לא בושה לפעמים להיתלות באילנות נמוכים. אייל לחמן, מאמנה של בני סכנין, מחזיקת הגביע ידע לסכם טוב מכולם את דרכה של מכבי חיפה לאליפות השמינית. " אנשים לא מבינים עד כמה קשה לחיפה לשחק מול רוב הקבוצות. היא היחידה שבאה לשחק כדורגל ראוי לשמו, החל מהדקה הראשונה, אבל כל הקבוצות לא מוכנות להגיש את צווארן לשחיטה ועושות הכל כדי לחבל במשחקה. לא קל לפצח מערכים סגורים וגם לשחקנים קשה לתרגם את יכולתם האמיתית" אמר מלך משחקי הטקטיקה בעונה הנוכחית.
יש המון מהאמת בדבריו של לחמן שהואשם בידי כל מי שיש לו יד ורגל בכדורגל הישראלי כמי שמנסה להפריע לשחק. אבל לחמן יודע שגם הוא ניסה להפריע למכבי חיפה ובשלוש הפעמים שנפגש מולה ( מדוע שלוש ? הוא פגש אותה עוד שלוש פעמים בגביע הטוטו ובכל ששת המפגשים סחט רק תיקו אחד וספג חמישה הפסדים) הוכרע ללא תנאי. רוני לוי וחניכיו אינם זקוקים להמלצות מלחמן. תמיד טוב שמבין ים הקוצים המנסים לעקוץ, נמצאת גם שושנה בין החוחים, אבל במכבי חיפה יודעים היטב מה "דפק" בקבוצה ומה לא. המטרה הראשונית קרי: החזרת האליפות למקומה הטבעי הושגה בגדול. פער שש הנקודות בסיום העונה מרמה, כי חיפה גילתה עדיפות הרבה יותר גדולה מהמספרים בטבלה. גם בעונה שעברה, עם יצחק שום כמאמן, מכבי חיפה הייתה גדולה בשני מספרים על הליגה אבל עמדו לה לרועץ משחקי בית האלופות ( הלוואי כל שנה מכשול כזה) ושיקול דעת מוטעה של המאמן שלא השתמש מספיק בשחקני הספסל הרעננים והעדיף להמשיך להריץ את "סוסי הקרבות" הותיקים שלו. גם רוני לוי טעה השנה כשלא שינה הרכבים אחרי שני המשחקים נגד ולנסיה וספג שני הפסדים בתוצאה זהה (1:0) לבית"ר ירושלים ומכבי תל אביב. בהמשך למד מהניסיון ושחקנים עייפים לא עלו לשחק . מבחינה זאת, למאמן הצעיר היה את האומץ להבין שמה שטוב לולנסיה אשר מחליפה שחקנים עייפים, מתאים גם למכבי חיפה. לא יעזור בית-דין, כשמכבי חיפה זוכה באליפויות, תמיד הכנופיות האוחזות במקלדת ינסו למצוא תירוצים. עוד לא הייתה פעם אחת שלא ניסו לגמד את הישגיה. רק שהגמדים אינם מבינים שאת ההיסטוריה אי אפשר לשכתב, לא בהבל פה ולא בפרשנות בגרוש. מכאן שלא במקרה הדגים בישראל "מסרבים" שיעטפו אותם במדורי הספורט. כלל ברזל הוא שאלופה צריכה להפגין יכול מרשימה בשליש ממשחקיה. יש קבוצות "קשות" שצריכים לנצח אותן בכל מחיר, כאשר מראש ברור שלא תפגין מולן כדורגל מרשים. כמה קשה לנצח את מכבי פתח-תקווה ? אפשר לספור על אצבעות יד אחת את מספר הניצחונות המרשימים של חיפה על המלאבסים. וזאת מכבי פ"ת שזכתה באליפות הסיבוב השלישי עם 26 נקודות מתוך 33 אפשריות לפני חיפה ומכבי תל אביב (22). הניצחון החיפני באם המושבות (0:1 משער של זנדברג) היה המפתח לאליפות הנוכחית. או שלוש תוצאות התיקו נגד אשדוד ( הקבוצה היחידה שלא הפסידה העונה לחיפה). אמנם, קבוצת תחתית לכל דבר, אבל לא רק לחמן יודע שמול קבוצות שבאות לשחק שחמט מול מכבי חיפה, מתחילות לצוץ בעיות. וגם לריאל מדריד, מנצ`סטר יונייטד יש בעיה עם הנושא הזה ובניגוד לחיפה, הן שילמו על כך ביוקר.
