הצילומים נלקחו מערוץ 10. הכדורגל הישראלי כבר ידע רגעים מביכים לא מעטים. אפילו דפי אינטרנט, שאינם מוגבלים בשטח, היו צרים מלהכיל את אוסף הפאשלות בארץ הקודש. ובכל זאת, אם הכדורגל מתנהל כאן מעל תשעים שנה, ומתקדם בצורה יפה ולא חלקה, אין לו את השקט והרגיעה שיש במקומות אחרים. השנה במיוחד, על רקע שליטתה המוחלטת של מכבי חיפה בכדורגל הישראלי ( כמה חיכינו לזה !!) נפתח טרנד חדש שמטרתו המוסווית בלתי ברורה לכולם. " מי יצליח להמאיס את הכדורגל על יותר צופים" אינה שמה של תוכנית טלוויזיה פופולארית. במקום להתעסק עם מציאת פתרונות רציניים לקידום יתר של הכדורגל, מצאו "חכמי ישראל" פטנט: לחשוף מה שיותר פרטים על מצבו של הכדורגל, מבלי לבדוק את הפרטים לעומקם. כאילו שבעבר מצבו היה טוב יותר. ואם בדרך פוגעים גם במכבי חיפה, על אחת כמה וכמה 'הרגו שתי ציפורים במכה אחת'. אם ביקש עמנואל רוזן, כתב בכיר במדיה הישראלית, וכתב זוטר כשמדובר בספורט, להגיש לנו תוכנית משעשעת נוסח "קופיקו בקיבוץ"- מגיע לו פרס ישראל. המשדרים של תוכניתו ה"יוקרתית" בערוץ עשר- בעקבות הגביע האבוד- אינה אלא גיבוב של פרפראות שהיו כאן לפני ארבעים שנה ויותר. אילו רוזן היה מגיע למועדון מכבי חיפה לפני ארבעים שנים, לא היה צריך להשתרך והרחיק עד לאור- יהודה. הכי קל לתפוס מועדון שלאחד הילדים אין כסף לרכוש מגני עצם ומאמנו נאלץ לא לשתפו מחשש לבריאותו. זה בדיוק היה המצב במכבי חיפה של פעם, כאשר שחקנים נטלו את מדי הקבוצה וכל אם בתורה, כיבסה ותלתה אותם ביראת קודש ועוד התגאתה בפני השכנים שה"תכשיט" שלה משחק במכבי חיפה. רוזן לא הגיע למחלקת הנוער של מכבי חיפה על 15 קבוצותיה ומגוון בתי הספר שלה המפוזרים ברחבי הצפון. ולא במקרה. כי מבט חטוף היה מערער את יסודות תוכניתו, שאולי מייצגת את רמת המתקנים והמועדונים בפריפריה, אך בוודאי שלא מועדון כמכבי חיפה . הדבר דומה לכתבה דוקומנטרית על הכדורגל האיטלקי או האנגלי וביקור באחד ה"חורים" שכוחי האל שאין להם שום השפעה על רמת הכדורגל.
אין זה סוד שמחלקת הנוער של מכבי חיפה היא הגדולה והמפוארת מבחינת תוכן. לפני מספר שנים, כאשר הפועל תל-אביב הסתערה בחירוף נפש על כל פיסת מועדון במדינה, בניסיון לצבוע את המדינה באדום, נאלצו ראשי מכבי חיפה לדחות באדיבות ובנימוס את בקשת ראשי מועדונים ברחבי הארץ, שביקשו שדווקא מכבי חיפה תגיע אליהם ותפתח סניף. מאיפה לא התחננו ? מדן ועד אילת. " רק תתנו חסות, לא יותר"- ביקשו המועדונים מערי השדה, אך בחיפה הטילו וטו וטענו: " אנחנו לא יכולים לנהל קבוצות בשלט-רחוק. לא ייתכן שנפתח קבוצות ולא נוכל לפקח עליהן מקרוב. שני הצדדים ייצאו נפסדים". ומדובר במקומות שרובם ככולם של השחקנים הצעירים, אוהדי מכבי חיפה. כאן המקום לעצור ולהדגיש כי לא תמיד שחקן צעיר משחק בקבוצה אותה הוא אוהד. רק שתי דוגמאות קרובות. עודד בלוש, יוצא מחלקת הנוער של מכבי חיפה, גילה בשלהי הקריירה שלו שהוא בעצם אוהד... הפועל חיפה, רחמנא ליצלן. ומנגד, עדן בן-בסט, חלוץ התקווה של מכבי חיפה מודה שתמיד אהד את מכבי חיפה, אך היה לו נוח להתאמן עד גיל 15 בהפועל חיפה, כי מגרש האימונים בקריית-חיים היה סמוך לביתו. למזלו "נמלט" בזמן ולא דבקה בו רוח הלוזריות.
