עצוב היה לשבת ביציעי האיצטדיון בקריית אליעזר ולחזות בדרבי. עצוב, לא בגלל שמכבי לא דרסה את הפועל וניפצה את ה- 0:10 המיתולוגי מול מכבי תל-אביב. גם לא בגלל שלקחו מאתנו את הצעצוע הקרוי "דרבי". הלב נקרע למראה קומץ אוהדי הפועל ( איפה הם ואיפה אוהדי הפועל תל-אביב שמילאו את בלומפילד ביום ראשון מול באר שבע, וכידוע גם שייע פייגנבויים לא רץ לתואר האליפות..) שרואים בשחקנים המושאלים ממכבי ואלה שכבר "עצמאיים" את האשם למצבה של קבוצתם המתפוררת. לא ששגיא שטראוס תפס כדורים שהתעופפו ברחבתו, לא שאלירן אלקיים שמר מצוין על קולאוטי, לא שאיסלאם כנעאן בלם פעם אחת את יניב קטן ולא ששלומי אדרי הטריד את מנוחתם של בנאדו וגונזאלבס. כל הארבעה היו גרועים בדיוק כמו כל השחקנים האחרים.
אך ברגע שמונף שלט בגנות שחקנים שהגיעו מהצד הירוק, יש להפועל חיפה בעיה קשה. למזלו של המגן איתן עזריה, שמאמנו ניר לוין עשה עמו חסד ולא הכלילו בהרכב, ובמקומו ציוות את רמי עזיז כמגן ימני. אחרת, עזריה שכבר הספיק לזכות באליפות ( עם מכבי חיפה) ובגביע המדינה (עם הפועל רמת גן) היה הופך שוב מטרה נוחה להתעמר ולשרוק לו בוז, כפי ששמענו בשבועות האחרונים. למעט שטראוס, שיכולתו מושפעת ישירות ממשחק ההגנה שלפניו, וזו שמעה אולי בשיעורי היסטוריה, על ארגון ההגנה שפעל כאן ערב הקמת המדינה, מי שנלחם באמת במגרש הם שחקני מכבי חיפה. עזריה אינו השחקן הראשון שכובש שער עצמי. תארו לעצמכם את אוהדי מכבי חיפה מתעללים באלון חרזי ובדודו אוואט, גיבורי השער העצמי הכי מפורסם, לפני שנתיים. זה היה שער אליפות !!! ואיש לא שרק להם בוז. אדרבא, בנאדו וחרזי עטו על השוער האומלל וחיבקוהו בחום. אין שער עצמי מצחיק יותר מזה שקריית אליעזר ראה מול בית"ר ירושלים. לא שמעתי את אוהדי הפועל מתנפלים על חיים מגרלשווילי או סאלח חסארמה שכבשו אשתקד שערים עצמיים והרשימה אצלם ארוכה. ואיפה היום שלושה מהם ? אוואט עושה חיל בספרד, חרזי בן ה- 34 "חיסל" את איתן עזריה ודקל קינן ותפס את מקומו מחדש ומגרלשווילי מתנחל ברחבות היריבות. אין זכר לטראומה של השערים העצמיים. בהפועל יכולים להציב, מראש השנה עד תשעה באב, בפרונט את אוהדיהם המוכרים, מודי בראון ( מדוע לא מספרים לו שאוהדי מכבי חיפה הם הרוב במדינה ולא מכבי תל אביב כפי שציין ביום שישי ?), טל פרידמן, משה גורלי ( היועץ המשפטי של עיתון הארץ) או עופר שלח, אורלי ויינרמן ושרה אנג`ל. אבל המחנה הקטן שמאחוריהם הוא זה שמאמין, עדיין, שיש מקום בחיפה לשתי קבוצות. אשרי העיר שיש לה אוהד הפועל בדמותו של יואל גולדברג. אלמלא הברקותיו, אנה אנו באים ? אין כמעט כלי תקשורת אחד בו לא הביע את דעתו, מיד עם עליית קבוצתו האהודה, שהפועל היא כעת הקבוצה הבכירה בעיר, ושלח עקיצה לעברו של המגן חיים מגרלשווילי : " לא מבין מה הוא הולך לשבת על הספסל בקבוצה נחותה מהפועל". גם חברו האישי, הפרשן בגרוש, שלמה שרף האמין ( וממשיך בכך) שמגרלשווילי לא היה שחקן ולא יהיה שחקן. עם כל הצרות במדינה, שניים כאלה מעלים את המוראל כי בלי בדיחות אין קיום לעם היהודי שתמיד ידע להתבדח על חשבונו בשעות מצוקה.