מכבי חיפה נתנה העונה מספר גדול של משחקים מעולים. הקשקשת והברברת לא יצליחו להעלים אותם. במחזור הפתיחה הביסה בחיפה את בית"ר ירושלים 0:4 ואז דיברו כאילו הירושלמים הופיעו עם קבוצת הנוער. מבט על ההרכב מגלה שרוב השחקנים מנוסים ואותם "ילדים" לא שיחקו רק למען השלמת ההרכב אלא הפכו לשחקני הרכב. אחר כך בא משחק התיקו 0:0 בבלומפילד נגד הפועל תל אביב כאשר נגזל שער חוקי מאלון חרזי. וכל כך מהר שכחו את משחק הניצחון 2:3 על הפועל באר שבע עם השער הנפלא של ג`ובני רוסו שקיבל את הציון 10 ובסוף העונה עוד מעיזים לשאול את מי שאחראי ל- 22 משערי הזכות של קבוצתו ( 6 שערים ו- 16 בישולים) מה הוא עשה העונה. אפשר להמשיך ולהזכיר את המשחקים המעולים נגד מכבי אחי נצרת (1:4) את הניצחון בשכונת התקווה על בני יהודה (1:2) כאשר פניה היו לאליפות, את התבוסה מול מכבי נתניה (0:4) ואת התיקו המרשים (2:2) בבאר-שבע שהסתיים במפח נפש בגלל הפנדל בדקת הסיום. ואיפה הניצחונות המלהיבים על בני יהודה (0:3) שסילק אותה סופית ממרוץ אל הכתר או התבוסה הצורבת שהנחילו למכבי תל אביב בבלומפילד (0:3). במשחק זה בלט מעל כולם הברזילאי מרקוס פאולו אלבס שזכה לציון נדיר (9) , לשער בכורה ולשבחים, שהלכו והתמעטו ככל שהליגה התקדמה והתברר לקשקשנים שיותר אין כיסוי להנחת העבודה שלחיפה אין הגנה. בואו של אלבס שרת בצורה יוצאת דופן את מכבי חיפה ומאז בואו, קשה היה להגיע לרחבת שערה של חיפה. והיו גם ניצחונות על בני סכנין (1:4) ועל הפועל באר שבע (1:3) ולאלה אפשר לצרף את ההפסד למכבי נתניה (4:3) ולהפועל תל אביב ברבע גמר הגביע (2:2). ולמי שזה לא מספיק, גם ה- 2:2 בפובליקום הסלובנית ומשחק ההגנה ההרואי בולנסיה (0:0) כאשר לראשונה מאז גירוש ספרד, שום קבוצה או נבחרת ישראלית לא הצליחו לא להפסיד על אדמתה. אז איפה העונה החלשה כל כך ? נשארה במערכות העיתונים ובאולפני הטלוויזיה. חבל שאי אפשר היה להקרין את השערים היפיפיים שחיפה כבשה העונה. הם הוקרנו במסיבת האליפות של הקבוצה בשבוע שעבר והכובשים לא הסירו עיניהם מהמסך הענק והיו מוכנים לראותם שוב ושוב. מישהו יכול להחליט אם השער של ג`ובני נגד באר שבע יותר יפה מהשער של מיכאל זנדברג מול הפועל תל אביב בגביע ? תארו לכם מצב בלתי נסבל, כאשר בהרכב מכבי חיפה היו משחקים גם יעקובו איגביני, ריימונדס ז`וטאוטאס וננאד פראליה והליגה לא הייתה מסתיימת במחזור ה- 28 אלא במחזור ה- 20 ואז מה היו צועקים יפי הנפש והקרחת ? שמכבי חיפה הרסה את הכדורגל הישראלי כמו שמכבי תל-אביב עשתה לכדורסל. איך שלא תסובבו את העסק, תמיד הירוקים "אשמים" והם בכלל לא סובלים מפארנויה.
