משהו מצחיק קורה לאוהדי מכבי חיפה. במקום להתענג על האליפות הכי קלה בתולדות המועדון, ללכת לים ולהביט בגלים המתנפצים אל החוף כמו היו חלומות הקבוצות מולן חיפה שיחקה וקבוצות חלמו לבולמה, במקום לנפוש ולא לחשוב שהליגה הייתה מין מחנה נופש, במקום זה החבר'ה עסוקים בצלחת של השכן. ומה יש בצלחת של השכן שאין למכבי חיפה ? כלום אחד גדול. שאריות של עצמות לעומת ליטרת הבשר שנותרה על השולחן הירוק. בשעה שרוב הקבוצות, בעיקר אלה מהתחתית, מנסות לשנות פנים, מפזרות דיאודורנט במקום להתקלח, לאלופה באה שעת מרגוע.
מכירים את ההרגשה שמגיעים להופעה על משטח מישורי ולא מצליחים להביט מעבר לכתפו של השכן שמלפנים ? אין מנוס, אז מתאמצים, מותחים את קצות האצבעות עד המילימטר האחרון, וגם אז נאלצים לאחוז במשקפת טובה כדי לראות משהו מהצגה הכי טובה בעיר. למכבי חיפה אין לאן להביט, רק מערבה, לעבר אירופה. ומה יאמרו אזובי הקיר שצריכים להשקיף עליה מלמטה, הרחק מלמטה, מנסים להזיז שבע- שמונה קבוצות מלפניהן וב"משקפת" לחלוף מרחק בן 31-32 נקודות. אם אלה לא ירכשו שחקנים בסיטונות, מי כן יעשה זאת במקומן ?
מכבי חיפה אינה זקוקה להמולת עונת המלפפונים. אם היו מדרגים אותה לפי אותה עונה בה מופרחים לאוויר שמות מההפטרה (מזל שאינם בסלט), היום האלופה הייתה מצטרפת לנושרות מליגת העל. אפילו הדוד התמהוני מאמריקה היה מבסוט. מה לעשות ובמועדון הירוק לא ממתינים עד לקריסה טוטאלית כדי להתחיל משהו חדש. אשתקד, רוני לוי חולל את המהפך הכי גדול שהקבוצה עברה בשנים האחרונות. הבנאדם הרס לעצמו את הקיץ ונסע לשוטט בדרום-אמריקה וכמעט בקצב דומה "הרס" את הליגה. השבוע רוני לוי שהה עם משפחתו באילת ושומו שמיים, מדינת ישראל שוצפת וגועשת.
" מכבי חיפה כבר מפגרת בהכנות" זועקת כותרת אחת, וכותרת כזאת התנוססה כבר לפני שנה, שנתיים, שלוש וארבע. עבודה קלה, מוציאים מהבוידעם, מאווררים מהנפטלין ויאללה, הג'מעה יקנה. חברים, מה שטוב לשוק של תל-אביב, רע לשוק בחיפה. כאן יש סטייל ללא שמץ התנשאות. מכבי חיפה מסוגלת מחר בבוקר להתחיל את העונה הבאה. בלי אימוני כושר, בלי הסתגלות ובלי "מלפפונים". קחו את ההרכב הפותח: ניר דוידוביץ , רביד גזל, ווסקלי גונזאלבס, אריק בנאדו, חבייאר דירסאו, גוסטבו בוקולי, עידן טל, מיכאל זנדברג, יניב קטן ורוברטו קולאוטי. לא נכללים אלון חרזי, ואליד באדיר( גמרו חוזה), אליניב ברדה, עדן בן-בסט, שי בירוק, תום אל-מדון והמושאלים דקל קינן, איתן עזריה, יוסי נגר, אסי אברהמי, ישראלביץ ואחרים. אפשר לצאת עם אלה למלחמה ולא לעמוד על קצות האצבעות ?
