יסלח לי ד"ר עמי ברבר, הרופא הותיק של מכבי חיפה. דווקא השנה הוא "פישל" בבדיקות הרפואיות. שכח לבדוק את עיני השחקנים והאוהדים. אחרת, איך ניתן להסביר את העובדה שבליגה הישראלית תשחקנה בעונה הבאה שתי קבוצות "גלאקטיקוס" ? אין דבר כזה, אפילו לא באפריקה. יש שתי אפשרויות, או שאחת מזוייפת ולא מחיפה, או שיש באזור המרכז קשיים בהבנת הנקרא. הנה נפתח אימון הבכורה של האלופה ( צריך להזכיר שם?) אחרי הקדימונים בתחילת השבוע. להסתכל ולא להאמין. מי בכלל חסר הקיץ לעומת העונה שעברה ? רק רגע, מיד מבחינים. שחקן ספסל וואליד באדיר. באדיר, ניצול וימבלדון שחזר לעצמו בחוות השיקומים של יענקל'ה, רצה כסף וקל"ב. יהיה לו. לעומתו, בעל רעמת השיער השחור הלך לרעות ב"שדות כוכבים" ואם אינו מצויד במצפן, כמו שזה נראה, יגיע לחלאסטיקוס. מזל שאין לו פחד גבהים. לא נעים לצנוח מהמקום הראשון למטה, מבלי לדעת היכן מסתיימת התהום.
וכאן נכנס הקטע של ד"ר ברבר. אם ראינו היום, ט"ו בסיוון תשס"ה, את ניר דוידוביץ, אלון חרזי, אריק בנאדו, חבייאר דירסאו, עידן טל, מיכאל זנדברג, יניב קטן, חיים מגרלשווילי, קלמי סבן, אדורם קייסי ו...נו, שימו ברקס, אחרת עוד יאשימו אותנו ששוב הורגים את הליגה, אז מי היא הגלאקטיקוס האמיתית ? יודעי דבר, אלה השדרנים והפרשנים בגרוש, שמסתובבים על משקל בחיפה, סבורים ש"ההם" בסך הכל ניצלו את תרדמת הקיץ, כדי לגנוב כותרות. אולי. לפחות מול המיקרופונים והאיירקונידשן, התוצאה 0:1 לזכות החלאסטיקוס.
כי הגלאקטיקוס האמיתיים, אלה בירוק, שמעולם לא התקשטו בנוצות של הגויים, עלו למגרש כמו אריות. לא זנבות לאריות ולא ראשים לשועלים. אריות רעבים. ומי שאוהב חיות יודע שהאריה האמיתי הוא חיה אמיתית שלא קמה כך סתם, כאשר איילות קשישות מדלגות מול עיניו.הוא זקוק לבשר צעיר יותר, משהו שיגרה את התיאבון. המלך, במקרה זה המלכה, לא מתרגשת בנקל. כן, גם הם יודעים שנותר להם מעט זמן כדי להשביע את רעבונם. סבלנות היא שם המשחק. האחרים ילהקו, יצחקו. היה חסר להם צחוק בחיפה, כי זה עזב וההוא נטש. למדו משהו מאלי יצפאן, רק שהם רוצים בין 150 אלף דולר ל- 200 כדי לצחוק, ומה לעשות, חיפה לא מוכנה לשלם כל כך הרבה עבור בדיחה טובה. רק מהפך היוצרות, כאשר המצחיק גם משלם, עלול לערער את הפירמידה בחוות השיקומים הירוקה. כולם הגיעו. רוני לוי, עדיין תחת רושם הטיסה הארוכה, נראה רענן, כאילו לא "שבר את הראש". לא יהיה לו קל. עכשיו למצוא שחקני ספסל בדמותו של רוסו. קצת קשה. מסכן, נשאר עם שחקנים שוחרי תארים. התחיל הקרב על החולצה.
מכר חדש-ישן, אדורם קייסי. עזב את הוילה לשנה, ראה שרק הוא הפסיד, כי מכבי הרוויחה גם אליפות וגם מגן שמאלי לטווח ארוך, חיימק'ה מגרלשווילי, ועשה אחורה פנה. לפי שביעות הרצון והחיוכים, לאדו נותר מעט מקום על מדף הפרסים, והוא שב כדי למלא את החסר. הוא אינו זקוק לקוראת בקלפים. זנדברג חבק וצבט: " חמוד אתה, חמוד". יחד אתו סחב שני חבר'ה ששמעו שרק בחיפה גדלות אליפויות. קלמי סבן מתולתל השיער ושלומי ארבייטמן בעל התסרוקת המסוגננת. שובבים לא קטנים. נראים ילדים טובים פתח-תקווה בחדר ההלבשה, בניגוד לתזזיות במגרש. עוד שני בינלאומים לאוסף הבלתי נגמר של הירוקים. רק שלא יאשימו את הירוק הכי ירוק. נבחרת ישראל נראית עכשיו כפי שלא נראתה מעולם. רובם יוצאי מכבי חיפה או כאלה שחנו בה: דודו אוואט, קלמי סבן, אלון חרזי, אריק בנאדו, אדורם קייסי, ואליד באדיר, עידן טל, יוסי בניון, יניב קטן וסליחה אם מישהו נשכח לא במזיד. ככה זה במשפחות ברוכות אלופים. סופרים את הילדים אחרי כל טיול. רוני לוי ג'נטלמן. אם גרנט יצליח בשוויץ, הוא מוכן לוותר.