ההגנה הכי טובה זאת ההתקפה
אולי חלק מתשומת הלב ששחקני מכבי חיפה משכו לעברם קשורה למשחק ההתקפה המשובח בעבר שנעצר השנה. גם כך, ללא סקורר אמיתי, הצליחו החיפנים להבקיע יותר מכל קבוצה אחרת. הגילוי המסעיר (במרכאות) מתייחס לאותה קבוצה מצוינת של שנות החמישים שכבשה שערים בסיטונות אבל רק פעם אחת (1961/62) כבשה יותר משאר קבוצות הליגה (45 שערים). באותה עונה אף זכתה לראשונה בתולדותיה ובתולדות עיר הכרמל בגביע המדינה, ולא במקרה מוזכרים משחקי חצי הגמר ( ניצחון 1:5 על האלופה הפועל פתח תקווה) והגמר ( 2:5 מול מכבי תל אביב) כטובים ביותר שהיו אי פעם למחזיקת גביע. רק אחרי האליפות השניה (1984/85) התחילו לשים לב להתקפה הירוקה. באותה עונה כבשה 57 שערים. בפעם השלישית שחיפה סיימה עם מספר השערים הרב ביותר, זה קרה בעונה בה אימן כאן אמציה ( בונקריסט) לבקוביץ כשחיפה הבקיעה רק 49 שערים וגם זה הספיק לאליפות. בעונת השיא (1993/94) חיפה כבשה 97 שערים ב- 39 משחקים וזכתה באליפות, אבל בשתי העונות לאחר מכן נכשלה וגם אז כבשה יותר ממכבי תל-אביב שזכתה בשני תארים מההפקר. בעונת 1994/95 חיפה הבקיעה 68 שערים ובעונת 1995/96 הגבירה את הקצב וכבשה 75 שערים, מספרים שאפשרו לחיים רביבו לזכות פעמיים במלכות השערים. לחיפה זה לא הועיל מי יודע מה. בעונת 1999/2000 חיפה שיחקה כדורגל הרבה יותר התקפי מהפועל תל-אביב , כבשה שביעיות ושישיות על ימין ושמאל, הבקיעה 86 שערים ונשארה עם כלום ביד. אפילו לא גביע טוטו. בעונת האליפות השניה עם אברהם גרנט (2001/02) כבשה מחדש את טור ההבקעות עם 72 שערי זכות. אשתקד, היכולת ההתקפית באה לכלל ביטוי גם בליגת האלופות (12 שערים) ונמשכה בליגה (75 שערים) ואלה הוליכו רק לזכייה בגביע הטוטו השני. ובפעם העשירית, העונה עם 54 שערים כאשר הפרט הפיקנטי וחסר התקדים: חמישה מהשערים נתרמו על ידי מגיני הקבוצות היריבות: תומר אליהו (סכנין) עמי אזולאי (בני יהודה) אורי אוזן ( מכבי נתניה) חאלד סולימאן (נצרת) ועוז יפרח (באר שבע). תודה כבר אמרנו ?
ראשונים תמיד אנחנו
העליונות החיפנית כמעט ולא הייתה בסכנה. עובדה שב- 26 מחזורים הקבוצה ניצבה במקום הראשון. שלוש פעמים דורגה במקום השני, שלוש פעמים במקום השלישי ורק פעם אחת במחזור הרביעי ( מחזור 15) כשפרשני הגרוש צהלו ומיהרו להכתיר את בני יהודה והפועל באר-שבע לאלופים המפתיעים. לשם השוואה: באליפות הראשונה (83/84) מכבי חיפה ניצבה בראש הטבלה רק פעמיים, בשני מחזורי הסיום. ושיפסיקו לבלבל לכם את המוח שיותר קשה- יותר מתוק. באליפות השניה, כאשר חיפה סומנה לאלופה בטוחה היא החזיקה 28 שבועות במקום הראשון (מתוך 30 מחזורים). אצל אמציה לבקוביץ (88/89) הייתה נדנדה בין חיפה להפועל פתח תקווה ומכבי נתניה. חיפה דורגה ראשונה רק 9 פעמים וזה הספיק לה לזכות באליפות. בעונת האליפות ללא הפסד (93/94) מצבה של חיפה נראה נואש. מכבי תל אביב פתחה בסערה וניצחה בכל 11 המשחקים הראשונים. חיפה לא התייאשה, דלקה בעקבותיה ולבסוף השיגה את הצהובים של גרנט. מתוך 39 מחזורים חיפה ניצבה "רק" 22 פעמים במקום הראשון. כשגרנט הגיע לחיפה, לליגה בת 38 מחזורים הוא הצליח במקום בו נכשל בכרך הגדול. חיפה שלו, אחרי שבע שנות בצורת לא נרדמה על ההגה והוליכה את הליגה 29 מחזורים וגם שנה לאחר מכן לא טמנה ידה בצלחת. יהיו מי שיאמרו שחיפה הייתה צריכה להוליך בכל 33 המחזורים. שיגידו, שיתריסו, את מי מעניינות הקלישאות הנבובות של יושבי הקרנות ?
