שלוש אמרות כנף, כל אחת מפי "פרופסור" אחר, ביטאו השבוע היטב כיצד מתנהל הכדורגל הישראלי ומדוע הפער בין מכבי חיפה ליריבותיה לא מסתיים בשש נקודות בלבד בטבלת הליגה. את השבוע השחור של מדינת הגמדים פתח שלמה שרף. בתשובה לשאלת כתב רדיו חיפה כיצד הוא מצליח להחזיק מעמד באולפן השידורים של "צפה ושלם" לאורך שמונה שעות רצופות, כאשר המשחקים משעממים ברובם, השיב החוכמולוג: " גם אם היה כדורגל מעולה זה קשה. אבל מדובר בפרנסה ועליה לא מוותרים". המשיך אחריו ד"ר שגיא כהן שכתב במעריב: "עבורי אייל לחמן הוא מאמן העונה כי הקבוצה נבראה בצלמו". קצת פחות מארבעים שמונה שעות, מודיע אבי רצון ממרומי הטריבונה שלו ש" 90 אחוז מכתבי הספורט בארץ לא מבינים בכדורגל".
לכו ותבנו כדורגל בישראל, כאשר שלושה אנשים שמייצרים כותרות שליליות בקצב של מכונת פופקורן, מתעקשים לעצב את דעת הקהל הישראלית, מתוך הנחה שכולנו עוורים וכל ברבירב מסוגל לתת פרשנות שונה למשחק שהוא רואה. תם עידן זריית החול בעיניים.. כאן נכנסת לתמונה מכבי חיפה. לא צריך להיות אוהד שלה כדי להבין שנשיא המועדון, יעקב שחר, סגנו עוזי מור והמנכ"ל, איתמר צ`יזיק, מנסים להשריש כאן תרבות כדורגל אמיתי, כמו באנגליה, ספרד, איטליה וצרפת. השקעתם בולטת לעין דווקא בשבוע הנוכחי, כאשר כולם ממהרים להכתיר את מכבי חיפה כאלופה הבטוחה. כולם, מלבד בין כתלי המועדון הירוק. לא קראתי השבוע אפילו ראיון אחד עם כדורגלן מכבי שהצהיר: " גבירותי ורבותי, העסק סגור, הוציאו את בגדי הים מהנפטלין". לפני עשרים שנה זה קרה. בעונת האליפות השניה, כאשר חיפה כבר הוליכה בהפרש גדול יותר, עמדו לרשותה פטפטנים רציניים שקשרו כתרים לראשה. מרוב קשקושים האליפות כמעט וברחה ורק בדקה התשעים חיפה הגיעה לקו הסיום כמו תרנגולת שמרטו את נוצותיה. מאז כניסתו של שחר לתפקיד הבוס הכל יכול, אין חריקות תרבותיות. ההפך. רמת הדרישות שלו עולה ומעצימה את מועדונו. בשעה ששרף חושב על כבוד ופרנסה, שגיא כהן תר אחרי האצבעות שלחמן משאיר על קבוצתו האגרסיבית ורצון מתחנן שיהיו יותר מעשרה אחוזים של כתבי כדורגל שגם מבינים אותו, מתחולל מהפך של ממש בכדורגל הישראלי.
