צעקה
בין אם מכבי חיפה תצליח לנצח את רוזנבורג ובין אם האחרונה לא תיכשל ברמת-גן, נורבגיה לא תיקח ללב. כרגע עסוקים כל התושבים בדאגה לשלומה של תמונת "הצעקה" של אדוארד מונק, שנגנבה לאור היום ממוזיאון שמור באוסלו. נכון, משחק הגומלין ייערך בלילה (21.15) וגם באיצטדיון הלאומי תהיה שמירה קפדנית, אך שחקני מכבי חיפה מסוגלים ל"שדוד" את צאצאי הויקינגים, ולהשאיר להם לצעוק כאוות נפשם, כפי שהם עושים מאז נחיתתם בארץ.
וזה מוליך לאמרתו המפורסמת של דוד בן-גוריון, ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל שטבע את המונח: " לא חשוב מה הגויים אומרים- חשוב מה הישראלים עושים". ומכבי חיפה עשתה המון במשחק החוץ. אמנם, אחרי 9 דקות חיפשו שחקניה "בור" כדי להיכנס לתוכו, בעקבות שני השערים, אך מה לעשות והמגרש בטרונדהיים מדושא ולא דומה בכלום למגרש הקופסא בנתניה או ימק"א ז"ל. כשעברו את דקות הטראומה, שלא נבעו מפחד במה אלא מטעויות אנוש, שבה חיפה והוכיחה שיש לה מה להציע גם מול הרמות הגבוהות באירופה. ג`ובני רוסו יכול היה להשוות ואולי גם לכבוש שער ניצחון, אבל הנורבגים שלא הכירו את ניר דוידוביץ, למדו להכירו חיש קל. אחרת, לא היה ערך למשחק הגומלין. מי שרוצה להבין עד כמה ביטחונה של חיפה גדול בגביע אירופה, צריך רק להשפיל עיניו אל סגניתה, מכבי תל אביב. זו ניצחה 0:3 במשחק חוץ והיא עדיין חוששת שמא לא העפילה לבית האלופות. לחיפה יש את כל הסיבות בעולם להיות אופטימית. גם לשאריף, האלופה המולדבית היה, כי גם היא הפסידה 2:1 בחוץ וחזרה הביתה כדי להפסיד פעם נוספת (2:0) ולא להגיע לרמת גן. הערך המוסף של הירוקים גדול הרבה יותר. היתרון הביתי, ממנו לא נהנו בשנתיים האחרונות, חוזר ובגדול. בשבת האחרונה, שורה לפני ביציע העיתונות, ישבו כתב וצלם נורבגי ודיברו בלחש. אפשר לחשוב שאם היו צועקים במגאפון של ואסילי, מישהו היה מבין את שפתם. אין פלא שהמאמן הנורבגי, אולה בי ריסה, כינה את אוהדי חיפה "חמומי מח". במציאות הישראלית אולי יש מקום להיעלב, אבל כאשר מאמן נורבגי מסביר זאת לחניכיו, הוא מתכוון לרעש מוגדל ביחס לנעשה בנורבגיה.
חיפה לא יכולה לסמוך יותר מדי שהקהל, שהוא ללא ספק השחקן ה- 12 יעשה את העבודה במגרש. היא כן יכולה להביט לאחור בסיפוק ולהווכח בשתי עובדות חשובות: תמיד עלתה לשלב הבא כששבה עם שער חוץ מהמשחק הראשון ( ראה כתבה נפרדת) וגם שום קבוצה לא כבשה יותר משני שערים לרשתה על אדמת ישראל. לחיפה "מותר" לספוג שער, בתנאי שתבקיע שלושה, כמו במקרה של טורפדו מוסקבה לפני 11 שנים. כולם מדברים על ניצחון 0:1 קטן ושוכחים שאפשר גם לנצח 2:3 ולהישאר בחוץ, בגלל יתרון שערי החוץ. רוזנבורג פחות טובה מאשר היו כאן קזינו זלצבורג, פריס סן-ז`רמן, פרטיזן בלגרד, לוקומוטיב מוסקבה, פארמה, טורפדו וספורטינג ליסבון. אלון חרזי אמר, אחרי ההגרלה בז`נבה, שאם הגרלה טובה, אז רוזנבורג היא היריב הפחות מסוכן. והבלם הותיק לא התכוון לזלזל ב"צפונים".
