"הליגה היא הלחם והמרגרינה שלנו, גביע אירופה הוא הבונוס"- מכירים את הקלישאה המפורסמת ? להזכיר את העובדה הזאת דווקא אחרי האכזבה הענקית באמצע השבוע, מול רוזנבורג, כמוה כזריית מלח על פצעים פתוחים. ובכל זאת, מי שזוכר, באותו מקום, לפני שנתיים, אשדוד הפכה עבור שחקני מכבי חיפה למקום נשפכו הרבה דמעות עצב. גם ניצחון 1:5 לא שימח את החיפנים ששמעו כי במרחק לא גדול, מכבי תל אביב זכתה באליפות בהפרש שערים. אז מי אמר שלפעמים לחם ומרגרינה אינם משביעים?
לכאורה, המשחק אמור היה להיות קשה יותר. אשדוד שניצבה ערב המחזור במקום הראשון, קיוותה לנצל עד תום את הנפילה המנטלית והעייפות של החיפנים ששיחקו שלושה משחקים בשבעה ימים במזג אוויר נוראי. חיפה לא הציגה יכולת גבוהה בגלל הסיבות הללו, אך הספיקה לה יכולת בינונית כדי לשלוט במשחק, להכתיב את הקצב, לחנוק כל ניסיון מקומי לאשדוד ולכבוש לפחות שער אחד. "עיסקת החבילה" הזאת הושגה ללא דופי. המאמן רוני לוי בחר להציב את אותו הרכב שהפסיד באמצע השבוע לנורבגים, למעט חילוף אחד מתבקש. על חשבונו של וואליד באדיר נכנס הקשר האחורי החדש מברזיל, חאבייר דירסאו ובפעם הראשונה העונה, האלופה שיחקה עם חוליית קישור מוגדרת ולא עם קשרים הגנתיים מאולתרים, אם זה רביד גזל, ואליד באדיר או עידן טל.
משחקו הראשון של דירסאו היה סביר. הוא מהיר יחסית, קורא משחק נבון, יודע להעביר במהירות את הכדור לשטח היריב במסירות ארוכות ובקיצור, עזר להגנה עד שנגמרו לו בלוני החמצן בשלהי המשחק. מעניין לעקוב אחריו ולהסיק מסקנות נחרצות בעוד חודש. בכלל, כל מערך ההגנה של חיפה תפקד היטב. בראש וראשונה, הקפטן אריק בנאדו שהשרה ביטחון רב על חבריו. אורי אוזן התאושש מהר מהסיבוב שעשה לו דניאל בראטן הנורבגי, ווסקלי גונזאלבס ממשיך בקו העליה שלו, למרות שאינו מרבה לתמוך ולפרוץ קדימה. הפעם היתה לו משימה קשה, להצר את צעדיו של החלוץ הישראלי הכי מסוכן בליגה, שי הולצמן, והוא עשה זאת היטב. פה ושם ניסה הולצמן להערים על הברזילאי הצעיר אך לא הגיע פעם אחת למצב שבו השאיר אותו מאחור. דווקא הולצמן הרבה בעבירות, בעיקר בדחיפות בידיו אותם הניע ככנפיה של טחנת קמח מימי מונטיפיורי.
משחק לא רע היה גם לנג`ואן גרייב עד לפציעתו. כנראה שהדקה ה- 47 נועדה לעולל צרות לחיפה, היום הוא נחבט בכתפו והוחלף על ידי חיים מגרלשווילי בהופעת בכורה עולמית במדי מכבי חיפה במשחק ליגה. התרגש מאוד. בחוליית הקישור שב ובלט עידן טל. מלבד השער הנאה שכבש, התרוצץ בכל רחבי המגרש, שלט בכדור, מסר לחבריו והיה גם היחיד שניסה להגדיל את התוצאה. ג`ובני רוסו, ערב נסיעתו לניתוח בברכו, השקיע גם הפעם מאמץ רב כמו גם גוסטבו בוקולי, אם כי לחובתם ייאמר ששיחקו הרחק משערה של אשדוד ולא סיכנו אותו ולו פעם אחת. בהתקפה בלט יניב קטן, אם כי הפעם לא הלהיב כמו ביום שלישי וקולאוטי בכלל לא הורגש מהסיבות הרגילות, אינו מקבל כדורים להבקעה ברחבה וממשיך לשחק על תקן של מוסר ולא כובש.
אשדוד התגלתה כקבוצה חלשה. ההפסד המינימלי לחיפה מוצדק, גם בגלל העליונות החיפנית אך גם חולשת המקומיים שלא נוצחו בידי חיפה בעונה שעברה ( שלוש תוצאות תיקו) תרמה למשחק האנמי. לא הגנה, לא קישור ועל התקפה מיותר לדבר. ע"ע שי הולצמן. מספר האירועים במשחק היה מצומצם ביותר. למעשה, רק שערו של טל הוציא את מעט הצופים משלוותו. זה קרה בדקה ה- 26 כשהקשר התנהל עם הכדור ללא הפרעה ובהגיעו לטווח של 20 מ` שיגר כדור שטוח אך מדויק שנשק לרשת, על אף זינוקו של יניב בן-ישי- 0:1 לחיפה ונוסעים הביתה עם ניצחון ראשון. הרכב אשדוד: יניב בן-ישי, סלמן עמר, אריק אג`יפור, עמנואל פאפו, אדיר טובול, יוסי אופיר ( הוחלף ע"י ז`אן טלסניקוב בדקה 74), עמנואל אביידה( הוחלף ע"י עידן שריקי בדקה 63), משה אוחיון, דוד רביבו ( הוחלף ע"י עמיר תורג`מן בדקה 63), אנסה עזיז, שי הולצמן.