וזה מוביל לדילמה הגדולה בעיר הכרמל, הירוקה מתמיד. האם מכבי חיפה חייבת לשלוח את בניה הטובים, ה"ווינרים" לסבול בבית ההרוס שמעבר לכביש ? כשיעקב שחר, נשיא מכבי חיפה, ואולי היחיד במדינה שקורא מהלך אחד קדימה, הכריז שמיותר שבחיפה תהיינה שתי קבוצות כדורגל, קמו אנשי הפועל וזעקו את זעקת הקוזאק הנגזל. הם חשבו ששחר מבקש לשלוט בעיר ללא מיצרים מבחינה מקצועית, והוא בכלל התכוון לצד הכלכלי. חמש שנים לפני, הוא צפה את מצבה של הפועל כיום. אולי התסריט של שחר היה אופטימי מדי. כי מאז ומתמיד, מי שסיפק שחקנים ליריב העירוני זאת מכבי והיו לה מטרות משלה. מחלקת הנוער שלה משולה למכונת פופקורן. שחקנים רבים מתגלים ולא תמיד יש להם מקום בקבוצת האם, מסיבות שונות. מי שמרוויח מכך הן שאר קבוצות הליגה. אפשר לתאר את נצרת עילית בלי גז`רמו ישראלביץ ויואב זיו, שלא לדבר על שחר סימנטוב והאחרים ? למכבי פתח תקווה היה מגן שמאלי טוב יותר מקובי גנון ? שלא לדבר על הליגה הלאומית והליגה הארצית המשופעות בילידי מכבי חיפה. אמנם, רק חלק קטן חוזר הביתה, אם בכלל, אבל כל השחקנים מאוחדים בדעה ( גם אם הם מאוכזבים) שמה שטוב לאירופה, מקובל גם בישראל. וכל קבוצה אומרת אלף פעמים תודה על המחווה, כי בניגוד למנהל הטריבונה המטה ליפול, יש בישראל אנשים שמבינים בכדורגל. אי אפשר להשוות את מחלקת הנוער של מכבי חיפה להפועל חיפה. המכנה המשותף בין השתיים, אף אחת מהן לא נשרה לליגה השניה בליגה מהליגה הלאומית לנוער. בעוד מכבי נאבקת כמעט כל שנה על התואר, ושחקניה מאיישים את הנבחרות הצעירות, בהפועל מעולם לא התקרבו לזכייה באליפות, מעטים מיוצאיה נותרו שנים רבות במועדון ( למעט מאיר בן-מרגי) ומה הפלא שהיא זקוקה לסיוע מאסיבי ממכבי חיפה? והרשימה ארוכה: אל שטראוס, אלקיים, עזריה, כנעאן ושלומי אדרי תוסיפו את שי דהאן, איציק כהן, יואב זיו, ארז מסיקה, צחי אילוז, דני מלכין, ירון גבעול, דוד לוי, שגיא גונן, ליאור רוזנטל, פרי גרופר, איתי מרדכי, רפי אוסמו (הגדול), יוסי קרמר, גבי אמסלם, עודד בלוש, ראובן הלד, יהודה כהן, אילן לופט ויצחק אהרונוביץ. אם שכחתי מישהו, סליחה. ברור ששכחתי, מתוך כוונה לשכוח. איתן אהרוני וראובן עטר. הראשון, בעל חמישה עיטורים בכדורגל הישראלי ( חמש אליפויות ושני גביעים) והשני, כוכב שנות התשעים לא זקוק להמלצות. בא המתולתל עם הרגל השמאלית והדגיש את כל מה שנכתב עד עתה. שיחק רק 70 משחקים וכבש 33 שערים. רק בעונה אחת כבש 21 שערים וזאת כמות ששום חלוץ בהפועל בעבר, ובכלל זה שלמה לוי, אברהם גינצבורג ובני אלון, לא התקרבה אליו. ומנגד, מה תרמה הפועל למכבי ? את גיורא אנטמן, טל