בפעם הבאה שבית"ר ירושלים תקבל פנדל מהשופט ומולה יתייצב ניר דוידוביץ, כדאי שהבועט יהיה שחקן שאינו מכיר את ההיסטוריה של ה"נקודה הלבנה" בין שני הצדדים. ספק גדול אם אפילו דוידוביץ עצמו זוכר שמעולם הוא לא ספג שער מבעיטת עונשין משחקני המנורה. השמחה הגדולה שפקדה אותו ואת חבריו לא התבטאה רק בניצחון ובהגדלת הפער ל- 11 נקודות בטבלה, כמו במאזן האימה המחודש שהחזיר לשוער הבינלאומי את מומחיותו בעצירת פנדלים. אחרי שנתיים בהן לא הצליח לבלום ולו בעיטה אחת, העלה דוידוביץ את מאזנו ל- 8 עצירות ורק במשחקי ליגה (!). שימו לב לנקודה השחורה של בית"ר. ב- 23 במרס הגיעה חיפה לטדי. סרגיי קנדאורוב העלה את חיפה ליתרון 0:1 ואז נקבע פנדל (דקה 40) לזכות ירושלים. ההונגרי, סטפן שאלואי, מהבועטים הטובים במדינה הסתכל לניר בלבן של העיניים והשוער הצעיר הדף את הבעיטה באומץ והוליך ל- 0:2 סופי מרגלי אלון חזן. אותו סטפן שאלואי חשב שדוידוביץ שכח אותו. כי ב- 13 בפברואר 1999 שוב חיפה בטדי והפעם בית"ר כבר הוליכה 0:1 משער של עופר שטרית. בדקה ה- 58 נפסקה בעיטת עונשין לזכותה ושוב הצמד, אחרי שלוש שנים, בעימות חזיתי. גם הפעם ידו הימנית של דוידוביץ נשארה על העליונה. תריסר דקות מאוחר יותר הצליח אדורם קייסי להשוות מאותו מרחק (70).
אם חשבתם שדוידוביץ "המציא" את ההצלחות בעצירות הפנדלים, כדאי לפזול לעבר מאמנו האישי, גיורא אנטמן. גם הוא שיחק במכבי חיפה ( 1988-1991) וגם אותו לא הצליחה בית"ר להכניע בפנדלים. והיו שניים כאלה. ב- 7.1.1989 הגיעה חיפה, כטוענת לכתר, למגרש המיתולוגי בימק"א. אחרי משחק דרמטי בו חיפה הוליכה פעמיים משערים של ראובן עטר וזאהי ארמלי, באו חנן אזולאי ואורי מלמיליאן ואיזנו את התוצאה. בדקה ה- 78 הזדמנות פז לבית"ר לנצח. פנדל לזכותה והמאסטרו, אורי מלמיליאן, בעל הבעיטה הנקיה ניגש למשימה. אנטמן היה שם כדי לעצור בזינוק נהדר. שנה מאוחר יותר, שוב בימק"א. ציון מרילי קובע כבר בדקה השניה 0:1 ( בפנדל, אלא מה) ובדקה ה- 67 ירושלים על סף שוויון. מול אנטמן ניצב הבולגרי פאשב וגם את הפנדל שלו הצליח גיורא לעצור. חיפה חגגה ניצחון ראשון בימק"א אחרי 21 שנים בהן לא הצליחה לעשות זאת. דוידוביץ כבר לא יזכה להדוף בעיטות עונשין בימק"א, זכרונו לברכה, אבל לפחות ברגע זה לא נראה באופק שוער במכבי חיפה שיצליח לשבור את שיאו הנוכחי. רק לסבר את העין, אנטמן שכבר מזמן אינו לובש כפפות, משמש סגנו עם 4 עצירות במדי מכבי חיפה. כאמור, את הפנדל הראשון שלו בבוגרים עצר דוידוביץ נגד בית"ר. את השני נגד הפועל כפר סבא (1:4) כאשר במצב 0:2 הדף מרגלי יניב אברג`יל. השלישי היה נגד בני יהודה בשכונה ( אפריל 1997). רונן צפריר כבש לזהובים, חזי שירזי השווה ומיד אחריו ניתנה לאלון מזרחי הזדמנות להחזיר לבני יהודה את היתרון. דוידוביץ מנע זאת וחיים סילבס התעודד וכבש את שער הניצחון לחיפה. הפנדל הרביעי נבלם בתחילת מאי 1998 כשחיפה ניצחה 3:5 את עירוני ראשון לציון. בדקה ה- 83 לא הצליח נועם שוהם להכניע ברביעית את דוידוביץ. שבוע מאוחר יותר, בבאר שבע, עמד דוידוביץ במרכזה של דרמה גדולה. הפועל באר שבע הייתה זקוקה לניצחון כדי להישאר בליגה. בדקה ה- 90 במצב של 0:0 נפסק פנדל מוצדק לזכותה. אלירן אלקיים מחיפה מנע שער בטוח בידו, הורחק ויוסי בניון הצעיר בעט. דוידוביץ עצר אבל בניון השתלט על הכדור החוזר וכבש שער שלא הספיק ופרץ בדמעות בתמונה המפורסמת. עצירה חמישית. על העצירה השישית כבר סיפרתי ( בתיקו 1:1 בירושלים) והשביעית והאחרונה ( עד אתמול בטדי) ארעה מול מכבי פ"ת. במצב של 0:0 ניצב שחקנה, קובי רפואה ליד הנקודה הלבנה. דוידוביץ עצר. שתי דקות מאוחר יותר כבש פיצה עצמו רפואה על ההחטאה וכבש שער "רגיל". עטר השווה חמש דקות לסיום. ראוי לציין שבעונה זו נכנס כמחליף לבוני גינצבורג לשני משחקים, וזה היה אחד מהם. במשחקים רשמיים היו לדוידוביץ מספר הצלות. בגביע המדינה, שלב שמינית הגמר, מול הפועל פתח תקווה (2000) הדף את בעיטתו של אילן בוארון בדו-קרב הפנדלים שהעלה את חיפה לרבע הגמר, באינטרטוטו הדף מול פרולטאר (יוגוסלביה) ביוני 1997 ולשיאו הגיע בטורניר יוקרתי ביוון (דצמבר 1998) כשהדף 3 פנדלים במשחק מקוצר נגד פאנאתינייקוס ( כן, זו של יצחק שום) שהסתיים בתיקו 1:1 ובניצחון חיפני 7:8 בפנדלים. בטורניר זה נפגע קשה בכתפו ונאלץ לשבות כשנה מפעילות. השנה ספג דוידוביץ ארבעה פנדלים בליגה, אבל הסיוט שלו הוא רמי אליהו מהפועל באר שבע שכבש מולו שלוש פעמים. פעמיים בליגה ופעם בגביע הטוטו, כשחיפה ניצחה 1:2 . אגב, אליהו ואורי אוזן (מכבי נתניה) הבקיעו בדקה האחרונה ושדדו מחיפה שלוש נקודות. שחקן נוסף שהצליח להכניע את השוער החיפני מהנקודה הלבנה הוא עמיר תורג`מן, במדי הפועל חיפה. בעונת 2000/01 כבש בשני משחקי הניצחון של הפועל חיפה על מכבי שלא מנעו מהירוקים את תואר האליפות השישי. ואותו תורג`מן ישב על הספסל של בית"ר ומאמנו, אלי אוחנה אפילו לא ידע שהוא יודע להכניע את דוידוביץ.
