משחקי מכבי חיפה קיבלו השנה משמעות שונה. בצער וביגון (בינתיים) הצליחו שחקני האלופה לפרק כל קלישאה נבובה שכל כך אהבנו, או שלא ( תלוי מאיזה צד מתבוננים). השנה חיפה לא נתנה למכבי תל-אביב ליהנות מהמתנות מלפני שנתיים. ברוך דגו אוהב היסטוריה, אחרת אין להסביר כיצד הוא כל הזמן מפמפם ש"כבר סגרנו פער של תשע נקודות". או שלדרבי חוקים משלו, ומתכוונים אולי לדרבי בזימבבואה ( יש שם דרבי בכלל ?). בחיפה הכל ברור כמו בפתח-תקווה (מכבי) תל אביב (מכבי) ירושלים (בית"ר) וזהו.
כך הסיפור עם מכבי פתח-תקווה. ניצחה פעמיים את מכבי חיפה בגביע הטוטו וחוללה מהפך בחצי גמר הגביע, באשמת שחקני חיפה שהפגינו שאננות בחמש הדקות האחרונות, וכבר הפכו אותה ל"כבשה שחורה" של חיפה. אולי מכבי תל אביב היא יותר כבשה שחורה ממכבי פתח תקווה בקריית אליעזר ? אולי מכבי חיפה היא הכבשה השחורה של מכבי פתח תקווה במשחקים באם המושבות ? מישהו בכלל יודע שמכבי חיפה ניצחה את מכבי פתח תקווה בביתה ב- 11 משחקים לעומת 7 הפסדים ושש תוצאות תיקו ? אולי רק מוטל`ה שפיגלר זוכר שמכבי נתניה שלו (1982/83) הוליכה אחרי 15 מחזורים בהפרש בן 13 נקודות ( 36 לעומת 23 של מכבי תל אביב). אותו סיפור עם מכבי פתח תקווה. פה ושם היו לה ניצחונות נאים ומפתיעים, אחד מהם אף גם להתפטרותו של אלי כהן (2000) אבל המרחק גדול מלהפוך אותה לקבוצה אימתנית. הדבר דומה להפוך את שלמה שרף לפרשן לאומי או את אבי רצון לאחד שמבין בכדורגל. לא דובים ולא יער. הניצחונות המיוחדים של פ"ת היו בקריית אליעזר כאשר רוני לוי החל את הקדנציה שלו כשחקן וגיורא שפיגל הציב קשר מעולה בעמדת בלם שקבוצתו קיבלה בראש (5:2). אחר כך בא הפסד נוסף (97) מול הקבוצה המתפרקת שהציב גיורא שפיגל ועוד הניצחון על אלי כהן. זה הכל בעשרים השנים האחרונות. האורחים הצליחו לסחוט כאן עוד שבע תוצאות תיקו אבל הם הפסידו 11 פעמים ובתוצאות קשות. חטפו שתי חמישיות, ב- 1992 (0:5) ושבע שנים מאוחר יותר ( 1:5 בשנת 1999). היו גם פעמיים 0:4 ופעם 1:4 וגם מקומן של שתי תוצאות בשיעור 1:3 לחיפה לא נפקד. בדרך כלל מגיעה לחיפה לשחק טאקטית. העדיפות החיפנית הברורה מתבטלת תיאורטית ברגע שחיפה מפסידה לחניכיו של גיא לוזון. כשהכחולים מנצחים הם " לא פחות טובים מחיפה ומסוגלים להתמודד אתה על התואר" ( סוף ציטוטים) אבל כיום, כאשר חיפה פתחה פער סביר, אבי לוזון אינו מתבייש לומר ש"חיפה תהיה אלופה גם בחמש השנים הבאות". מהפה שלו לאלוהים.
