אין אופנה שלא משתנה. המכוניות, הבגדים, המזון, התסרוקות. אין תחום בעולם שלא משודרג בשלב כזה או אחר. רק "אופנה" אחת אינה זוכה לעדנה: ההתקפות על מאמני מכבי חיפה. ולא חשוב אם הקבוצה מצליחה או נכשלת. חשוב הרבה יותר אם המאמן הוא גם יחצ"ן או אם החליט להתרכז אך ורק בכדורגל. כל המאמנים שהיו כאן בעשרים השנים האחרונות זכו לברכות בהיכנסם לתפקיד ובהמשך, אם לא "התנהגו" לפי כללים שדרשו מהם, אלה שכתבו עליהם לחיוב, הפכו את עורם וניסו להחטיף להם על ימין ועל שמאל. זה קרה לדרור קשטן, לפני שהפך לזולל תארים, לאמציה לבקוביץ, לגיורא שפיגל, דניאל בריילובסקי, דושאן אוהרין, אלי כהן, אברהם גרנט, יצחק שום ובהווה גם רוני לוי הופך מטרה נוחה להתקפות פרועות עליו. במתכוון לא הזכרתי בנשימה אחת את שלמה שרף. הוא היה כאן שש שנים ואיש מאנשי התקשורת לא יכול להתלונן שקופח. שרף "דאג" להרבה כותרות בומבסטיות, וללא ספק פרנס עשרות כתבים. אם היה אחד שלא מצא חן בעיניו, הוא תקף אותו ( מעריב) ואחרי יום רץ לעיתון המתחרה ( ידיעות) להסביר מה קרה. משום מה, עדיין קיימים אנשים שמנסים לקבוע למכבי חיפה את סדר היום. או שהיו עשרים שנים בבונקר, ולא שמעו שאת מכבי חיפה מנהלים כרגע בסטייל אירופאי, או שרובצים עליהם חובות פרנסה, ועליהם לכתוב משהו רע מדי שבוע כדי להצדיק את המשכורת. ויש כמובן את אלה, כמו עורך הספורט ב"ידיעות אחרונות", עמיר פלג, שהוא אוהד מושבע של הפועל חיפה ולרגע אינו שוכח את הכלי האדיר שבידיו כדי לתקוף את היריבה המושבעת, גם אם הוא ממחזר את הכתבות שלו ובונה על הזיכרון הקצר שלכם. למזלו הרע, לא יותר מדי אוהדים של מכבי מתייחסים אליו ברצינות, כך שהוא בבחינת כלב נובח שאינו נושך.
עד אמצע שנות השמונים מכבי חיפה נוהלה על ידי ה"רחוב". מעט אוהדים שנטלו על עצמם, מבלי שאיש הסמיך אותם לעשות זאת, התקרבו יותר מדי לחברי ההנהלה שעבדו בהתנדבות ו"זרקו להם פה ושם" עצות אחיתופל . ההדדיות עבדה יפה. אנחנו, ההנהלה נקשיב לכם, אתם האוהדים תמשיכו לשמור על בבת עיניכם שבמקרה הזה הם שחקנים/חברים. פתאום הכל נגמר. בלי הודעה מוקדמת. הנשיא שחר, מבלי לעורר הפיכת חצר החדיר סטנדרטים שונים. לא עוד סיפורי כתרילבק`ה אלא ניהול מקצועני. ראשי ההתארגנות מה"רחוב" עוד עשו קולות של שטיח וניסו למנוע את היעדר האחיזה שלהם בקבוצה, אבל מהר מאוד הבינו שלקבוצה "שלהם" כבר יש סוף-סוף אבא שהוא גם אמא וזמנם חלף. היום כבר לא תמצאו אותם ביציעים. הפרובוקטורים פרשו, איש איש למאורתו. ובכל זאת, גם כאשר הנשיא שחר סגנו, עוזי מור והמנכ"ל איתמר צ`יזיק עסוקים בקידום הקבוצה, במגבלות התקציביות של הכדורגל הישראלי, כולם עסוקים כרגע בשאלה הרת הגורל: איך להמאיס את רוני לוי על האוהדים ? וזה פשוט לא עובד, כי אוהדי מכבי חיפה הרבה יותר אינטיליגנטים מאלה שמנסים להאכיל אותם ללא סדר, עובדות ופרשנויות בתוך