תופעה מוזרה השתרשה בעשרים השנים האחרונות. אם נערך משחק בין מכבי חיפה למכבי תל-אביב ודיברו עליו ברדיו, בטלוויזיה או במדיה הכתובה, מצחיק היה לשמוע שהדוברים משתמשים ב"מכבי" כשדיברו על מכבי תל-אביב וחיפה, כשהתכוונו לאנשי עיר הכרמל. לא עוד !!! אל ה"מה נשתנה" המסורתי צרפו השנה בלחש: 'שבכל הלילות אמרנו מכבי ולא ידענו למי הכוונה, מהשנה הזאת מכבי זה רק מכבי חיפה. עובדה, ולא רק בגלל ארבע האליפויות בחמש השנים האחרונות. בזכות הרמה, בזכות הכשרון, בזכות הקהל ובזכות הכל מה שיש כאן ואין שם. גם במנצ'סטר לא זורקים את שם העיר ולא מובן מאליו שמדובר ביונייטד ולא בסיטי. בחיפה זה יותר קל, כי עדיין קיים הבדל, דק כפיל, בין שתי נציגותיה.
על היריבות בין מכבי למכבי תל-אביב כבר נכתבו הררי רשימות. אנציקלופדיה בכמה מהדורות. ניתחו את היחסים ביניהן מכל זווית אפשרית ושכחו רק אחת: מה יחסי הגומלין בין השתיים ? וזה חשוב, לא יהיר ולא מתנשא. קולות מהשטח. לזכותה של תל-אביב ייאמר שהושיטה כתף כדי לסייע לאחות הקטנה מחיפה, לעלות לליגה הראשונה בשלהי שנות הארבעים. נשלחו לכאן מיטב הבחורים מהספסל התל-אביבי והמוכר מכולם, הרצל ליפשיץ, האסטרולוג המפורסם. בעזרת "חמשת המופלאים" חיפה עשתה עליה ואז איש לא חשד שיגיע היום ו" מכבי" תהיה בכלל מהצפון ולא מצפון תל-אביב. מאוחר יותר עזרה לנו עם חלוץ בשם אברהם טוריקה שלא חולל נסים ונפלאות, ולפני שנפרדה מאלי פוקס בן ה- 35 חיפה קלטה אותו כמאמן- שחקן והוא למעשה חולל את המהפכה הגדולה בשנות החמישים. כך על קצה המזלג. מנגד, שורו נא על גלריית השחקנים שצמחה במחלקת הנוער של מכבי חיפה ומצאה מקום של כבוד בהרכב של מי שנחשבה פעם ל"מכבי" הישראלית. הצעירים לא מכירים את עמנואל (מנו) שוורץ. אחת מההחמצות הגדולות של מכבי חיפה בשנות השבעים, ולא בגללו. הסיבה פרוזאית, שנתיים הציל ילד בן 16 בגיל בית ספר את מכבי חיפה מירידה ואחרי שידיו קצרו מלהושיע, רצה להתקדם ואיזו קבוצה חיפשה שוער צעיר ומבטיח ? נכון, מכבי תל-אביב. בניגוד למצב בהווה, כאשר שוערי חיפה ( מכבי, כן ?) צצים בכל פינה ( אפילו רונן דהאן, שוער הפועל באר שבע, שיחק בנוער הירוק), בעבר שוערים לא היו מדורגים בראש סולם העדיפויות של הקבוצה. זה הלך ככה: קודם חלוצים וקשרים, אחר כך בלמים ולבסוף שוערים. אביו של ניר דוידוביץ, לדוגמא, נחשב לשוער אמיץ וטוב, אך עם ההגנה שניצבה לפניו, גבינה שווייצרית נחשבת לחומת ברלין לידה.
כשסוף-סוף חיפה מצאה שוער טוב, באה מכבי תל אביב ולקחה אותו בטכסיסים מקוריים. הסיפור של שנות החמישים קשור לחיימק'ה לוין, מי שיהפוך בתוך תקופה קצרה לאחד מהשוערים המצטיינים במדינה. גם במדי חיפה גילה יכולת טובה. זו לא נעלמה מעיני התל אביבים ושחקנם הממולח, יוסל'ה מרימוביץ' שהפך ברבות הימים למאמן נבחרת ישראל, יעץ לחברי הנהלת קבוצתו לנסות ול"שלוף" את לוין. ה"פטנט" היה פשוט: באה ת"א ו"גילתה על אוזנה" של חיפה שללוין יש בעיות קשות של ראייה במשחקי לילה. גילוי שכזה היום, היה סוחט מבטי רחמים מנשיא המועדון, יעקב שחר, אבל אז, בסוף שנות החמישים, הנהלתה המתנדבת של חיפה שקלה ברצינות, אפילו אמרה יפה תודה ל"אחות הגדולה" ומיהרה לשחרר את השוער המצוין, לפני ש"מישהו יתחרט". מובן שבחיפה גילו מהר מאוד את העבודה בעיניים, ונותר להם רק להסתפק בהכנסות משני משחקי הליגה, כפי שסוכם, ואז מדובר היה בלא מעט כסף. את השוער השני קיבלה תל-אביב "מעל לשולחן". עמנואל שוורץ תרם עונה נוספת לקבוצת האם, שלא הצליחה לחזור לליגה הבכירה, וכולם הבינו שאין אפשרות לעצור את הבחור. תמורת 320 אלף שקלים ישנים, נמכר שוורץ ל"מכבי" ועמה נטל את ה"דאבל" (1979) ואף הגיע אל בין קורות הנבחרת. אגב, מאז אותה שנה לא הצליחה תל אביב לזכות באליפות לאורך 13 שנים, עד שהגיע נציג נוסף של מכבי חיפה, ניר קלינגר, ועם רוח הווינריות מחיפה הירוקה הוליך אותה לשלוש אליפויות כשחקן, ועוד אחת כמאמן, אבל לא עד כדי סיכון מעמדה של חיפה כשליטת שני העשורים האחרונים בהם היה לו חלק בשתי אליפויות.