" מלך השערים", רוברטו קולאוטי, עדיין לא נחת עם עלווית שלו. ממתין בצד לראות אם משהו זז בין חיפה לבוקה. גם הוא יודע שאם בישראל אומרים שיהיה בסדר, בדרך כלל זה לא בסדר, אבל מכבי חיפה שונה ובסדר יהיה בסדר. גם הוא מסכן. גם לא יודע עברית וגם לא מתרגמים לו את הבדיחה שנפוצה במקביל באתרי אינטרנט שמחוץ לחיפה. רק המחשבה שיד אלמונית העזה להעביר אותו לחלאסטיקוס, עלולה לגרום לו להישאר בארץ הפמפס. דירסאו משחק אותה בוגר אולפן ומפזר " שלום, מה נשמע ?" בשפה צברית. על המגרש הוא נראה הרבה יותר מפחיד. בוקולי כבר ותיק וגונזאלבס כלל אינו יודע מהמהומה סביבו. ימשיך בחיפה או יצטרף לאלף קבוצות אחרות שהוזכרו. למרות העונה הבינונית, בחיפה לא ממהרים להחליט כי יש בו פוטנציאל רב. יניב קטן, ה"איש עם המזוודות" עונה לכל מי ששואל, שאינו יודע מה יקרה, למרות שהוא יודע שכולם משתדלים עבורו. אריק בנאדו מצטער שהשנה אין לו מו"מ כספי כי " יש בשוק הרבה כסף ואפשר להשיג יותר". מיכאל זנדברג, ללא מינוי רשמי, על תקן של מארח. כל מי שנכנס לחדר ההלבשה, זוכה לחיבוק אמיץ. כמה זמן הוא לא ראה את ניר דוידוביץ ? מכסימום שלושה שבועות. נתן חיבוק כמו דודה שהגיעה לפגוש את נכדה אחרי חמישים שנים.
בשעה שזאב יקשין, איש המשק הותיק, עם כובע לורנס איש ערב, מחלק בגדים, גם היאנוקות נושמים אוויר פסגות. עדן בן-בסט כבר מתרגש פחות, ליאור רפאלוב ממהר להוריד את העגילים ושלושת החדשים, שי מימון, מאור בוזגלו ותומר חמד, מתביישים ולא מצטרפים בינתיים לחגיגה. בגדול, לאיש מהשחקנים לא היה מספיק זמן להעלות חלודה. כולה שבועיים חופש. עד שקפצו לבריכה באילת נגמר להם המסלול. כולם נטולי פוזה. עידן טל לא מסתובב עם כתר, יניב קטן לא מזכיר אטלס, והצעירים הישנים והחדשים הספיקו להבין שלא מדובר בקייטנות להן הורגלו. עדיין מסתירים מהם את מוראות מחנה האימונים בהולנד.
אגב עידן טל, בעל הכושר הגופני הנפלא, כשהוא מגיע, חיבוק עם האריה של חיפה ( יש בלי עין הרע, הרבה) שמבשר לו שהדוקטור מצא אצלו רשרושים בבדיקות הרפואיות. " יש אצלי רשרושים בגינה" צוחק עידן ומי שלא כל כך הוא ואסילי, האוהד האמיתי והאגדי ( ויסלחו לי הצעירים). " נגמרו לי הפרחים בגינה"- ספק מתלונן כי אצלו זכות גדולה להעניק פרחים לחדשים. הפעם "סבלו" ממנו קלמי סבן, אדורם קייסי וסלובודאן דראפיץ', עוזר המאמן החדש. הזרים של מכבי מגיעים אחרונים והליצנים מפטירים: " מה יש להם למהר, כולם חתומים". ככה זה שממהרים במשחקים ולא במסיבות טרום עונתיות.
על ד"ר בצלאל פסבקין הספקתם לשמוע ? טוב שלא ועדיף שלא. הוא מגיע בנסיבות טראגיות. אחרי פטירתו של ד"ר מייקל בסר ז"ל שזכה עם מכבי חיפה בכל האליפויות, מכבי חיפשה אורטופד והבחירה הטבעית הייתה על ד"ר פסבקין, שחצה את הכביש. " אתה מתרגש?" הוא נשאל ועונה: " קצת אבל יותר דרוך". בסוף ההמולה, הכבודה יוצאת למגרש. מהיום ועד 26 ביולי, אין תהילה ואין זיופים. הולכים לקרוע להם את ת'תחת כדי שיגיעו מוכנים לדלת הכניסה לצ'מפיונס ליג. מבט אחד למרומים לא יזיק. עם הגרלה טובה וקיום הפסוק "יותר חשמל- פחות עמל" אפשר להגיע למשהו. בתנאי שהפעם החשמל יהיה חשמל כמו שהגלאקטיקוס של חיפה. אמיתיים ולא מזוייפים.
