" שילוב שחקני נוער בכל מחיר אינו רלוונטי. ברגע שיתגלו שחקנים מעולים, מטבע הדברים הם ייקלטו בבוגרים. לא אשלב נוער רק כדי שיגידו שאני משלב נוער. אם הקבוצה תדורג במקום השני או למטה מזה, יבואו אלי בטענות. אני מעדיף לזרום ועד היום, מי שמשקיע הכי הרבה במחלקת הנוער זה אני. עשרה אחוזים מהתקציב שלנו, שהוא מהגבוהים בליגה, הולכים לטיפוח הנוער" - אלה המשפטים הקבועים שמשמיע יעקב שחר, נשיא המועדון, בכל פעם שנשאל מדוע אין מספיק שחקני בית בהרכב הראשון. והשאלה הזאת צפה ועולה מדי כמה חודשים, כאשר אין על מה לכתוב או לדבר. מין קלישאה חסרת תוכן, תוך התעלמות מוחלטת מהאמת.
בטעות או שלא בטעות, רוב העיניים מופנות לעבר שנות השמונים, כאשר מכבי חיפה זכתה בשלוש אליפויות ואת הרכבה איישו שחקני בית רבים. כאן טמון ה"בלוף" הראשון. היו שחקני בית כי אסור היה לשתף שחקנים זרים. רק ב- 1989 הסכימו בהתאחדות לשחרר קמעא את הרסן ולכל קבוצה הותר להביא שחקן זר אחד. במכבי חיפה הימרו על אריק חרוליקן, רחמנא ליצלן.. הרבה מזל היה למכבי חיפה בשנים בהן זכתה באליפויות הראשונות. בהרכבה שיחקו כדורגלנים שבכלל רצו לוותר עליהם. האוהד הממוצע לא יודע ששלמה שרף רצה לזרוק את אבי רן ז"ל ולהביא במקומו את אריה חביב מהפועל יהוד. ידעתם על זה ? הוא עשה "זובור" לשוער המנוח כפי שעשה בפומבי לרפי כהן בנבחרת. ידעתם שברוך ממן קיבל הודעה שהוא משוחרר תמורת נזיד עדשים ? ב- 1979 הודיעה לו הנהלת הקבוצה שהוא לא מתאים מבחינה מקצועית ודרשה עבורו 5000 שקלים. למזלנו, היה מי שלא הסכים ועל תרומתו בהמשך, מיותר להרחיב. ידעתם שרוני רוזנטל, כן, כן, זה האיש שהביא לליברפול הגדולה אליפות, היה מועמד רציני לעבור להפועל בית-שאן מהליגה הארצית תמורת הילל קפלן ? ומשה סלקטר ? אלמלא התקנון שזרים OUT היינו חוגגים אליפות עם חבר'ה טובים מברית המועצות, יוגוסלביה, בולגריה ושאר ירקות. כאן למעשה נקודת הציון שגורמת עוול היסטורי. כי ברור שאבי רן, ברוך ממן, רוני רוזנטל, משה סלקטר ואחרים לא היו אלופים. ה"זרים" הטובים, והפחות טובים, היו תופסים את מקומם.
דוגמא קטנה למה שעלול היה להתרחש, דווקא עם המאמן שלמה שרף. עם כל מופעי הקשקשנות שלו, גם הוא יודע שלעולם לא היה מגיע לאמן את נבחרת ישראל. תסתכלו על הרזומה שלו בלי מכבי חיפה. גורנישט מיט גורנישט. פה גביע עם בני יהודה, שם עוד משהו. בזכות מכבי חיפה הוא מרשה לעצמו להסתובב כיום כטווס. לבריאות, אם ה"ירוקים" מסוגלים לעשות טוב לעוד מישהו, למה לא ? שרף הגיע לחיפה ב- 1990 והוביל אותה ל"דאבל". בדרך קרתה לו תקלה. הפסיד 5:0 למכבי נתניה ומיד נכנס ללחץ ויענקל'ה שחר, אז על תקן ספונסר בלבד, הביא לו מתנה מאוקראינה, את שוער ברית המועצות, ויקטור צ'אנוב. ראינו שוער ענק אבל גם צ'אנוב מודה היום שבלעדי שוער המשנה שלו, גיורא אנטמן, זה שספג את החמישייה בנתניה, העסק היה אבוד. הכיצד ? לצ'אנוב היה "מנהג קבוע"- להיפצע באימונים. בשישה משחקים הוא הודיע למאמנו שהוא לא יכול לשחק. שרף הסתכל על ד"ר מיכאל בסר ז"ל ועל פיני שרון, השלושה הרימו גבה ואנטמן נשלח אל בין הקורות. אף אחד לא הצטער. בששת המשחקים בהם שותף, מכבי חיפה צברה 18 נקודות מלאות והשוער המחליף היה המצטיין במגרש. אומר משהו באיזו אלופה התברכנו.
