אל תגידו שלא אמרתי לכם. כל השנה חזרתי ושיננתי שיבוא יום ויפסיקו לקלס ולהנמיך את הכדורגל הישראלי, ולא במקרה זה קורה דווקא כאשר מכבי חיפה אינה מצליחה ללקט שלוש נקודות מלאות ועוד סופגת שישה שערים בשני משחקים. כמה מרגש היה לשמוע את הפרשן בגרוש, שלמה שרף, קורא מתא הטלוויזיה בבלומפילד: " אני קורא לאוהדים לחזור למגרשים כי יש בארץ כדורגל טוב ". תאמינו לי, לא לגמתי אפילו טיפה אחת של ויסקי , אבל זה מה ששמעתי. לפתע, כמו שמישהו לחץ על מתג קסום והפכנו מליגה משעממת, ירודה ברמתה, עלובה וחסרת שחקנים מצטיינים, לליגה של כדורגל משובח. אולי בגלל ההצגה הגדולה של צ`לסי וברצלונה, אולי בגלל עליבותם של המשחקים בין יובנטוס לריאל מדריד או מילאן מול מנצ`סטר. אני דווקא חושב, בעצם די בטוח, שהכישלונות היחסיים של מכבי חיפה הם הם שהציתו את הדמיון של הקברנים. הרי מכבי פתח תקווה סיימה שמונה פעמים בתיקו אפס וכמעט גם מול הפועל חיפה הייתה משחזרת את התוצאה הזאת, או שאשדוד הפליאה במשחק גדול, והיא עושה זאת אחת לעשר שנים, ותמיד נגד מכבי חיפה, אז מדוע פורים לא יבוא פעמיים בשנה ?
במקרה כזה, דעת חכמים אינה נשמעת. רוני לוי, אריק בנאדו, ושאר החבר`ה השועטים לעבר התואר התשיעי שלהם, לא שכחו לשחק כדורגל וגם ניתן לראות שהם משתדלים. אלא שישנם גורמים חזקים מהמנטליות של הכדורגלנים המצוינים. ודאי שלא האינדיאנים המזרח-תיכוניים, אלה השואגים כמו בבונים בכלובים, הם אלה שמשפיעים על יכולתם של ה"ירוקים". העייפות, הפציעות, ההתמודדות עם אופק בלתי נראה לעין בגלל ח"י נקודות ההפרש מהמקום השני ( אמאל`ה, רואים את קצה היבשת...)- אלה גורמים כבדי משקל. בהחלט לא תירוצים, כי תפקידם של השחקנים להשקיע את הכל, והם משקיעים. במכבי חיפה לא מתייחסים השנה לאמרות הכנף הנבובות המגיעות מכל מיני פינות. בניגוד לאינדיאנים הים תיכוניים, רוני לוי טוען כל הזמן שחסרים לו גם אלה שלא משחקים. ולא בגלל שאין לו אמון במחליפיהם. לא שמעתם ממנו שניר דוידוביץ, ג`ובני רוסו ואחרים מיותרים. אדרבא, הוא תמך כל הזמן בגרסה שהוא מעדיף אותם בריאים וחזקים, ומתאים לו לסבול מכאב ראש את מי לא להרכיב מאשר להתלבט, לדוגמא, את מי להרכיב בעמדת המגן השמאלי, במקום חיים מגרלשווילי ונג`ואן גרייב הפצועים. ואין כאן עניין שרוני לוי בנה סגל לא מאוזן. די נדיר ששני מגינים שמאליים נפצעים בו זמנית. איש לא ידרוש שקבוצה, ותהיה עשירה ככל שתהיה, תחזיק בסגל שלושה מגינים שמאליים. תראו מה קרה באגף השני. ערב פתיחת העונה היו למכבי חיפה ארבעה (!!!) מגינים ימניים. אלון חרזי, אורי אוזן, אבישי ז`אנו ואיתן עזריה. אוזן הובא בתקווה שישמש הדבר הבא אחרי פרישת חרזי, אבישי ז`אנו הבין שבגיל 34 חבל לבזבז את הזמן בישיבה על הספסל, למרות שהוא אוהב את המועדון, ואיתן עזריה היה חסר סבלנות והעדיף לחצות את הכביש כדי לעבור "ויה דולורוזה" אצל הברברים בצבע השני. והנה קרה, שמגרלשווילי וגרייב פצועים, אוזן מגלה יכולת חלשה ולמכבי חיפה, הקבוצה הראשונה בישראל שהכניסה לארץ את שיטת המגינים התוקפים ( ב- 1966 אחרי שאנגליה עם מגיניה, כהן את וילסון זכתה במונדיאל), לא נותר אלא לאלתר. אז מה הפלא שספגה תבוסה קשה באשדוד ?
