 זכתה מכבי חיפה בראשות בית באינטרטוטו. הצעירים מבינינו ודאי יחשבו. אוהה, תותחים. נכון. מכבי חיפה הדלה בהישגים בינלאומיים, ויתרה על חופשת הקיץ ושיתפה את כל התותחים שלה. אבי רן ז"ל, אהרוני, אוסמו, מרילי, ממן, אבוקרט, ארמלי, סלקטר, רוני רוזנטל וכל השמנא וסלתא. והיא זכתה במקום הראשון למרות שהובסה 8:2 ( במילים: מכבי חיפה ספגה שמונה שערים) על ידי ארמיניה בילפלד המערב גרמנית. תארו לעצמכם איזו רמה והתייחסות הייתה שם.
לא חשוב. ב- 1998 בעיתון "אנשים" אמר הפרשן שלמה שרף, בהתייחסו לאבי רצון, שגיא כהן וחיים ברעם מירושלים: " אלה לא פרשנים אלא רק מטעמם הם. מה הם מבינים כשלא היה עליהם מעולם לחץ או דרישה להחליט". והוא צודק !! שיטול קורה מבין עיניו. מתי שרף נדרש להכין קבוצה לגביע אירופה ? מתי הוא נדרש להחליט איזה שחקן זר ישחק אצלו ? כן,הנשיא יעקב שחר הביא לו את השוער ויקטור צ'אנוב. והיו גם ולדימיר בסונוב וואסילי יבסייב. בסונוב הגיע לכאן בשלהי הקריירה שלו. מאחריו נרשמו 85 הופעות בנבחרת ברה"מ. קאנון. לרוע מזלו של שרף, ואולי למזלו, לא היה תיאום בין שרף לסאדאם חוסיין. האחרון, ב"מלחמת המפרץ" הראשונה, ברוב חוצפתו, החל לשגר טילים לעברנו, ובסונוב אמר תודה, שלום ולא להתראות. השאיר מאחור את יבסייב (מדברים על עונת 91/92). זה הובא כבלם ובראיון הראשון התוודה: " לא נעים לי, אני בכלל מגן שמאלי". זה כל הניסיון של שרף באירופה. מרשים לאללה. ועם זה הוא רץ כמומחה להסביר לנו מדוע מכבי חיפה נכשלה. לא סתם רץ, מסביר ומנמק. לדעתו, דוידוביץ ספג את השער הראשון כי זה עלול לקרות ( ברצינות, על המשפט הזה שאפו) ודווקא בשני הוא אשם. מדוע ? כי השבדים כבשו מתוך ערבוביה. שוד ושבר, בפעם הראשונה בהיסטוריה נכבש שער בנגיחה מתיבת החמש. או אולי שרף גם מבין בהכנת שוערים למשימות מיוחדות. הוא ניסה לחסל את אבי רן ז"ל ונכשל, ניסה לחסל את גיורא אנטמן ונכשל, ניסה לחסל את רפי כהן בשידור חי ונכשל ועוד כמה "פלופים" שמתאימים רק לו. ופעם אחרונה להפעם, משפט המחץ שלו: " מכבי תל אביב שגתה כמו מכבי חיפה שנסעה לשבדיה לשחק על תוצאה". אלוהים אדירים, תגיד לי שהמורה שלי בכיתה א' לא לימדה אותי לקרוא. למה נסענו לשבדיה אם לא לשחק על תוצאה ? לראות שבדיות ? הובלנו, כבשנו, בעטנו לשער 17 פעמים במשחק חוץ. מה עוד צריכה קבוצה ישראלית לעשות במשחק חוץ ? אולי להגיע כשה מובל לטבח ולהפסיד 8:0 בשני משחקים לדנמרק ?
רוני לוי, שנכנס ב"בום" לצמרת הכדורגל הישראלי, קיבל את הצעצוע היוקרתי ביותר בחלון הראווה ובזירה המקומית מיצה את עצמו, כמעט עד למכסימום. גם לשלמה שרף, דרור קשטן, גיורא שפיגל, אלי כהן ויצחק שום היו קבוצות מצוינות. אז שרף הצליח ב- 50% ונכשל בשלוש עונות אחרות, קשטן כמעט הפיל את מכבי ליגה, שפיגל איבד לפחות שתי אליפויות (עוד כשברקוביץ ורביבו שיחקו) שלא לדבר על אלי כהן ויצחק שום. שני האחרונים ממש "תרמו" שני תארים ל"מעצמות" התל-אביביות. אין למאמן מכבי חיפה ממי ללמוד, אלא רק מ...עצמו. אפילו הנשיא, יעקב שחר, עם כל הכאב על ההדחה מול מאלמו הדגיש שעבור רוני היה בכך מעין שיעור ממנו ייצא מחוזק יותר. וזאת בשעה שכולם, אלה ש"מאוהבים" ברוני, כבר יצאו בתופים ומצילתיים שהנה הוא בדרך החוצה. אם לרוני היו עשרה דולארים על כל פעם ששלחו אותו הביתה, גורמים אינטרסנטים מחוץ למועדון, הוא יכול היה לשבת ברמת פולג וליהנות מהחיים. מכיוון שיש לו עדיין מה לעשות בכדורגל הישראלי בכלל ובמכבי חיפה בפרט, יצטרכו לסבול אותו. קשה להוציאו משלוותו, ומאמן כזה ראוי למכבי חיפה. הימים בהם תגרות מילוליות מחוץ לכתלי המועדון מתו ולא יחזרו. אם באמצע שנות השמונים מכבי חיפה הייתה מפסידה לרוזנבורג או מאלמו, הצונאמי היה נראה כמו סערה בכוס מים. על דברים שטותיים בהרבה חיפה תפסה כותרות ענק. תמיד היה מי שיספק אותן. לא במקרה אתם שומעים אותו כל יום בתחנה אחרת. רוני לוי רוצה לעבוד בשקט. בזכות השנתיים הנפלאות, מינוס הקטע האירופי, מגיע לו. ממתי שפטו כאן מאמנים על רקע כישלונות באירופה ? אומרים שהגיע הזמן, אז אולי רוני לוי ניצב בראש מהפכה מסוג שלא היכרנו.