אז מה הבהלה ? מה הלחץ ? הגיע הזמן שאוהדי מכבי חיפה, קהל הצופים הכי גדול שקיים בארץ, ולא כקלישאות בהן משתמשות קבוצות אחרות, יפנימו שהכי קל ל"פוצץ" שמות. היינו בסרט הזה מספר פעמים והאמת התנפצה לנו בפנים. לא כל הנוצץ זהב, ואת זה אמר רק לפני שבוע, נער בן 18 בשם איתי שכטר, כדורגלן צעיר ומוכשר ממועדון כדורגל עמק יזרעאל. הוא התכוון למועדון גיל הזהב והעדיף להתחיל מהאמצע, הפועל נצרת עילית (מקום חמישי) ולטפס אט אט מעלה עד לדבר האמיתי, מכבי חיפה. לא ברור אם איתי שכטר יתפתח לשחקן בקנה מידה רציני, דבר אחד ניתן להבחין. לבחורצ'יק הצנוע יש שכל והבנת הנקרא. גם הוא לא יפול למלכודת של שמות הנערמים זה על גבו של זה. נוער זהב.
תרגיל בישראבלוף ואפשר גם להציג את הדברים בצורה ישראלית טיפוסית. ישראבלוף, כמו שהגשש נוהגים לומר. היום, כאשר חלק קטן מאוהדי מכבי חיפה "משוועים" לשמות של מפורסתמים, מה היה קורה להם לו הוחלט לשחרר את דוידוביץ, חרזי, בנאדו, מגרלשווילי, דירסאו, עידן טל, זנדברג, בוקולי, קטן, קולאוטי ואחרים. הייתם משתגעים מדאגה או מוותרים על כל הכבודה שה"וועדה המסדרת" במספר כלי תקשורת מעבירה אלינו השכם והערב. ישראבלוף, כבר אמרנו ? ואחרי התרגיל על יבש הזה, היינו עושים את הדרך ההפוכה. יום ראשון היו מודיעים שניר דוידוביץ מגיע, ביום שני אלון חרזי ואריק בנאדו, ביום שלישי מגרלשווילי, דירסאו ועידן טל, ביום רביעי זנדברג, קטן, בוקולי וקולאוטי וכך הלאה והלאה. הלב היה ממריא אל-על. מזכיר במשהו את הסיפור עם העז. יום אחד מגיע יהודי לרבי בעיירה ואמר לו: רבי, אין לי כוח. צפוף מאוד בבית. האישה, הילדים והעז חיים אחד על השני. מקשיב הרבי ואומר לו: תוציא את העז מהבית. היהודי רץ הביתה בשמחה ומספר לאשתו על העצה הנבונה. פתאום רווח להם. ואת סוף הסיפור כולם מכירים, העז הוחזרה הבייתה ולאיש כבר לא היה צפוף.
אי אפשר ואסור ללכת שבי אחר כל פיפס. במכבי חיפה מתייחסים יותר מדי ברצינות לקבוצה מכדי שלא יטפלו בשיפוצים הנדרשים. אי אפשר לדרוש מהקווארטט ( יעקב שחר, עוזי מור, איתמר צ'יזיק ורוני לוי) לקרוא כל היום עיתונים, לשמוע רדיו ולצפות בטלוויזיה. להם יש דרך, שמות וחזון. מכבי חיפה לא תכננה לזכות באליפות בשנת השבעים להווסדה, והיא זכתה. גם לא בשנות השמונים ושוב זכתה. ודאי לא בחגיגות התשעים ואופס, עוד אליפות. עד שתחגוג מאה, כולם מלאי תקווה שבאמתחתה תהיינה עוד מספר תארים. סליחה, אם היא תזכה באליפות בשנה התשעים ושלוש, וארבע, וחמש וכו', מישהו מאוהדיה יניף דגל שחור מעל ביתו ?
העצה הכי טובה שניתן לתת לאוהדים המודאגים: צאו לים, לפני שהמדוזות תגענה. תנו לאחרים לזכות באליפות "עונת המלפפונים" ואחר כך הם ייתקלו ב"מדוזה הירוקה". ראיתם בארבע השנים האחרונות איזה צריבות חטפו יריבותיה. כך צריך להישאר גם העתיד.
