לראות ולא להאמין. רק חודש דצמבר וכבר כולם שולחים אותנו לים. ברררררר..ררר. הציניים מדברים על סיום העונה, הרציניים ( חכמי הליגה הקופצים בכל פעם שמכבי חיפה רצה לאליפות) מתכנסים כדי לנסות ולבחון מה ואיך קרה שה"ירוקים" ברחו קדימה. הם כבר ישלפו איזה שפן שכבר ביקר במחוזותינו בעבר, לא עזר והחזירו אותו לנפטלין, כדי שבבוא יום צרה ישלפוהו מחדש. תשאלו את שמעון מזרחי מהכדורסל, הוא יספר לכם איזה קומבינות ניסו להכניס לענף ההוא וזה עזר כמו כוסות רוח למת. קבוצה טובה נשארת קבוצה טובה, גם אם היא לא לוקחת אליפות כל שנה. בכדורגל הישראלי כבר לא הייתה הרבה זמן ( למעלה מארבעים שנה מאז שהפועל פ"ת זכתה בחמש אליפויות רצופות) מלכה ששולטת ללא עוררין ומוכתרת שלוש פעמים בארבע שנים. וכך בהינף יד גיליתי שבניגוד לנכתב, לנאמר ולמצולם, בפני שחקני מכבי חיפה נשארו לפחות עשר משימות שבלעדן אולי נחוש ריח של החמצה.
נצרת עילית לא עשתה שיעורי בית
אחרי שלא יכלה לארח את מכבי חיפה במגרשה עקב היעדר תאורה, באופן אוטומטי נצרת פנתה לאצטדיון בהרצליה. אם היא הייתה משקיעה מעט מחשבה ונוברת, ראשיה יכלו לגלות כי את מכבי חיפה מותר לארח אבל בשום פנים ואופן לא במגרש הזה. הסיבה פשוטה: מעולם האלופה לא הפסידה במשחק ליגה בליגת העל באצטדיון השרוני. עירוני ראשון לציון, בית"ר תל- אביב, מכבי נתניה וכעת גם נצרת- עילית נכוו. ולא רק הן. בעלת הבית, מכבי הרצליה סבלה הכי הרבה. מתוך 9 משחקים חיפה ניצחה ב- 7 ופעמיים סיימה בתיקו. חיפה איבדה נקודותיים גם נגד ראשל"צ ובסך הכל ניצחה ב- 11 מתוך 14 משחקיה במקום הזה. הביטו על הפרש השערים 13:33 לחיפה, ואם זאת לא נורה אדומה לנצרת, לא נורא.
עידן טל רדף והשיג את רוני לוי
עוד מבט לאחור, לניצחון הליגה האחרון. כובש שער הניצחון, עידן טל, הצליח להדביק את מאזן השערים של מאמנו, רוני לוי, ובגדול. שני הקשרים המצטיינים כבשו 18 שערי ליגה כל אחד, אבל בשעה שרוני לוי עשה זאת ב- 144 משחקים הספיקו לעידן טל רק 59 והטיעון היחיד שנשאר למאמן בהווה: אני לא בעטתי פנדלים ועידן כבש הרבה מהנקודה הלבנה. גם במקרה הזה הוא צודק. מי שקלקל באמת את המאזן הנדיר של טל הוא לא אחר מאשר חברו לקבוצה, המגן הימני אורי אוזן. פילוח תרומת השערים של עידן טל מגלה כי כל שעריו גרמו לכך שמכבי חיפה תגרוף נקודה אחת לפחות ( פעמיים בלבד). ב- 13 משחקים אחרים היא ניצחה ורק במשחק אחד, מול מכבי נתניה בעונה שעברה, כבש אוזן שער בפנדל בשניות הסיום (3:4) והרס לטל את הסרייה הנפלאה. את ה" כתם" הזה לא יוכל להסיר לעולם. אגב, השנה שבר את שיאו האישי במכבי חיפה. בעונה שעברה כבש 6 שערים כמו לפני שנתיים בחצי עונה. האם יחצה את גבול עשרת השערים כפי שעשה מיכאל זנדברג לפני שנתיים (14) כשקבע שיא הבקעות אישי ?
