25.9.2002 בחצי העמוד התחתון של הכותרות ב"ידיעות אחרונות" : "המודיעין הבריטי קובע שסאדאם חוסיין יכול לשגר טיל כימי לישראל בתוך 45 דקות" וגם " איחוד כוחות בין משפחת עפרה חזה לבצלאל אלוני" ועוד " חשש מהורדת דרוג האשראי של ישראל" ולא שכחו את ה" עגילים של שושנה דמארי נגנבו מביתה". רק רגע. יכול להיות שבאותו יום הצהרון של המדינה הופיע ללא כותרת ראשית בכלל ? לא היה ולא יהיה כדבר הזה. את מקום הכבוד תפסה תמונת ענק על חצי עמוד בו נראה יעקובו איגביני, הזר הטוב ביותר ששיחק אי פעם בישראל בתקופה קצרה, מדלג מעל גופו של מגן אולימפיאקוס היוונית, בדרכו לרמיסת היריב. " 0:3 באותיות ענק ואחר כך כותרת משנה מאירת עיניים: " למרות שמשחק הבית" התקיים בקפריסין, למרות ש- 14 אלף אוהדים יוונים ישבו ביציע- הביסה מכבי חיפה את אולימפיאקוס בשלושה שערים של יעקובו איגביני ורשמה ניצחון היסטורי בליגת האלופות". אתה הבנת את זה יורם ארבל ? לא מספיק לצהול ולציין שברוך דגו הוא הראשון שכובש צמד בליגת האלופות ( מול אייאקס), אי אפשר ואסור לשכתב את ההיסטוריה המפוארת של הקבוצה של המדינה. תאמין לי , במו עיני ראיתי את יעקובו מבקיע שלושער. זאת לא הייתה פטה-מורגנה.
גם הניצחון הפנטסטי על מנצ`סטר יונייטד (0:3) שהופיעה עם 4-3 מחליפים ולא כפי שציין איזה תינוק מאזור המרכז, ההפסד באולד טראפורד (5:2) שזכה אף הוא לתמונה בגודל חצי עמוד בכותרות והתיקו 3:3 בחוץ מול אולימפיאקוס, אינם מותירים ספק מה ההבדל בין ה"ירוקה" וה" צהובה". יום ולילה, כמו בליגה בשלב זה. ההופעה החיפנית הפכה לפסטיבל הצלחה ענק. אפילו אחרוני "כלבי השמירה" היושבים בקרנות המקלדות, וציפו לטרף קל, נותרו עם הצפורניים המושחזות בכיסים. בשום שלב, מכבי חיפה לא עוררה רחמים, לא השיבה מלחמה שערה, לא ויתרה על היופי והחוויה, ולא הסתפקה במשחק טאקטי בו ניתן לספור את מספר ההתקפות על כף יד אחת. לא במקרה לא נראית ההשוואה בין מכבי חיפה למכבי תל אביב. אין מה להשוות, אפילו בפרמטר אחד לרפואה. חבל שבגלל דקה אומללה אחת, נמנע מחיפה לבסס את יתרונה העצום, אך גם כך, למרות שהופעתה ההרואית הייתה לפני שנתיים בלבד, היא תיזכר שנים רבות בעתיד. ולו בגלל שחיפה בנויה כך שהיא מציבה רף מסוים ורק היא מסוגלת לעבור אותו. בלי לקבוע מסמרות, אם חיפה הייתה צוברת רק 4 נקודות מול קבוצות בינוניות, אפשר ו"ראשה היה נערף" בין גלגלי הדפוס. מכל מקום, בכדורגל הישראלי אוהבים להשוות. פעם זה בין הפועל תל אביב באופ"א למכבי חיפה באלופות, פעם בין איל ברקוביץ ליוסי בניון, בין ראובן עטר לחיים רביבו וכיום בין הקבוצה הנוכחית לאלופות העבר. "חנוכה סוב נסוב" - אז אם משהו קשור למכבי חיפה מסובבים. איפה להתחיל ? בעוצמת הקבוצות. נכון, באיירן מינכן הוא מועדון ענק, מהטובים באירופה. אבל לא כאשר הגרמנים הגיעו לרמת-גן בתוך משבר אמון עמוק בינם למאמנם, פליקס מגאת`. בגומלין הם נראו אמיתיים (1:5). גם יובנטוס ענקית אך גם לה הייתה בעיה לפרוץ בונקרים. בשפת המספרים, ה"גברת הזקנה" השתמשה במקל ההליכה בכל ששת משחקיה וכבשה 6 שערים בשישה משחקים. שער בכל משחק. שגיא כהן, הפרשן במשחק האמיתי שהתלהב מסגנית האלופה הישראלית ( והיא שיחקה היטב), הרס הכל כעבור יומיים. באמצע השידור בין סכנין להפועל חיפה לא שכח להזכיר ש" יובנטוס שיחקה בעמידה". שכח או נזכר שלא אמר את כל האמת במאני-טיים ? והשלישית, אייאקס, ממנה נותר רק השם. אחרי שאפילו הפועל חיפה ניצחה ב"ארנה" ( 0:1 משער של ג`ובני רוסו שגם החטיא פנדל) אין פלא שנאלצה לחרוק שיניים ולהתפלל שלא תודח בידי הישראלים מהמקום השלישי.
