אין כמו הפסד אחד בנתניה כדי להדליק את הפיוזים אצל כל מי שנראה כבוי. חגיגת ענק כזאת לא נראתה כבר הרבה זמן. קשה היה להבחין מי יותר שמח ממי, אלה שרצו בניצחון ראובן עטר על קבוצת נעוריו או אלה ששמחו לאידה של מכבי חיפה כדי שחס ושלום לא תפעיל מבערים ותחסל סופית את הליגה. כל הפסד של מכבי חיפה גורם ליציאה מרוכזת מהחורים של יושבי הקרנות. אחרי ניצחונות הם נעלמים, עד שאפילו הכוחות האמריקנים שמצאו את סאדאם חוסיין, לא יעלו על עקבותיהם, ואם חיפה מפסידה את כל הקופה, אין שום מסיבת פורים שתשווה למצהלות. ככה זה כשקבוצה יציבה לאורך שנים בראש הטבלה ומחפשת מדי שנה עוד תואר, עוד העלאת הרף של הכדורגל בישראלי. עכשיו נכנסנו לשלב בו כל אחד מ- 60 הפיות הרעבים שמכבי חיפה מאכילה בעקיפין, מנסה לשאוב איזה פירור. פעם, בעידן של שלמה שרף, כאשר הקבוצה ניצבה במקום הראשון ואיבדה גובה, חיפה הייתה ממש עיר של כדורגל. כל בוקר והכותרת שלו. כמו ששרף מציף אותנו השנה בים של פניני לשון ( וזאת במקום שילמד את השפה העברית כמו שתיים ושניים) כך הוא היה לפני 20 שנה. התקשורת הייתה עמוסה בראיונות, בהאשמות ובהטחת עלבונות. כולם האשימו את כולם, בלי חשבון ובהכרה מלאה. האש בערה מבלי שאיש הצית אותה. רק הניחו קופסת גפרורים ודליקת ענק פרצה. היום אותם 60 פיות נמצאים בבעיה גדולה. תחשבו בהיגיון. קבוצה במקום הראשון מפסידה לקבוצה במקום הלפני אחרון. סליחה, דוגמא גרועה כי מכבי חיפה מפסידה לפחות פעם בשנה לקבוצה מקרקעית הליגה. ניסיון שני. תחשבו מה קרה לפני שהסתיים מועד ההעברות בסוף ינואר. חיפה הייתה כמרקחה. את ניר דוידוביץ כבר שלחו לספרד, ג`ובני רוסו הוגלה לפאנאתינייקוס, אלון חרזי סיים את הקריירה, לאריק בנאדו שידכו קבוצה בשוויץ, אריק אג`יפור נשלח בפעם ה- 58 מארץ הקודש ומי שלא היה מספיק אכזרי, השאיר אותו בנצרת או מכבי נתניה, אליניב ברדה התנהג כמו הקוף בתמונה המפורסמת, שלא רואה, לא שומע ולא מדבר. כל יום הריצו אותו לקבוצה אחרת ואיש לא שם לבו לתחנוניו: " טוב לי כאן, אני רוצה להישאר בחיפה". ומי אתם חושבים זוכה בתואר הנכסף של ה"כדורגלן הכי עמוס במכבי" ? אשתקד זה היה אדורם קייסי ששיחק בפועל 64 משחקים בכל המסגרות, השנה הוא "איבד את הבכורה" לואליד באדיר. ספרתי השבוע 117 ידיעות בשמונת החודשים האחרונים בהם נכתב שהכדורגלן הבינלאומי עוזב/יעזוב את מכבי חיפה. אפילו על אריק שרון כתבו פחות. לקרוא ולא להאמין כיצד כוחותיו של באדיר כלו, והוא בכלל לא ידע ולא רצה לדעת. מישהו נותן דין וחשבון ?