ים מילים. אם נתייחס רק למשחק האחרון מול הפועל תל אביב, תארו לכם מצב שרוני לוי היה משחק כפי שדרור קשטן בחר לשחק. לגנוב נקודה ולחשוב שמדובר בניצחון. היו שוחטים אותו ובצדק. גם אחרי התיקו ההרואי בולנסיה, לא ראיתי את הברק בעיניו של המאמן הצעיר. וגם היה לו הסבר מקצועי ( והדגש על מקצועי). ולנסיה דחקה אותנו לאחור ולא יכולנו לתקוף. מישהו ראה אחרת ? אפילו אחרי התיקו הזה לא ראיתי את מנהלי בית התמחוי של אבי רצון " בטריבונה" יוצאים מגדרם. לא טורים אישיים חוצבי להבות ולא פרשנות בגרוש. הם ( גם שלמה שרף) נאלמו דום, מה שלא קרה אחרי התבוסה בגומלין. אז העכברים יצאו מחוריהם ועובדי העירייה התקשו להתגבר עליהם.
מכבי חיפה אינה משחקת טוב. נקודה. ודאי שזאת לא מכבי חיפה המלהיבה. לעתים נדמה שסגנון משחקה הייחודי בכדורגל הישראלי, עומד לה לרועץ. זאת הקבוצה היחידה בארץ שמבקשים ממנה לשחק יפה וגם לזכות באליפות ובגביע. משום קבוצה אחרת אין דרישות כאלה, וטוב שכך. אבל הדרישה מלחיצה. לא את רוני לוי, לא את המערכת, לא את השחקנים, אולי קצת את האוהדים. מדוע אולי ? עובדה שהם מגיעים באלפיהם לכל "חור" במדינה. אבי רצון או שלמה שרף הוציאו את האף ביום ראשון האחרון, בקור המקפיא עצמות, והגיעו לקריית אליעזר ? בשביל מה ? רצון הדליק נרות בבית ואצל אמו, לשרף היו אורחים. הרבה יותר נעים לשבת באולפן מחומם. 9000 אוהדי מכבי חיפה כן יצאו, כי הם מאמינים שהתקופה הנוכחית היא רק שלב ביניים בדרך לעתיד. הניסיון להפיל את התיק על רוני לוי נועד מראש לכישלון טוטאלי. התקשורת מעולם לא פינקה אותו, גם לא כשחקן. תמיד הוא היה "אפור", נחבא אל הכלים ואת התהילה קצרו אחרים, מוחצנים יותר. פשפשתי בכל הראיונות שנערכו עמו מאז שהגיע למכבי חיפה, והכותרת הכי-הכי שגיליתי הייתה: " אף אחד לא סובל את מכבי תל אביב, כולם רוצים שנזכה באליפות". למות משעמום. רוני לוי נקלע לתקופה ממנה כל מאמן בורח כמו מאש. גם איבד את ריימונדס ז`וטאוטאס, ננאד פראליה ואפילו אין לו את הצ`ופר שהיה ליצחק שום (יעקובו איגביני) וגם נקבע בתוכנית העבודה שיש להתחיל בהחדרת דם צעיר למערכת. כשאני מסתכל על רוב הקבוצות בליגה אני לא רואה בדיוק היכן הם 6 שחקני הבית שתמיד ראו בהם את ההבדל למכבי חיפה ש"קונה מכל הבא ליד". אני מסתכל על מכבי תל אביב ורואה בהרכב הראשון את לירן שטראובר, ג`ון פנסטיל, ברונו הייס, אנדז`יי קוביקה ואורן זיתוני, מסתכל על ה"ילדים" של בית"ר ירושלים ורואה את איציק קורנפיין, עופר טלקר, עידן מליחי, דניאל היידמן, אבי נמני ועמיר תורג`מן וגם ביום ראשון ראיתי שבהפועל תל אביב משחקים שביט אלימלך, אלון חלפון, יגאל אנטבי, קלימי סבן, יוסי רוזן, פבריציו קארבליו, לאריאה קינגסטון, כפיר אדרי ואוגבונה. אז מה כל הקשקושים נגד רוני לוי שמשלב לאחרונה לא פחות משישה שחקני בית בכל משחק, כולל הגומלין נגד ולנסיה.