את ההצעה לחמישה זרים העלה יעקב שחר בשעתו, כמקדם ביטחון לקראת הופעות בגביע האלופות. בשעה שכולם התרכזו בשידורי ערוץ הספורט שהעבירו את הצ`מפיון ליג בשידורים ישירים, ישבו הנשיא ועוזריו וטכסו עצה כיצד להעביר משהו מההרגשה גם לארץ הקודש. אף אחד לא מעלה על דעתו להופיע עם תוצרת כחול-לבן בלבד במפעלים אירופאיים. לא מבקשים את זה ממנצ`סטר יונייטד, באיירן מינכן או ריאל מדריד, אז חיפה צריכה להיות צדיקה יותר מהאפיפיור ? כל הקבוצות באירופה "מפוצצות" בשחקנים מעולים, שנרכשו בכסף גדול ורק כאן טוחנים וטוחנים שההוא בא משם והוא מכאן. הלו, להתעורר, גם ככה אירופה בורחת. הצעתו השניה, לשלב שחקני נוער זרים. קנו בהתחלה בהתלהבות, אבל אחרי שראו שמכבי חיפה דוהרת לאליפות עם גרנט, לפתע קמו אלה שהצביעו בעד ו"עשו במכנסיים". כשיעקובו הובא לארץ, שיחק מעט בשורות קבוצת הנוער והושאל לקבוצת הנוער, כולם מסביב נרדמו בעבודה. מישהו הפריע למכבי תל אביב, הפועל תל אביב או בית"ר ירושלים לנקוט במהלך דומה ? הרבה יותר נוח וקל היה לבטל את המהלך ולהתעורר לתוך "חלום רע", מבחינתם, כאשר ההתאחדות אישרה מהלך מבריק. יותר שיתופם של חמישה זרים אבל תהיה אפשרות להשתמש בשירותיו של שחקן הנוער, במקרה שהמאמן יחליט ובשום מקרה לא כזר שישי. יעקובו התחיל להשתלב ולהתבשל כמו חמין, לאט לאט, וכשפרץ קדימה כולם נכנסו ללחץ. במקום לנסות ולתפוס טרמפ על המומנטום, לרוץ לאפריקה ולדרום-אמריקה, ולהחתים עוד שחקנים כאלה, היה קל יותר לרוץ למשרדי ההתאחדות ולהניף יד לביטול "חוק יעקובו". מי הפסיד ? כצפוי, הכדורגל הישראלי. היום כל קבוצה ממהרת לחפש שחקנים צעירים באפריקה ולהביאם ארצה.
בניגוד ל"מומחים", במכבי חיפה איש לא חושב שהאליפות הוכרעה. אין חולק על כך שחיפה היא הקבוצה היציבה בליגה ומיקומה אינו מקרי. עד היום התבשרנו מדי שבוע שקבוצה זאת ואחרת היא הלהיט של הליגה. פעם באר-שבע, אחר כך בני יהודה, מכבי פתח תקווה ויריבתה הפועל. גם סכנין זכתה לתשבחות, כאשר התרכזה בכדורגל. רק מכבי חיפה לא הוזכרה אף פעם כלהיט ובצדק. כבר 20 שנים מבקשים ממנה לזכות באליפות עוד בטרם התחילה העונה ומה לעשות, עידן הרובוטים עדיין לא חדר לכדורגל. השנה הדרישות גברו, לאור רמת הכדורגל הלא מלהיבה שהקבוצה מציגה. מותר לה, בתנאי שמדובר בתופעה חולפת. גם כאן שמורות ליעקב שחר זכויות יוצרים. אנשים אינם מבינים, בפרט אחרי ניצחונות לא משכנעים, מדוע הנשיא אינו מרוצה לפעמים נוהג להעיר. בשום מועדון אחר לא תמצאו תמונה דומה. בתל אביב הנשיאים מרוצים כשמנצחים ואין להם כאב ראש עם האוהדים, כנ"ל בירושלים ורק בחיפה שטופת ההישגים לא מסתפקים בקנקן אלא מציצים לתוכו, לחפש את הכדורגל המבריק. זאת גם הסיבה שחיפה אמורה להיות לחוצה יותר, והיא לא. רוני לוי הוא המאמן הראשון בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי ש"קופץ" ישר מאימון קבוצת נוער להובלת ספינת הדגל של הכדורגל הישראלי. תודו, בשום מועדון אחר לא היו מעיזים אפילו לחלום על מהלך דומה. אפילו לא בפורים או באחד באפריל בתור בדיחה. שחר חשב אחרת. מדיניות ההצערה קורמת עור וגידים. בשבועיים האחרונים פחות. עם כל הכבוד, הגברת צריכה גם להתפרנס ולא רק להיראות טוב. הרי בתחילת העונה לעגו להגנת מכבי חיפה והדביקו לה סופרלטיבים שליליים. " התאים" למבקרים שההגנה מקרטעת פה ושם. היום שקט ודממה. כולם חזרו לחורים, למקלטים ותופסים מסתור כאילו שהצבא האמריקני מחפש אותם ולא את אוסמה בן-לאדן.