בהרכבה של רוזנבורג מספר כדורגלנים ותיקים שניסיונם לא יסולא בפז. דווקא הברגים הראשיים במכונה הם בני 34 ומעלה. ראינו אותם במשחק הראשון, טובים אבל לא נורא. שבלונות אנושיות. היום כבר אין לרוזנבורג את היתרון שהיה לה בביתה. הכושר הגופני המצוין של חיפה, ולא צריך להתייחס אליו במשחק התיקו בשבת נגד בית"ר ירושלים, לא בא לכלל ביטוי בגלל העומס שהוטל על ארבעה משחקני הקבוצה נגד קרואטיה. אם ניר דוידוביץ עדיין נחשב כ"מתנחל בשער", כל השאר, רביד גזל, אריק בנאדו, עידן טל ווואליד באדיר, התרוצצו ושרפו קלוריות . חשנו זאת בשבת. בדרך כלל, בחודש אוגוסט יש לשחקני מכבי חיפה יתרון מוחלט על היריבות, בגלל שהקבוצה מתחילה להתאמן לפני כולם עקב מחוייבותיה באירופה.
הכושר הזה אמור להוות פקטור חשוב במשחק הגומלין. הנורבגים מתנחמים שבמשחק הראשון היתה בארצם טמפרטורה של 30 מעלות, אך בדרך לישראל "אבדו" להם 80 אחוזי הלחות, הצפויים לכסות את מרחבי אזור המשחק. עם זה קשה הרבה יותר לשחק, בפרט כאשר התוצאה מאוזנת וכל פעולה עלולה/עשויה, תלוי מנקודת המבט, להקפיץ את אחת הקבוצות לצ`מפיון ליג על כל הסוכריות שיש בו. להבדיל משנות החמישים, השישם, השבעים, השמונים ואפילו התשעים, מכבי חיפה פתחה צוהר מבטיח להתייחסות קבוצות אורחות. בארץ, באולפנים ממוזגים, יכולים פרשנים בגרוש, להעביר ביקורת על הכדורגל הישראלי. עדיין אין כאן תרבות עיתונאית מתקדמת ובלבנט מכונסים בארמון זכוכית חלק מהמקרים ( עלק, מבקרים) כשחבריהם משליכים אבנים מבחוץ.
זכור לי שבעבר, כאשר קבוצות זרות מצוינות, עזבו את הארץ, והדגש רק על עזבו, נהגו מנהליהן והשחקנים לדבר בשבחו של הכדורגל הישראלי העלוב. כללי הנימוס האירופאיים עמדו לישראל והיו גם כאלה שהאמינו להם. זכור מקרה אחד בו שיחקה מכבי חיפה נגד גטבורג השבדית (1:1) ובסיום מאמנה התבטא שמכבי חיפה מזכירה לו קבוצה שמשחקת כדורגל אירופאי. שבוע הלכתי עם חזה נפוח וכשהאוויר יצא, הבנתי שמשחק אימון עבור השבדים הפך לחגיגה בעיר הכרמל. נגמר עידן הג`נטלמנים. מכבי חיפה חוללה את המהפך. גם להפועל תל אביב והפועל חיפה היו מספר הופעות נאות, אך מאחר ואלה מזכירות יותר תרנגולת עיוורת שמצאה לבסוף גרגר, אבל כאשר הנורבגים נוחתים ואומרים שמכבי חיפה קבוצה טובה מאוד, אנחנו מאמינים להם. התוצאות מדברות בעד עצמן. בכלל, השידורים מהצ`מפיון ליג, שתקצירים מהם נקלטו גם בנורבגיה, עשו שרות גדול לכדורגל הישראלי בכלל, ולמכבי חיפה בפרט. ה"ירוקה" יכולה לספוג תבוסות פה ושם כמו נגד ספורטינג וא.א.ק, אך גם לה-קורוניה ספגה 7:3 ממונאקו וזה לא עשה אותה קבוצה פחות טובה. תופסים יום שחור ואין מה לעשות.