ועם כל הצער ועגמת הנפש, איש לא צריך להתפלא ולמרוט את שערות ראשו למראה הרביעייה. לא נעים לראות אלופה סופגת והיא חסרת טיטולים, אבל במכבי חיפה כבר לא יודעים מה טוב יותר, לנצח שלוש פעמים 0:1 או להפסיד 4:0 במשחק נוראי. ז`וז`ה מוריניו של צ`לסי, ולא שאלתי אותו, תמיד מעדיף לנצח ולא חשובה לו התצוגה. אחרי 50 שנים בהם צ`לסי לא זכתה באליפות, אין לו בעיה לספוג ביקורות מכאן ועד להודעה חדשה, העיקר שבסוף העונה יוכרז כאלוף. אותם הדברים לגבי פאביו קאפלו של מילאן. מה איכפת לו לנצח כל שבוע 0:1 משער מקרי, שערים בתוספת הזמן או מטעות של שופט. הוא רוצה אליפות ויהי מה. איכפת ליובנטוס שהדלאלפי לא מלא כבעבר ? ופה כולם רוצים הכל. גם 18 הפרש, גם תצוגות נפלאות בכל משחק וגם אליפות במחזור העשרים. מה , פה זה קונדיטוריה שכל עוגה יוצאת פיקס ? לפחות פעם בשנה ה"שרקנים" של מכבי חיפה חשים מה זה להיות אוהד של קבוצות אחרות, שחוטפות על הראש ממכבי חיפה. ושם בקושי נשמעים ציוצים של מארש האבל... האליפות הזאת תהיה הכי מתוקה, ויודעים מדוע ? כי מכבי חיפה הוכיחה עליונות מכרעת על כל יריבותיה. הליצנים יכולים לקשקש כמה שהם רוצים, מכבי חיפה לוקחת תואר בתנאים בלתי הגיוניים. נוהגים להסתכל על ההרכב הנוצץ שלה ולרגע ( או יותר) שוכחים את העובדות. שחקנים רבים וחשובים נפצעו במהלך העונה ( דוידוביץ, רוסו, זנדברג וקטן עברו ניתוחים), בלם בן 20 מברזיל, שלושה שחקנים שנשרו ליגה בעונה שעברה, שוער צעיר מאוד ניצב בשער ומצליח. מגן שמאלי שהגיע מעבר להרי החושך ( מגרלשווילי מהפועל חיפה) ואת כל הפאזל הזה רוני לוי גיבש ויצק לקבוצה אחת מצוינת ! ערב פורים יכולים גם המחמירים שבאוהדים להשתעשע באשליות שמישהו יצליח לקלקל את שמחת האליפות לשחקנים. לא 4:0 כזה או אחר יצליחו למחוק את החיוך משפתי מאות אלפי אוהדים שמחים שמבינים שהאימפריה הירוקה הכתה בתשיעית.
זאת תהיה אליפות נטולת כתמים ספורטיביים. למעט האליפות הגדולה של מכבי חיפה בעונת 93/94 עליה חתום גם רוני לוי ובגדול, לכל תואר יש את ה"כתם" שלו, וזה ירד בכביסה ללא כל התרסיסים שמנסים למכור לכם בפרסומות. ושוב, ובאמת אני מתנצל בפני אלה שאוהבים לשכוח, לא ייתכן שפרשן בגרוש/ מאמן נבחרת שנכשל, יופיע פתאום ברדיו וימכור לנו ש"לקבוצה אלופה אסור לספוג תבוסה כמו באשדוד". מספיק עם ההטפות ההזויות. הרי אותו שלמה שרף, עם אותה "כנות ראויה לציון" ( ככה מגדירים אותו שוחרי הכדורגל שנותרו עדיין נאמנים לו) זורק אבן לבית הזכוכית בו הוא ישב. מי היה המאמן שקבוצתו ספגה 5:0 מול מכבי נתניה בעונת ה"דאבל" ? קשטן ? זאב זלצר ? גרנט ? רק שלמה שרף. והכתם המחפיר לא הפריע לחיפה לחגוג תואר כפול. רק רגע, מי היה מאמן באליפות הראשונה שהפסיד 3:2 למכבי רמת עמידר שירדה לליגה השניה ? קשטן? המאירי ? רק שלמה שרף וזה לא מנע את החגיגות. ועוד רגע. מי היה המאמן שהפסיד באליפות השניה להפועל לוד שירדה לליגה השניה ? קשטן ? שווויצר ? שום ? רק שלמה שרף. אז שיפסיקו כל "בעלי הדעה" להטיף מוסר לרוני לוי. כי רוני לוי היה בצד השני כאשר מכבי חיפה ספגה חמישייה בנתניה והוא ראה בדיוק, ואנחנו התביישנו, כיצד מתנהג שרף אחרי שמונה דקות כאשר נתניה הוליכה 0:2 וידה עדיין נטויה. גם מוטי איווניר, מאמן נצרת-עילית יכול להיות עד אופי מטעם ההגנה, כי גם הוא שיחק בנתניה וכבש צמד. ואיפה ההפסד 3:0 בדרבי בעונה הראשונה של גרנט ? ואיפה שני ההפסדים בדרבי בעונה שלאחר מכן, שלא לדבר על התבוסה הביתית הכי מחפירה למכבי קריית-גת (4:0). אלה אינם כתמים בעלמא אבל בזכייה בשני תארים נוחמנו, ולא בנחמת טיפשים. ובעונה שעברה לא הפסדנו 4:3 למכבי נתניה כשאותו אורי אוזן שיחק מצוין ואף כבש את שער הניצחון בפנדל בדקה התשעים לרשת חיפה. ולא הפסדנו פעמיים להפועל פתח תקווה של פרדי דוד, אחרי תריסר שנים שהמלאבסים חטפו וחטפו וחיפשו מקלט משלושים הכישלונות הרצופים. עצם העובדה שבמכבי חיפה זוכרים את ההפסדים האלה, מלמדת על גדולתו של המועדון. מישהו בבית"ר ירושלים, מכבי תל אביב או הפועל תל אביב מסוגל לזכור למי הם הפסידו השנה ? התבלבלו מרוב הפסדים. בחיפה מזיזים שתי אצבעות וזוכרים: מכבי תל אביב ואשדוד. כואב אבל פחות. העיקר שבסוף יהיה שמייח, בלי האינדיאנים או שגם הם ייבלעו בהמון החוגג. ומה יהיה שיא הבידור ? שלקראת המשחק מול נצרת-עילית יקום איזה ליצן ויספר ש"מכבי חיפה מגיעה למשחק כחיה פצועה ". אין גבול לבדיחות הדעת.
