מי בדיוק מתעניין אם דינמו קייב או ת'ון השוויצרית ישחקו בשלב הבא ? למכבי חיפה יש את היריב השבדי על הראש, וזאת "יציקה" לא קלה. ודי, די לבלבל את המוח עם ההפסד המרגיז לרוזנבורג הנורבגית. אי אפשר כל החיים לנגן את המנגינה הזאת. הניג'וס לא מוביל למחוזות חיוביים. בכל העולם סופגים שערים בסיום, אפילו שערים מכריעים ( להזכיר שוב את גמר גביע אירופה בין באיירן מינכן למנצ'סטר יונייטד ?) ולכולם כואב באותה מידה.
ברור לכולם שההפסד לרוזנבורג היה רק עניין של מזל ולא טאקטיקה. חיפה הוליכה 0:2 שהספיק לה, שיחקה בהקרבה עם עשרה שחקנים, אחרי שנג'ואן גרייב הורחק בדקה מוקדמת מאוד בכדורגל בכלל ולמשחק כזה בפרט, ואז קרו דברים שלא קשורים לרמת-גן. אולי בעצם כן קשורים למגרש שהאכיל את חיפה מרור לפחות עשר פעמים. השבדים לא צריכים להרחיק לכת. רק לשאול את שחקני רוזנבורג מה היה מלאי האוויר בריאותיהם בסביבות הדקה התשעים. שואף לאפס. וזה היה הקלף של מכבי חיפה. כמו שלגוש המזרחי יש את השלג, לנו היה את חום יולי-אוגוסט. חם ולחות של קרוב ל- 100% וזה אמור היה להספיק בתוצאה מבטיחה. היום ברור מעל לכל ספק ששתי הפסקות החשמל הצילו את הנורבגים. הפסקה אחת בת יותר מעשר דקות ושניה, גם היא לא קצרה, אפשרו להם לנוח, לאגור מלאי כוחות קטן ולהזעיק את אפרודיטה. והיא הגיעה משום מקום. בעיטה חופשית רגילה ומדוייקת, שער מיותר ועדיין חיפה ניצבה ביתרון 1:2 בדומה להפסד ברוזנבורג. אלא שלישראלים לא היה את הכוח הנפשי להתרומם מהקרשים ובהארכה כבר לא היה ספק מי ישחק בצ'מפיונס ליג. תארו לכם שלחיפה היה שחקן שהיה רץ עם הכדור לעבר נקודת הקרן של היריב ורק מניח את רגלו על הכדור ? לא בועט ולא כלום. רק מעביר את השניות הירקות. מהן 100 שניות בים של תשעים דקות ?
מול מאלמו הסיפור שונה לחלוטין. אין חישוב של שני שערים. מוכרחים ניצחון (רק לא 3:4) כדי לחלוף על פני המשוכה השבדית ולחזור כעבור שבוע לאותו מקום ולארח את היריבה הבאה. מוכרחים לנצח, בראש וראשונה כדי לחזור לטבלת הסיכויים וגם כדי להבטיח שאירופה לא נגמרה לנו לפני הזמן. בעונה שעברה ניסינו להתנחם בגביע אופ"א, לשווא. לפני שלוש שנים מכבי חיפה נאבקה בגבורה עילאית כדי לסיים במקום השלישי בבית האלופות, ושוב הגיע לגביע אופ"א, ושוב ראינו שהחבר'ה בחולצות הירוקות משתוקקים לשאוף אוויר אלופות. המשחק הראשון בשבדיה הוכיח שהקבוצה הישראלית מוכנה למשימה. נכון, היו חריקות צורמות במשחק ההגנה ושילמנו ביוקר. את הטעויות אפשר לתקן, גם בשלב שאין הרבה זמן לשעות מוסך.
חובה עלינו, על המחנה הירוק להתעלם מכל הברברת והקשקשת מסביב. זו מגיעה מכיוונם של אנשים שיושבים בחדרים ממוזגים ושכל מטרתם להרוויח את מטה לחמם. אין בפטפטת שום מקצועיות, שום יד מכוונת, הכל הגיגי נייר שלא יחזיקו מים. כל העול מונח על כתפי רוני לוי ובחוריו. הם עשו הכנה נפלאה לקראת המפעל החשוב. בתנאים הקיימים, אין טובה ממנה. המאמן הצעיר, בניגוד לחלק מעמיתיו, לא בחר בדרך הקלה. והקלה זה לבחור יריבות אימון קיקיוניות מהליגות השניות בהולנד או בלגיה, להביס אותן בתוצאות דו-סיפרתיות, ולהשלות את האוהדים שהנה "יש לנו קבוצה חזקה". זאת תבנית מחשבה של לוזרים שמבקשים לחזק את הביטחון או להגביר את קצב מכירת המנויים. מכבי חיפה הפסידה פעמיים במחנה האימונים במירלו וכולם יצאו מרוצים. הטורקים והבלגים שימשו בובת אימונים מצויינת לקראת מאלמו.