הבעיה של עמנואל רוזן, ובעקיפין של הכדורגל הישראלי, שה"שופר" של הכדורגל הישראלי משמיע קולות "שברים" דווקא מגרונם של אלה שהקבוצות שלהם על הפנים. הרשימה ארוכה: אריה מליניאק ורון קופמן (הפועל רמת גן), חיים ברעם ( הפועל ירושלים), משה פרימו ( מכבי נתניה), אבי רצון (שמשון תל אביב), עמנואל רוזן ואלי ישראלי ( הוא כבר הספיק לשכוח איך השמיע לנו את "שדות ירוקים" יום אחרי שהפועל תל אביב זכתה בתואר המפוקפק ב- 1986 ) והרשימה ארוכה-ארוכה. רוזן לא היה מעז להציג לנו את הכדורגל הישראלי במערומיו לפני ארבע שנים, כאשר הפועל תל אביב הצליחה לנצל את ההרכבים החסרים שהקבוצות הזרות הגיעו לכאן, ולהרחיק עד לרבע גמר גביע אופ"א. גם היום, הוא מוכן שיוציאו לו כליה, ובלבד שתסכימו עמו שההישג "שלהם" עדיף על הופעת מכבי חיפה בצ'מפיון-ליג. ומה בעצם ראינו בפרקים שטחן עבורנו ? הלהיט התורן: אקדמיות לכדורגל ! וואוו, איזו המצאה גאונית. אז נכון, מישל פלטיני הבטיח לקחת את הגביע העולמי, אך רוזן "התעלם", במתכוון או שלא, שללא יבוא מאסיבי של שחקנים מאפריקה, ממדינות חבר העמים הצרפתי, צרפת לעולם לא הייתה מגיעה לכלום. אם זינאדין זידאן לא היה מהגר מאלג'יריה, מי היה מכיר אותו ? והוא לא למד כדורגל באקדמיות למיניהן. הוא "שיחק כדורגל שכונתי" כפי שאוהב ז'וז'ה מוריניו. ציפיתי שרוזן ( או כל ברבירב אחר) יתעכב על "חוק יעקובו" אותו העביר יעקב שחר, נשיא מכבי חיפה, ובעקבות מסע לחצים של צרי עין מקומיים הרעיון והיישום נגדעו אחרי זמן קצר. שחר כמנהגו, בניגוד לעמנואל רוזן ושאר מרעין, מוציא כסף מכיסו ומחפש דרכים לשיפור הכדורגל הישראלי. ביסוד "חוק יעקובו" המטרה הייתה לייבא שחקנים צעירים מאפריקה, ואז הכדורגל הישראלי היה עם פניו למזרח אירופה בלבד, לשדרג את יכולתם ולהעלות את רמת הקבוצות. שחר הגמיש את תוכניתו ואמר: " אם מותר לשתף חמישה זרים, יתווסף אחד בגיל נוער, והוא יוכל לשחק על חשבון אחד מהזרים המבוגרים, כך שתמיד יהיו חמישה זרים ברוטציה שהמאמן יקבע". עד היום מהדהדות באוזניי קריאות הגוועלד שיש כאן אפליה לטובת מכבי חיפה. היא אשמה שמצאה את יעקובו איגביני ? הרי באותה תקופה שיחק בקבוצת הנוער גם שחקן צעיר, רומן דרבניוק, והוא לא הצליח לעלות כיתה בבית הספר הירוק .
