ליברפול
ברבע לשמונה היה 1:1 ולא בגלל שנכבשו שערים. ניסוי כלים אחרון מצא את הכרוז מכחכח בגרונו ומוציא את האחת-אחת. ברבע לאחת עשרה כבר היה ארבע אפס. מה שלא משתנה, הצגת השחקנים שכבר הפכה למסורת במכבי חיפה, ובדרך כלל מתלווה אליה ניצחון קל בגביע הטוטו. הפעם הפועל חיפה הייתה הקורבן התורן. כמה שלא מביטים על השחקנים העולים וחולפים על שני טורי הדגלנים בירוק, תמיד זה עושה משהו. גם אחרי שמונה אליפויות והופעה בצ`מפיון ליג, אין תמונה פסטורלית יותר משחקני על בישראל זוכים להערצת ההמונים. די במקרה היו אלה אריק בנאדו וניר דוידוביץ, דורות שניים במכבי חיפה שזכו לכבוד לפתוח את המצעד. אחריהם הינוקא, איתן עזריה שבגיל 21 כבר יכול לפרוש, כי זכה באליפות ובגביע ( עם הפועל רמת גן) אבל יש לו תיאבון בריא כמו לאלון חרזי שעלה בעקבותיו, ולו באמת יש הכל בסל הספורטיבי.
ערב רב של צעירים וותיקים, אלופים ויורדים. מיני קיבוץ גלויות. וואליד באדיר בעונה החמישית, ווסקלי גוזאלבס שניצח את אורי אוזן בתחרות הקרחת הבוהקת, אליניב ברדה שהקהל שאג לעברו " תישאר, תישאר" וזאת בשעה שמכבי תל אביב כבר החליטו בצהריים שהוא יקר להם. רוברטו קולאוטי שכבר ראה קצת יותר מ- 12 אלף צופים ביציעים, עידן טל שבכל פעם מנסים להזכיר לו את עברו הספרדי, ג`ובני רוסו שאפילו אוהדי הפועל חיפה מסכימים שרוסו הירוק הרבה יותר שמייח וחד ואשר בתקופתו בארץ האדום וכמובן גם חברו לאליפות היחידה, נג`ואן גרייב.
וראינו גם את זנדברג וחיים מגרלשווילי שזכה לקבלת פנים חמה מהיציעים העמוסים, ערן לוי, הנשוי הטרי יניב קטן, דקל קינן, תום אל-מדון, רביד גזל שאביו, אלברט, עשה צרות צרורות לחיפה כששיחק בשנות השבעים במדי מכבי נתניה ועכשיו הבן רוצה אליפות בחיפה, הצעירים שלומי חנוכה, ליאור רפאלוב, עדן בן-בסט, צעיר שחקני הסגל הבוגר, אמיר אדרי ואחרון חביב, חבייאר דירסאו, הקשר הברזילאי שנחת סמוך לשעת הטקס, הספיק ללבוש חולצה מספר 15 ולערוך מפגש בלתי אמצעי עם הקהל שאמור לתת לו הרגשה ביתית. ובסך עברו רוני לוי שכולם הריעו לו ושכחו שבעונה שעברה לא נתנו לו אשראי שהגיע לו, מרקו בלבול, המנהל אריה בורנשטיין, גיורא אנטמן, אברי מונצ`ר, הדוקטורים, בסר וברבר, הפיזיוטרפיסט פיני שרון והעסיין סשה.
ערב האלופים נחתם בעמידה על הרגליים ומחיאת כפיים סוערות. לאלופי העולם, קבוצת ילדים ב`, בטורניר "פוקס קיד" שאומנו על ידי אשר עלמני המתקרב לגיל 70 והוא זוכר את קריית-אליעזר במיטבו. אחריהם צעדו עם גביע ענק, בגובה של ילד בכיתה א`, קבוצת נערים ב` ששבו עם גביע החלב מאירלנד, ומי שחשב שלקהל אין סבלנות והוא ממתין ל"דרבי", היה צריך לראות את הקהל קם כאחד על רגליו ומריע מקיר לקיר לנשיא המועדון, יעקב שחר, שנשא נאום קצר ובדבריו גלומה משאת נפשו של כל אוהד הקשור למכבי חיפה: " אנחנו רוצים לחזור מנורבגיה עם תוצאה שתשאיר את ההכרעה כאן בבית". בדרך כלל, כששחר מבקש, קיימת היענות. כשהבלונים והזיקוקין עפו באוויר, אי אפשר היה שלא להיזכר באמרותיו הבלתי נשכחות של ביל שאנקלי, מנהלה האגדי של ליברפול שאמר: " הכדורגל אינו משחק של חיים ומוות, הוא הרבה יותר רציני" וגם " בליברפול יש שתי קבוצות, ליברפול וקבוצת המילואים שלה". את העקיצה שלח לעבר היריבה העירונית, אברטון, שקבוצת הנערים שלה הובסה 5:1 בגמר גביע החלב. אחרי דרבי גביע הטוטו ומפגן העוצמה בירוק, לא מוגזם לבקש ברית ערים תאומות בין חיפה הירוקה לליברפול האדומה.