רוצים אליפות תשיעית
נשמע פשוט אם כי מסובך. לא קל לחיות מאוגוסט למאי בתקווה לתואר נוסף. החיים קצרים והזמן דוחק. בפרט, כאשר מלמעלה מרחף צלו של אלי דריקס, סגן נשיא מכבי תל-אביב. לפני ארבעה חודשים הצהיר דריקס במקומון חיפני ש" יעברו דורות עד שמכבי חיפה תצליח להשיג את מספר האליפויות שיש למכבי תל-אביב". פעם זה נשמע הזוי ולקוח מסרט בדיוני. מכבי חיפה תצליח לצבור יותר מ- 14 האליפויות של הצהובים ? היום, בלי עין הרע (טפו..טפו...) יש לנו כבר 8 תארים, אחת נתנו במתנה למכבי ת"א לפני שנתיים (אפילו לא שלחו פרחי תודה) ועוד אחת לפני 18 שנה להפועל תל-אביב. "דור" במושגים של מילון הן 25 שנים. כלומר, על מכבי חיפה להוריד הילוך. אם היא לקחה 8 אליפויות ב- 20 שנה, לא צריכה להיות לה בעיה לזכות בעוד 7 בפחות משנות דור. ולו כדי שאלי דריקס, שיהיה בעוד 25 שנה בן שישים פלוס עוד יספיק להסתיר מהנכדים את ההצהרה הלא- ידידותית שלו. הנה לכם אתגר מספר אחד.
להודיע ליריבות: לא פנויה להובלה
אחרי ש"פישלה" ולא הצליחה לקבוע שיא יסוד חדש במועדון ( עשרה ניצחונות רצופים) על החיפנים לנסות ולפחות לעבות את השיא שכבר הצליחו לשבור. ב- 14 מחזורי הפתיחה לא נמצאה קבוצה אחת שהצליחה לכבוש ראשונה מול חיפה. בכל המשחקים, למעט התיקו המאופס מול בית"ר ירושלים, חיפה כבשה שערים ומכסימום בשני מקרים , בית"ר (1:1) והפועל פתח תקווה (2:2) לא ניצחה. רק כבשה ראשונה. את הסדר הזה חובה להנציח שוב ושוב, למרות שכולם מחוץ לחיפה מצפים בכליון עיניים לראות את האלופים סופגים ראשונים ורצים להשוות ואולי גם לנצח, כהרגלם. אתגר שני.
זכייה במשולש היסטורי
את זה עדיין לא עשו בישראל, אולי פעם- פעמיים באנגליה. קבוצה אחת שתזכה גם באליפות, גם בגביע המדינה וגם בגביע הטוטו. מאחר ואנו רק בעלי 50 הופעות בגביע אירופה, המחשבות לכוונו מתבטלות לפי שעה, אבל אם הקשר הנפלא של ליברפול, סטיבן ג`רארד, מתפלל ליום שיזכה באליפות או בגביע, מותר לאלון חרזי לפנטז על ה"טריפל". המגן הוותיק הוא השחקן היחיד במכבי חיפה שזכה ב"דאבל" וכבר בעונתו הראשונה במועדון (1991). אחרי שש אליפויות ושלושה גביעים, אחרי הופעה בצ`מפיון ליג, נכדיו לא יסתכלו עליו בעין יפה אם יספר להם שגם הוא לא הצליח במשימה. לחרזי, דוידוביץ, בנאדו, גרייב, באדיר, עידן טל, זנדברג, קטן, ברדה, בירוק, אל-מדון, רוסו ואיתן עזריה כבר יש אליפות בכיס. לשישה גם יש גביע. עידן טל עם הפועל תל-אביב, רוסו במדי הפועל באר שבע ועזריה עם הפועל רמת גן מהליגה השניה. אורי אוזן, ווסקלי גונזאלבס, חיים מגרלשווילי, גוסטבו בוקולי, חבייאר דירסאו, רביד גזל, קולאוטי, עדן בן-בסט וליאור רפאלוב ( הם עוד ישחקו והרבה !!) התעודות ריקות. למכבי חיפה כבר הייתה אליפות וגביע, היה אליפות וגביע הטוטו אבל שלושה תארים בבת אחת, לא היה. האם היא מסוגלת לעמוד במשימה הכמעט בלתי אפשרית ? אתגר שלישי.