חיפה הייתה זוכה באליפות גם בלי צ'אנוב. אנטמן לא היה שחקן בית של מכבי חיפה. הוא בכלל יליד של קבוצת הפרבר מעבר לכביש. אך העיקרון של שיתוף שחקני בית נשמר, דווקא אצל מכבי חיפה. עכשיו אנחנו מגיעים ל"בלוף" הכי גדול של הכדורגל הישראלי. אשתקד, כאשר מכבי חיפה של רוני לוי ברחה לליגה כאילו הייתה שודד ששדד זה עתה מיליון דולרים והמשטרה בעקבותיו, רואיין ניר קלינגר, מאמן מכבי תל אביב בעיתון "הארץ". בניסיון לעקוץ את רוני לוי, ואולי את קבוצת נעוריו, מכבי חיפה, הוא זרק את המשפט הבא: " כשאני עורך חילוף, אני מסתכל לאחור ומעדיף את ליאור ג'אן". אחל'ה עקיצה של דבורה קשישה שלא מקבלת כבוד בכוורת בה הייתה פעם מלכה. אולי בגלל זה, קצת מאוחר יותר קלינגר העדיף להביא את שוקי נגר, אלעד בלומפלד ואנדריאס פרוחננקובס, כולם "יוצאי מחלקת הנוער". אם יש אוהד אחד של מכבי חיפה, אחד אמיץ, שמוכן לסיים במקום השמיני עם 31 נקודות פחות מהאלופה- שיקום. אל דאגה, לא יימצא אחד כזה, כי כולם יודעים שמכבי חיפה הולכת מדי שנה על כל התארים. אם אין לה גביע או גביע הטוטו, היא, המסכנה, "מסתפקת" באליפות. אחת ועוד אחת ועוד ועוד. ואף פעם לא משעמם לה. ומעניין שדווקא שחקני בית לשעבר, היום פרשנים בגרוש, שחלקם נשר לליגה נמוכה יותר, יוצאים נגד התופעה. לרוע מזלם, קולם קול קורא במדבר.
מי משחק היום במכבי חיפה שעלה מקבוצת הנוער ? "רק" השוער ניר דוידוביץ ארבע אליפויות וגביע), הבלם אריק בנאדו (חמש אליפויות וגביע) והחלוץ יניב קטן(ארבע אליפויות). רק לאבי נמני ממכבי תל אביב מאזן דומה מבין השחקנים הפעילים. על הספסל ממתינים שחקני נוער מוכשרים כשי בירוק, עדן בן-בסט, ליאור רפאלוב (אלה כבר הופיעו בבוגרים) ואחרים ששייכים עדיין לקבוצת הנוער והועלו לסגל הבוגרים. ניר דוידוביץ הוא לא עוד שוער. הוא השוער מספר 1 ולא במקרה גם בנבחרת. אריק בנאדו אינו סתם בלם. מזה 11 שנים הוא בהרכב הראשון (למעט שתי עונות השאלה בבית"ר ירושלים) ואו-טו-טו הוא שובר את שיא ההופעות בנבחרת ישראל. גם יניב קטן אינו קוטל קנים וגם הוא שייך לנבחרת ישראל. שלושה שחקנים, שלושה בינלאומיים, שלושה כדורגלנים עם מאות הופעות ליגה ועשרות הופעות בגביע אירופה. מישהו מתחיל לקלוט להיכן נושבת הרוח ? אלה בדיוק הדוגמאות הקלאסיות של "שחקני בית". ניר דוידוביץ הוא השוער היחיד בליגת העל שמעולם לא עזב את מועדונו, למעט לבתי החולים שם עבר ניתוחים. אוהד כהן של מכבי פ"ת עזב וחזר, רפי כהן מהפועל פ"ת אפילו הגיע למכבי חיפה, הצטיין ועזב בגלל.. דוידוביץ המצוין. אותם הדברים לגבי אריק בנאדו ויניב קטן. מושרשים עמוק ברגבי האדמה הירוקה. לא תמכו בהתנתקות. ולשלושה האלה, מבלי לפגוע בזכויות של חבריהם, משקל עצום בהישגיה של מכבי חיפה. עצם העובדה שבמכבי חיפה נחתו זרים רבים, ומעמדם של שלושת אלה כלל לא על הפרק, מלמדת שהנוער במכבי חיפה הוא היחיד שמשפיע על צביון הקבוצה וכל מי שמגיע, משתלב לצידם. מאוד רציתי לצרף את אלון חרזי, כי הוא משחק במכבי חיפה כבר 14 שנים ועוד רגלו נטויה. אלא שלחרזי "כתם" סגול מבית היוצר של הכח רמת-גן וממילא הוא שחקן הרכש הכי מוצלח שהיה למכבי חיפה אי פעם, גם אם לא מסתכלים על שש האליפויות שלו ושלל השיאים האחרים בהם הוא מחזיק.