מה נגמר בסוף ? ה"מומחים" היו משוכנעים שביטול החוק יזיק לחיפה, וקרה בדיוק ההפך. חיפה העדיפה את הניגרי הצעיר על סרגיי קלשצ'נקו המולדבי שעבר ל...הפועל תל אביב, ובניגוד להצלחתו בעיר הכרמל, הקריירה שלו בעיר הגדולה הסתיימה בקול ענות חלשה. אילו ה"חוק של שחר" היה נותר על כנו, לא היינו חוזים במצעד זרים שהוטסו לכאן באוויר, ביבשה וב...רפסודות, ורוזן יודע במה המדובר. אי אפשר להוציא את מכבי חיפה מכלל הכדורגל הישראלי. ועם כל הצניעות, רק מכבי חיפה מוותרת על עשרות אלפי דולרים בשנה, ולו כדי לשלוח את הנוער לטורניר יוקרתי באיטליה, את הנערים ל"גביע החלב" לצפון אירלנד, וקבוצות אחרות למחוזות נוספים. שאלת הקרש " בשביל מה צריך את זה ?" אינה קיימת במכבי חיפה. ראיתם איזו תזכורת בנושא הזה ? גם לפני 4000 שנים ביקש אלוהים צדיק אחד כדי להציל את סדום, ואם מכבי חיפה נמצאת מתחת לאף, לא קשה להזכירה, גם אם רוזן מתקשה לעכל. וכאן המוקש עליו עלתה תוכניתו של רוזן. מכבי חיפה, עם כל הכבוד לאקדמיות באירופה, אינה זקוקה ששחקניה יקומו בשש וחצי בבוקר, כדי להוכיח שהיא ניצבת בשורה אחת עם מילאן, אינטר, יובנטוס, באיירן מינכן ומפורסמות אחרות, בגיל הנוער. עובדה: היא ניצחה את כולן, התמודדה בכבוד עם אחרות, ולא רק מעמד חצי הגמר בויארג'יו, הנו כסנונית המבשרת את בוא האביב. עצוב היה לראות את איל ברקוביץ, יוצא חוצץ נגד השתתפות קבוצות צעירות מישראל בטורנירים באירופה. לא במקרה הלך הזרזיר (ברקוביץ) אצל העורב (רוזן). כשהטלאנט העשיר ( לא בתארים, כי אותם הוא השיג רק במדי מכבי חיפה ה"מסכנה") היה בגיל 13-14 מי שמע לפני 19 שנים על שחקני ילדים, נערים ונוער ? אפילו לא שורה. רק המשפחות הקרובות הכירו את השחקנים. היום הוא לועג, ולמזלנו לנשיא מכבי חיפה אין זמן להתעסק עם דגי רקק, בשעה שהוא מנסה לשפר ולשדרג.
רוזן, ורצוי להדגיש שהמטרה אינה להתרכז בו ( איש משעמם לאללה) אלא במגמה הפושטת. איש הרי לא ישאל אותו מדוע לא נסע לאקדמיה של צ'לסי, ארסנל, מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה, ריאל מדריד וגדולות באמת ? כי שם, בניגוד לפרובינציות, הבינו שעם כל הכבוד למחלקות הנוער, מטרתן היא לספק שחקנים איכותיים לבוגרים. לא שמעתי שלז'וז'ה מוריניו ( גם עליו יגידו, בעקבות המשחק המדהים מול באיירן מינכן שצ'לסי היא אלופה ללא מאמן, והוא ישב בבית מלון...) איכפת כמה שחקנים מהאקדמיה שלו מביאים תואר ראשון אחרי 50 שנים. שום אוהד של ארסנל לא בא בטענות לארסן ונגר שמשתית את קבוצתו המפוארת על 15 שחקני רכש, כולל שחקני הספסל. שלא לדבר על השאר. אז יש בכל הקבוצות הללו אקדמיות ותנאים, ומה בשורה התחתונה ? מעמידים את הקבוצה הטובה ביותר שניתן ומחפשים תארים. וזה בדיוק מה שנעשה במכבי חיפה. רק בדגם מיניאטורי. המגרשים ב"קצף" ובכפר גלים אינם נופלים ברמת התחזוקה שלהם משום מתקן אירופי , ולא חשובה המדינה. הרי ברור לכל, וקבוצת הנוער של מכבי חיפה איששה את התיאוריה הזאת הלכה למעשה, שעד גיל 19 אין לנוער שלנו רגשי נחיתות מול מקבילו מהיבשת. ואיש מהאקדמיות האירופיות בהן ביקר עמנואל רוזן, לא נתן מענה אם לשרות הצבאי יש משקל מכריע ביצירת הפער בין ישראל לאירופה. למנכ"ל מכבי חיפה, איתמר צ'יזיק, דווקא יש תשובה מוחצת: " לא צריכים לגייס שחקנים שהצבא לא צריך". בתשובה הזאת מקופלת למעשה כל התורה. האירופים ימותו מצחוק אם יספרו להם ששחקנים בכירים נאלצים לפני האימונים לסייד גדרות או שאר עבודות רס"ר. ואיש במכבי חיפה אינו יוצא חוצץ נגד השרות הצבאי. זה שייך לויכוח אחר לחלוטין. השחקנים עצמם אינם מעונינים להשתחרר מהשרות בגלל שכולם רוצים לשחק בנבחרות הייצוג הלאומיות ולשם אין כניסה בלי פנקס חוגר.
