עיניים רבות וכלות ילוו את שחקני מכבי חיפה בשלושת המחזורים האחרונים בהם יוכרע גורלן של שתיים מארבע המתמודדות על שני הכרטיסים לליגה הלאומית. המשחקים מול בני סכנין(חוץ) הפועל תל-אביב(בית) והפועל באר שבע (חוץ) כבר לא ישפיעו על מעמדה של חיפה, אבל כל נקודה שהיא תזכה בה, עלולים לחרוץ לשבט את גורל יריבותיה. והדברים אינם פשוטים כלל ועיקר, כשמדובר בקבוצה כמכבי חיפה. בימים כתיקונם, עם "פור" כזה בצמרת, יכול היה רוני לוי לתמרן עם ההרכב שלו, להכניס לתוכו יותר שחקנים שלא קיבלו השנה מספיק דקות משחק, ולסיים את העונה בשביעות רצון גדולה. אלא שהמציאות כופה עליו להרכיב את השחקנים הטובים ביותר שעומדים לרשותו. גם בגלל רצונו הגדול לסיים את העונה הגדולה בכבוד הראוי, וגם כדי למנוע לזות שפתיים שחיפה אינה מתייחסת ברצינות למשחק זה או אחר, ותמיד יהיו כאלה , שישלפו את הפינצטה בחיפושים אחר מורסה כזאת או אחרת. את מישהו מעניין שבשני המשחקים האחרונים, חיפה סחטה רק נקודת ליגה אחת מתוך שש, וסיימה בתיקו ובהפסד מול שתי קבוצות "נוחות" כבני יהודה ובית"ר ירושלים שכבשו מולה ארבעה שערים.
שמעתי השבוע עוד מספר "בדרנים" שלקחו ללב את חוסר יכולתה של מכבי חיפה לנצח את בית"ר ירושלים ולהשלים את הפאזל שמשמעותו ניצחון אחד לפחות על כל אחת מקבוצות ליגת העל. אני מאוד מקווה שהדברים לא הגיעו לאוזניו של שלמה שרף, מאמן שתי האליפויות הראשונות, לפני עשרים שנים. הוא מאוד רגיש כשמזכירים לו את "חטאיו" ועוד ברבים, אך אי אפשר לדבר על ההווה, מבלי להזכיר את העבר, ויש מה להזכיר. בעונת 83/84 מכבי חיפה לא הצליחה לנצח רבע מקבוצות הליגה. אם היו 16 קבוצות, ארבע מהן לא נכנעו לחיפנים וכמעט מנעו מהם את האליפות ההיסטורית. אפילו את בני יהודה, שבסופו של דבר נשרה לליגה הארצית, חיפה לא ניצחה וסיימה עמה פעמיים בתיקו. פעם אחת 0:0 ובחיפה 1:1 כאשר לתוצאה הייתה השלכה עצומה על מאבק האיתנים מול בית"ר ירושלים. באותה עונה הצליחו גם הפועל תל אביב ( ניצחו 0:1 וסיימו בתיקו 1:1) הפועל לוד ( ניצחו 0:2 וסיימו בתיקו 2:2) ומכבי יבנה ( שתי תוצאות תיקו, פעם 1:1 ועוד 2:2) להשאיר בידן נקודות. שרף ומכבי חיפה לא שיחקו מול ברצלונה או ליברפול, רק נגד יבנה , לוד, בני יהודה והאדומים של בלומפילד, ולמרות הכל זכו באליפות. יתרה מזאת. החיפנים , בנוסף לאובדן ארבע נקודות ל"זהובים" הפסידו גם 3:2 ליורדת נוספת, מכבי רמת עמידר. למזלן הרע של ארבע המתמודדות כיום על "זכות הירידה", שרף נמצא כיום תחת כל מיקרופון רענן, כך שאת הנקודות ייאלצו לחפש מול קבוצה אותה מאמן רציני בדמותו של רוני לוי.
