מיד אחרי שעזב את משרת הנשיאות, בתחילת שנות התשעים, התבקש עזר וייצמן ז"ל, להקדיש ראיון ספורטיבי. כותב שורות אלה שוחח עם הנשיא היוצא בביתו בקיסריה ויצא בידיים ריקות. כל מה שהנשיא המנוח הסכים לומר הסתכם ב" אני אוהב לראות את מכבי חיפה בטלוויזיה. נכדיי הכניסו אותי לפלונטר הזה ואני תקוע בו חזק ואפילו נהנה מהם".
קרובים יותר אל הנשיא היו שחקני מכבי חיפה שזכו לקבל מידיו של ה"נשיא הירוק" לא פחות משלושה גביעי מדינה ( 1998,1995,1993) יותר מכל נשיא אחר. במאמר מוסגר, ראוי לציין כי לפני כניסתו לתפקיד זכתה חיפה רק פעמיים בגביע ואחרי פרישתו, כלל לא. מי שהיו הכי קרובים אל עזר וייצמן היו צמד הקשרים, ראובן עטר ואיל ברקוביץ. השניים הצליחו ל"שבור שיא" בתולדות היחסים בין מוסד הנשיאות לשחקני כדורגל, כאשר הנשיא הגיע לשמחות פרטיות שלהם, ללא קשר לידידות קודמת או כתוצאה מהשתייכותם לזרם פוליטי כזה או אחר.
הידידות בין כוכבי מכבי חיפה החלה מיד עם חזרתה של הנבחרת הלאומית מפריס, שם גברה על נבחרתה של צרפת 2:3 ושחקניה הוזמנו ללשכתו של וייצמן בירושלים. ברקוביץ אזר אומץ לשאול את וייצמן אם יסכים לכבד בנוכחותו את טקס נישואיו ונענה בחיוב, בעוד ראובן עטר שרעייתו, נעמי, הייתה בחודשי הריונה האחרונים, נועץ במנכ"ל לשכת הנשיא, אריה שומר, וזה הבטיח שברגע שהבן יוולד יקשר בינו לנשיא. וכך היה.
עטר שוחח עם וייצמן והזמינו לשמש סנדק לבנו, והנשיא אפילו לא המתין ונתן את הסכמתו החיובית. עם הוודע מותו של וייצמן אומר עטר: " כואב לי, זה יום עצוב עבורי. היה בינינו קשר מיוחד. הוא עשה לי את הכבוד הכי גדול בחיי. היה מאוד מרגש כשהגיע לטקס ברית המילה, אחרי שמסוקו נחת ב"טכני" של חיל האוויר. מאוד אהבתי אותו כי הוא היה אדם שרואים שאם הוא אוהב, אז עד הסוף. שמרנו על קשר מיוחד. אני התקשרתי לביתו והוא אלי. לפני כשנה הוזמנתי עם אשתי וילדיי לביתו בקיסריה ונפגשנו גם עם ראומה והנכדים שהם אוהדים 'שרופים' של מכבי חיפה. הם הצליחו לשכנע את סבתם שתתלווה אליהם למשחקה של מכבי חיפה בקפריסין מול מנצ'סטר יונייטד (0:3) וכשחזרו סיפרו לסבא על החוויה הגדולה. הוא היה איש גדול תרתי משמע".