אבל הקטע הכי משעשע בפרק השלישי שייך (שוב) לשלמה שרף. רוזן ו"פאפא שלמה" ניצבים מול ילדים המקפיצים כדור מרגל לרגל וממנה לראש וחזרה. שרף מתלהב כמו ילד קטן מגלידה, ובאותה שעה יושבים על הכרמל ומתגלגלים מצחוק אשר עלמני וג'וני הרדי, מבכירי מאמני קבוצות הילדים, הנערים והנוער במכבי חיפה בפרט ובישראל בכלל. כבר לפני 50 שנים (!!!) התאמנו במכבי חיפה איך להקפיץ באמנות. עלמני לדוגמא, עדיין מאמן קבוצות ילדים במכבי חיפה, גם כשהוא מתקרב לגיל 70 היה מסוג השחקנים שיכלו להתחיל להקפיץ כדור בבוקר, הצופה בהם יכול היה לנסוע לביתו לסעוד ארוחת צהריים, וכשהיה חוזר היה ה"משקיף" מדווח לו שעלמני עדיין ממשיך להקפיץ מהבוקר. בניגוד לשרף, שהתגלה לקבוצות הילדים רק בשנים האחרונות, עלמני והרדי גידלו במכבי חיפה דורות של שחקנים מצוינים. כולם ידעו להקפיץ כדור מרגל לרגל, לרובם הייתה טכניקה גבוהה מאוד ולרוע מזלם של רבים, לא כולם יכלו לשחק בקבוצה הבוגרת והם נאלצו לרעות בשדות זרים. גם שם נהנו מהם, ע"ע נצרת עילית והפועל חיפה בשנות השבעים והשמונים. שרף לעולם לא היה מתגלה אלמלא עבודת השטח הסזיפית שעשו עבור מכבי חיפה עלמני והרדי. בשתי האליפויות הראשונות הבנאדם נהנה, אשכרה נהנה, מפירות עבודתם. בחיפה כבר שיחקו אבי רן המנוח, איתן אהרוני, ירון פרסלני, יוסי קרמר, אלי כהן, אברהם אבוקרט, ברוך ממן, משה סלקטר ורוני רוזנטל. זאהי ארמלי הגיע שנה קודם לעונה חלקית, צדוק מלכה הועלה מהנוער ורק ציון מרילי הובא, כי מגן שמאלי לא היה. שרף לא נגע בשחקנים, כי בניגוד לו, הם היו שחקנים הרבה יותר מוצלחים . הוא היה צריך רק לעסוק בשיחות מוטיבציה ועם הרבה עזרה מבית"ר ירושלים שהפסידה 13 נקודות, הושגה האליפות הראשונה. נכון שמצלמת הטלוויזיה אוהבת קלפים מנצחים, אבל לבוא ולהציג את שלמה שרף, כמי שעושה נסים ונפלאות בטוברוק, עם כל הכבוד זאת מעט בריחה מהמציאות, אפילו בישראל. יותר נעים לצלם אקדמיה צרפתית ששחקניה טרוטי העיניים מגיעים לחדר אוכל מפואר ונצמדים לארוחה שהרכיבו תזונאים, אבל אי אפשר לזלזל בקיים, לפחות כשמדובר במכבי חיפה. הילדים מקבלים מאמנים מצוינים, תנאים מצוינים ולא בכדי התקדמותם נאה. הישגי נבחרות הנערים והנוער, בהן יש ל"ירוקים" ייצוג מכובד, אינם מקריים. שלא ישתמע שהכל ורוד בממלכת דנמרק. יעקב שחר מעוניין להרחיק לכת, להקים מגרשים נוספים, לבנות יציע ב"קצף" לצופים, כדי שאלה לא ייאלצו לעמוד שעות מעל "גבעת הצעקות" ולצפות בדור העתיד, אך יש דברים שגם הוא מתקשה להזיז בגלל גורמים שאינם מבינים כמוהו את חשיבות הנושא. הבעיה עם כתבות מהסוג שמכינים לנו, שמעדיפים להראות את ה"שחור", אחרת לא יהיה סרט. ועוד, הכי אהבתי את המשפט של רוני רוזנטל שאמר: " ילד רואה את הסביבה שלו" ובאותו רגע ניסיתי להיזכר: באיזה מחלקת נוער גדל ה"ילד" הזה ומי היו מאמניו שהצליחו לגרום לו להגיע עד ליברפול הגדולה ולסייע לה לזכות באליפות. אני מת מסקרנות לדעת.
מזל שנמצא בכל זאת צדיק, לאו דווקא ישראלי. כאשר רוזן מסביר לריצ'רד נילסן שה"מאמנים לא טובים והשחקנים עצלנים" גוער בו הג'נטלמן הדני שאימן כאן את נבחרת ישראל ואמר: " לעולם אל תגידו שהשחקנים עצלנים והמאמנים לא טובים". צודק, במכבי חיפה עובדים קשה, מראש הפירמידה ועד המסד ויש תוצאות, בארץ וגם באירופה. רוני רוזנטל, חיים רביבו, איל ברקוביץ, יעקובו איגביני, סרגיי קנדאורוב ויוסי בניון הם נקודות ציון והיד עוד נטויה.