כל ההקדמה הזאת לא באה למנוע ביקורת ממכבי חיפה. אדרבא, האנשים במכבי חיפה מודעים לשיפור שצריך להגיע בצד המקצועי. משעשע היה לשמוע את ניר לוין ומאיר איינשטיין מודים לחיפה בסיום הדרמה בנתניה על תרומתה למשחק המשובח שהתפתח. אחרי 90 דקות בהן חיפה הפגינה כדורגל ירוד והחבובות לא התעלמו ממנו, הנה לכם הבעת תודה. ספק אם היינו שומעים תודה כזאת גם במקרה של תיקו 3:3 או רחמנא ליצלן, ניצחון חיפני. איש בצוות המקצועי של חיפה אינו מתעלם מהחריקות הצורמות שגורמות לחוסר יציבות בולט לעין במשחק הקבוצה. מנסים לתקן תוך כדי מהלך הליגה וכבר לא נותר זמן רב. השינוי הגדול הוא בגישה להפסדים. כבר לא הופכים כל הפסד לטרגדיה וככה זה בקבוצה מקצוענית למהדרין. הסיבות ברורות. בגלל הזעזועים האישיים בהרכב הראשון, חיפה משלמת מחיר מסוים, אולי יקר מדי. למעט השוער ניר דוידוביץ, הבלם אריק בנאדו והמגן השמאלי, אדורם קייסי, שאר העמדות הן בחזקת "כיסאות מוסיקליים". שלושה מגינים ימניים, שני בלמים אחוריים, תשעה קשרים וחמישה חלוצים. כולם קיבלו הזדמנות , מטבע הדברים לא שווה, אבל השנה יותר מכל עונה אחרת, רוני לוי מרבה להחליף שחקנים. לא תמיד בהצלחה . גם הוא מודע לטלטלות העוברות על שחקניו ומנסה לייצב את הספינה השטה עדיין כשחרטומה זקוף. כרגע הגיע רגע האמת, ונשיא המועדון, יעקב שחר, בתזמון פנטסטי שחרר את ההצהרה הצפויה: " רוני לוי יאמן את מכבי חיפה גם בעונה הבאה עם או בלי אליפות". בבת אחת הוציא את כל האוויר מבלון השמועות אותן יוצרים אותם 60 פיות רעבים. מי שחשב לרגע שמכבי חיפה מנוהלת על ידי הרחוב, כנראה הגיע לכתובת הלא נכונה. תגובתו המפתיעה של המגן אלון חרזי, שלא הבין מדוע חצי הביקורת מופנים לעברו בעקבות ההפסד בנתניה, היא רק החלקה רגעית. בניגוד לעבר, במכבי חיפה כולם אשמים בהפסדים וכולם בניצחונות. אפילו בעונה שעברה, כאשר השוער דודו אוואט היה אשם עיקרי באובדן האליפות למכבי תל אביב, לא נמצאו שחקנים שהסכימו לצאת נגדו בפומבי. מה שהם חשבו בבית, זה עניינם הפרטי. השורה התחתונה דיברה יותר מכל.
גם את רוני לוי לא הביאה החסידה. הוא בתוכנו כבר 12 שנים ולמד את כל ה"שטיקים" והטריקים. המאמן הצעיר רק עלה מהנוער וכבר מוליך את הטבלה. אני מסתכל סביב ולא רואה את הטאלנטים הגדולים והותיקים מצליחים יותר ממנו. למנטרה שהוא מאמן בקבוצה הכי עשירה בליגה אין בכלל קשר להצלחה ( עיינו ערך צ`לסי, מנצ`סטר יונייטד וברצלונה). דרור קשטן לדוגמא, המאמן הכי מעוטר בליגה מצליח יותר ממנו ? אז השנה קשטן איבד את כל כוכביו ומה עם השנה שעברה, לפני שנתיים, לפני שלוש שנים ? את האליפות האחרונה הוא לקח לפני ארבע שנים בגלל... שביט אלימלך. כן, השוער היה מצוין והציל המון נקודות. השנה זה קורה לדוידוביץ. הגנתו לא מרשימה והוא נחלץ להגנתה. לכעוס עליו ? יעקב שחר, נשיא המועדון, אינו ידוע בלהיטותו הרבה רק אחרי הצלחות. גדולתו מתבטאת דווקא בימים הפחות מרשימים. מה יותר מרשים מאשר להתייצב כל שנה ולהצהיר: " חברים, גם השנה אנחנו הולכים על כל התארים בכדורגל הישראלי". אתם מכירים עוד קבוצה בארץ שמדברת בסגנון דומה, ללא סממני יהירות ושחצנות. זאת המטרה. בעיר בה מכבי חיפה נותרה העדות החיה היחידה שפעם היה פה ספורט בשפע, בעיר בה אפילו השעון בקריית אליעזר שבק חיים בתחילת העונה ולא נמצאו מספר שקלים כדי לתקנו, עדיין מותר להעניק חיבוק למכבי חיפה. אמנם, תשעים אחוז מאותם 60 פיות רעבים שייכים דווקא לצד השני של הכביש, אבל גם להם נהיר שאם בארזים תיפול שלהבת, אזובי הקיר יתייבשו לחלוטין. מריטת נוצות לתרנגולת היחידה שעדיין מסוגלת להטיל ביצי זהב לא משפיעה ולא תשפיע על דרכו של המועדון הגדול.