תל אביב שלחה לחיפה רק את בוני גינצבורג שחיזק את הדעה ששוערים טובים צומחים טוב יותר בחיפה מאשר בקריית-שלום. גם איציק זוהר הגיע לתקופה קצרה, אבל הוא בכלל ממכבי יפו ובקיצור, תועלת מרובה ממחלקת הנוער שלה לא נראתה. על רקע הכרזתו של ניר קלינגר, אחרי הניצחון (או יותר נכון, ההפסד הראשון של מכבי העונה, בבלומפילד 1:0) ש"אם חסרים לי שחקנים אביא מהנוער, בניגוד לאחרים" וגם העקיצה לרוני לוי " אם אתה עובד בחנות פלאפל, אתה לא יכול להתנהג כמו מי שעובד במסעדת יוקרה", ברור שהרבה חיפנים עשו דרכם דרומה ולהרכב הראשון: יוסי קרמר, מרקו בלבול, ליאור רוזנטל, זכריה בן-צבי ( 1956), ניר קלינגר, עופר מזרחי, מאיר בן-שטרית, ערן לוי ואיל ברקוביץ. הם קיבלו גם מאמן, שמעון שנהר, שגדל במחלקת הנוער והוביל אותם לגביע בשנת 1987 ודווקא מ...מכבי חיפה. ולא רק שחקנים ה"אחות הקטנה" קיבלה. הרבה רגעי אושר מכבי חיפה חילקה. אמנם, גם קריית-גת, אשדוד, כפר סבא, הפועל חיפה, מכבי פ"ת, בית"ר תל אביב, בית-שאן וכמעט כל ישוב בארץ רווה נחת פה ושם מ"סנטה קלאוס" של הכדורגל הישראלי. אבל הכי הרבה מכבי תל-אביב. ב- 1962 הקבוצה הזאת עמדה לרדת לליגה א'. באנו לבלומפילד ופתאום תקפו את דני שמולביץ- רום "כאבי ראש" בלתי נסבלים. עד כדי כך שנאלץ לנטוש ולהשאיר את עשרת חבריו במערכה מול ה"צהובים" שניצחו 0:2 ושתי הנקודות הצילו אותם מנשירה ראשונה. אתם הרי מודעים לכך שמכבי תל-אביב היא הקבוצה היחידה שלא שיחקה מעולם מחוץ לליגת העל. בסוף עונת 86/87 הגביע היה בכיסנו. הובלנו 2:3 ואו-טו-טו הפקק של השמפניה הלך לפח. ואז הגיח אלי דריקס והשווה לקראת הסיום ובפנדלים, כמו שמכבי טובה בפנדלים, הגביע ברח. זה קרה שוב לפני שלוש שנים כשניר לוין אימן אותם, ניצח אותנו בפנדלים ( מזכיר משהו מלפני שבוע ?) וג'ובני רוסו טמן ראשו בדשא.
הם, הצהובים, קיבלו מאתנו שתי אליפויות במתנה באמצע שנות התשעים. עם חיים רביבו ו...איל ברקוביץ, מכבי עשתה בית ספר לכל הליגה ולא סיימה כאלופה בגלל ההפסדים הקטנים והמרגיזים לקבוצות שמאוחר יותר הנקודות לא עזרו להן להישאר. ומה עם האליפות לפני שלוש שנים ? נו באמת, מישהו באמת חשב שניר קלינגר מסוגל לזכות באליפות מול חיפה האימתנית ? היום, הנשיא התל-אביבי מודה שקשה לשחק גם בליגה וגם בגביע אירופה, אבל לא תשמעו ציוץ שאז גם לנו היה קשה, ובכל זאת הליגה לא הוכרעה כאשר 31 נקודות (מאזן ביניים) מפרידות בין השתיים. רק שני שערים חסרו לחיפה להוכיח שאפשר להצליח כמו צ'לסי, בכמה חזיתות. נכון, פה ושם הגזמנו ביחס ל"אחותנו הקטנה" שתחגוג בשנה הבאה מאה שנים להולדתה. עשירייה פה, שישייה ( לא בקבוקי שתיה) שם, חמישיות ורביעיות, שלישיות (רק השנה פעמיים ועוד רביעיה בגביע הטוטו), אבל מי מאתנו לא "התעצבן" לפעמים על חלשה ממנו ?
אז איפה הבעיה שכולם מנבאים שחורות ? הרי אלי דריקס טוען כל הזמן שיעברו דורות עד שמכבי תשיג את קבוצתו במספר האליפויות. דור עפ"י מילון אבן-שושן זאת תקופה של 25 שנים ואם החשבון שלו הוא שבתקופה הזאת לא נשיג עוד מספר אליפויות. מוכרז בזאת רשמית שמכבי חיפה במשבר רציני. סתתתתתתתאאאאאאאאאםםםם, גם הוא יודע שאין בדיחה כל כך גרועה.