לא נתניה ועוד 15
הניצחון של אשדוד על הפועל תל-אביב ביום שני (1:2) מנע מחיפה לחגוג "שיא ישראלי". אלמלא שלוש הנקודות, או לפחות אם הפועל היה משווה, יתרון חיפה בצמרת, לעומת המקום השני, היה תופח לתריסר נקודות. תמונה כזאת, אחרי 14 מחזורים בלבד, טרם נראתה בליגת העל. בגלל יניב עזרן ושי הולצמן, חלוץ מכבי נתניה לשעבר, היה נמחק הישגה הנפלא של קבוצת האם שלו. מכבי נתניה ה"אגדית" הוליכה בעונת 1982/83 את הליגה עם 33 נקודות לפני מכבי תל אביב עם 22 בלבד. מלבד הרצון למחוק את נתניה מהמפה, כולם טועים. מכבי חיפה צריכה לשאוף ולסיים את העונה, קודם כאלופה ואחר כך ביתרון גדול מ- 15 נקודות, ההפרש שבית"ר ירושלים פתחה בעונת 1986/87 שהקנתה לה את האליפות הראשונה. לירושלים היו 66 נקודות ולבני יהודה רק 51 בליגה בת 30 מחזורים. הפרש השערים 27:59 של בית"ר לא מרשים, יתרון הנקודות ועוד איך. אתגר רביעי.
82 נקודות חובה
לא מספר מקרי וגם לא קשור למשטרת התנועה. אם חפצי שיאים שחקני מכבי חיפה, עליהם לצבור עוד 46 נקודות מתוך 57 שנותרו בבנק הנקודות. רק עם 82 נקודות ניתן לדלג מעל הרף הגבוה שהציבה... מכבי חיפה לפני עשר שנים. בעונת 93/94 צברה 95 נקודות מתוך 117 ( 81 אחוזי הצלחה) , וזה אחרי 39 מחזורים ללא הפסד. עונה שלמה ללא הפסד היא משימה ענקית, אפילו בישראל. אחרי שארסנל הדהימה ועשתה את זה אשתקד, נראים השיאים של מכבי תל אביב ( בתחילת שנות החמישים) ומכבי חיפה מעט מגומדים. ובכל זאת, גם לא להפסיד וגם לצבור 82 נקודות אינן דבר של מה בכך. בכל מקרה, שיא ישראלי אחד לא יישבר השנה. מכבי חיפה בין השנים 1993-1995 לא הפסידה לאורך 46 משחקי ליגה רצופים (!!). אם יעמדו בחצי מהאתגר החמישי, דיינו. ואם בנקודות עסקינן, נכון לעכשיו, אחרי שצברה 36 נקודות, ניצבת קבוצתו של רוני לוי בשורה אחת עם הקבוצות של גיורא שפיגל (93/94) ואברהם גרנט (2000/01) שצברו מספר זהה. אוי, התיקו בפתח-תקווה וההחטאות השלומיאליות בטדי מנעו מהפכים וזעזועים חיוביים לא מעטים.
בשם ההגנה. שלא יספגו ויכבשו
משהו מוזר קורה להגנת מכבי חיפה. מצד אחד היא מצוינת ו"חונקת" כל ניסיון לאיים על אחד משועריה, ניר דוידוביץ ותום- אלמדון. לספוג 7 שערים בלבד אינו חיזיון שכיח במכבי חיפה. רק פעם אחת (69/70) ספגו פחות. השנה, אם לא תקרה תקלה בלתי צפויה, אפשר וצריך לפצח את היעד שקבעה הקבוצה בעונת 1985/86 כששוערה אבי רן ז"ל ספג 18 שערים בלבד. גם גיורא אנטמן, מאמנם של השניים, לא טמן ידיו בצלחת. הוא ספג 19 שערים בעונה במדי מכבי חיפה (88/89). מאידך, יכולת ההבקעה של ההגנה הנוכחית שואפת לאפס. מדוע שואפת ? ממש אפס. מאז עונת ה"דאבל" (90/91) לא קרה ששחקני הגנה, מגינים ובלמים לא יכבשו ולו שער אחד. את הכי הרבה שערים כבשה ההגנה מעונת 98/99 כאשר אלון חרזי ואדורם קייסי כבשו 3 שערים כ"א, שוקי נגר ואבישי ז`אנו (2 כ"א) ואריק בנאדו שער. האחרון מגדיל עשות. מזה שבע שנים ברציפות הוא כובש שער אחד לעונה. אבל כובש. השנה ציון 10 להגנה כהגנה ובלי האחד להגנה כהתקפה. במקרה הזה, ההתקפה הכי טובה אינה ההגנה. זה האתגר השישי ולא האחרון.
