זאת הייתה רק שאלה של זמן. פער ארבע הנקודות שפתחה מכבי חיפה בעקבות המחזור האחרון, כבר מוצא יותר מדי אנשים חוככים בידיהם ורומזים: "אמרנו לכם שהירוקים יברחו". לא בורחים ולא בטיח. ודאי שבמכבי חיפה אוהבים להיזכר במרדף אחרי בית"ר ירושלים (1984) כאשר פער ענק בן 13 נקודות נמחק ולא היה, אך ורק בגלל רשלנות הבית"רים שנקלעו למשבר גדול ואפשרו לחיפנים להשיגם על קו הסיום . ואותה חיפה מנסה ולא מצליחה למחוק מזיכרונה את ה"פאשלה" הגדולה מהעונה שעברה, כאשר הגישה ליריבתה המושבעת, מכבי תל אביב, אליפות על מגש כסף, וזאת בכלל לא חלמה עליה. הרי בשלב מסוים היה לחיפה יתרון בן 9 נקודות שאבד לה. גם כאן היה אשם, המאמן יצחק שום, ששחק את שחקניו עד כלות הכוחות ולא השתמש בספסל העשיר שלו, תרתי משמע. אז ארבע נקודות כל כך משמעותיות כדי לקשור את הכתר השמיני לראש הירוק ? רק מי שלא מבין בכדורגל, וכאלה מסתובבים בקרבנו בעשרות, מסוגל להצביע על חיפה כמי שכבר סגרה עניין. בכל מצב, בין אם חיפה תברח לליגה או לא, תמיד יהיו חוכמולוגים שיטו את החרטום לעברם. אם חיפה תזכה לבסוף באליפות, יקומו ויגידו: " אין כאן הפתעה. יש לה את חומר השחקנים הכי טוב בליגה וגם זאת חלשה, אז מה הבעיה". ומאידך, אם חס ושלום תיכשל פעם נוספת במילניום החדש התרוץ יהיה: " הליגה הייתה חלשה והקבוצה לא מיצתה את הפוטנציאל הגלום בה". זאת הסיבה שצריך להמשיך וליהנות מהמצב הנוכחי. אברהם גרנט, האיש שהחזיר לחיפה את החיוכים מאוזן לאוזן, נהג לא פעם לומר, כשנשאל אם הליגה סגורה: " חבר`ה, אני לא מבין את החיפנים. הם רוצים לזכות באליפות כבר במחזור הראשון. חכו רגע, תלמדו ליהנות מהליגה, מהמשחקים ובסוף תתרגשו. איזה טעם יהיה לליגה אם נסיים אותה אחרי עשרה מחזורים?". איש חכם בכל קנה מידה.
המאמן הלאומי התכוון לכל מילה שאמר, אבל בין השורות ניתן היה לחדי העין והאוזן להבחין בעקיצה המרומזת ששלח. בשתי האליפויות הרצופות שלו בחיפה, המאבק על הבכורה הוכרע 180 דקות לסיום. כלומר, אלמלא מאבקי קבוצת הנוער לתואר משלה, אפשר היה לשלוח אותה למשחקי הסיום. כלום לא היה משתנה. והנה הסתבר שבין מאות אלפי המרוצים, נמצאו גם כאלה שהעיזו לדבר על מכבי חיפה במונחים של " מה החוכמה, אפשר היה לקחת אליפות בטלפון". אחד הרמזים נמצא בשרון. רוצים כתובת מדויקת יותר ? כפר סבא. גם לכאלה הייתה לגרנט תשובה מוחצת. הוא טען שבחיפה אוהבים אליפויות של הרגע האחרון, אחרת השמחה אינה מושלמת. וזה אולי יסביר יותר מכל, מדוע בריחה כרגע מהליגה לא באה בחשבון. מתוך שבע האליפויות של מכבי חיפה, רק שלוש הוכרעו ממש עם שריקת הסיום. מי אימן אז ? אחד הרמזים נמצא בשרון. רוצים כתובת מדויקת יותר ? כפר סבא. במאי 1984 ניצחון על חודו של שער ( משה סלקטר) מול מכבי רמת עמידר שירדה לליגה השניה. במאי 1985 ניצחון גדול 1:5 על הפועל כפר סבא שהעדיפה לשמור כוחות לקראת משחק חצי הגמר נגד... מכבי