משה דיין, שר הביטחון לשעבר של מדינת ישראל, טבע בשעתו מונח שמחזיק מעמד עד עצם היום הזה: " רק חמורים לא משנים את דעתם". בחלומו הרטוב ביותר לא האמין שיבוא יום וה"חמורים" יתפסו מקום של כבוד דווקא בכדורגל. אז מה הקשר בין ה"חמורים" שנעלמו ממפת עיר הכרמל למשה דיין שבכלל היה אוהד של מכבי תל-אביב בכדורסל ? יש קשר הדוק, בפרט בתקופה בה נפתח חלון ההעברות באירופה וכל קבוצה עושה מאמצים לשדרג את יכולתה לקראת הפיניש. נוצר מצב מוזר מאוד אחרי המחזור האחרון. מכבי חיפה שבה ועלתה למקום הראשון, היישר מהמקום הרביעי ( הקפיצה הכי גדולה העונה של קבוצת צמרת) אבל אל דאגה. כבר יהיה מי שיקשקש לכם במוח וימצא שהפועל באר שבע איבדה נקודה כי הפועל תל אביב קבוצה טקטית, מכבי תל אביב ובני יהודה הפסידו בביתן בגלל עודף מוטיבציה של היריב, וחיפה? היא ראשונה כי היא ניצחה "רק" את מכבי "אחי" נצרת מהמקום האחרון.
ואנשים לא מבינים שאין קבוצה "טובת לב" יותר מחיפה שנוהגת להפסיד לקבוצות מהמקום האחרון. ע"ע מכבי קריית-גת ועוד הרבה משחקים אחרים. בסוף לקחו אליפויות, אבל לא ויתרו על איזו סנסציה שנתית. כמו שהשבוע מנצ`סטר יונייטד הדהימה בהפסד ללפני אחרונה, וולבס (1:0). בעוד שחיפה נהנתה מהניצחון על נצרת, כך ה"שדים האדומים" פינו את הבכורה לארסנל. ובכל זאת מה עניין שמיטה להר סיני? יש דברים בגו. הייתם מאמינים שיבוא יום והמנג`ר האגדי של היונייטד, סר אלכס פרגוסון, יוליך מהלך דרמטי וירכוש באמצע העונה חלוץ נוסף, את הצרפתי לואיס סאהה, רק בגלל שהתקפת הקבוצה כבר אינה מוחצת ודורסת. מסתבר שמה שרואים משם, לא מבינים כאן. מכונת השערים, רוד ואן-ניסטלרוי, שובת מספר שבועות וכבר נדלקו האורות האדומים ב"אולד טראפורד". כך בדיוק צריכה להתנהג קבוצה גדולה. לאתר תקלה, לנסות לתקן אותה על ידי הבאת בעל המקצוע הכי טוב בשוק. וזה מה שלמעשה מנסה כרגע מכבי חיפה לעשות. שינויים זה שם המשחק. הלכו חורחה בריטס ודנטה לופס, אז מביאים אחד או שניים אחרים. בין אם אלה יהיו צמד הסלובנים, דראגן צ`דיקובסקי ורוברט קורן, או כל שם אחר. ראשי הקבוצה רוצים להחזיר לחיפה את הברק והיופי שנעלמו השנה, אולי בגלל שהשנה הוחלט על מדיניות הצערה. במנצ`סטר התחילו בתהליך בעונה שעברה, חיפה הולכת בעקבותיה. בפרופיל נמוך יותר.