וכך נראתה הקבוצה בשבדיה. זאת הקבוצה הישראלית הראשונה שמגיעה למשחק חוץ מול קבוצה חזקה, ועולה עליה בנתון העיקרי, בעיטות לשער. החיפנים בעטו 17 פעמים לשער, כמות פנטסטית שלא תבייש גם משחק ליגה בישראל. לא היה חסר שיבקיעו שניים-שלושה שערים נוספים. הנחישות החיפנית, כושר המשחק המעולה, שהצליח להפתיע את אלה שחששו ממנו, ואפילו הכושר הגופני המעולה, שחיפה על היתרון השבדי במשחקי ליגה- זה המטען עמו חזרה משלחת האלופה מהצפון הרחוק. ולא כדאי לסמוך הפעם יותר מדי על תחזיות מזג האוויר. אין סיכוי שתהיה הפסקת חשמל בבלומפילד, איצטדיון שבדרך כלל מאיר פניו למכבי חיפה. אין סיכוי שיירד גשם ואין סיכוי שהברומטר ישתגע והלחות תצנח האורח פלא. אלה נתונים ברורים שלכאורה משחקים לטובת חיפה.
אקטע לכם את שמחת התחזית. כולם זוכרים את רוזנבורג אבל מכבי חיפה לא ניצלה את מזג האוויר במקרים נוספים. אחרי אליפות 93/94 הגיעה לקריית אליעזר קזינו זלצבורג האוסטרית. מאמנה, אוטו באריץ' לא החזיק מעמד בחום ( 10 באוגוסט 1994) והסיר את חולצתו. חניכיו נראו גמורים, לבנבנות עורם הפכה לאדומה וגם היתרון החיפני (שער של חיים רביבו בפנדל) לא הפילה את רוחם. דווקא הישראלים קרסו בשבע הדקות האחרונות, ספגן צמד מרגלי הוטר ומלאדונוביץ וחיפה איבדה את היתרון הביתי. כך קרה גם כעבור שנתיים בגביע אופ"א. שחקני פרטיזן בלגרד הגיעו להרצליה מלאי חששות מהחום הכבד (17 ביולי 1996) אך שער בודד של ג'ורג'ה סוטלסיץ (7) הכריע את גורל המשחק. גם מול קבוצות חלשות יותר חיפה "ירקה דם". מישהו זוכר את גלנטורן הצפון-אירית. ניצחנו שם בקושי 0:1 וכאן כולם היו בטוחים שהולכים לנוח על שפת הים. אלון מזרחי קבע יתרון ראשון, האורחים השוו על סף השריקה להפסקה ולחצו. 1:2 שלהם והם היו עולים. למזלה של חיפה מזרחי כבש בפנדל וכולם נשמו לרווחה. אותם הדברים לגבי שחקני סלביה מוז'יר מבלארוס. במשחק הראשון בחוץ 1:1 ובבית מגננה חיפנית שהסתיימה בנס ללא שערים. לא היה זכר לחום וללחות.