בניגוד ליצחק שום שראה את הליקויים ולא עשה כלום לתקנם, ובמקביל דאג להזכיר לכולם וכל יום שהטבלה אינה משקרת, רוני לוי אינו בורח מאחריות. הוא יודע מה חסר והיכן הדובדבנים שלו. הכי קל ולא הכי טוב להרים ידיים ולא לעשות כלום. רוני לוי ביקש להגיע לפגרה, כשהוא צמוד למקום הראשון, ובחלון ההעברות, לבדוק אם יש מקום לשינויים. והוא כבר הצהיר שצריך. הוא בסך הכל מאמן 13 מחזורים ומקדים ותיקים ממנו. אני מכיר את המנטרה שלא קשה לאמן את מכבי חיפה , בגלל איכות שחקניה והתנאים המעולים. אני לא רואה את ברצלונה בספרד, אינטר ולאציו באיטליה ואפילו את ליברפול באנגליה ( מפגרת כבר ב- 17 נקודות מהמקום הראשון) משופעות בפחות כוכבים או כסף מקבוצות הצמרת בארצן ולמרות הכל, הן רק חולמות אליפות. במכבי חיפה לא מוותרים, ורוצים להחזירה הביתה. מי שלא הצליח להפיל את אברהם גרנט שלעג לסביבה הרחוקה וקטף את המכסימום, ודאי לא יצליח להזיז את הגבינה של רוני לוי. הוא צעיר ויש לו עוד הרבה עבודה במועדון. אבל מה, מכבי חיפה מעולם לא פגעה בפרנסתו של איש, בפרט בכאלה שמסתובבים כשהמראה בביתם מכוסה בסדין.
צריך לשים סוף למכת ה
לא נעים, עדיין לא ברור אם נורא, מכבי חיפה תיאלץ להופיע בבאר-שבע, במחזור הבא עם חידוש הליגה, ללא שלושה משחקני ההרכב הפותח שלה, יניב קטן, עידן טל וחורחה בריטס. גם מירוסלב וייס, הבלם המארח לא ישחק אבל זה בגלל הרחקה "אדומה". לכאורה, צהובים הם חלק אינטגרלי ממשחק דינמי. רק לכאורה. כי ערב המשחק מול הפועל תל אביב הוזהרו שחקני הקבוצה לחובתם נזקפו ארבעה צהובים, להישמר עד כמה שניתן, בפרט מול יריב אגרסיבי שלא בא בדיוק לשחק כדורגל. בריטס הוזהר, עידן טל הוזהר, יניב קטן הוזהר, מיכאל זנדברג הוזהר וברגע שנכנס כמחליף, גם אבישי ז`אנו קיבל איתות. איתן טבריזי, שופט המשחק, לא ידע כמה צהובים כל שחקן סוחב באמתחתו. הוא ראה את קטן, טל ובריטס מתקלים ושלף כרטיסים משמעותיים. מילא שחקן אחד אבל שלושה במכה אחת לא ישחקו במאבק הצמרת ? לוקסוס גדול מדי, גם לקבוצה עם ספסל ארוך כפי שיש לחיפה. ה"צהבת" הזאת היא מכה שכתובה על הקיר במכבי חיפה שנים רבות. בפרט כאשר רובם מיותרים. הסתכלתי כיצד קיבלו השלושה את הכרטיסים הקודמים וממש קשה להבין. תיקולים סתמיים במרכז המגרש, כאשר