הקטע המצחיק בתום סיום הסיבוב השני בו נקבעו הקבוצות המדורגות, מסתכם בכך שמכבי חיפה "נדפקה" מעצם היותה מוליכת הליגה בפער בן שלוש נקודות. זאת יכולה להיות מהתלה פורימית יוצאת מהכלל, אבל בחישובים תיאורטיים, שיבוץ המשחקים פגע בחיפה יותר מאשר בכל קבוצה אחרת בליגת העל. ולהפסד בנתניה אין בכלל משמעות, מלבד צמצום ההפרש משש לשלוש נקודות כי חיפה הבטיחה לעצמה את המקום הראשון הרבה לפני סיום 22 המחזורים. לכאורה, בקטע המקצועי, בחיפה צריכה להיות שביעות רצון. ארוחן של הפועל באר שבע ומכבי תל אביב בקריית אליעזר, בשלושת המחזורים האחרונים, לעומת יציאה אחת לבלומפילד למשחק חוץ ( קובע ?) נגד הפועל תל אביב, מקנים לה יתרון רציני. רק לכאורה, כי עד שתגיע למחזור ה- 31 יהיה על החיפנים לעבור שוב את משחקי החוץ נגד שתי הפתח תקוואיות, בית"ר ירושלים ומכבי נתניה. עם קבוצות הצמרת אין למכבי חיפה בעיות בדרך כלל. תסתכלו על הטבלה הפנימית בין חמש הראשונות: ראשונה הפועל פתח תקווה (16 נקודות) מכבי תל אביב (13) מכבי חיפה (11) הפועל תל אביב (9) והפועל באר שבע (6). במקרה הזה הטבלה משקרת ועוד איך. כי חיפה ראשונה ובאר שבע שניה בעוד הפועל פתח תקווה חמישית.
הבעיה של חיפה מתחילה ונגמרת במשחקי החוץ מול ה"קטנות". ההפסד בעיר היהלומים מהווה סימפטום מתמשך לאורך שנים. יותר מאליפות אחת חיפה הפסידה בגלל מעורבותה בסנסציות שהזיקו לה משמעותית ולא הועילו למנצחות ( ע"ע קריית גת, אשדוד ובית"ר תל אביב). החולשה הירוקה מתבטאת בעיקר במשחקי חוץ, תופעה חדשה שנעלמה לפני 20 שנה ושבה השנה ביתר שאת. חמישה ניצחונות חוץ בלבד הם כמות מעטה מדי. אמנם, הניצחונות על מכבי תל אביב (0:3) מכבי פתח תקווה (0:2) ובשכונת התקווה (1:2) כאשר בני יהודה הייתה בשיא כושרה מהווים הוכחה שנשאר לחניכיו של רוני לוי הפוטנציאל לשחק ללא מורא בכל מגרש. ומנגד, ההפסדים להפועל פתח תקווה (3:1) בית"ר ירושלים (1:0) ומכבי נתניה (4:3) כאשר שתי האחרונות היו תחת הלם מוחלט ושרויות במשבר עמוק, מלמדים שה"קטנות" כבר למדו משהו על טוב לבה של האחות הגדולה מהצפון. אסור כמובן לשכוח את שני הניצחונות שנמנעו מחיפה בגלל החלטות שיפוט, במקרה דנן אסף קינן. בבלומפילד הוא "לא ראה" שער חוקי שעובר את קו השער מול הפועל תל אביב (0:0) ובבאר שבע הוא כן ראה פנדל בדקה ה- 90 וכך נגזלו שני ניצחונות וארבע נקודות ממאזן החיפנים שממילא אינו משופע השנה (62 אחוזי הצלחה).
ערב פתיחת הסיבוב השלישי והמכריע ברורה עובדה אחת: אם מכבי חיפה תשחזר את תוצאותיה מול אותן הקבוצות ולפי סדר הביתיות, האליפות תנחת במקום אחר. אם חיפה תפסיד בשבת בפתח תקווה ( כמו 3:1 במשחק הקודם), תנצח בבית את בני יהודה (0:3 במשחק הביתי הקודם), תנצח במשחק חוץ את מכבי פתח תקווה (0:2), ואת סכנין בבית (0:1), תפסיד בטדי (1:0) תסיים בתיקו ביתי מול אשדוד (0:0), תפסיד שוב בנתניה (4:3), תנצח את נצרת (1:4) ואת באר שבע (2:3) במשחקי בית, תשלוף תיקו מול הפועל ת"א (0:0) ותקנח בהפסד ביתי למכבי תל אביב (1:0) כמו במשחק הקודם, מצבה יהיה בכי רע. במקרה כזה, הטבלה של הסיבוב השלישי תיראה כך ( בדקתי גם את שאר המשחקים לפי סדר הביתיות): מכבי תל אביב (23 נקודות) הפועל באר שבע (22) מכבי פתח תקווה (18) מכבי חיפה (17) בית"ר ירושלים (17) בני יהודה (17) הפועל פתח תקווה (17) הפועל תל אביב (14) מכבי נתניה (13) בני סכנין (10) נצרת (10) ואשדוד (8). לפי המדד התיאורטי הזה עלולה ( מבחינת חיפה) הטבלה הסופית להיראות כך: ראשונה באר שבע (60) ואחריה מכבי חיפה ומכבי תל אביב (58) הפועל פתח תקווה (51) בני יהודה והפועל תל אביב (49) בית"ר ירושלים (44) בני סכנין (38) מכבי נתניה (33) אשדוד (31) ואחי נצרת (25).
המסקנה הסופית: חיפה חייבת לאגור נקודות במקומות בהם נכשלה בשני הסיבובים הקודמים. היום היא נהנית מפער משמעותי בן שלוש נקודות ( פלוס הפרש שערים עדיף). היא גם דורגה 14 פעמים במקום הראשון לעומת בני יהודה (5) מכבי תל אביב (2) והפועל באר שבע (1). הנתונים הללו עלולים להטעות ולא במקרה שחקני חיפה מסרבים לשכוח את העונה הקודמת. אשתקד חיפה הוליכה את הליגה 18 פעמים, הפועל תל אביב 9 שבועות ואת האליפות גזלה מכבי תל אביב עם 6 הובלות בלבד, אבל בעתוי מושלם.