שערים, רבותי, שערים
מכונת השערים החיפנית כבר ידעה ימים יפים. אין קבוצה בארץ שכבשה בעשור האחרון יותר שערים מחיפה. בתוך המועדון עדיין שריר וקיים שיאה של הקבוצה אותה אימן אלי כהן (99/00) שכבשה 39 שערים ב- 14 מחזורים לעומת ה- 37 של רוני לוי ושות`. אלי כהן ואלון מזרחי התאחדו השבוע בערבות הנגב ושם יוכלו להחליף חוויות משותפות. מזרחי יזכיר שבחיפה כבש 28 שערים בעונה והיה הכי קרוב לנפץ את שיאו של חלוץ בית"ר תל אביב, נסים אלמליח משנות החמישים (30) ואלי כהן ודאי יעביר דף ולא ירצה לזכור את התקופה בה הייתה לו קבוצה נפלאה שסיימה את העונה בצליעה. לרוני לוי, עוזרו של אלי כהן יש אתגר, השביעי ברשימתנו. אם הקבוצה בה הוא שיחק בעונת 93/94 כבשה 2.5 שערים בממוצע למשחק, השנה תזדקק ל- 82 שערים (!) , מספר הנראה כרגע בלתי אפשרי להשגה, כשנותרו 19 מחזורים לסיום. כרגע עומד ממוצע ההבקעות של ה"ירוקים" על 2.65 שהוא טוב יותר אבל ברור שקצב ההבקעה המטורף ייבלם בשלב כלשהו. למה ללכת רחוק ? נצרת עילית בלמה. ואם שערים, למספר שחקנים יש יעדים אישיים. עידן טל כבר עבר את המכסה, ליניב קטן חסרים 2 שערים כדי לקבוע שיא אישי ולרוברטו קולאוטי רק 4 כדי שיטלפן לארגנטינה להודיע שהנה, חיפה מהווה עבורו נקודת ציון. עד היום כבש 11 שערי ליגה בבוקה ג`וניורס. כדאי גם לשים לב להפרש השערים הנפלא. +30 אינו דבר של מה בכך. אפילו האלופה הגאה של 94` סיימה 14 משחקים בהפרש 10:37 . אתגר שביעי.
שביבי האתגר השמיני
"דאבל" שני אחרי שנכשלנו שלוש פעמים. בשני מקרים נגד בית"ר ירושלים (1985,1989) ומול מכבי תל-אביב (2002). אליפות שניה רצופה בפעם השלישית. רק מכבי תל אביב עשתה זאת בעבר. אליפות שניה רצופה למאמן רוני לוי שממילא מחזיק בשיא ישראלי: מאמן הנוער היחיד ש"הוקפץ" לבוגרים וכבר זכה באליפות בשנה הראשונה. אם יזכה בשניה, הישג לא רע למאמן שטרם מלאו לו 39 והיד עוד נטויה. דרור קשטן כבר בלחץ. להבטיח את תואר האליפות הרבה לפני קו הסיום. מה זה הרבה ? חמישה מחזורים ( מחזור 28). נתניה הגדולה עשתה זאת במחזור ה- 26 (מתוך 30). הגיע הזמן לשדרג. אריק בנאדו `מוכרח` לזכות בתואר הלאומי בהופעות בנבחרת. עם 80 הופעות יש לו צ`אנס נהדר לעבור את אמיר שלח (85) אך כרגע נכנס לתמונה גם אלון חרזי קשישא (34) עם 82 הופעות. ההזמנה המחודשת לנבחרת עלולה לעכב לבנאדו את הבכורה. מה איכפת לנו ? העיקר שהמוביל יהיה ירוק. אז מי אומר שאין יותר משימות למכבי חיפה ?