מעולם לא הצליחה פתח-תקווה להפריע למכבי חיפה לזכות בתואר האליפות. בעונת 1983/84 חיפה ניצחה פעמיים, בחוץ 1:3 ובבית 1:4 כשאת שער הכבוד כבש השוער בוני גינצבורג בבעיטת עונשין. שנה מאוחר יותר, לחיפה היה יתרון גדול בצמרת אותו הפסידה בקצב של כדור שלג מתגלגל. ההפסד החיפני של שלמה שרף בקריית-חיים, מגרשה הביתי של חיפה לעונה אחת (2:1) גרר תגובות קשות של מאמנה. למזלו של שרף, הוא גם הפסיד להפועל לוד ובית"ר תל אביב, מנמושות הליגה, כך ש"הפסד מכובד" נראה טבעי למרות שכמעט ועלה באובדן הכתר. גם במשחק הראשון בחוץ, חיפה הפסידה 1:0 ובלי שש הנקודות החשובות מה הפלא שזכתה באליפות רק במחזור האחרון עם קבוצה מצוינת ומאמן בינוני. אמציה לבקוביץ (89) לא נאלץ להתמודד עם העקשנים של פ"ת , כי הם שיחקו בליגה השניה וגם שרף, שחזר לקדנציה שניה (1991) נשם לרווחה כשגילה שאלה שכמעט גזלו מקבוצתו את האליפות שש שנים קודם לכן, טרם שבו לליגת העל. ב- 93/94 חיפה ניצחה בבית בגדול (0:4) משערים של אלון מזרחי(2), משה גלאם ושי הולצמן, ניצחה גם בחוץ (0:1) ובמשחק השלישי, שהועתק לרמת-גן, זכתה חיפה באליפות הרשמית החמישית שלה על אף תוצאת התיקו (1:1). אחרי שבע שנים עקרות מהתמודדות על הכתר הצליח אברהם גרנט להחזיר עטרה ליושנה. האליפות השישת עברה דרך שלושה ניצחונות חיפניים דחוקים בהפרש של שער, כאשר עידן טל עדיין לבש את מדי המנוצחים. שנה לאחר מכן, גרנט מוליך לתואר נוסף. אמנם, במחזור השמיני, כשחיפה הגיעה בלתי מנוצחת למגרש בפ"ת היא נתקלה במאמן צעיר ובלתי מנוסה, גיא לוזון, שהחליף את אלי אוחנה, והחילוף עשה את שלו ( 1:2 מצמד של קובי רפואה מול שער של אדורם קייסי). אחר כך הגיע ניצחון חיפני משער של ג`ובני רוסו ותיקו 1:1 בפ"ת ( רפואה ועטר). אולי התיקו 1:1 בעידן שום ( מחזור 28) הפריע לירוקים לפתוח פער גדול יותר על מכבי תל-אביב, אך אם היו מנצחים את בני יהודה בבית (2:2) ומשאירים את " פור" שתי הנקודות, קלינגר ושות` יכלו להמשיך ולחלום אליפות.
אשתקד, עם רוני לוי, שני ניצחונות חיפנים ותיקו. לא פחות חשוב, ניר דוידוביץ שמר על רשת נקיה בכל 270 הדקות. מי שעדיין אינו מאמין שפ"ת אינה "כבשה שחורה" צריך לדעת שהיא לא ניצחה את חיפה בשבעת המשחקים האחרונים, קובי רפואה כבש את כל השערים האחרונים וביום ראשון יש לכל קבוצה מטרות מנוגדות: חיפה רוצה ניצחון בר-מצווה, רוצה להישאר בלתי מנוצחת, רוצה לכבוש שערים נוספים על 38 שכבר יש לה ובדרך לשבור מעט שיאי יסוד. מנגד, לגיא לוזון יש שאיפה לזכות בתהילה זמנית של הקבוצה שניצחה את המוליכה לראשונה, להתקדם לעבר המקום השני ולשבור את שרשרת הניצחונות של חיפה מולה, ולא רק בגביע הטוטו. עניין לא יחסר במוצאי יום ראשון. רק במאזן הכללי בין השתיים לא יהיו שינויים דרמטיים. מתוך 91 המשחקים חיפה ניצחה ב- 37 והפסידה ב- 26 כשגם 28 תוצאות התיקו מלמדות שמאזן השערים ( 101:143 לחיפה) עדיין משאיר לחיפה את הפייבוריטיות. ובקשה אחרונה: אם יש לכם קשרים עם ה"שדרן הבכיין" מאיר איינשטיין, תבקשו ממנו שינסה לא להתחנן ש"סוף-סוף אולי נראה הפתעה". קצת כבוד לקבוצה שמשאירה אותו על המפה ומעלה את הרייטינג לערוץ 10 שלא במקרה מעדיף לשדר את משחקי מכבי חיפה בימי ראשון. עוד דוגמא כיצד מכבי חיפה הפכה לקבוצה אירופאית ושדרנים/ פרשנים כמו איינשטיין, רצון ושרף נשארים אסייאתים, תרתי משמע.