חיפה ובמאי 1991 תיקו עלוב (0:0) נגד מכבי נתניה בקריית אליעזר. לעומתן, אמציה לבקוביץ סגר עניין מחזור אחד לסיום, גיורא שפיגל שני מחזורים לסיום ואצל גרנט העניינים היו פשוטים יותר. וכאן אני מגיע לשלב המשברים הגדולים. בעונה הנוכחית אנו חוזים בקבוצה חיפנית בעלת תנודות קיצוניות. חזרנו למצב שבו קשה לנחש מראש איזו מכבי חיפה נקבל במחזור הקרוב. מצד אחד זה טוב ומזכיר את שנות החמישים, כאשר קבוצה גדולה הכתה את הגדולות ונכנעה ל"קטנות", ומזווית אחרת חוסר היציבות פוגם בהיערכות ולכן נאלץ המאמן רוני לוי לערוך מדי פעם שינויים. לא קל לזהות, אחרי שנים רבות, אין לחיפה הרכב קבוע, למעט חוליית ההגנה שהפכה לטובה במדינה. ( בתחילת העונה הייתם מאמינים שזו תספוג רק 14 שערי חובה ?).
אם מסתכלים על חצי הכוס המלאה, מיד בולטת העובדה שחיפה לא נקלעה השנה למשבר רציני ( טפו... טפו...). אשכרה חוסר יציבות ותו לא. היא ספגה ארבעה הפסדים, שניים בהשראת העייפות מגביע אירופה, ונשאר לה האשראי לעוד הפסד אחד בלבד. להזכירכם, את כל האליפויות שלה סיימה חיפה עם 5 הפסדים מכסימום. שוב, שלמה שרף חתום על כל העונות האלה. בעונת 83/84 נרשמו 5 הפסדים, כעבור שנה (84/85) אותה כמות וגם בעונת 90/91 אותם חמישה הפסדים. לעומתו סיימה קבוצתו של אמציה לבקוביץ (88/89) עם שני הפסדים בלבד, גיורא שפיגל (93/94) עם אפס הפסדים, אברהם גרנט עם ארבעה הפסדים בעונת 2000/01 כשאחד טכני בגלל " טרגדיית אמיר רנד" ושנה מאוחר יותר עם שני הפסדים בלבד. ליצחק שום, אשתקד, נרשמו 6 הפסדים אבל למכבי תל אביב, האלופה, היו 8 הפסדים, מאזן המוכיח עד כמה חיפה התנהלה במגרש בשלומיאליות. וכאן כדאי לשים לב לנקודה חשובה הקשורה באופן ישיר למשברים והשפעתם. האלופות של שנות השמונים זכו בתארים למרות משברים עמוקים וקשים שאיימו על "בריאות הכתרים". באליפות הראשונה של שלמה שרף הצליחה קבוצתו לזכות רק בניצחון אחד בשמונה משחקים ( מהמחזור הרביעי ועד האחד עשר, כולל) ובשלהי העונה משבר חמור שני, כשניצחה רק פעם אחת בשישה משחקים ( מחזור 20 עד 25 כולל). למרות הכל, הצליחה להדביק את בית"ר ירושלים, ואין הוכחה גדולה מכך שהליגה דאז נפלה בשתי דרגות מהליגה הנוכחית שמזנבים ביכולתה החלשה. גם באליפות השניה נקלעה חיפה למשבר נוראי וצברה שלוש נקודות מלאות רק במשחק אחד מתוך שבעה ( החל מהמחזור ה- 21 ועד למחזור ה- 27). ואל תשאלו אותי כיצד התנהגו אז בקבוצה. חבל לקלקל לילדים את מצב הרוח. בעונת 88/89 נקלעה חיפה למצוקה קשה בין המחזורים 13 ? 19 ( שבעה משחקים) בהם צברה רק ניצחון אחד. השנה, אין עדיין מצב כזה וניתן רק לקוות שגם לא יהיה. קשה להאמין שב- 13 המחזורים שנותרו חיפה מסוגלת לנצח רק פעם אחת בשבעה משחקים, ולהמשיך להתמודד על האליפות, למרות שבליגה הלאומית זה קורה בפועל להפועל כפר סבא שניצבת בראש הטבלה למרות שניצחה רק פעם אחת בשבעת המחזורים האחרונים.
