השלימה
איש אינו צריך להיות מופתע מניצחונה הקל של מכבי חיפה על מכבי פתח תקווה, במגרשה של האחרונה. חיפה כבר עשתה לעצמה מנהג קבוע ולמעשה בנתה "גדר הפרדה" משלה, בכל הקשור לחזרה למציאות הישראלית, דווקא אחרי אכזבות קשות באירופה. אם בעבר, וזה קורה כעת למכבי תל אביב, נהגו לכרוך את ההצלחה בליגה לתוצאות באירופה ( משתמשים בקלישאה הנבובה : נאיביות ), במכבי חיפה לא נותרו פירורי אכזבה במשחקים עצמם. אצל הצוות הניהולי, המקצועי והאוהדים כן, במגרש לא כי הליגה היא חיינו והיא גם בשבילנו.
ההפסד לדנייפרופטרובסק גרר גל ניחושים שמא חיפה תתפרק. בניחושים והערכות סתמיות ישראל ראשונה בעולם. חשבו שאחרי מפלת רוזנבורג תגיע הקריסה לה מצפים, אך לא. המאמן רוני לוי לא עסק בציד מכשפות, הוא ניסה לחזק את קורות הבית הירוק והצליח, כצפוי. הכי קל היה לו לבוא ולשדד מערכות, אם בהחלפת חצי הרכב או בעריפת ראשים. היתרון המוחלט במגרש באם המושבות הוכיח שהמשך האמון בצוות הקיים היה שווה. עכשיו ודאי יבואו ויטילו את ה"אשמה" על התבוסה המלאבסית מול הירנביין ההולנדית. את מי זה מעניין ? התופעה אינה חדשה. אחרי השער האומלל שחיפה ספגה בזמן פציעות נגד רוזנבורג, איש לא האמין ששחקניה יוכלו לאסוף את השברים ולצאת בכבוד ממגרשה צר המידות של מ.ס. אשדוד. זאת שידרגה עצמה ובנתה לא רק על הצניחה המורלית של הירוקים, אלא בעיקר על עייפות השחקנים. אפילו האשדודים הופתעו באיזו מהירות חיפה דילגה מעל הטראומה. לא רק שחיפה ניצחה 0:1 משערו של עידן טל, היא גם שלטה ללא מיצרים במגרש ולא הותירה ספק לגבי הקבוצה הטובה בארץ.
בחינת האכזבות הקודמות, מאז שחיפה הצטרפה לאירופה (1993) מלמדת אלף מונים מה טמון ביסודות המועדון, ולא חשוב מי משחק. גם בזירה האירופית מחזיקה מכבי חיפה בכרטיס ה"מאכזבת הגדולה" של הכדורגל הישראלי. למה ללכת רחוק ? הרי "פרשת הפאקס" היתה משכיבה פרקדן כל קבוצה, לאו דווקא ישראלית. לא רק מההיבט הכספי שהוא נחלתו של הנשיא יעקב שחר, חוסר האונים לוותר מאונס על מפגש בלתי אמצעי עם ליברפול הגדולה ( כן, בישראל היא עדיין בקטגוריה הזאת). באו שחקני חיפה , הסיטו הצידה את האכזבה הגלויה וניצחו בזה אחר זה את הפועל באר שבע והפועל פתח תקווה בתוצאה זהה (1:2). מדד המנטליות החל כבר ב- 1993 כשחיפה הודחה על ידי פארמה הגדולה ( שזכתה באותה שנה בגביע המחזיקות) בדו-קרב פנדלים אכזרי. למרות שחיפה תמיד מפסידה מהנקודה הלבנה, הפעם הייתה לה הזדמנות פז להעפיל לרבע הגמר על חשבונה של קבוצה איטלקית מפורסמת. כששבה לארץ סיימה בתיקו חוץ נגד הפועל כפר סבא 1:1 אחרי פיגור. גם כשהובסה בידי ספורטינג ליסבון (4:0) בגלל רצונו של המנג`ר גיורא שפיגל, לשחק פתוח ולהוכיח לגויים שאינו חושש מהם. מה שלא הספיק בבירת פורטוגל הספיק מול מכבי הרצליה. 0:2 מצמד של עופר שטרית.