היריב כלל לא מאיים על השער, חילופי דברים עם השופטים וסתם עצבים מקומיים. מאז ה"אדום הכי מפורסם בכדורגל הישראלי" ( פרשת הפאקס) ישנה רגישות גדולה לנושא במועדון החיפני. כאשר גיורא שפיגל אימן בחיפה, נהגתי לעדכנו לפני כל משחק בו אמורים היו שחקנים לקבל צהוב משמעותי. שפיגל הניף ידו בתנועת ביטול ואמר: " מי שצריך לקבל, יקבל. ישחקו אחרים. לא יקרה כלום". בניגוד לו, אברהם גרנט, בשעה שאימן את מכבי תל אביב ידע בדיוק מתי להצהיב את שחקניו. באמצע שנות התשעים אפשר היה לקבל צהוב בליגה ולרצות את העונש במשחקי גביע הטוטו. שפיגל נותר אדיש, גרנט ספר בעצמו כל כרטיס. נוצר מצב שחיפה הגיעה למשחקים גורליים ללא שחקני המפתח שלה. כמו לדוגמא, הדרבי מול הפועל בשנת 1995 .
שבועיים קודם לכן ( 2 בדצמבר 1995) התארחה מכבי חיפה בבלומפילד אצל יריבתה למאבק על הכתר, מכבי תל אביב. השופט אייל צור הגיע למשחק במצב רוח "קרבי". לא רק שהרחיק את אלון חרזי, הוא גם שלף 8 כרטיסים צהובים לעברם של מרקו בלבול, אלון חזן, סרגיי קנדאורוב, אייל ברקוביץ, רוני לוי, אלון מזרחי, חיים רביבו, ואדגרדו אדינולפי. לשלושה שחקנים הצהוב היה משמעותי: חזן, רוני לוי ורביבו. שישים אחוז מחוליית הקישור. ואיך הם קיבלו את הכרטיסים? רוני לוי כמו רוני לוי, כשהוא רואה את מכבי תל אביב אז אין אפס. חיים רביבו, שימו לב, בדקה ה- 90 ליד דגל הקרן הימני, סמוך לשערה של מכבי תל אביב הסתבך והכדור נלקח ממנו. המשרוקית של צור כבר עשתה חצי דרך לפיו והופ, רביבו החליט לחלץ כדור מאחור וזכה לצהוב מפוקפק. אלון חזן , במקום לשמוח שקבוצתו מצליחה לחלץ נקודה בעשרה שחקנים (2:2) רץ להגן על כבודו של חברו ( היום שניהם באשדוד) ופנה בתנועות ידיים נמרצות לעבר הקוון. צור ראה, רץ ושלף עוד צהוב. הבנתם את הפואנטה ? שני שחקנים מרכזיים הפסידו משחק בתוך חצי דקה !! בהפועל לא המתינו יותר, הספיקו להם 19 שנות ציפייה לניצחון בדרבי, והם עשו זאת (1:2) כאשר ראובן עטר ואברהם גרנט מושכים בחוטי הניצחון האדום. בכל מקרה, גם אם חיפה תחזור משלום מבאר-שבע, חשוב ששחקניה המנוסים של חיפה ילמדו לשלוט ולספור. אמנם, העונש הכי חמור עבורם הוא לראות את המשחק מהיציע, אבל הפעם גם חיפה עלולה לסבול. חומר למחשבה.
מה פתאום טבריזי קמיע ?
