מי שמחפש נימה של זלזול בשורות מכבי "הונדה" חיפה, ערב משחק הבית שלה מול מ.ס. אשדוד, כנראה טעה בכתובת. לכאורה, מפגש בין מוליכה גאה וקבוצת תחתית שזכתה רק השבוע בניצחון ראשון אחרי בצורת בת שלושה חודשים, אבל הירוקים כבר הפסיקו מזמן להסתכל מי נמצא במקום השני או האחרון. כולם, ללא יוצא מהכלל משקיעים את הכל נגד החיפנים ולא קיימת תופעת ה"תרנגולת העיוורת שלפעמים מוצאת גרגר לרפואה". יותר מדי קבוצות תחתית "חגגו" בעשור האחרון על חשבונה של הטוענת התמידית לכתר. לא תמצאו עוד קבוצה בליגת העל שסבלה בכל כך הרבה מקרים כפי שמכבי חיפה איבדה נקודות פז שבסופו של דבר עלו לה בתואר האליפות. דווקא אשדוד התחילה ב"מסע הסינדרלה" ששבה לביתה עם שני הסנדלים. בעונת 94/95 היא הגיעה לחיפה, אחרי שבעלת הבית לא הפסידה במהלך 46 משחקי ליגה רצופים (!!), תופעה נדירה וחסרת תקדים בליגות על בכלל. והנה שוד ושבר. האורחים, שהיו שקועים עד הצוואר במאבקי התחתית יצאו מהגיהנום החיפני עם ניצחון מדהים (2:3) וחיסלו את השרשרת הירוקה. כעבור שבועיים, באותו מקום ובאותה שעה, הגיעה גם בית"ר תל-אביב וניצחה בתוצאה דומה. חיפה, שנאבקה מול מכבי תל אביב הצליחה להפסיד גם בגומלין לבית"רים (1:0) כאשר גיבור שני ההפסדים היה החלוץ הזריז, יניב אברג`יל. ואם לא די באלה, ממש במחזור הסיום סרט מלחמה , גם כן בקריית אליעזר. חיפה ארחה את הפועל בית-שאן, הוליכה מולה 0:2 ו"הצליחה" להפסיד, כן, שוב 3:2 כדי להשאיר את שחקני העמק לשנה נוספת בליגה הראשונה ולהכתיר את מכבי תל אביב.
בעונת 96/97 לא צברה הפועל טייבה, הסנונית הראשונה מהמגזר בליגה הבכירה, יותר מדי נקודות במשחקיה, על אחת כמה וכמה במשחקי החוץ. בחיפה היא הצליחה לסחוט תיקו 1:1 ועד היום, מבחינתם זאת התוצאה המרשימה ביותר . בעונת 97/98 שתי הפתעות גדולות. הראשונה, תבוסה ביתית קשה להפועל כפר סבא (4:0) שאילצה את המנג`ר, גיורא שפיגל, להתפטר ולהעביר את שרביט האימון לדניאל בריילובסקי. גם זה לא נמלט מהפתעה קטנה. במחזור הסיום, בבאר-שבע, נוצחה מכבי חיפה בידי הפועל באר שבע משער שכבש יוסי בניון ממש על סף שריקת הסיום. התמונה המפורסמת האחרונה של ה"ילד" מבירת הנגב זכורה לכולם. דמעות של אכזבה, אחרי שקבוצתו נשרה לליגה הלאומית. אלה התחלפו בארבע השנים הבאות בהרבה דמעות אושר. שתי "פאשלות" נוראיות ( עונת 98/99) מנעו ממכבי חיפה להגיע עד קו הסיום בהצלחה, והיא הותירה את הזירה ליריבתה העירונית, הפועל. במחזור ה- 16 ערב "דרבי" הכי חשוב בהיסטוריה, בגלל השתיים טענו לכתר, הפסידה מכבי להפועל בית-שאן (2:1) שהפכה רשמית ל"כבשה השחורה" של הירוקים. משלוש הפרש גדל הפער לשש, וכבר לא היה טעם לדו-קרב העירוני. באותה עונה, מחזור אחד לסיום, שיחקה מכבי חיפה מול מכבי יפו. האחרונים, ב- 28 המחזורים הקודמים, הצליחו לנצח רק פעם אחת, אבל כאשר מגיעה מכבי חיפה, יש מקום לאופטימיות לא זהירה. אכן, יפו הדהימה בניצחון שני 0:1 וחיפה המשיכה לשחק את תפקיד הקבוצה בעלת הלב הרחב. בכך לא תם מסע ההפתעות של חיפה. בעונת 99/00 עם קבוצה שהמילה אליפות רצה לפניה, הודהמה חיפה ( שוב במבצרה) על ידי הפועל ירושלים החלשה 2:1 אחרי שהוליכה עד שלבי הסיום. זאת הייתה סטירת לחי מצלצלת במיוחד, לאור יחסי הכוחות בין קבוצתו של אלי כהן לירושלמית החלשה. עם בואו של אברהם גרנט לא נעלמו ההפתעות הגדולות. מכבי פתח תקווה דורגה אחרונה (01/02) ובלי ניצחון? אין בעיה. מכבי חיפה הגיעה למלבס, הפסידה 2:1 והלוזונים זקפו ראש. מה ההפתעה הזאת לעומת אחת הסנסציות הגדולות שהתרחשו בכדורגל הישראלי מאז ומתמיד. מכבי קריית גת הצפינה וכולם שאלו: כמה ? חניכיו של גילי לנדאו ספרו עד ארבע. לא כדורים ששוערם הוציא מאחורי גבו, ארבעה שדודו אוואט וחיפה ספגו. מדינה שלמה הייתה בהלם. ה- 0:4 לא השפיע על חיפה שניצחה כעבור שבוע בקרב העונה את הפועל תל אביב וזכתה בתואר, אחרי שבע שנים. וגם בעונה שעברה הושגו תוצאות מדהימות, לשלילה כמובן. ההפסד הכפול לבית"ר ירושלים זכור לכולם. קודם הרביעייה שחיפה ספגה בטדי, מיד עם שובה ממסע הניצחון על מנצ`סטר יונייטד (0:3) בקפריסין. ובגומלין, שערו העצמי של אלון חרזי (1:0) באדיבות דודו אוואט שניסה לעצור ברגלו כדור שתינוק שיוצא מפגייה מצליח לבלום. את הנזק הכפול ניתן היה לתקן לקראת סיום הליגה, אבל אז באה בני יהודה, קבוצת תחתית מובהקת ושדדה שתי נקודות בחיפה (2:2) שאיבדה את הבכורה למכבי תל אביב. בהמשך ניתן לה רק לרדוף אחרי הפרש השערים. ולא שנשכח את ההפסד 1:0 לבית"ר ירושלים בעונה הנוכחית. אחרי כל אלה מישהו יעז לזלזל באשדוד ? לא במכבי חיפה ולא אחרי שהגיעה למצבה הנוכחי.