וכאן נכנסים החמורים לפעולה. נשיא המועדון, יעקב שחר, והאיש היחיד שיכול וצריך לקבוע את דמותה של הקבוצה, אינו מתבייש לערוך חילופים. בניגוד ל"חמורים" שתקועים על דפוסי מחשבה מקובעים, שהתאימו לכדורגל בשנות החמישים עד השמונים (כולל), הוא אינו מוכן להיתקע באמצע הדרך, רק מפני שבקיץ, הוא והמאמן חשבו על משהו מסוים וקיבלו מוצר אחר. במאמר מוסגר, זה שחיפה במקום הראשון כלל לא הוזכר. במועדון הפאר מספר אחת בארץ, לא מדברים על המקום הראשון כמטרה מוצהרת. הדבר ברור כשמש בצוהרי היום. מישהו מסוגל להתקרב אליה ולהזיזה ממקומה? מכסימום העננים יכסוה. מכסימום חיפה לא תיקח אליפות ( וזה קרה) אבל בצמרת היא תישאר. הבאתם של בריטס ולופז אינה בגדר כישלון. זכורני, כי בשעתו הועבר חלוץ נפלא מליברפול ליובנטוס. בחור גבוה וכובש בחסד, איאן ראש. הגיע בקול תרועה גדולה ושב לקבוצתו האנגלית עם זנב מקופל בין הרגליים. לא התאקלם בכלל במדי ה"גברת הזקנה" של הכדורגל האיטלקי. לא שמעתי על ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק מדוע ולמה איאן ראש לא לבש פיג`מה ( מדי יובנטוס). בא, הלך ופיניטו.
כאן בחיפה, כל שחקן זר שבא זוכה להדים ענקיים, ואם לא כל כך הולך לו, צולבים אותו ללא רחמים. הטעות היחידה שדנטה לופס נלכד במלכודת שהניח לעצמו, הייתה שבראיון הצהיר שיכבוש 33 שערי ליגה. מאיפה שאב דווקא את המספר הזה? תהרגו אותי, אין לי מושג. חבל שלא נמצא מישהו שיקח אותו הצידה ולחש באוזנו: " דנטה, תחזור בך. אפילו אלון מזרחי לא הצליח לכבוש יותר מ- 28 שערים בעונה ( במדי חיפה)". והוא היה הכי קרוב לשבירת שיאו של נסים אלמליח, חלוץ בית"ר תל אביב בשנות החמישים( 30 שערים ב- 22 משחקים).אלמלא הצהרת הכוונות הזאת, ואני משוכנע שלופס האמין בה, הוא היה זוכה לאשראי יותר גדול. אפילו ב"עיר החמורים". תראו מה קורה ברחבי המדינה. רעש ומהומה. עמיר תורג`מן מבית"ר ירושלים שכבש עד היום 121 שערים, הצליח להוסיף למאזנו רק שער אחד העונה, אחרי 16 מחזורים. אדו ישמעאל ממכבי נתניה שהיה אשתקד להיט חם, כבש עד היום רק שער אחד. וגם איזיבוטה אוגבונה מהפועל תל אביב שבת ממלאכת ההבקעה עד שיוסי אבוקסיס חזר מאשדוד. מישהו שמע את אותו לעג שספג דנטה לופס בחיפה ? והוא בכלל ילד מוכשר שנמצא הרחק מפארגוואי ומהמשפחה. גם היום, עם שער אחד בגביע אירופה, מהדהדים דבריו של המאמן רוני לוי, שחוזר שוב ושוב וטוען שהבעיה של קבוצתו היא בהיעדר יצירת מצבים בקצב אליו הורגלנו בעבר. אז מה הפלא שלופס לא כבש? סביר להניח שגם ואן-ניסטלרוי הנפלא לא היה מנפק יותר. ואם מנצ`סטר, אז השבת, בדקה ה- 68 אחרי שההולנדי הוחלף, התברר שאף שחקן לא נשאר מההרכב של 1999.