בנין, חיים מגרלשווילי ושני סניורים, איציק אנגלנדר ויוחנן וולך. את האחרונים, גם בגיל 32 סרבו לשחרר למכבי בשעתו. כל השלושה הראשונים שודרגו בצורה בלתי רגילה במכבי. מה היה גיורא אנטמן בהפועל חיפה ? שוער מצוין בקבוצה אפורה. במכבי זכה בשתי אליפויות ובגביע. הוא דאבליסט ושמו מוזכר היום שוב ושוב כי ניר דוידוביץ ותום אל-מדון חברו יחד כדי לנפץ את שיאו- 1003 דקות ללא ספיגת שער חובה !! טל בנין היה שום דבר כשהגיע למכבי. כשרון גדול ותו לא. אלמלא המעבר שלו למדים הירוקים, ספק גדול אם אירופה הייתה ממתינה לו. גם הוא "דאבליסט". אמנם, יש לו גם אליפות במכבי תל אביב, אבל זו לא אליפות מובנית אלא "גנובה" ממכבי חיפה שמאמנה, יצחק שום, תרם אותה בשורה ארוכה של קבלת החלטות לא נכונות. וחיים מגרלשווילי ? איש לא יודע כיצד תסתיים העונה הנוכחית. אל דאגה, גם מהעונה הזאת הוא לא ייצא קרח. ואיזו אהבה הוא מקבל מהקהל הירוק, כאילו נולד במועדון. בעצם נולד מחדש, כי מה שראה שם לא דומה בכלום למה שהוא חווה כאן. איזה מהלך מבריק הבחור הזה עשה כשהתעקש לעבור למכבי. מה הוא צריך את יניב קטן על הראש אם יש לו אופציה למסור לו ?
מהמושאלים של מכבי להפועל איש לא חזר טוב יותר. גם לא ראובן עטר. חלק חזר כי לא היו בשוק טובים יותר או שפעם שחקנים משובחים ממרכז הארץ ראו בחדרה את הגדר הצפונית של הכדורגל הישראלי. במעבר הצ`ק פוסט ,כל שחקן של הפועל השתפר אלף מונים. ואם אחרי המחוות של מכבי, שחקנים שלה הופכים לשק חבטות מילולי, אולי כדאי להשקיע מחשבה ולגרום לכך שבחיפה תהיינה שלוש קבוצות טובות. אחת, הקבוצה הבוגרת, חלון הראווה של הכדורגל הישראלי, אלופה שמונה פעמים והשגרירה הנאמנה ביותר שלו באירופה. השניה, שחקני הספסל אשר יחד עם המושאלים יהוו קבוצה לא רעה במרכז טבלת ליגת העל. השלישית, קבוצת הנוער העושה חיל בשנים האחרונות באיטליה. היא תמשיך לייצר פס שחקנים מוכשרים שיעלו לקבוצה ב` וממנה לקבוצה א`. רעיון לא רע, נכון ? זאת לא המצאה חיפנית. ביל שאנקלי, מנהלה האגדי של ליברפול, קבע בשעתו שבעירו יש שתי קבוצות טובות, ליברפול וקבוצת המילואים שלה. עד היום היו לחיפה שתי קבוצות, הבוגרת וקבוצת הנוער, אז מהיום תהיינה שלוש, הבוגרת, המסופסלת והמושאלים וקבוצת הנוער. אחל`ה בית ספר לכדורגל ולאוהדים. וגם לא ישרקו להם בוז ויהיה אקשן באימונים כי ה"קטנים" ירצו להוכיח שהם מסוגלים להיות "גדולים", ורוני לוי יתעצבן למראה הגליצ`ים ויעיף שחקנים והתקשורת המשועממת והמשותקת תתמלא בסיפורי צבע. חזון אחרית הימים יקרום עור וגידים. ולחשוב שבהפועל חיפה רצו גם את תום אל- מדון. ברררררררררררר.......