פתאום וואליד באדיר המלך
הפתעה: הקשר הקדמי, ואליד באדיר ביים את העונה כ"מלך השערים" ולזכותו 8 שערים, בשער אחד יותר מסגניו, יניב קטן והצעיר שי בירוק, שהספיק לכבוש 7 שערים בפרקי זמן קצרים יחסית בהם שיחק. היעדר מלך שערים טבעי גרם לכך שאחרי 22 שנים לא הצליחה מכבי חיפה להעמיד שחקן שיכבוש שערים בכמות דו-סיפרתית. האחרון היה רוני רוזנטל (81/82) עם 7 שערים כמו גם לאלי מיאלי ואחריו לפי הסדר: משה סלקטר(11) זאהי ארמלי(13) משה סלקטר(16) זאהי ארמלי(13) זאהי ארמלי(10) זאהי ארמלי(25) זאהי ארמלי(12) עופר מזרחי(13) ראובן עטר(15) ראובן עטר(12) איבן גצקו(15) אלון מזרחי(28) חיים רביבו(17) חיים רביבו(26) חזי שירזי(13) אלון מזרחי(18) יוסי בניון (16) סרגיי קלשצ`נקו (22) רפי כהן ויוסי בניון (13 כל אחד) יעקובו איגביני (13) מיכאל זנדברג (14). לעומת זאת, מעולם לא היה למכבי חיפה כיסוי קבוצתי לכמות השערים שהבקיעה. די נדיר למצוא את באדיר(8) קטן ובירוק(7) רוסו(6) עידן טל, מיכאל זנדברג ואליניב ברדה(5) בחבילה אחת. ג`ובני רוסו החמיץ הזדמנות גדולה להפוך ל"שף העונתי" המשובח ביותר. מישהו מסוגל לקלוט שהבחור בישל 16 שערים, כמו שאלון חזן עשה בעונת 93/94 ,איל ברקוביץ (95/96) ויוסי בניון (99/00) אלא שאז היו חלוצים בקנה מידה ישראלי.
שיאי העונה לטוב ולרע
ערב שלושת המחזורים האחרונים נכתב שבעבר לא הצליחו במכבי חיפה לשמור על מתח שיא אחרי שהתואר הובטח. בקטע הזה כלום לא השתנה. רק שוחזר. ולמרות זאת, מאז עונת 1976/77 השנה בה נפרדה חיפה בפעם האחרונה מליגת העל, לא נרשמו לה שני הפסדים רצופים בשלהי העונה. אז הפסידה חיפה שלוש פעמים. גם בעונת 2000/01 נרשמו שני הפסדים ( להפועל חיפה ולמכבי תל אביב) אבל אחד מהם היה טכני בגלל חגיגות האליפות שהפכו לאסון הגדול של אמיר רנד. ניר דוידוביץ והגנתו ששמרו על שער נקי 16 משחקים ספגו שער אחד בכל אחד מששת המשחקים האחרונים. תופעה כזאת זכורה רק מעונת 1981/82 כשחיפה ספגה בשבעת המחזורים האחרונים וקודם לכן בעונת 1959/1960 ( שמונה מחזורים אחרונים ברציפות) והשיא בעונת 1951/52 כשמכבי חיפה ספגה בכל אחד מ- 22 מחזורי הליגה. שחקני מכבי חיפה גם לא כבשו בשני המחזורים האחרונים, מול הפועל ומכבי תל אביב, וגם זאת תופעה שמוכרת רק לזקני חיפה. בפעם האחרונה זה קרה בעונת 1963/64 כששיחקה מול הפועל ירושלים והפועל רמת-גן שזכתה באליפות. פעם שניה ואחרונה בעונת 1955/56 מול הפועל חיפה ומכבי פתח תקווה. הדברים הטובים שקרו השנה: בפעם הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי, מאמן שמוקפץ מקבוצת הנוער לבוגרים, ולא כמחליף, זוכה עם קבוצתו באליפות. כל האשראי לרוני לוי ולנשיא יעקב שחר שנתן בו אמון מלא והיה בטוח שזה האיש שיחזיר לחיפה את התואר. רוני לוי הוא גם השחקן היחיד בתולדות מכבי חיפה שהוביל את קבוצתו לשעבר לאליפות. רק אוטו שלפנברג (1962) מכוכבי שנות הארבעים הוליך את החיפנים לזכייה ראשונה בגביע, אם כי הגיע חזר למועדון אחרי שמאמנה הסקוטי, אלכס פורבס, נשלח הבייתה. תופעה מרנינה נוספת, שי בירוק שהצליח לכבוש 7 שערים כבר בעונה הראשונה בבוגרים, רובם כשחקן מחליף. דברים פחות טובים: לראשונה, מכבי חיפה זוכה באליפות כשבמאזנה רשומים 8 הפסדים, בשלושה יותר מאשר בשתי האליפויות הראשונות. בעונת 88/89 חיפה סיימה עם 2 הפסדים בלבד כמו בעונת 2001/2002. באליפות הראשונה עם גרנט גמרה עם 4 הפסדים, אחד מהם טכני ובעונת 93/94 אל תחפשו הפסדים כי לא היו. השיא של 39 מחזורים לא יישבר כנראה לעולם בישראל. ארסנל על סף הישג דומה באנגליה. ועוד פרט פיקנטי: אבישי ז`אנו רצה להמשיך לשחק וספג הרחקה שישית במדי מכבי חיפה. כרגע הוא ראשון בדרוג השלילי.