ומה קרה לחיפה מאותה שנה? עזבו אותה, רק בגלל בעיות גיל וחו"ל שחקנים פנטסטיים בקנה מידה ישראלי. יוסי בניון, יעקובו איגביני ( גם הוא היה "מת" והתעורר רק אחרי שהגיע עושה משחק בדמותו של איל ברקוביץ), ננאד פראליה, ריימונדס ז`וטאוטאס, רדוסלב מיכאלסקי, אלון מזרחי, ראובן עטר ואחרים. מהפכה קשה, בפרט כאשר זרים טובים אינם מסתערים בהיסטריה על הטרמינל בנתב"ג. בכל מקרה, בין אם יגיעו זרים או לא, במכבי חיפה פגעו במספר הזרים המשובחים הרב ביותר מאז החלו לזרום לישראל. הרשימה ארוכה ומעוררת תיאבון. ויקטור צ`אנוב, סרגיי קנדאורוב, רומן פץ, איבן גצקו, יז`י בז`צ`ק, סרגיי קלשצ`נקו, ריימונדס ז`וטאוטאס, רדוסלב מיכאלסקי, ננאד פראליה, יעקובו איגביני וה"ישראלי", ג`ובני רוסו שגם הוא נעור לחיים חדשים במדים הירוקים. והיו גם אחרים טובים שלא הבריקו אבל הועילו. קו המחשבה של חיפה היה לפרוץ קדימה מיד עם פתיחת הליגה. הכלים היו צריכים להספיק ליצירת פער מסוים. מסתבר שבשטח, כמו בצבא, העובדות מתפתחות אחרת. יש לחיפה מעט זמן לשנות. הכי טוב גם וגם. גם כשהיא במקום הראשון וגם כאשר יריבותיה נמצאות כמעט בשיא הכושר, והיא בקושי עם חלק לא גדול מהפוטנציאל. בגלל אופי הקבוצה, נאלץ נשיא המועדון לבצע לעתים תכופות שינויים דרמטיים. כאשר רוני רוזנטל נמכר לברןז` הבלגית, הבין יעקב שחר, שמשך בחוטים מאחורי הקלעים, כי חובה להביא מחליף נאות. דניאל בריילובסקי נשלף ממכסיקו הרועדת. כשאיל ברקוביץ וחיים רביבו נמכרו בבת אחת, ואז לא חשבו ששניים יותר טובים מאחד, קשה היה למצוא מחליפים ברמתם. כשסרגיי קנדאורוב נמכר לבנפיקה הובא איציק זוהר, על תקן של אקאמול למחלה חשוכת מרפא. כשנמכר יעקובו איגביני, היה לחיפה מלאי של חלוצים ובכל זאת שחר קרא מהלך אחד קדימה והביא את אליניב ברדה ועידן טל. רק פעם אחת חיפה הופתעה, ואולי מי שנהנתה מהמהלך של אלון מזרחי, הייתה היריבה העירונית, הפועל חיפה. סגן מלך השערים של כל הזמנים חשק בקבוצה צרפתית אלמונית ממרתף הליגה השניה, ניס. בקושי הצרפתים שמעו עליה. הקבוצה של חיפה נותרה מעט המומה מרצונו הבלתי נלאה לעזוב. בלית ברירה הובאו במקומו, רונן חרזי שהוצא לחצי עונה מהנפטלין וויקטור פאצ`ה, האלבני חמור הסבר של הפועל ירושלים.
המהלך הכפוי לא הניב את הפירות הרצויים. חיפה הודחה ברבע גמר גביע אירופה וגם שאר התארים נעלמו למקומות אחרים. חיפה הצליחה להתאושש במהירות, זכתה באין ספור הישגים והמשיכה בקו שמתווה נשיא המועדון. גם אם יהיו כאלה שיצביעו על הליגה כחלשה ( המוליכות עם 58 אחוזי הצלחה בלבד), עדיין היא טובה יותר מהליגות שהיו לנו לפני עשרים שנה. תמיד היו שתי קבוצות וחצי במאבק על התואר והיום, הרבה מתח. הרמה תגיע בהמשך, כאשר צעירי היום יתפסו יותר ביטחון. אשרי הקבוצה שראשיה חושבים כל הזמן כיצד לקדם אותה במדינה בה כל התנאים לרעתה. ההכנסות יורדות, שחקנים טובים מהססים אם להגיע ומי שצובר רייטינג הם רק אלה אנשי הישראבלוף שיושבים באולפנים הממוזגים ומנסים לנהל מתוכם את הכדורגל. למזלנו, למכבי חיפה יש דרך משלה, מהולה בהמון סבלנות. הניתוח יצליח והחולה לא ימות. הכי גרוע יחטוף כאב ראש קטן.
