" אני אנצל במה זאת כדי להודות למועדון שנתן לי הזדמנות להוכיח שוב את יכולתי, ברמות הכי גבוהות בארץ ובחו"ל. בכל הזדמנות שכזאת, שלבשתי את המדים הירוקים, השתדלתי לתת הכל עד גבול קצה היכולת הפיזית והמנטלית שלי. לפעמים זה הלך יותר, ולפעמים פחות. בסיכומו של דבר, בשמונה השנים בהן שיחקתי במכבי חיפה צברתי 3 אליפויות ועוד אחת שפיספסנו בגלל הפרש שערים בעונה של ליגת האלופות. כמו כן יש במאזני גביע אחד, רבע גמר גביע אירופה למחזיקות. בעזרת צוות שחקנים מהטובים והגדולים שיש בארץ זכיתי בהרבה רגעים של אושר, שמחה וסיפוק מקצועי אדיר". (אדורם קייסי בראיון פרידה ב"ידיעות אחרונות")
לכאורה, מזכיר תלמידים בבית הספר, חתני בר-מצווה בחגיגה המבקשים להודות להורים ולסבתות, אבל הפעם לא !! אדורם קייסי, המגן השמאלי הטוב ביותר ששיחק אי פעם במכבי חיפה, הרבה יותר טוב ויעיל מציון מרילי שהחזיק בתואר הוירטואלי, לא הסתדר כספית עם מועדון ששם לעצמו מטרות משלו ודרכי פעולה שאינם עולים בקנה אחד עם מדיניות הנשיא, יעקב שחר. קורה במשפחות הכי טובות. אבל, וכאן השינוי הגדול, קייסי לפחות יודע, ומן הסתם יוכל להעביר זאת לנכדיו בעתיד, אם בכתובים ואם בקלטות, להבחין בין הרצוי (חוזה טוב יותר) למצוי ( מועדון ענק). מעטים מאוד זוכרים את חבלי קליטתו של המגן הצנום. הוא הגיע לחיפה אחרי "מפגש אכזרי" עם טל בנין שפירק לו את רגלו. לכולם היה ברור שקייסי כבר לא יחזור להיות אותו מגן כפי שהיה. והם צדקו. הוא הפך למגן הרבה יותר טוב, מספר אחת בישראל. עדיין מהדהדות באוזניי קריאותיהם של עשרות החוליגאנים שצעקו לעבר ראשי המועדון " מה הבאתם לנו שחקן נכה" אבל הנשיא שחר, בעל סבלנות הברזל אינו חייב דין וחשבון לאיש ובוודאי לא לפרחחים שכל ראייתם לטווח הקרוב. איך אמר לי השבוע אחד מאלה שצעקו להיפטר מקייסי בשעתו: " אני מת לבקש ממנו סליחה אבל אני מתבייש". עדיין לא נמצא האיש שיפתור עבורנו את החידה מה קדם למה, התרנגולת לביצה או להפך. מבחינת מכבי חיפה, השאלה הזאת כלל אינה קיימת. ברור שהיא (התרנגולת) שימשה במה נפלאה לשחקנים רבים שהגיעו קטנים וזכו לתהילת עולם, לא מעטים גם מעבר לים. בדרך כלל יושבי הקרנות ממתינים לשחקנים הנפלטים מהמערכת כדי לקלוט את רשמיהם השליליים. רבים ורעים, זבי חוטם וכאלה שעט בשני גרוש, הופך אותם לגיבורים בד` אמותיהם, חיים על סיפורים כאלה. הם עטים עליהם כמו נשרים על פגרים, ממלאים את סיפוקם האישי, אינם מעבירים שום מסר והעיקר שהמשכורת ממערכת העיתון דופקת בראשון לחודש. קייסי מכיר היטב את כללי המשחק האלה. הוא התחמק מהתקשורת בשיאו ועל אחת כמה כשקרנו צנחה במעט. לא רק הוא. כל שחקני מכבי חיפה מבינים כיום את מה שכדורסלני מכבי תל אביב מבינים כבר עשרות שנים. אפשר לסיים שרות גם ללא יריקות בצלחת ממנה אכלו. בעיקר הצטיינו בכך שחקני עבר. את רוני רוזנטל וראובן עטר לא שמעתם מעולם מטילים דופי בקבוצה שהעלתה אותם לדרגת אלילים. לעולם הם לא יעזו לדבר על אליפות כ" איש שלא יזכור אותה לטובה" כפי שכתב אחד שגר היום בפורטסמות`. למזלו הרע, במכבי חיפה מתייחסים אליו כמו אל כלב נובח שאינו נושך.