ברצוני להפנות אתכם למשפט שאמר אבישי ז`אנו, דווקא אחרי ההפסד להפועל פתח-תקווה (3:1). המגן הוותיק לא התבייש, באמצע העליהום להדגיש: " חבר`ה, למרות ההפסד יש לנו את ההגנה החזקה, המהירה והמנוסה בליגה. בהמשך תראו אותה". נו, מה אתם אומרים על זה ? בתחילה הסתכלו עליו, הגיבו בהרמת גבה, אולי מעט רחמים שמא אבישי לא כל כך בקו הבריאות. היום כולם מבינים שהוא צדק. רק הוא וחבריו ראו את האור בקצה המנהרה. כדאי לחזור להווה. שחקני מכבי חיפה ממאנים לצאת בהצהרות מפוצצות, כי הם באמת קורצו מחומר מיוחד. מי בדיוק יכול לשחרר הצהרה בומבסטית שתרעיד את אמות הספים ? זמנם של ברוך ממן, עופר מזרחי וניר קלינגר, מגדולי ספקי הכותרות במועדון, חלף עבר לו. היום יש את ניר דוידוביץ הצנוע, את אלון חרזי ואבישי ז`אנו שמעולם לא היו בכותרות, את אריק אג`יפור החייכן שלא מתייחס בכלל למה שכותבים עליו, את אריק בנאדו השקט, את אדורם קייסי השתקן שכבר שמונה שנים מוצצים את דמו. פאולו אלבס בא לשחק ולא לדבר, כמו פאבל זאבדיל וגוראן זאקיץ`, יש את ואליד באדיר הצנוע, את מיכאל זנדברג החייכן, את עידן טל שיודע לדבר, את יניב קטן שעונה עוד לפני ששואלים, כי השאלות סטנדרטיות ( " מתי תפרוץ קדימה" והוא בכלל לא התכוון לפרוץ אחורה), את ג`ובני רוסו שמודיע שכל משחק קשה ונותן כבוד ליריבות, את אליניב ברדה שהתייאש מלהסביר שהוא רוצה להישאר בחיפה ואת הצעירים שצריכים לקרוע זוג נעליים. מקצוענים אחד אחד. אלה , שזכו באוקיאנוס של תארים יצהירו על אליפות בטרם עת ? הצחקתם אותם. ולא הגלל עין הרע.
ובכל זאת הם אלופים. קמצוץ פעילות מאחורי הקלעים. בשעה שרוב ה"מומחים" עסוקים בניתוח הליגה, קבוצותיה ורמתה, תוך התעלמות מוחלטת מהנעשה בעבר, בחיפה מתנהגים כמדינה בתוך מדינה. לא מתוך בחירה, כדרך חיים. מנכ"ל המועדון, איתמר צ`יזיק, השתתף בכנס 100 הקבוצות הגדולות בברצלונה, קבוצת הנוער שבה ממסע מוצלח בטורניר יוקרתי באיטליה, מנהל הקבוצה, אריה בורנשטיין טס להולנד לבדוק אופציות למחנה אימונים בקיץ ( ואנחנו רק בפברואר !), קבוצת נערים ג` קיבלה הזמנה לטורניר חשוב באיטליה וגם תשתתף בו ובאמצע אפריל קבוצת ילדים יוצאת לטורניר מסורתי בצרפת. לכאורה פעילות "משעממת". למעשה, כאן טמון הפער בין חיפה לשאר הקבוצות. אין כאן שערים מלהיבים, אין המונים צובאים על דלתות המועדון, בקושי שורה בתקשורת. והפעילות הרוחשת הזאת גם עולה הרבה כסף, עשרות אלפי דולרים. לא מן הנמנע שחיפה תזכה בעוד אליפות. מצבה מצוין. אני כבר רואה את התגובות. " הקבוצה בעלת התקציב הגדול ביותר, אז מה הפלא ?" ועוד כאלה קלישאות שדופות שאינן משקפות