תחינה: תפסיקו להעליב את שרף
אדריכל האליפות הכי מתוקה והכי פחות מפוארת נקלע שלא באשמתו לויכוח איזו מכבי חיפה הכי טובה. והוא בכלל לא בעסקי סטנדאפ. הפער העצום שמכבי חיפה פתחה מהמקום השני, יחסית לשלב המוקדם של הליגה, והיעדר כותרות בומבסטיות, גוררים מיד נישה שכולם אוהבים להיכנס לתוכה. זאת טיבה של תקשורת שנגמרו לה המילים כבר בחודש דצמבר, חצי שנה לפני סיום הליגה. במצב כזה, אין ברירה אלא להעלות מהבוידעם את השאלה הנצחית: איזו מכבי חיפה היא הגדולה מכולן. וכשמחפשים, פוגעים אבל תמיד, באיש שמעיד על עצמו כאדריכל האליפות הראשונה. ובאמת, מגיע לשלמה שרף יותר פרגון מאשר הוא מקבל כיום. אז מה אם הוא קיבל קבוצה מוכנה וצרף אליה רק את ציון מרילי ( ארמלי שיחק בחיפה כבר שנה לפני כן) ? אז מה אם "רץ" לתואר עם קבוצה כמו בית"ר ירושלים ש"עשתה במכנסיים" ואיבדה לחיפה את האליפות אחרי 13 נקודות הפרש שהיו לה ? אז מה אם לחיפה היו את החלוצים הכי טובים בליגה אבל את ההתקפה הכי חלשה ?
עוצר ומסביר. לשרף היו שלושה קאליברים שאפילו היום יש להם מקום בהרכב הראשון. זאהי ארמלי, רוני רוזנטל והמפורסם מכולם, משה סלקטר. הוא בולט כי כבש את שני שערי הליגה הכי חשובים במכבי חיפה בעונת 1983/84 בשני מחזורי הסיום שרק בהם חיפה הובילה את הליגה. כמה שערים לדעתכם הבקיעה ההתקפה הנפלאה הזאת ? אם הקבוצה הנוכחית כבשה כבר 37 ב- 14 מחזורים, סביר להניח שהקבוצה של שלמה כבשה וכבשה בסיטונות, קרעה רשתות וגרמה כאבי בטן לכל שוער מתנגד. נחדד את השאלה: אם בעונה שעברה, אצל רוני לוי, מאמן שלראשונה אימן קבוצת בוגרים לבד ומההתחלה, חיפה כבשה 75 שערים ב- 33 משחקים אז מה הממוצע ? משהו כמו 2.8 שערים למשחק. אצל גרנט באליפות הראשונה ה"ירוקה" כבשה 68 שערים ( 1.78 למשחק) ובאליפות השניה 72 שערים ( ממוצע של 2.18 למשחק).ואצל גיורא שפיגל בעונת 93/94 חיפה הבקיעה 97 שערים ב- 39 משחקים, הווה אומר 2.48 שערים למשחק. מי שמציל את שרף מהמקום האחרון ממנו לא נושרים לשום מקום הוא אמציה לבקוביץ (88/89) שקבוצתו כבשה 49 שערים ב- 31 משחקים ( 1.58 למשחק) וזה הרמז העיקרי ששרף הדריך קבוצה עם ממוצע של 1.6 שערים למשחק, כלומר 48 שערים בלבד בעונה של 30 מחזורים. חוזר שנית, וכדאי שעורכי ההשוואות יפנימו ולא ימשיכו להעליב את ה"פרשן הלאומי": ארמלי, רוזנטל וסלקטר כבשו 48 שערים בליגה עלובה, ירודה ברמתה שרק ההיסטוריה והזיכרון הקצר מסוגלים להעמידה בשורה אחת עם כל האליפויות האחרות, מאז הצטרף יעקב שחר למועדון, תחילה כספונסר ואחר כך כבעל הבית הבלעדי.
