בגביע מלמיליאן מסוכן

פעמיים, רק פעמיים מקום המדינה הצליחו קבוצות מליגה נמוכה להפתיע את מכבי חיפה ולהדיח אותה מהמשך משחקי הגביע. לראשונה הייתה זאת הפועל עכו (1965)מליגה א` שגברה על קבוצתם המתפוררת של ה"ירוקים" שבתום אותה עונה נשרו לליגה א` אחרי 17 שנות שהייה רצופה בליגת העל. בפעם השניה, בשלב שמינית הגמר, שחזרה את המבצע הפועל תל אביב ששיחקה בליגה הארצית בעונת 1989/90 והיא העיפה את חיפה הפייבוריטית בתום שני משחקים. בראשון תיקו 0:0 בבלומפילד ובגומלין שוב משחק ללא הכרעה (2:2) כאשר רפי שמואל הבקיע צמד להפועל, אברהם אבוקרט ואיתי מרדכי למכבי. בגלל היתרון בשערי חוץ הפועל עלתה ומכבי יכלה רק להתנחם ברצף ההופעות שלה במשחקי שמינית הגמר- 38 שנים רצופות, יותר מכל קבוצה אחרת בארץ. המפגש בין מוליכת ליגת העל, שמגיעה במוראל גבוה, לבין הכח רמת גן מוליד נשכחות. בעיקר את גמר 1971 כאשר הכח, ללא קהל אוהדים גדול, הכניעה את מכבי חיפה שסחבה אחריה רבבת צופים בתוצאה 1:2 והנחילה אכזבה רבתי בעיר הכרמל. חיפה לה יהיה זה משחק הגביע ה- 202 תפגוש מכר ותיק שגרם לה צרות צרורות וגזל מאמתחתה שני "דאבלים". אורי מלמיליאן, רב אמן ירושלמי, עדיין לא נוצח כשחקן נגד מכבי חיפה. מולה הוא זכה בשני גביעים ובמשחק נוסף הדיח אותה. כל שלושת המשחקים אופיינו בדרמות בלתי נשכחות. הפגישה הראשונה ביוני 1985 ברמת גן. זה עתה השלימה מכבי חיפה זכייה שניה באליפות ומולה ניצבה בית"ר ירושלים, יריבתה המושבעת בליגה שהרימה ידיים. קשה לשכוח כיצד מדינה שלמה רצתה שה"צהובים" יקחו לפחות את הגביע כדי שגם לירושלים יגיע תואר ראשון. עד הדקה ה- 86 התנהל קרב עיקש בין חיפה העדיפה למלמיליאן, יוסי מזרחי, דני נוימן ואלי אוחנה שהצליח בפעולה חיובית אחת להכניע את אבי רן ז"ל ולמנוע משלמה שרף וחניכיו את ה"דאבל" הראשון. כעבור שנה (אפריל 1986) ניתנה לחיפה הזדמנות נהדרת לנקום את הפסדה. נקבע כי תארח ברבע הגמר את בית"ר ירושלים בקריית אליעזר. קרוב ל- 20 אלף צופים חזו במשחק אדיר. ה"מאסטרו" הירושלמי התעלה לשיא. זאהי ארמלי קבע 0:1 לחיפה וסמי מלכה השווה. רוני רוזנטל החזיר את היתרון החיפני בפתיחת המחצית השניה ואלי אוחנה לא ויתר וקבע 2:2. את אות הסיום נתן אורי מלמיליאן שהבקיע שער נהדר וחרץ את גורל המשחק- 2:3 לחיפה. בפעם השלישית שוב מלמיליאן בחדשות. אלי אוחנה הגיע מבלגיה כאורח, רמת גן התמרק לחגיגה ואיש לא שיער מה יילד הלילה. שוב חיפה הגיעה כאלופה, הפעם בהדרכת אמציה לבקוביץ ואת ההצגה שהיא נתנה במחצית הראשונה איש לא ישכח. גם לא זאהי ארמלי שהחמיץ ארבעה שערים בטוחים. חיפה ירדה למחצית עם יתרון שביר 0:1 (ראובן עטר) והביאה עליה את הצרות. כי מלמיליאן, כשהוא מריח את החולצות הירוקות, קורים לו דברים טובים. הוא הצליח לאזן ל- 1:1 ובהמשך אבי כהן חולל מהפך בתוצאה. ה- 1:2 החזיק מעמד עד לדקה ה- 90 כשהגיע הסלאלום המפורסם של עופר מזרחי שירה טיל אדיר לרשתו של בוני גינצבורג. בהארכה שוב אבי כהן עושה 2:3 וראובן עטר משלים צמד (3:3) ובפנדלים, כאשר מלמיליאן נותר הבועט האחרון, בית"ר הסתפקה בארבעה כיבושים מול שלושה של חיפה והגביע נסע פעם נוספת במעלה הקסטל, על חשבון חיפה. כמאמן הכח ר"ג שנכנס לתפקיד רק במהלך העונה, מלמיליאן לא יוכל הפעם להזיק לחיפה כשחקן. סביר להניח שמשחקה המסודר של קבוצתו עלול לגרום לחיפנים למצוא עצמם תוקפים את המערך המבוצר שינסה למנוע בעדם לפרוץ בעדו. עוד יותר סביר ששחקני חיפה, שועלי גביע מנוסים, שכבר הפסידו גמר אחד (0:3 למכבי פתח תקווה בגביע הטוטו) ירצו לדלג מעל המשוכה הסגולה ולהתקדם הלאה. הדי התבוסה אשתקד בחצי הגמר להפועל באר שבע (3:0) עדיין מהדהדים וכדי להגיע שוב לרמת גן ולהצליח בגדול, חייבים להתחיל בצעד קטן. תשאלו את איתן עזריה ועומר בוקסנבוים, שניים ממחזיקי הגביע מהעונה שעברה, במדי הפועל רמת גן. להם זה טרי, קבוצתם הנוכחית כבר לא זכתה בגביע מאז 1998 ועבור קבוצת גביע טיפוסית מדובר בהמון זמן.