כאמור, מאז פתיחת שוק השחקנים ליבוא, הזרים לא הצליחו לערער את מעמד שחקני הבית. ראובן עטר (חמש אליפויות ושני גביעים), איתן אהרוני (חמש אליפויות ושני גביעים), מרקו בלבול (חמש אליפויות ושני גביעים), אברהם אבוקרט ( ארבע אליפויות וגביע), רפי אוסמו ( שלוש אליפויות וגביע), ירון גבעול (שלוש אליפויות וגביע), צדוק מלכה (שלוש אליפויות), יוסי קרמר (שלוש אליפויות), איל ברקוביץ (שתי אליפויות ושלושה גביעים), עופר מזרחי (שתי אליפויות וגביע), איתי מרדכי (שתי אליפויות וגביע), ליאור רוזנטל ( שתי אליפויות וגביע), שלום לוי(שתי אליפויות), אלי כהן (שתי אליפויות), ברוך ממן (שתי אליפויות), משה סלקטר (שתי אליפויות), ירון פרסלני (שתי אליפויות), יוסי צרפתי (שתי אליפויות), ניר קלינגר (שתי אליפויות), אבי רן ז"ל (שתי אליפויות), רוני רוזנטל (שתי אליפויות) שי בירוק (שתי אליפויות) ושורה ארוכה של שחקנים עם תואר אחד. אין דבר כזה בשום מועדון אחר. ואלה שחקנים ששיחקו בקבוצות שמכבי חיפה העמידה עם זרים מהשורה הראשונה שהגיעו כמו קנדאורוב, רומן פץ, גצקו, פראליה, מיכאלסקי, יעקובו, קלשצ'נקו, רוסו, דירסאו, קולאוטי ועוד.
בניגוד ל"לוקשן" שהלעיט אתכם, כאילו מכבי חיפה נמנעת מלהתבסס על מחלקת הנוער שלה, הנה לפניכם, בחשיפה גלויה ראשונה, תמונת המצב שלא קיבלתם מכל מיני לחשנים ומכשפי כדורגל שעשו כסף על הטרנד של שיתוף שחקני נוער. נתחיל עם מכבי תל אביב ? במבט ראשון תגידו, וואוו, אלה נכשלו בגלל הנוער שלהם. חברים וחברות, עבדו עליכם בעיניים וכל הזמן. מישהו זוכר את ההרכב המקורי שלהם בפתיחת העונה החולפת ? הנה: שטראובר (רכש), ג'ון פנסטיל (רכש), מרסיו ג'ובניני (רכש), סטרול (בית), אבו-סיאם(בית), ברונו רייס (רכש), מסיקה (רכש), לירן כהן(בית), תמיר כהן (בית), אדו (רכש) אמבמבה (רכש). ארבעה לא מנוסים ולא משפיעים בהרכב הראשון. רק מאוחר יותר הצטרפו להרכב מישאלוף, ג'אן אבל גם הספסל היה עמוס ברכש: דגו, ערן לוי שלנו, שוקי נגר, בונפלד ופרוחננקובס. אפילו השוער השני, גל ניר, הגיע מהפועל כפר סבא. זה המודל הקלאסי ? או בית"ר ירושלים. כינו אותם "נערי אוחנה"- את מאור מליקסון (שבכלל הגיע ממכבי יבנה), אבירם ברוכיאן, ברק יצחקי (הפועל אשקלון) ועוד אחד או שניים, ומה קיבלנו על המגרש ? את קורנפיין (רכש), עופר טלקר (רכש), פריירה אינדיו (רכש), פבריציו בנאטו (רכש), דוד אמסלם (רכש), אבי נמני (רכש), טל בנין (רכש), קלאודיו קלדיירה (רכש), עידן מליח (רכש) ליאור אסולין (רכש) ואבירם ברוכיאן/ ברק יצחקי/ מאור מליקסון ( ולא כולם יחד בהרכב הראשון). אז איפה הנערים ואיפה הדוגמא שמכבי חיפה צריכה לקחת ?