אם כך, כיצד זה שהצלחה אדירה של מכבי חיפה בהווה בכלל מוזכרת בנשימה אחת עם האליפות הראשונה ? שאלה תשובה עם נקודות ציון חזקות. במשחק ההכתרה בעונת 1983/84 המתנתי, יחד עם עוד 19,999 אוהדים שבע שעות ביציע. לא היו מקומות מסומנים, כולם הגיעו עם המשפחה והצידנית. שבע שעות של "שבת אחים גם יחד". ואז בא הרגע הגדול, סלקטר הכניס ראש בריא ורמת עמידר הפכה לשושבינת הכתר הראשון, בעל כורחה. את רגעי הסיום אי אפשר ואסור לקחת, לא משלמה שרף ולא מאחד עשר המופלאים שעשו היסטוריה ופתחו עידן חדש ביחסי הכוחות בכדורגל הישראלי. לא תמצאו הרבה קבוצות שקצרו 8 אליפויות ב- 20 שנה בישראל. וכל זה עם קבוצה שכבשה 48 שערים בלבד. מישהו קולט את עוצמת העליבות ? היום השישיה, החמישייה, הרביעיות והשלישיות הפכו ללחם חוק, אז עם החוד המאיים בקושי 1:4 אחד ( מול מכבי פתח-תקווה) ארבע שלישיות וכל השאר ניצחונות דרדל`ה של 0:1 והמון תיקו. שלא לדבר על הפסדים לקבוצות חלשות מאוד כהפועל לוד, בית"ר תל אביב ורמת עמידר. אליבא דשרף, אם ימשיכו לפמפם לו שהאליפות הראשונה ניצבת בשורה אחת עם אלה שאחריה, הוא עלול להאמין שאכן, ניתן לשכתב את הסטטיסטיקה.
ולא רק בגלל הכבוד למאמן הלאומי לשעבר, צריך להפסיק ולהתעמר בו. למען הגילוי הנאות, שרף הביא עוד שתי אליפויות כולל "דאבל" ( 90/91) ותמיד, אבל תמיד, הקבוצות שלו זכו באליפויות במחזור האחרון. חוק בל יעבור. לבקוביץ, שפיגל, גרנט ורוני לוי סיימו את המשימה 3-2 מחזורים לסיום העונה, שרף משך עד הסוף. שיהיה מתוק ולא חשוב שעוד כמה אוהדים יחושו כאב בחזה ויובש בפה. שחס וחלילה, לא יובן שהאליפות הראשונה היא דבר של מה בכך. אדרבא, אין עוד ליגה בעולם שקבוצה, במקרה הזה מכבי חיפה, מנצלת קריסה של קבוצה אחרת, בית"ר ירושלים, ומדביקה אותה בפוטו-פיניש. רק לפני שלושה שבועות חיפה סיימה בתיקו שני משחקים רצופים, ללא ספק "אסון לאומי". מיד קפצו עליה, אבי רצון פינטז שהנה תהיה לנו דרמה בצמרת, ולא הייתה. איך הוא כתב בשבוע שעבר במעריב: " אחרי השער החמישי נגד אשדוד, נרדמתי". אולי בגלל זה `ברח` לטורינו לראות את יובנטוס ומילאן מסיימות בתיקו אפס ולמחרת לנסות למכור לנו "לוקש" שמדובר במשחק גדול. מנהל הטריבונה שכח שתמונה אחת שווה אלף מילים ובאמת היה מקום להירדם בקרב האיטלקי המשעמם ודל האירועים. אגב, שמתם לב שמעולם לא פורסם הרייטינג של ה"טריבונה" ? לא במקרה. הנה המשחק בין מכבי חיפה לנצרת-עילית דורג עם 9.1% צפייה וזאת מול התוכנית הנפלאה "ארץ נהדרת" באותה שעה בערוץ השני. שאלתם את עצמכם פעם אחת כמה אנשים מתקשרים כדי לענות על שאלות הקרש של אבי רצון בטריבונה בתחילת כל תוכנית ? אם תכריחו אותי לגלות, אגלה. אם לא, עדיף שתחשבו שמאות אלפים.