מחלקים נקודות ליורדות ברוחב לב
אם חשבתם שמדובר במקריות או צרוף מקרים, שוב טעיתם. בעונת 1984/85 היא עונת האליפות השניה, מכבי חיפה ( שוב עם ה"נדבן" מכפר-סבא) איבדה נקודות בשני מפגשיה מול מכבי פתח-תקווה. לא סתם נקודות, את כל שש הנקודות ( הפסד 1:0 במלאבס ו- 2:1 בקריית חיים) ואז פ"ת הצליחה לסגור פערים מחיפה, למרות שההפי-אנד נצבע בירוק. בעונה הזאת חיפה הרחיקה עוד יותר במתנות שחילקה ליורדות. היא הפסידה לבית"ר תל-אביב (1:0) ולהפועל לוד בתוצאה זהה ובקושי סיימה בתיקו (2:2) מול הכח רמת גן שהוליכה עד סמוך לסיום. אלופה ששומטת שמונה נקודות מול שלוש היורדות, טרם הייתה לחיפה, וכבר עתה ברור שבעתיד הקרוב גם לא תהיה. גם באליפות השלישית (88/89) נאלצה חיפה לחרוק שיניים למראה שלוש קבוצות אותן לא הצליחה לנצח. ביניהן בית"ר ירושלים ( 0:0 בחיפה ו- 2:2 בימק"א) הפועל כפר סבא ( 1:1 בשרון ו- 2:2 בקריית אליעזר) ומול הפועל ירושלים ( 1:1 במשחק הראשון ו- 0:0 בגומלין). לפחות בקשר ליורדות, חיפה לא הייתה לארג'ית והיא איבדה רק שתי נקודות מול צפרירים חולון. עונת ה"דאבל" הייתה נדירה כי שלמה שרף הוליך את מכבי חיפה לניצחונות על כל קבוצות הליגה וגם לא השאיר פירורים ליורדות. אותם הדברים נכונים לגבי העונה בה חיפה לא נוצחה לאורך כל העונה (93/94). בליגה בה היו שלושה סיבובים הצליחו האלופים לנצח כל קבוצה, ובהפרשים עצומים, אך היו לה פנצ'רים מול שתי הקבוצות האחרונות. הפועל כפר סבא, שבסופו של דבר נשרה אוטומטית, הצליחה לסיים את שני המשחקים הראשונים בליגה ה"רגילה" בתיקו ( 1:1 ו- 0:0) ודווקא בסיום, בביתה, הוליכה 0:1 והחטיאה פנדל ולבסוף הובסה 4:1 כדי שב...הפועל חיפה יעלזו, כי ההפסד הזה שלח את חיפה למבחנים מול שמשון תל-אביב, וחיפה נשארה. גם הפועל חיפה הייתה שותפה למיני-הפתעה בעונה זו. היא חטפה 4:0 ועוד 6:1 בשני ה"דרבים", אך הצליחה לשמור על שער נקי (0:0) במשחק הראשון, בו יחסי הכוחות היו בערך כמו ההבדל בין שיקגו בולס לאליצור קריית אתא.
הפועל תל-אביב נתקעה לגרנט
לאברהם גרנט, מאמנה של מכבי חיפה בעונת 2000/01 היו שאיפות רבות. בראשונה, הצליח בגדול. התואר שב למקומו הטבעי, אך ה"כתם" נראה בדמותם של ארבעה משחקי ליגה מול הפועל תל אביב אותה האלופה החדשה-ישנה לא הצליחה לנצח. ה"אדומים" של קשטן ניצחו 0:1 ושלוש פעמים סיימו בתיקו. עם היורדות, לחיפה לא היו בעיות והיא ניצחה בקלות בכל ששת המשחקים מול בני ?יהודה וצפרירים חולון. עונה לאחר מכן, עדנה לגרנט וקבוצתו. לא נשארה קבוצה שלא הניפה דגל לבן מול האלופה ורק מכבי קריית-גת, אחת משתי היורדות ( השניה, הפועל חיפה נוצחה בשלושת המשחקים) הדהימה והביסה את חיפה 0:4 במבצרה, תוצאה שללא ספק נחשבת לתוצאת העשור, כשמדובר בסנסציות. רוני לוי, אולי מאוכזב מהיעדר ניצחונות מול שחקני המנורה, אך בשלב זה, אין לו על מה להתלונן. אשתקד היה הרבה יותר "גרוע". ה"כבשה השחורה" של העונה שעברה הגיעה מעיר הנמל הדרומית יותר, מועדון ספורט אשדוד. בשלושת המשחקים מולה- שלוש תוצאות תיקו. הלפתן המר הוגש לחיפה דווקא מעיר מגוריו של המאמן הצעיר. מכבי נתניה שירדה לליגה הלאומית, הצליחה לנצח את החיפנים 3:4 משער של אורי אוזן בדקת הסיום מפנדל, וכך תרמה האלופה עוד שלוש נקודות לקבוצה שלא ניצלה בזכותן.