אני מודה שאני גרופי של הסטטיסטיקות והנתונים שלפני, תוך כדי ואחרי המשחקים. מה שהיה פעם נחלתו של הכדורסל המקצועני בארצות הברית, הגיע גם אלינו. יותר בכדורסל, אבל בתקשורת כבר ניתן לראות סימנים מעודדים. בפרט ב" מעריב". יושב שם עיתונאי מאוד מוכשר, רון עמיקם, ועוקב אחר כל פיפס בכדורגל שלנו. בגלל מיעוט האינפורמציה והיעדר אתרי אינטרנט מעודכנים, עמיקם עושה עבודה ברוכה. בקרוב תזכו גם ל"באלאגן" שעבודתו יצרה. בבדיקה שערך מסתבר שלעודד מכנס 197 שערים כאשר המספר ה"רשמי" הוא 196 בלבד. הולך להיות שמייח ברגע שאלון מזרחי יעבור אותו. לא רבים מתעניינים בפרט קטן המופיע בשולי הציונים. הוא נחבא אל הכלים ומכונה " המספר הנוסף". שם כתוב ש" מכבי חיפה ניצחה ב- 12 המשחקים האחרונים בהם השופט היה איתן טבריזי, ובהפרש שערים 12:32. משחק מאופס באשדוד לפני קרוב לארבע שנים הוא האחרון בו שמטה חיפה נקודות כשתבריזי היה האחראי על המשרוקית. ההפסד האחרון היה לבית-שאן 2:1 בתחילת 1999. לא מצאתי שטבריזי שפט בבית שאן בתחילת 99` כי שפט מאיר לוי, ואם להעמיק את ה"קמיע" ששמו איתן טבריזי, כשהוא שפט חיפה ניצחה ב- 14 משחקי ליגה רצופים ולא רק בתריסר. סדר צריך להיות, למרות האנקדוטה. היה מעניין לשמוע את טבריזי ב"רדיו חיפה" מגיב על התופעה. ראשית, הוא לא שם בכלל לב שכך המצב ( " אני יודע רק שקבוצות אורחות ניצחו העונה אצלי") . כי טבריזי לא פראייר. בין משחקי הליגה בהן חיפה זכתה בכל 42 הנקודות, הושחלו שני משחקים שבחיפה משתדלים לשכוח, ומהר.
הראשון, גמר גביע הטוטו ( פברואר 2000) שיהיה בעוד חודש שחזור מדויק. מכבי חיפה מול מכבי פתח תקווה. האחרונה הביסה את חניכיו של אלי כהן 1:4 וטבריזי סילק מהמגרש את גיורגי גחוקידזה שירק, בעט ועשה כמעט הכל מה שאסור בכדורגל. ועדת המשמעת הרחיקה אותו לשישה שבועות, עונש חסר תקדים במועדון החיפני. והשני, חצי גמר גביע המדינה ( מאי 2001) כאשר חיפה הוליכה 0:2 מול מכבי פ"ת עד לדקה ה- 86 והפסידה 3:2 בדרך לגמר ולדאבל. טבריזי הרחיק כבר בדקה ה- 25 את הבלם החיפני, אנדריי אוסטרובסקי. ואם מכבי פ"ת, את משחקו הראשון במשחקי מכבי חיפה ערך טבריזי מול מכבי ... פתח תקווה שניצחה 0:1 ( פברואר 1995). בסך הכל שרק השופט הירושלמי ב- 30 משחקי ליגה של מכבי חיפה שניצחה 22 מהם, הפסידה ב- 3 בלבד וסיימה חמישה בתיקו. חיפה כבשה 66 שערים וספגה 31 . המאזן של טבריזי אכן נדיר, אך בגלל שמכבי חיפה ממעטת להפסיד, אין יותר מדי שופטים שמסוגלים לזכור פרט פיקנטי כפי שקיבלנו מ"מעריב". רוצים דובדבן ? איתן טבריזי שפט גם במשחק גמר גביע הטוטו בעונה שעברה. חיפה ניצחה 0:2 את... הפועל תל אביב. מה תגידו על זה ?