באליפות הראשונה בין המחזורים 25-20 חיפה ניצחה רק פעם אחת (!) וסגרה את הפער מירושלים שהפסידה והפסידה. כל תיקו חיפני התקבל בברכה וכדאי לא לדבר על רמת הכדורגל שהופגנה אז. ( במאמר מוסגר, גם באליפות השניה, שנה לאחר מכן, מכבי חיפה של שרף לא הצליחה לנצח יותר מפעם אחת בשבעה משחקים במחזורים 27-21 ובכל זאת זכתה באליפות, רמז לרמת הליגה אז כשמייללים לגבי העונה הנוכחית). קטונתי מלייעץ לאנשי תקשורת לעזוב את שלמה שרף לנפשו. כבודו במקומו מונח. העובדה שמכבי חיפה עשתה ממנו מאמן עדיין אינה סיבה להציב את האלופה הראשונה שלו עם אלופות אחרות. זה לא הוגן כלפיו. הוא לא בנה כלום, לא גילה שום שחקן מבריק, וחובה להצדיע לו שגם בליגות באמת חלשות, ידע להביא את חניכיו לשיאים שלא ידענו. שלא לדבר על הפרגון שהוא מקנה לשחקני ההווה. אני לא מכיר יותר מדי מאמנים שמוכנים לשבח שחקנים בפומבי, ללא כחל ושרק. התכונה הזאת התגלתה אצלו כבר לפני 20 שנה. הוא כעס שאמרו על אבי רן ז"ל שיגדל ויהיה לשוער גדול, התחנן שיעיפו אותו ויביאו במקומו את אריה חביב מיהוד, וכולם יודעים מי הפך שוער ענק. בשנה שעברה הוא "הפליא" בדיאגנוזה לגבי יניב קטן, הפך לרגע באולפן הסטנדאפ של ערוץ הטלוויזיה ( יצפאן היה חולה ?) וניתח את מוחו של החלוץ. עשרות אלפי מדענים מנסים לפצח את קוד פעולתו של המוח, שרף הצליח ובגדול. הוא חשף שמשהו לא כשורה במוחו של קטן הגדול ואחרי יומיים ירד על ארבע והתנצל, כי ב"סולחות" אי אפשר להשיג אותו. בן ג`ונסון של הסולחות. שרף חש עצמו כחלק ממכבי חיפה, ואולי זאת הסיבה שבמשחק מול הפועל פתח-תקווה (2:2) קבע ש"חיים מגרלשווילי לא היה שחקן ולא יהיה שחקן". כשהשדר רמי וייץ שאל את ה"פרשן" ( מה פתאום למחוק את המרכאות ?) ש"אתה לא אוהב אותו, שלמה" קיבלנו תשובה מוחצת. חצי שתיקה. אבי רן, יניב קטן, חיים מגרלשווילי ועוד שחקנים של חיפה, יודעים סוף-סוף מה ערכם. ועוד משלמים ל"מומחה". חבר`ה, הוא צוחק כל הדרך לבנק.
מי שלא רשאי להתלונן הוא רוני לוי. המאמן הצעיר הוכיח בתוך שנה וחצי שאפשר לנהל קבוצה בלי לייצר כותרות, בלי לקלל שחקנים, בלי להרביץ לעיתונאי ( שרף, זוכר ?). ורוני לוי גם הוכיח שהוא בשר ודם וקבוצתו מסוגלת לחטוף 5:1 בגביע הטוטו מהפועל פתח-תקווה עם המחליפים. סליחה, בחיפה אין מחליפים כי כולם מועמדים להרכב הראשון. באותו ערב, ואלה היו רגעים מרגשים, שרף עלה לשידור ברדיו חיפה ואמר כך: " לקבוצה כמו מכבי חיפה אסור לקבל חמישייה. אני בטוח שיענקל`ה שחר יעשה לרוני לוי נו-נו-נו וזה לא יעבור לסדר היום". למזלו של שחר, הוא טרוד באלף דברים אחרים, וגם סומך על רוני לוי בעיניים עצומות. אחרת היה רודף אחרי שלמה שרף עם האצבע עד עצם היום הזה ושואל: מה עם החמישייה שקיבלת מצפרירים חולון בגביע הטוטו, מה עם ה- 5:0 שאכלנו מול מכבי נתניה בעונת הדאבל, מה עם פעמיים 5:1 מול מכבי תל-אביב בעונה האחרונה ועוד מה עם ה- 8:2 באינטרטוטו עם הרכב מלא. כל כך הרבה שאלות ממתינות לתשובות ואין מי שיספקן. המסקנה המתבקשת: בעידן בה התקשורת הניפה דגל לבן במאבקה מול מכבי חיפה ( זמני בלבד), לא כדאי לערב שמחה בשמחה. יש מספיק פרמטרים להשוואה. תשאירו את שלמה שרף כשמורת טבע. לא מוכרחים להזכיר בנשימה אחת את ההצלחות שלו עם אלה שבאו אחרי עזיבתו. גם ככה הן עלו לו בבריאות.