מעוז צור נפילתי
אם בשדה המשחק אני מאמין שרוני לוי יצליח להגיע לאן שקבע, כי עד היום, בעיקר כשחקן הוא הצליח בגדול, לא מובנת לי התייחסותו לשופט אייל צור. שמעתם מה אמר השופט הבינלאומי לשעבר אחרי המשחק בנתניה: " שחקני חיפה לא התווכחו אתי על הפנדל". אוי, תחזיקו אותי, בטני מתפוצצת מצחוק. ממתי שחקני חיפה פונים לשופטים ? הם טלטלו את אסף קינן כשזה גנב להם שער בבלומפילד או שרק לפנדל בבאר שבע בדקת הסיום ? והסוד הגדול: שחקני מכבי חיפה מכירים את "ידידותו" של צור לקבוצה. כשהוא התחיל לשפוט בליגת העל בעונת 1994/95 רוב השחקנים בהווה כבר שיחקו והרבה. תנו סיבה אחת מדוע צור צריך היה לשרוק לפנדל לזכות חיפה ולא לזכות נתניה ? והיה ברחבת נתניה מקרה קלאסי כאשר "ירוק" הוכנע באיפון בידי "צהוב" בעת ביצוע בעיטת קרן. כמה פנדלים לזכות מכבי חיפה שרק עד היום אייל צור ב- 10 השנים האחרונות ? תתחילו לזרוק מספר ואל תתרחקו מהאפס. גבירותי ורבותי, אחד !!! הוא שפט את חיפה ב- 34 משחקי ליגה, הקבוצה הכי התקפית בליגה ושיצרה הכי הרבה מצבים ליד שער היריבות ורק מסכנצ`יק אחד הוצב על הנקודה הלבנה. קל לזכור את התאריך. 2 בדצמבר 1995 ואל תשכחו אותו. ספק אם תזכו לחוויה דומה. סרגיי קנדאורוב (דקה 82) בניצחון 1:3 על הפועל תל אביב בבלומפילד. לעומת שמחת בית השואבה הפרטית הזאת, צור ידע תמיד להופיע בזמן הלא נכון. הנה השנה, הגיע לשפוט לנתניה אחרי שבמשך 5 שבועות לא שפט בליגת העל ( אייל, מדוע?) והסתפק בשני משחקים בליגה הלאומית. בעונת 1994/95 התמודדו מכבי תל אביב ומכבי חיפה על כתר האליפות. ראש בראש. במחזור ה- 27 קרב גורלי בין עירוני ראשון לציון למכבי חיפה ב... הרצליה לשם הועתק המשחק. עד לדקה ה- 90 התוצאה הייתה 1:1 ואז כבש נג`ואן גרייב שער חוקי לחלוטין. צילומי הטלוויזיה ראו, צור העדיף לפסול בטענה של עבירה על שוער ראשון, שביט אלימלך.