נמשיך במסע המופלא לארץ הבלופים והאשליות. נעצור בהפועל פתח תקווה ? יאללה. להוריד תרמילים ולפתוח מימיות. רפי כהן (בית), קלמי סבן(רכש), ג'ורישיץ'(רכש), אבי יחיאל (רכש), קייסי (בית), עומר בוקסנבאום (רכש), ברישיץ'(רכש), חסן (בית), יוקאן(רכש), שבחון(בית) ויבוריאן(רכש). כחול-לבן ? רק צבע התלבושת. הלאה, הפועל תל אביב, זאת שכולם הצביעו עליה כקבוצה שהנוער אצלה זוכה לאשראי: אלימלך (רכש), רוסה (רכש) שהוחלף ע"י פנסטיל (רכש), שמעון גרשון (בית), אסי דומב (רכש), אנטבי (רכש), מארקש (רכש), צרפתי (רכש), כפיר אדרי (רכש) אבוקסיס (רכש), כנפו(בית) אוגבונה (רכש). דוגמא אחרונה, הפועל חיפה, השכנה ממול. נלך לפי מספר ההופעות: שגיא שטראוס(רכש), גיל ורמוט( בית), ג'ף טוטואנה(רכש), אלירן אלקיים(רכש), סאלח חסארמה(רכש), מזואה אנסומבו(רכש), כפיר לייבוביץ(בית), ברנרד האגן(רכש), איסלאם כנעאן(רכש), ראובן עובד(רכש) ורמי עזיז (בית). תספרו לבד. במתכוון לא התעכבתי ליד מכבי פתח תקווה ( 6 שחקני בית) כי זאת קבוצה סימפטית שלא בסכנת ירידה ועבורה מקום שני הוא בבחינת אליפות. בניגוד לכדורסלני הפועל תל אביב, ראשיה לא יגזרו רשתות כאשר מכבי חיפה אלופה. סימפטית כבר אמרנו, נכון ?
כל הרשימות שהובאו שייכות לעבר הקרוב. בשנה הקרובה תווכחו שמשנתו של נשיא מכבי חיפה חדרה לכל קבוצה ובגדול. מכבי תל אביב שהתגאתה בנתיניה, פיזרה את כולם לכל עבר. בשנה הקרובה יהיו בהרכבה שמונה שחקני רכש (שטראובר, אבי יחיאל, הבלם גונזאלס, ברקוביץ, רוסו, קאקו, דוארטה ועדיין מחפשים שם חלוץ נוסף). בהפועל תל אביב תראו את אלימלך, דומב, אנטבי, ורמוט, דגו, אוגבונה, באדיר ועוד שני זרים. בבית"ר ירושלים את קורנפיין, חליבה, בלם זר, תומר בן-יוסף, אמסלם, מליחי, אנסומבו, טוטאנה, אסולין ובטוח שכתי מישהו. ובשוליים, כלומר בראש, מכבי חיפה תגיח שוב עם דוידוביץ, בנאדו ויניב קטן, הכי מנוסים, הכי ותיקים, הכי יציבים וכולם שחקני נבחרת. עכשיו, אחרי שאתם מבינים הכל, שלא ינסו לעבוד עליכם בעיניים. ואם עוד פעם תראו כתבה בגנות שיתוף שחקני נוער, רוצו להרכבי כל הקבוצות ותצחקו- פשוט תצחקו ותעברו לדף הבא. כי לי יש בדיחה פרטית. אפילו יש לה "אבא" מבית טוב. ב- 18 במאי התפרסמה כתבה, פרי עטו של זאב גולדשמידט ( אוהד הפועל תל אביב) בידיעות אחרונות. הוא חזר עם קבוצת הנערים מטורניר נייקי בקרואטיה וכך הוא כתב בין השאר: " מכבי חיפה אמנם ידועה בקליטת כישרונות צעירים מרחבי הארץ, אבל שרק שחקן אחד בקבוצה יהיה חיפאי ? פרט לשוער חיים זיסקינד שמתגורר בחיפה, יתר השחקנים מגיעים מערד, יוקנעם, כרמיאל, טירת הכרמל, עכו, חדרה ופרדסיה. ויש גם שלושה דרוזים מג'וליס, סג'ור ודליית אל-כרמל. שחקן נוסף מגיע מפארדיס" ( סוף ציטוט). לקרוא ולא להאמין. מחר יתחילו לציין מאילו רחובות השחקנים מגיעים ונשאלת השאלה התמימה: איך כל השטויות מתנקזות תמיד למכבי חיפה ? אור לישראלים, בסדר, אבל לרדת כל כך נמוך ? שוכחים שרק לפני עשרים שנים רק שני שחקנים , זאהי ארמלי משפרעם וציון מרילי מירושלים, רצו בכלל לשמוע על מכבי חיפה. לכו וספרו את זה לז'וז'ה מוריניו מצ'לסי או לארסן ואנגר מארסנל. אצלם חובה להצטייד במיקרוסקופ כדי למצוא שחקן בית. מה הם יחשבו עלינו ? מזרח תיכון ישן. יענקל'ה שחר רוצה מזרח תיכון חדש ועם הנוער הכי טוב בארץ הוא יבנה אותו. למורת רוחם של המשועממים שנזכרים מדי פעם ב"נוער האבוד". הפעם, הדשא הירוק נשאר בחיפה. גם החולצות