ובמקום השלישי אנחנו, הירוקים, סיימנו ואיזו אכזבה זאת הייתה. רצינו את השני, היינו קרובים לעבור לשלב הבא על חשבונה של באייר לברקוזן הגרמנית, ששיחקה הרבה יותר ורציני מבאיירן מינכן, אך שורת אירועים חסרי מזל, מנעו מחיפה את הסנסציה האמיתית באמת. מה היה קורה אלמלא החטיא אבישי ז`אנו את הפנדל במשחק הראשון ומה היה קורה אלמלא ההחטאות במשחק הגומלין (2:1) כשג`יירמו ישראלביץ החטיא בשלומיאלות משני מטרים. תיקו בשני המפגשים היה מקפיץ את חיפה גבוה- גבוה. כן, ובבית הזה שיחקה גם קבוצה אלמונית שספק אם תזכרו את שמה. מנצ`סטר יונייטד. מכירים ? נזכרים ? נו, ה"שדים האדומים". אין יותר מדי פעמים שהקבוצה הזאת הובסה 3:0 בגביע אירופה וגם נוצר מצב מעניין שבסיכום שני המשחקים מול מכבי חיפה, היתרון נטה לכוון עיר הכרמל. בגלל שני השערים הנהדרים לעיני 63,439 צופים ( הם ספרו...) במשחק הפתיחה. מזכירים לי את ההרכב המטולא של מנצ`סטר בגומלין, מישהו בכלל שם לב שמכבי חיפה הופיעה לראשון ללא שני ה"קאליברים" שלה, ריימונדס ז`וטאוטאס ויעקובו איגביני, ועם שוער מילואים מפוחד ( דודו אוואט) בגלל פציעתו של ניר דוידוביץ. והיא כבשה ראשונה. יניב קטן עשה את הסיפתח במנצ`סטר, יתרון שהחזיק דקה בלבד, אבל לפביאן בארטז הלך המצב רוח. ויש עוד קבוצות רבות שכבשו צמד ב`גיהנום האדום` ? וביוון, במשחק קובע נגד אולימפיאקוס כבשו ואליד באדיר ויעקובו בפתיחה ולמחצית חיפה ירדה עם יתרון 1:3 שהסתיים בתיקו. לא זכור, שמכבי תל אביב הוליכה במשחק חוץ, ולו לדקה. גם לא הגיעה למצב של שוויון כמו שננאד פראליה עשה בלברקוזן ( בסיום חיפה הפסידה 2:1). חיפה סיימה את משחקי החוץ עם נקודה אחת והפרש שערים שלילי 10:6 לעומת 9:1 של ה"צהובים" וגם ב"בית" חיפה מובילה 2:6 לעומת 3:3 של תל-אביב. על שבע הנקודות הירוקות וארבע הצהובות מיותר להרחיב, כי הן בבחינת מדע מדויק, על תריסר השערים שחיפה הבקיעה מול ארבעת שעריו של ברוך דגו ( שניים בפנדלים) גם לא כדאי להתעכב, אז איפה אפשר לנסות ולהעניק סעיף בונוס לסגנית האלופה הישראלית ?