מכבי פתח תקווה הוותה את ה"אקמול הטבעי" להדחתה של מכבי חיפה ברבע גמר המחזיקות (1999) בידי לוקומוטיב מוסקבה. את כל העצבים כילתה חיפה ביריביה והביסה אותה 0:4 מצמד של יוסי בניון, ויקטור פאצ`ה ואיברהים דורו. אותה פ"ת אפשרה לחיפנים להחזיר את הצבע ללחייהם, אחרי ששבה מוכה ומובסת מהולנד. ויטסה ארנהיים גברה עליה 0:3 אבל חיפה התאוששה וניצחה 1:2 משערים של סרגיי קלשצ`נקו ומנור חסן. גם בגומלין אכזבה חיפנית. איש לא האמין ביכולתה לחולל סנסציה ולכפות על ההולנדים הארכה. כמעט הצליחו. חיפה הוליכה 0:2 ארבע דקות לסיום, החטיאה וההולנדים סגרו עניין בדקה ה- 90 וצהלו כאילו זכו בגביע אירופה. חיפה חרקה שיניים ומי שסבלה הייתה מכבי תל אביב שהובסה 3:0 משערים של אריק בנאדו, סרגיי קלשצ`נקו וננאד פראליה.
גם ההופעה בבית האלופות, עם כל ההילה סביב התוצאות ההרואיות מול אולימפיאקוס ומנצ`סטר יונייטד (0:3) גררה אכזבה גדולה. שני ההפסדים לבאייר לברקוזן, למרות שחיפה היתה עדיפה על הגרמנים מנעו מחיפה להעפיל לשלב הבא והיא "הסתפקה" במקום השלישי. בחזרה ארצה חיפה חזרה לעצמה. אחרי ההפסד 2:1 לגרמנים גברה על מכבי נתניה 1:2 ואחרי ההפסד הביתי 2:0 ניצחה את הפועל פתח תקווה 1:3 מצמד של יעקובו איגביני ומיכאל זנדברג. שתי מפלות בלתי צפויות, נגד קבוצות פחות מפורסמות, זכו אף הן לתגובה הולמת בישראל. בפעם הראשונה שחיפה התמודדה כאלופה נגד קזינו זלצבורג האוסטרית, היא הוליכה 0:1 עד שבע דקות מהסיום וספגה צמד בגלל מה שכונה אז "חוסר ניסיון". היום אנו יודעים שחיפה מרבה לספוג שערים מכריעים דווקא לקראת סיום המשחקים. כששבה לישראל חיפה ניצחה 2:4 את מכבי הרצליה. אותם הדברים בהתמודדות מול פרטיזן בלגרד. אחרי צמד הפסדים פתחו החיפנים את העונה עם ניצחון בבלומפילד מול הפועל תל אביב (1:3).
ומה קורה לחיפה כאשר היא שבה עטורת הילה מאירופה ? די להזכיר שני מקרים קלאסיים. כשניצחה 0:3 את מנצ`סטר יונייטד, ביקשה פסק זמן כדי להתאושש. להפועל תל אביב נתנו, את חיפה אילצו לשחק ומה הפלא שהפסידו בטדי לבית"ר ירושלים ? הפסידו ? הובסו !! בפעם השניה שוב חוסר התחשבות מופגן. התיקו 0:0 בולנסיה ריגש מדינה שלמה, רק לא את מי שקובע את מועדי המשחקים. לא פלא שחיפה נוצחה 1:0 בביתה בידי מכבי תל אביב, יריבתה למאבק האליפות. בסופו של דבר, הכל הסתיים בהפי אנד. חיפה זכתה באליפות השמינית שלה. ואי אפשר לסיים את הפרק האירופי בלי הבדיחה הגדולה של השבוע. ד"ר שגיא כהן, הפרשן של ערוץ הספורט תהה מה היה קורה לו ניתן היה להעביר את יעקובו איגביני וג`ובני רוסו למכבי תל אביב כדי שתצליח לפחות להבקיע שער או לצבור נקודה אחת בצ`מפיון ליג. בכל זאת, העובדה שחיפה צברה 7 נקודות וכבשה 12 שערים נתקעה לו אי שם בגרון הפרשנות. הטיעון הזה העלה חיוך מסוים על שפתי החיפנים שודאי חשבו מה היה קורה לו ניתן היה להעביר לשורותיהם את רוד ואן-ניסלרוי או זינאדין זידן, גם בכושרם הירוד. בואו נעביר ל"צהובים" גם את איל ברקוביץ, ראובן עטר, רוני רוזנטל, זאהי ארמלי, אברהם מנצ`ל ואהרן אמר ושיהיה להם לבריאות.