האליפות כמעט הוכרעה. היה איזה סיכוי שמכבי תל אביב תסיים בתיקו בבאר שבע וחיפה תנצח את הפועל בית שאן בקריית אליעזר. היה נגמר בהפרש שערים. מי נשלח לחיפה לשפוט ? מר אייל צור בכבודו ובעצמו. חיפה פתחה בסערה והוליכה 0:2 מצמד של עופר שטרית. אלפי האוהדים שהגיעו בשיירה מהעמק התחילו לזוז החוצה ואז, כבמטה קסמים שריקה חדה ו... פנדל לזכות בית שאן. עד היום קלאודיו קהימי שכבש אותו לא מבין מאיפה צצה השריקה הזאת. הסוף ידוע. ת"א ניצחה בנגב, חיפה הפסידה 3:2 ונולד סרטו של רינו צרור " בית שאן- סרט מלחמה". קדימה. עונת 1995/96 ואנו בתחילת אוקטובר. מכבי חיפה מול מכבי תל אביב. קרב ענקים עם שופט "גמד". חיפה מוליכה 0:1 ותל אביב מחוללת מהפך. עיכוב קל ליד שערה השני. אלון חרזי שכב פצוע על הדשא ( דקה 38) . לא מתחזה. כדור קדימה ואלי דריקס חולף לידו. צור אפילו לא חושב לעצור את המשחק. למה שיעצור ? דריקס רץ וכבש. מכבי חיפה ניצחה במשחק זה 2:8 וזאת לא טעות !! צור ומשרוקיתו הנאמנה שלפו 8 כרטיסים צהובים לירוקים ורק שניים לתל אביב. כדי שלא יהיה לו משעמם, צור גם הוציא את אלון חרזי באדום. וכדי שגם לא ישכחו אותו, הוא דאג לשליפת שני צהובים לאלון חזן וחיים רביבו בדקה ה- 90 (!!) בגלל כלום. עכשיו אני מריץ את סרט ההקלטה מחדש: בגלל כלום. ואת זה רוני לוי ודאי זוכר היטב. כי גם הוא היה אחד מ"שמונת המופלאים" שספגו, וגם הוא ראה כיצד צור מפרק למכבי חיפה את חוליית הקישור לקראת ה"דרבי" שנערך שבועיים מאוחר יותר. אז דיברו שצור כאילו ידע את מצב צבירת הצהובים של חיפה ופעל שלא בתום לב. אל תאמינו לשמועת הזדון הזאת. הוא לא כל כך אינטיליגנטי.
ומה קורה בשבע השנים האחרונות ? חיפה לא קיבלה פנדל בליגה, אבל צור הרחיק לה שחקנים על ימין ועל שמאל. בעונת 1997/98 שלח החוצה את חזי שירזי ( 0:1 לחיפה במשחק מול הפועל תל אביב), כעבור שנה מצא איברהים דורו את עצמו בחוץ כבר בדקה ה- 20 בגלל מחיאות כפיים לשופט ובית"ר ירושלים ניצלה זאת לניצחון 2:4 בקריית אליעזר. המורחק התורן של צור בעונת 99/00 היה אדורם קייסי ( דקה 86) מול מכבי תל אביב שהביסה 0:3 את חיפה וגם בעונה לאחריה צור שלח יד לכיס האחורי והעיף את אנדריי אוסטרובסקי בדקה ה- 76 בדרבי (1:1) מול הפועל. שקט תעשייתי בעונת 2001/02 כאשר בכל ארבעת המשחקים בהם שפט חיפה ניצחה ואיש לא הורחק, אבל בשנתיים הבאות " אנחת הקלה" למראה שופט יציב. אייל אלמושנינו (89) הורחק בבאר שבע והשנה דקל קינן מול נצרת. וברקע נותרה רק הערתו של הקשקשן הלאומי ש"דיברתי עם בכיר באיגוד השופטים שאמר שצור העניק לחיפה שתי בעיטות חופשיות לא מחויבות המציאות". אם לא ראיתם את שלמה שרף כועס ועורקיו מתנפחים אחרי שג`ובני רוסו העלה את חיפה ליתרון 1:2 בנתניה, הפסדתם בגדול. תירגע שלמה, עוד מעט בית הדין הבינלאומי בהאג יסיים עם פרשת גדר ההפרדה ואפשר יהיה להפנות אליו את הסוגייה הזאת. ומי מדבר על טעויות שיפוט ? המאמן שהפסיד אליפות (1986 עם הגול של גילי לנדאו) בגלל שריקה מיותרת. אנחנו נותרנו עם צלקות ושלמה שרף היה הראשון לערוך סולחה עם צבי שריר, האיש שספג ממנו את " נרדוף אותך עד סוף הקריירה שלך". אז מה רוני לוי רוצה מאייל צור ? מכסימום אפשר להופיע בחולצות אדומות/צהובות/לבנות/כחולות ובסיום ללבוש את הירוקות. הוא לא עושה בכוונה, יוצאות לו " תאונות עבודה" ותמיד בכוון אחד. צריכים ללמוד לחיות עם זה.