כעת הגיע רגע האמת של מכבי חיפה. שלושה ניצחונות, שנראו לפני חודשיים, טבעיים וקלים להשגה, עלולים להפוך את טבלת התחתית על פניה. סכנין תילחם על חייה, הפועל תל-אביב, אם לא תנצח את באר שבע בבלומפילד, תגיע לקריית אליעזר עם הגב לקיר ובסיום, הפועל באר שבע, שבכל מקרה תזדקק לניצחון על האלופה, אלא אם תפסיד בשני משחקי התחתית מול הפועל ת"א והפועל חיפה ( בשבוע הבא). מהצד תשקיף הפועל חיפה, בתקווה שהמכבים יתאמצו ובעקיפין יסייעו גם להם. איך אומרים החבר'ה ? אין הווה ועתיד בלי עבר. אז למכבי חיפה יש מספיק סיבות כדי לשחק עבור... מכבי חיפה, ולא עבור אחת מארבע הקבוצות הלובשות אדום. ה"חשבון הארוך ביותר" שייך להפועל תל-אביב. בדיוק לפני 40 שנה, ב- 25 במאי 1965 מכבי חיפה נאבקה על חייה בליגה. במחזור ה- 28 הגיעה לקריית אליעזר הפועל תל-אביב. אם חיפה הייתה מנצחת, אין ספק ש"משחק העונה" שלה, שבוע אחר כך, מול הפועל ירושלים, היה מאבד ממשמעותו. כך גם נראו הדברים כשאשר סוויסה, הצפתי של חיפה כבש ראשון, אבל במחצית השניה הצליח קשר הפועל, שאר ישוב בן-ברוך לכבוש צמד ולהלהיט את הרוחות ביציעים העמוסים. הלחימה המופתית של שחקני הפועל ראויה להערכה ולחיקוי, התנהגות הכובש ? נו טוב, כבר עברו ארבעים שנה ... שבוע מאוחר יותר חיפה עלתה ירושליימה, הוליכה 0:2 והפסידה בסיום דרמטי 3:2 ששלח אותה לליגה א'. אמנם, ב- 1984 הפועל ניצחה את בית"ר ירושלים 1:3 בימק"א, ובכך סללה את הדרך לאליפות הראשונה, אבל אין דין אליפות כדין ירידה. כואב אבל יותר. אחרי תשע אליפויות, מה איכפת לי לומר ? גם הפועל באר-שבע אינה "חפה מאשמה" וגם לה מניות בלתי נסחרות בעונה שבה מכבי חיפה נשרה בפעם השניה לליגה א'.
באר שבע- עיר ללא רחמים
עונת 1973/74 ומכבי מבצעת פיניש כמו שרואים היום מיריבתה העירונית. לפתע ניצחה שלוש פעמים ברציפות, וכולם היו בטוחים שהיא בדרך להימלט ממשחקי מבחן מול ארבע קבוצות מהליגה השניה. החיפנים, עם אברהם מנצ'ל המאמן, הדרימו למקום שמעולם לא אהבו אותו. על אף פסילת שער חוקי למהדרין בידי השופט הירושלמי, אהרון שושני, החיפנים עלו ליתרון במחצית הראשונה משער של משה אדלר. גם הפעם, הבאר-שבעים לא ויתרו, נלחמו כאילו הם בסכנת ירידה, הצליחו להשוות מרגלי אברהם נומה וממש עם השריקה לסיום כבש אפרים צבי את שער הניצחון. בהרכב "שועלי הנגב" שיחק גם רפי אליהו, אביו של רמי אליהו, המופיע בהרכב הנוכחי. לחיפה הייתה הזדמנות נדירה ל"החזיר" לבאר-שבע כגמולה לפני שבע שנים. חיפה התמרקה לקראת גמר הגביע (1998) ומשחק הסיום אמור היה להציל את יוסי בניון וקבוצתו מירידה. חיפה לא ויתרה, כפי שלא תוותר עד ה- 28 במאי השנה, לחמה עד דקת הסיום ואז נשרקה בעיטת עונשין לזכותה. אלירן אלקיים לא חשב על הגמר, הדף בידו כדור שעשה דרכו לשער החשוף והורחק. יוסי בניון מול ניר דוידוביץ, ארבעה חודשים לפני שהשניים ישתפו פעולה במכבי חיפה. בניון בועט לפינה הימנית, השוער החיפני מזנק והודף ועל הריקושט משתלט שוב "ילד הפלא" וכובש שער "מיותר". כי בסופו של דבר, בני יהודה ניצחה במגרש אחר, ומי אינו זוכר את כוכב סאנטנדאר מייבב ?
ואחרונה לא חביבה, ב"משולש החשבונאות"- הפועל חיפה שה"דרבי" מולה לפני 29 שנים כבר סופר אלף פעמים. חיפה נקלעה למצוקה גדולה, הפועל הבקיעה על ידי אלי לוונטל ואבי ליפשיץ, יואב לוי כבש בתווך, ומאז ועד היום היריבות אינה מצטמצמת רק למאבקים הישירים במגרש. האם סכנין תוכל ליהנות מכל העולמות ? מה פתאום ? אם חיפה ניצחה אותה אותה בכל חמשת המפגשים בליגת העל, אז למה לשנות את ההרגל ? בשורה התחתונה: מכבי חיפה הולכת להוכיח שחישובי התחתית מעניינים אותה כשלג דאשתקד, וכל כולה שקועה בניסיון לצבור את מלוא תשע הנקודות האפשריות. לא משלמים לשחקנים כמנהלי חשבונות אלא ככדורגלנים מקצוענים.