אפרופו ליגה חדשה ובריחה, הצצתי השבוע לדפי הצהובון "חדשות" זע"ל ( זכר עיתון לברכה) וגיליתי מה מסוגלת בריחה לעולל למצב רוחו של "מומחה" בדמותו של אבי רצון, אז עורך מדור הספורט. מכבי חיפה פתחה את עונת 1985/86 בסערה. היא ניצחה בשבעה מתוך תשעת המחזורים הראשונים ושניים סיימה בתיקו. ערב המשחק העשירי בשכונת התקווה, מול בני יהודה, זעקה כותרת עיתונו: " תעצרו אותם, ואת יובנטוס לא עצרו ?". תופסים את הפאניקה ששררה אז בתקשורת ? חיפה הפסידה 1:0 משער עצמי של רוני רוזנטל, וכל מי שלא קשור למכבי חיפה, נשם לרווחה. למצב הזה אתם רוצים להגיע ? מחר עוד יכתבו שרק המשטרה מסוגלת לעצור את חיפה, וגם זה מצב לא נעים, בגלל המטלות הרבות המוטלות עליה. הכי טוב זה לחיות משבת לשבת, לנצח וליהנות. הכי חשוב זה ליהנות מכל משחק. שלא יקרה מצב שבסוף העונה, אם וכאשר חיפה תזכה בתואר, ההנאה תהיה לאורך שבועיים ותו לא. ראו הוזהרתם ! כעת שחקני חיפה יצטרכו ל" החליט" לאן מועדות פניהם. הם עבדו קשה מדי כדי לשמוט מבין ידיהם את היתרון הנוכחי. בינתיים ,עליהם לדאוג לסיים ראשונים את הליגה הרגילה. שייכנסו לסיבוב השלישי ברגל ימין. מבט לעבר השיבוץ מגלה שהמאמץ ישתלם, למרות שני ההפסדים הביתיים למכבי תל אביב והפועל פתח תקווה. העיקר שימשיכו ליהנות. וגם אנחנו. אחרת, עוד יאשימו אותנו שבגללנו עונת הרחצה מתקרבת. ובסך הכל אנו רוצים אליפות.
לוזון
הכדורגל הישראלי אפור מדי ותהיה זו אבדה גדולה, אם טיפוסים ססגוניים כמו אבי לוזון, מבעלי מכבי פתח תקווה, ייעלמו מהנוף. אלמלא היה, היינו חייבים להמציא אחד כמוהו. בסוף השבוע התעורר לוזון וניסה לגרות את אוהדי מכבי חיפה. בעדינות מרומזת קבע שאוהדי חיפה מפונקים ולא יטרחו להגיע למשחק מול מכבי פתח תקווה. כמנהל בנק, אבי לוזון נקט בצעד חכם שכל איש שיווק מתחיל לומד. בוא נתגרה בהם, נעקוץ ואת השאר תעשה השאפתנות להוכיח את ההפך. מאחר ואין זאת הפעם הראשונה ( וכנראה לא האחרונה) שלוזון החביב והחייכן "פונה" לאוהדים הירוקים, ורק אליהם, אוהדי המוליכה כבר לא מתרגשים. הם כבר עברו בחייהם הקצרים כל כך הרבה שאפילו אלף לוזונים לא יקימו אותם מרבצם. אילו הייתי אבי לוזון הייתי נוהג בצורה דומה. למעט אוהדי בית"ר ירושלים, כל שאר הקבוצות אינן נהנות מעורף של השחקן ה- 12 כפי שמכבי חיפה נהנית. אז קורה שדווקא למשחקים מול מכבי פתח-תקווה "לא בא להם" לבוא. להגיד שהם מפונקים ?