לרשות חיפה עומדים מספר שחקנים בעלי ניסיון אירופאי גדול, ובמעמד כזה יש משקל רב לניסיון, לא פחות מאשר לאיכות. אלון חרזי, אם רוני לוי יחליט להרכיבו ( אולי הסתיר אותו מעיני המרגלים הנורבגים בשבת?) שיחק במפעלים האירופאיים 44 פעמים ( רק במדי מכבי חיפה ויש לו עוד חמש עם בית"ר ירושלים) ועוד 82 הופעות בנבחרת. אריק בנאדו לא מפגר אחריו בהרבה. 37 במכבי חיפה ו- 74 בנבחרת. השוער ניר דוידוביץ עם 20 משחקים באירופה ועוד 28 בנבחרת. לאור יכולתו בולנסיה ובנורבגיה, אלה אמורים להספיק. גם לוואליד באדיר הספק גבוה. 22 עם חיפה ו- 46 במדי הנבחרת. אפילו יניב קטן, שנחשב לצעיר (23) כבר יש 10 הופעות במדי הנבחרת ו- 28 באירופה. אם יישאר בחיפה עד סוף הקריירה, כמו חרזי, נחשב למועמד הרציני ללבוש את ה"חולצה הצהובה" בעוד 10 שנים. לעידן טל 43 הופעות בנבחרת ורק 7 באירופה, מיכאל זנדברג עם 14 משחקים ביבשת ( 13 בנבחרת) ולא נשכח את ג`ובני רוסו (20 משחקים באירופה, לא כולל הפועל חיפה) והופעה מכובדת ביורו 2004 . אותם הדברים לגבי נג`ואן גרייב ( 2 באירופה לא כולל הפועל חיפה) ו- 18 הופעות בנבחרת.
ניתן להסתכל על חצי הכוס הריקה ולהצביע על אורי אוזן, הברזילאי גונזאלבס, רביד גזל, גוסטבו בוקולי ורוברטו קולאוטי כחסרי ניסיון בזירה המכובדת הזאת. את אלה צריכים למשוך חבריהם והקהל הרב שיגיע למשחק בהמוניו. חיפה אולי איבדה את אווירת הביתיות מקריית אליעזר, אך מעולם לא שיחקה באיצטדיון הלאומי כאשר 99 אחוז מהקהל נמנה על אוהדיה. נזכרתי. בשנת 1994 שיחקה לעיני עשרות אוהדי מכבי פתח-תקווה (1:1) שהכתירה את חיפה לאלופה בפעם החמישית. הבטיחו שמאה נורבגים יגיעו, נשבר השיא איפוא. כולם נוטים לקשור בין ההופעה החלשה בליגה בשבת לבין המשחק מול רוזנבורג. אחרי המשחק נדע בוודאות אם אוסלו ממשיכה ל"צעוק" או שבחיפה מחממים מנועים להופעה משותפת עם מכבי תל אביב בבית האלופות. במכבי חיפה מתלוננים שמשחק הנבחרת בקרואטיה הוציא את השחקנים מהפוקוס. עיון קצר מגלה שבכל פעם שהנבחרת שיחקה ובהרכבה הפותח היו לפחות 5 משחקני מכבי חיפה, בשבת שלאחר מכן, חיפה ניצחה או סיימה בתיקו. הפעם, בגלל פגרת הקיץ וההכנות המדוקדקות, יש בסיס לטענות, אבל בהחלט לא תירוץ. גם לא תשמעו את זה מפיו של אף אחד. גם בדיחת הקרש שה"ראש של השחקנים היה באירופה" נשארת בגדר של הומור ציני. התאים לימי הרשל`ה מאוסטרופולי. במכבי חיפה שואפים לנצח גם את מכבי טמרה במשחק אימון. בשורה התחתונה, לילה קשה מצפה לשחקני ואוהדי מכבי חיפה. ולא שהנורבגים מגיעים לפיקניק משפחתי. יהיה שמייח.