את המאמץ העצום המושקע לפני ומאחורי הפרגוד הירוק. מקצועית, הדברים נכונים. בחיפה הכדורגל נטו. כמו באנגליה ובשאר המדינות המתוקנות. כל מדינה ורמתה. לא במקרה כתב אמיר אפרת, מבכירי הפובליציסטים ב"ידיעות אחרונות", אחרי התיקו 2:2 נגד פובליקום הסלובנית ( כזכור, חיפה פיגרה בשני שערים) "תתחילו להתרגל שמכבי חיפה היא הקבוצה היחידה שמסוגלת לייצג את ישראל בזירה האירופית". אמיר, מאות אלפי אוהדי מכבי חיפה התרגלו, בפרט אחרי ההופעה הההירואית בגביע האלופות ( מכירים עוד קבוצה ישראלית שתצבור במילניום הנוכחי שבע נקודות וכפסע היה בינה להעפלה לשלב השני ?). מי שלא הפנים הם אלה ששופטים את מכבי חיפה לפי משחק כזה או אחר, במקום לנטרל את רגשותיהם האנטי ירוקים ולהבין ( כן, שוב להבין) שמי שטורח בערב שבת אוכל בשבת. במכבי חיפה מעדיפים להסתכל על פעילותה של הנמלה ולא על תנומת הדוב. ובאשר לכדורגל, אי אפשר שלא להסתכל בתמונה נפלאה שפורסמה השבוע על ידי רשת הידיעות אי.פי בתום משחקה הביתי של מנצ`סטר יונייטד נגד לידס, האחרונה בטבלה. פול סקולס לופת את פניו, סולשייאר מחזיק את עורפו ורוד ואן ניסטלרוי מורט את שערות ראשו. תמונה אחת שווה אלף מילים ומשמעותה שה"שדים האדומים" התרחקו עד כדי שבע נקודות מהמוליכה, ארסנל. ואף אחד באנגליה לא מתריס בפני סר אלכס פרגוסון וחניכיו שהם מספיק עשירים כדי לזכות באליפות. שלא לדבר על צ`לסי, שהושקעו בה סכומי עתק והיא רק במקום השלישי, בפיגור בן תשע נקודות מהמקום הראשון. אני מעדיף לראות את ואן-ניסטלרוי מורט שערות במקום להסתכל על ג`ובני רוסו ממרר בבכי. ולא בגלל האלרגיה לחולצות האדומות. הרבה יותר פשוט: שני הכוכבים האלה, איש איש ורמתו, מרוכזים בכדורגל ומשאירים את שאר הבעיות לאנשים הטובים שבראש המערכת. בסופו של דבר, הסבלנות משתלמת. גם במקרה של רעידות אדמה. אשתקד זה קרה לחיפה שאיבדה אליפות והשנה , כנראה נגזר על מנצ`סטר להציץ מלמטה למעלה.
חיפה גם אוהבת ללמוד מהגדולים. כמה ביקרו אותה על חוסר הצלחתה עם הזרים מפארגוואי, חורחה בריטס ודנטה לופז. מה זה משנה אם רוני לוי לא הביא אותם או מישהו אחר במועדון ? הגדולה היא לאתר את הבעיה תוך כדי הליגה ולתקן. הנה מנצ`סטר הביאו את הצרפתי סאהה ומכבי תל אביב בכדורסל ערכו תיקונצ`יק והצניחו גוליבר קרואטי כי הגיעו למסקנה שהוא מה שחסר. אלה מערכות דינמיות. היום כבר לא צועקים שאין לחיפה קשר אחורי. פאולו אלבס השתלב מצוין, חיפה כבר לא סופגת. כעת נותר לה רק לחפש את נוסחת ההבקעה הדורסנית. גם נקודה זו תגיע לפתרונה. העיקר, חברים לא להיות בלחץ. יש מי שישן בלילה וגם נותן לכם לישון היטב.