או הצהרות הנאמנות של זאהי ארמלי וברוך ממן, מיד לאחר שעזבו את המועדון שהעניק להם את הבמה להתבלט. ארמלי שעזב את חיפה בשנת 1989 כדי לחסות בצלו של המאמן המנוסה, דוביד שוויצר ז"ל שאימן בהפועל ירושלים היה מוכרח לעקוץ ולומר ש" לא לרדת עם הפועל ירושלים זה כמו לקחת אליפות עם מכבי חיפה". וזה אחרי שחיפה שיכנעה אותה לעזוב את מכבי שפרעם האלמונית ולהפוך אותו לשחקן הראשון בארץ שהשתכר 90 אלף דולארים, כפי שהצהיר בתוכניתו של דן שילון. וגם ל"מאסטרו" ממן היו ממש "חלומות בלהה" מתקופת שירותו במכבי חיפה. עשר שנים מאז שעלה לקבוצה הבוגרת הוא הפיק אפס תמורה למועדון וכמעט שנמכר. שלוש עונות טובות הספיקו לו להרים את הראש ודגל האליפות ולהצהיר בעת המעבר לבני יהודה: " ניצחון מחר בקריית אליעזר על מכבי חיפה שווה לי כמו אליפות במכבי חיפה". אם זו לא זילות התארים בהם זכה, אז מה כבר כן ? היו עוד כמה דגי רקק מפורסמים שהאמינו שכתבות מגמתיות נגד המועדון ישרתו אותם, והיום רואים (או לא רואים) לאן הגיעו בקריירה המקצועית שלהם. אבל אני תמיד מסתכל על הטובים, האמיצים ומכירי התודה. באו, נתנו את המכסימום, זכו בתארים שמעולם לא היו זוכים בהם במקום אחר ועזבו ללא הטחת האשמות. קייסי, בדבריו הכנים, מוכיח שהבמה אינה עקומה. אדרבא, המדים הירוקים הנם תלבושת הולמת לבגדי המלך החדשים. וכאן מילה על מרקוס פאולו אלבס, הקשר הברזילאי של חיפה שהובא במהלך העונה לחיזוק החלק ההגנתי. אי אפשר לקחת ממנו את מניות הזכייה בתואר. איטי, בעל כושר גופני נפלא- אפשר לשפוט אותו כהנה וכהנה. אבל ברגע שחיפה זכתה באליפות, לא היה שחקן שחגג יותר ממנו. תמונה אחת שווה אלף מילים. אין לו חוזה לשנה הבאה, הוא לא יודע מה מעמדו אבל בחגיגות הוא צ`מפיון. זאת דוגמא לדמות ענקית.
בסך הכל, אחרי הזכייה האחרונה, יכולנו לראות מי באמת מפרגן ומי נשאר בבית לאכול את הלב. חבל שיכרסמו אותו בבת אחת, כי למכבי חיפה נותרו תוכניות לעוד תארים. בראש המברכים היו אלון חזן , חיים רביבו וכן, יעקובו איגביני, השגריר האמיתי של מכבי חיפה בפורטסמות`. בדומה לקייסי, אלון חזן הגיע למכבי חיפה כשבאמתחתו גביע מדינה אחד אותו נטל ממכבי תל אביב, חודש לפני כן. בעונה הראשונה "התחבר" לכישלון המוחלט של חיפה, ולמרות זאת העמיד על מדף הפרסים שלו גביע שני, אך גולת הכותרת שלו הייתה הזכייה באליפות הבלתי נשכחת ( 39 מחזורים ללא הפסד) וכעבור שנה בעוד גביע. בחיפה הוא הפך לאחד מגדולי השחקנים בשנות התשעים של הקבוצה והנבחרת. גם חיים רביבו שיבח את המועדון שנתן לו את הליטוש האחרון בדרך לקריירה מפוארת באירופה. אליפות בחיפה ובישראל אין לו (נוחם בבניין טורקיה) אבל שתי מלכויות שערים, גביע ובעיקר כבוד להגיע לאירופה ממועדון שמזמן הפך ליצואן מוביל, חסר תחרות כלשהי. והשלישי, יעקובו איגביני. רק בן 19.5 וכבר נרשמו לזכותו שתי אליפויות בישראל והופעה נפלאה בבית האלופות. הוא שידר אותות של השתתפות בשמחת האליפות יחד עם חגיגות ההישרדות של קבוצתו האנגלית ונוצרה הרגשה ששחקנים גדולים לעולם לא שוכחים מהיכן הם הגיעו. הדברים נכונים גם לגבי יוסי בניון. לפני שהגיע לחיפה הוא נחשב לכשרון ענק. אחרי ארבע שנים בעיר הכרמל נשאר ה"ענק". הכשרון הפך לכדורגלן מלוטש, בעל ניסיון שהספרדים למדו ליהנות ממנו כפי שאנחנו נהנינו בחיפה. עם רקורד של שתי אליפויות והופענ נהדרת ברבע גמר גביע אירופה, הקלטות היזומות מיותרות לחלוטין.