יעיר נא מר לוזון את משה תאומים, מבעליה הסימפטיים של הפועל תל אביב, וישאל אותו מה הרגע הכי קשה מאז נטל את מושכות המועדון האדום. רק שלא יזכיר לו את ה- 6 במאי 2001 היום בו קרסה המסורת של הפועל. תאומים יתכסה זעה קרה ולא ישכח שביום הזה נאלץ לפתוח את שערי יציע 7 המיתולוגי בבלומפילד, השמור והצבוע באדום, והכניס לתוכו מאות מאוהדי מכבי חיפה כי לא היה מקום ל- 12 אלף החיפנים שבאו לראות את קבוצתם מבטיחה סופית את תואר האליפות דווקא במבצר של יריביהם. חיפה הפסידה במשחק הזה 1:0 ( לפחות את התענוג הזה חניכיו של קשטן מנעו) אבל עד היום ה" פצע" מסרב להגליד. או שמא מבקש אבי לוזון להתקשר לגזבר של מנצ`סטר יונייטד ולברר, כמו שיחה בין בנקאי לאיש כספים, כמה מתוך 63,439 הצופים שהצטופפו ב"אולד טראפורד" היו חיפנים. אבי, חבל על שיחת הטלפון. לא פחות מ- 7000 חיפנים גדשו את היציעים וחוו את אותה דקה בודדת בה חיפה הוליכה 0:1 מרגלי יניב קטן. לכל חיפני עלתה החוויה הזאת מאות דולארים, אז מה זה בשבילם לשלם 80 ₪ לקופת מכבי פתח תקווה ? ואני כבר לא מזכיר את חמשת אלפי המנויים והשיירות לכל מקום. אגב, לפני שבוע היינו עדים ל"פסטיבל נמני" באצטדיון טדי בירושלים. כולם דיברו בשבחם של 20 אלף ( והיו פחות) ש" הגיעו ומילאו לראשונה את טדי מאז הייוסדו". כמו אבי לוזון, כולם שכחו שאוהדי מכבי חיפה ובית"ר ירושלים היו הראשונים למלא את יציעיו של טדי. זה קרה ( בלי אבי נמני) ב- 4 בדצמבר 2000 במאבק בין שתי הטוענות לכתר. מלחמת המוחות בין אברהם גרנט לאלי גוטמן הסתיימה בתיקו 0:0 אבל סדר צריך להיות. מי שראשון צריך להיזכר כזה. בכל מקרה, אבי לוזון, לאוהדי מכבי חיפה יש המון מטלות וכדאי להתחיל ל"טפס" גם על האחרים. ועוד דבר: אי אפשר להתרברב אחרי זכייה מוצדקת בגביע הטוטו, וכשמפסידים בליגה לשנן וללעוס כל פעם מחדש, שמכבי חיפה ראשונה רק בגלל שתקציבה הוא הגבוה ביותר בליגה. בעולם זה לא עובד ככה. לארסנל, צ`לסי ומנצ`סטר יונייטד תקציבים של 100 מיליון דולארים ורק אחת תהיה אלופה. גם בספרד ואיטליה התמונות דומות. ישראל לא שונה מהן. כבר ראינו קבוצות עם שחקנים מצוינים שלא זוכות בכלום. נקווה שבישראל התמונה הזאת לא תחזור שוב. אחרת, על מה יהיה לחבר`ה לקטר ?