הנה כי כן, למכבי חיפה צפויים קשיים לא מעטים מול מאלמו, אלא אם תתממשנה התחזיות שכל הגורמים שהוזכרו "יתנהגו" כראוי. נגדן יש אולי לשבדים תשובות הולמות. אין להם מענה או פתרון לעידוד המאסיבי מצד חגורת האדם הירוקה. בניגוד לרמת גן שם היציעים רחוקים ממשטח הדשא, בלומפילד מזכיר קופסא. הקהל יושב על השחקנים ועם כל הכבוד ל- 11 אלף האוהדים השבדים עליהם הורעפו שבחים, הם לא יכולים להתקרב לעוצמת הדציבלים שהמקהלה הירוקה תשמיע. מי שעדיין לא מבין את חשיבותו של קהל האוהדים של מכבי חיפה, הכי גדול בארץ, וגם אם מספרים לכם אחרת, אל תאמינו, כי זה מוכח, מוזמן לנסוע במנהרת הזמן. 28 בספטמבר 1993 בקריית אליעזר. מכבי חיפה שבה ממוסקבה כשבאמתחתה הפסד מינימלי (1:0) מול הקבוצה המצוינת טורפדו מוסקבה. רק 9000 חיפנים הגיעו למשחק והרעישו עולמות כשאלון מזרחי מיהר לכבוש בדקה השישית. אנדריי קלאצ'ייב (12) מיהר לצנן את ההתלהבות החיפנית בשער שוויון שמשמעותו הייתה שחיפה זקוקה לשני שערים, לא פחות, כדי להישאר במפעל למחזיקות גביע. ככל שמחוגי השעון התקדמו כך גבר עידוד הקהל הנפלא. ואז הגיע שערו הנפלא של רומן פץ (73) ורק שער אחד הבדיל בין הצלחה וכישלון. למי שיש הקלטה, שירוץ להתרגש. שי הולצמן תקע רגל וקבע 1:3 והשאר שייך להיסטוריה.
רק רגע. חשבתם שראיתם הכל ? ברור שזיכרונות רוזנבורג טריים יותר, אבל לא תמיד חיפה ספגה שערים קטלניים. את ה- 10.10.1998 לא ישכחו בחיפה גם בעוד עשרות שנים, אלא אם מישהו מאזוכיסט. מכבי חיפה הצליחה לסיים בתיקו חוץ 1:1 מול הקבוצה הצרפתית המצוינת, פריס סן ז'רמן. בגומלין התכנסו ובאו 15 אלף חיפנים, מינוס עובדי השגרירות והקונסוליה הצרפתית בישראל. מה היינו צריכים ? רק 0:1 קטן כמו נגד מאלמו. מה קיבלנו ? דרמה סוחטת רגשות ודמעות, טירוף והיסטריה. והכל בזכות הקהל. והדרמה התעצמה בגלל שכולה נדחסה בתוך עשרים הדקות האחרונות. אדורם קייסי קבע 0:1 (70), ניקולאס אאודק (72) איזן ואז הקהל נכנס לפעולה. מהנדסי בניין באו ל"בדוק" אחרי המשחק אם הבניינים סביב האיצטדיון לא נפגמו. רעידת אדמה קשה, ללא נפגעים. הקורבן היחיד הייתה האורחת הצרפתיה שספגה שער נוסף (78) מרגלי אלון מזרחי. העידוד החיפני לא נקטע אלא רק לשניות. זה קרה כשג'יי ג'יי אוקוצ'ה השווה ל- 2:2 אבל נותרו שלוש דקות וזמן פציעות. 360 השניות האלה מקוטלגות בספר הזהב של מכבי חיפה. הקהל השתולל, שאג והסוף ידוע. יניב קטן ( אז לא ביקשו ממנו להצטיין בכל משחק) הגביה ואלון מזרחי כבש על סף הסיום. מאז האליפות הראשונה לא נראתה היסטריה שכזאת. זה מה שצריך לקרות ביום רביעי. החבר'ה ילחצו במגרש והאוהדים יתנו את הנוק-אאוט. השבדים אינם מנוסים במעמד דומה. אסור לשכוח שהם היו אלופים לפני 17 שנים, ולא יצא להם לשחק מול קהל רועש. דור השחקנים הקודם נעלם , כך שלעידוד החיפני יש משמעות אדירה. וכדאי לאוהדים, שוב רוזנבורג תקועה, לזכור שבכל המשחקים בהן חיפה כבשה בחוץ במשחק הראשון- היא עברה לשלב הבא. זה התחיל בדידלאנג' מלוכסמבורג, נמשך בגלנטורן, פריס סן-ז'רמן, ס.ו.ריד האוסטרית, האקה ( חיפה לא המשיכה בגלל טעות ניהולית), קוומברטאון הוולשית, סלביה מוז'יר. רוזנבורג היא בבחינת התרנגולת העיוורת שמצאה גרגר... המאזן החיפני במשחקי הבית (25) מלמד על 15 ניצחונות- 8 הפסדים ושתי תוצאות תיקו. בבית חיפה כבשה 50 שערים ( ממוצע נהדר של שני שערים למשחק) וספגה 26 בלבד. בואו בהמוניכם להטריף את הירוקים: ויוה לה- חיפה !!