רשימת השחקנים שהגיעו מקבוצות "קטנות" ויכולתם שודרגה במכבי חיפה אינה קצרה. הדגש בשורות הבאות הוא רק על שחקני רכש. חיים זיידנברג, לצעירים השם לא אומר כלום. הגיע ב- 1969 ממכבי חולון מליגה ב`. סיים בשער נבחרת ישראל. אמנם, עשו לו תרגיל לא ספורטיבי, אבל חשוב העיקרון. הנבחרת הלאומית הופיעה נגד קבוצת הפאר הגרמנית דאז, בורוסיה מינשנגלדבאך. בדקה התשיעית האורחים כבר הוליכו 0:2 והמאמן עמנואל שפר, הבין ששוערו הקבוע, יצחק ויסוקר הולך לקראת "אסון ספיגה". הוא הוציא את ויסוקר וזרק למים הקרים את זיידנברג שהתרגש וספג עוד רביעייה. משה אייזנברג, מי שכונה בתחילת שנות התשעים בתואר ה"נסיך". הצליח בבני-יהודה וירד עד מצולות הפועל רמת גן. שלמה שרף, באחת מהברקותיו, החליט שאין מה להפסיד בהימור עליו. קלע בול. אייזנברג שב לחיים מחודשים והיה שותף פעיל ל"דאבל". בחיים לא היה זוכה לחווויה דומה. ההצלחה הגבירה אצלו את המוטיבציה, הפועל תל-אביב הצליחה לפתותו בתוספת של 5000 דולארים וה"נסיך" שב לביצה והפך ל"צפרדע". רק בראיון שנערך עמו בגלל כישלונו, הכה על חטא.
לשי הולצמן, כובש מוכשר, יהיו בזמן הפרישה הרבה פרסים של מלך השערים. לצדם עומד גם גביע בו זכה לאות זכייתו באליפות עם מכבי חיפה בעונת 93/94. וגם למנור חסן מהפועל פתח תקווה. לפני שלוש שנים היה שותף לאליפות הראשונה והיחידה בחייו.ואיזה זכרונות נותרו לסרגיי קלשצ`נקו מישראל ? רק האליפות בעונת 2000/2001 ותואר מלכות השערים (22) של השחקן הזר שהבקיע את מספר השערים הגבוה אי פעם. אופיר קופל שפרש מכדורגל יזכור תמיד את הגביע האחרון בו זכתה חיפה (1998) ואת ההופעה ברבע גמר גביע המחזיקות. אלון מזרחי יכול לשבת רגוע על כורסת מלך השערים של כל הזמנים אבל את התארים היחידים בקריירה העשירה שלו השלים במדי מכבי חיפה ( אליפות ב- 94` וגביע ב- 98`). טל בנין ? איפה הוא כבר לא שיחק. בצרפת, באיטליה, בהפועל חיפה, בבני יהודה ובמכבי תל אביב עמה זכה בני גביעים. את האליפות היחידה במאזנו, משאת נפשו של כל שחקן, עשה ב- 91` במכבי חיפה והיה לאחד המאושרים שזכו בדאבל. וכך אבישי ז`אנו שהגיע ממכבי נתניה (3 אליפויות וגביע) אלון חרזי מהכח רמת גן ( חמש אליפויות בחיפה ושלושה גביעים), משה גלאם ממכבי נתניה (אליפות וגביע) השוער רפי כהן (אליפות וגביע בנוסף לזה שזכה עם הפועל פתח תקווה)) החלוץ רפי כהן שלא חלם בראשון לציון שיהיה שותף לשתי אליפויות ושער באולד טראפורד, ואליד באדיר שחזר מוימבלדון (שלוש אליפויות), מיכאל זנדברג, עידן טל, אליניב ברדה והזרים סרגיי קנדאורוב שנחת כאן אלמוני בגיל 21 והתרומם לגבהים עד למכירתו לבנפיקה הגדולה. רק דוגמא לרגשות שהשאיר כאן. כשנקרא להגיע למשחק לזכרו של רובי שפירא, הפטרון לשעבר של הפועל חיפה, לא היסס לרגע, ארז את המזוודה הקטנה וטס לחיפה. וג`ובאני רוסו הגיע לנבחרת קרואטיה מהפועל חיפה, באר שבע או בית"ר ירושלים ? בוקרה פיל מישמיש. רק ממכבי חיפה שייצאה את רוני רוזנטל, חיים רביבו, איל ברקוביץ, סרגיי קנדאורוב, אלון מזרחי, יעקובו איגביני, יוסי בניון ואם תרצו לא להחמיר, גם דודו אוואט, ריימונדס ז`וטאוטאס והמאמן יצחק שום לא הגיעו לספרד ויוון ממקום אחר. היו גם מקרים יוצאים מהכלל ששחקנים לא קיבלו את דין המועדון, נתבקשו לעזוב והחליטו להשאיר רפש מאחור, אך אלה בטלים בשישים. איש לא התרגש מהמרכולת שהציעו, הייתה להם עדנה קצרה רק בעת הפרסום ואחר כך חלפו עם הרוח. לזכותו של קייסי ייאמר שהוא ידע לערוך אבחנה מדויקת בין הנושא הכספי והמקצועי.