קשה למצוא ועוד יותר קשה להאמין שיקום איזה ארכיאולוג וימצא בעתיד. מכבי חיפה הצליחה לשמור על שער נקי בשני משחקי בית ובמשחקי מכבי תל- אביב הזדעזעה הרשת שלוש פעמים, שער בכל משחק. והכי חשוב: למעט משחק ביתי אחד נגד לברקוזן ( אוי, אבישי ז`אנו והפנדל...) מכבי חיפה כבשה בכל שאר חמשת המשחקים. לא 0:1 דרדל`ה אלא פעמיים 0:3 ועוד 3:3 ועוד 5:2 ועוד שער בגרמניה. שלא לדבר על סגנון ושערים. מכבי חיפה הביאה כבוד גדול לכדורגל הישראלי. השערים של ריימונדס ז`וטאוטאס ויניב קטן נגד מנצ`סטר, הפריצות הסוחפות של יעקובו איגביני, ובכלל כל צורת המשחק החיפנית, יכולים בהחלט להיראות בחדר ההלבשה בתל- אביב כסרט בדיוני. עד היום לא מאמינים שם שקבוצה ישראלית מסוגלת להמריא לגבהים שכאלה. כדורגל נטו, בלי קלישאות נבובות, ללא סיסמאות סרק, נעדר עקיצות מתחת לחגורה . זאת אולי הסיבה ששחקני מכבי חיפה הצליחו במקום שהבאים אחריהם נכשלו. ולא שכחתי את הבית. לא בקריית-אליעזר, אפילו ברמת גן. המקום ה"לא מוצלח" הזה שהשביע את חיפה מרורים אין קץ ( אף אחד מהם לא מתקרב לאכזבת רוזנבורג על שלל השלכותיה). אמור היה להכניס לקופתה של חיפה לפחות נקודה במשחקה מול באייר לברקוזן. לפי סרט המשחק בקפריסין, גם שלוש נקודות אינן בבחינת עיניים גדולות. שלא לדבר על ההכנסות האדירות שחיפה הפסידה. אחרי "פאשלת רוזנבורג" ו"פאשלת ליברפול" , במקום השלישי ניצבים ששת משחקי החוץ של חיפה. לא היה לה את הצ`ופר שהיה למכבי תל-אביב. על אף המכשלה הזאת הצליחה הרבה יותר להלהיב.
ההצלחה היחסית של תל-אביב חשפה זווית שבשעתו זכתה להדים שלילים ברחוב הישראלי. באו אנשי מכבי חיפה והודיעו כי אם רוצים לייצג את ישראל בכבוד, אין מנוס מלהתחשב בקבוצתם. לא דיברו על חוסר כשרון מול ענקי היבשת, התכוונו לכושר הפיסי ולזמן הדרוש להתאושש מפציעות ועייפות. "בכיינים" כינו את חיפה וזו שילמה ביוקר. בהפועל תל אביב ששיחקה "רק" בגביע אופ"א התחשבו ודחו לה משחקים. ממכבי חיפה דרשו להופיע בטדי, שלושה ימים אחרי המאמץ העצום נגד מנצ`סטר. אך טבעי הוא שחיפה התפרקה לרסיסים (4:0) ובליגה הייתה שמחה וששון. כי רק באותות ומופתים לא ספורטיביים ניתן היה לעצור את הירוקים הבשלים. מישהו באמת מאמין שמכבי תל-אביב יכלה לזכות באליפות לפני שנתיים אלמלא חוסר ההתחשבות בחיפה ? גם עייפות וגם מכירתו של יעקובו לפורטסמות` באמצע העונה עשו את שלהם ולבסוף, כמעט וחיפה לקחה את התואר. פספסה בקטן. איך אומר הנשיא של מכבי תל-אביב, לוני הרציקוביץ ? " קשה לעשות סינכרוזניזציה במעבר בין אירופה למשחקי הליגה וזה משפיע על הליגה". כל מילה בסלע, אבל בשעתו חיפה לא חיפשה תירוצים. הבעיה שלה הייתה יותר עם מאמנה, יצחק שום, שלא השתמש בכלל בספסל ורצה ללכת על כל הקופה: גביע אירופה, ליגה, גביע וגביע הטוטו. נותר עם רבע תאוותו בידו. אם שחקן כמו אדורם קייסי שיחק ב- 64 משחקי ליגה שלמים, והדגש על שלמים, מה הפלא שקלינגר מסתובב היום עם תואר של אלוף לשעבר. אם חיפה לא תקרוס, למכבי תל אביב לא תהיה סיבה לראות בעוד תואר חיפני תוצאה של עייפותה היא. כמו שחיפה לא ראתה באליפות התל-אביבית לפני שנתיים, בבואה של האלופה שזכתה בצלחת מן ההפקר. ה"שליטה החיפנית" במשחקי גביע אירופה תימשך גם בעתיד. אין כאן רחמים. כמו במאבק בין מנצ`סטר, ארסנל וצ`לסי, בישראל קיימת "מלחמה" בזעיר אנפין. בינתיים הירוקים על הגובה. אירופה אוהבת אותם כך. עכשיו חובת ההוכחה עליהם. להתראות בשנה הבאה.
