אחרי שבת / נערי הפוסטר נשארו בלי מחליפים

מכבי חיפה כבר הפכה למודל בכדורגל הישראלי בתחומים רבים. חבל לחזור עליהם כדי לא להעלות את לחץ הדם לפרשנים בגרוש כמו אבי רצון, שלמה שרף ועמיר פלג. כשפורסם סגל השחקנים לקראת פתיחת העונה, רבים הנידו ראשם וריחמו על הבלם דקל קינן שעלה משורות הנוער ועל איתן עזריה, המגן המושאל ששב עם גביע המדינה מהפועל רמת גן. ראו בהם נערי פוסטר לכל דבר וחשבו שסיכוייהם לשחק השנה אפסיים, בגלל המאבק עם השחקנים הותיקים שמן הסתם זכו ליתרון מסוים בקרב על חולצת ההרכב הפותח. היה היגיון מסוים בהנחה הזאת. במכבי חיפה החליטו להאריך את חוזיהם של שועלי הקרבות, המגינים אלון חרזי ואבישי ז`אנו, ואיתן עזריה שהיה בטוח שהחולצה מספר 2 שייכת לו, מצא עצמו לפתע כמגן ימני מספר שלוש. די מתסכל עבור בחור צעיר שהצליח להרשים מאוד בשני המשחקים הסנסציוניים בחצי הגמר ובגמר, אחרי ניצחונות על מכבי תל אביב והפועל באר-שבע. עזריה פתח את העונה כשחקן הרכב אבל החיפוש אחר ניסיון, בעיקר במשחקי גביע אירופה דחק אותו מחדש לספסל המחליפים.

אותם הדברים אמורים לגבי דקל קינן. על המשבצת שלו "התנחלו" הבלם הניגרי, אריק אג`יפור, ובמקרה חירום אלון חרזי שמשחק בתפקיד שהוא פחות חושק בו. שוב, בגלל הניסיון העצום שרכש בכל המסגרות. זקן השבט לא הוחתם כדי לסיים את הקריירה כשחקן מחליף. במצב כזה כבר היה ברור שדקל קינן ייקרא לדגל רק במקרים בהם לא תהיה ברירה. אלא שמסלול המחשבה במכבי חיפה אינו בדיוק לפי הסטנדרטים הקבועים, וכאן מגיעה לגדולתה קו החשיבה של החבר`ה הצעירים. עזריה, בניגוד למספר "מומחים" שניסו להעבירו לקבוצות אחרות בהן היה לו מקום בטוח בהרכב הפותח, סיפר לכולם שיש לו מנות בלתי מוגבלות של סבלנות. ילד חכם. גם הוא מבין שנפלה בפניו הזדמנות בלתי חוזרת להיות המגן הימני הקבוע של מכבי חיפה, אולי בעשר השנים הבאות. הוא "הציץ" בתעודות הזהות של אלון חרזי ואבישי ז`אנו וגילה את הספרה 33 בדף השני. משמע, אולי השנה זאת תהיה העונה האחרונה של השניים כשחקני הרכב "בטוחים". לזכותם של השניים ייאמר, וכאן טמונה הערכתם העצומה למועדון שהביא אותם לפסגות שיא והם החזירו לו בהמון זיעה, שבכל ראיון דאגו להזכיר כי רצונם לגמור את הקריירה בחיפה נובע מהרצון המקצועי, האישי ולא פחות חשוב, לדאוג שחילופי הדורות יתבצעו ללא זעזועים מיותרים.

לקינן הייתה בעיה יותר מסובכת. מאחר ומאז 1993 חיפה נהגה, ולא רק היא, כמעט כל קבוצות הליגה, להביא לעמדת הבלם שחקנים מבחוץ ( רומן פץ, אולג קוזניצוב, ירוסלב קינטוש, אנדריי אוסטרובסקי, אריק אג`יפור, הקטור אלמנדוס ואחרים) נראה היה שגם הפעם, בלי לקחת בחשבון את אלון חרזי, יהיה עליו להתגבר על משוכות גבוהות. גם אחרי פציעותיו התכופות של אג`יפור, להזיז את חרזי אינו דבר של מה בכך. אז בשנתיים האחרונות דיברו על ההגנה הלא יציבה של חיפה, בעצם "יציבה" כי ספגה כל הזמן, וחיפשו פתרון לסתום את הפרצות בה. וחיפשו פתרון. ומה דקל קינן נוהג לומר ? שאותו ישיבה על הספסל לא תשבור, בפרט כשהוא רואה את מי הוא אמור להחליף. משפט של ילד בוגר שמבין שאין דין חולצה של מכבי חיפה כדין חולצה במועדון אחר, פחות מפורסם. לשני היאנוקות היה ברור שזמנם לשחק קרוב. גם הבמאי המוצלח ביותר לא היה מאלתר מצב לא נורמלי כפי שהשניים נקלעו לתוכו. אלון חרזי נפצע ואולץ לעבור ניתוח בגיד האכילס שישביתו לתקופה ארוכה, אבישי ז`אנו קרע את סיבי שריר רגלו ויושבת בזמן הקרוב. איתן עזריה, קופץ היישר להרכב כשנוצר מצב אבסורדי: מיום שבת הקרוב אין לו מחליף בעמדת המגן הימני !! אולי הזדמנות פז לעוד ילד מהנוער, עבדאללה ג`עאס, לטעום מליגת העל, גם אם לקח בחשבון שיישב על ספסל המחליפים רק בעוד שנתיים. גם בעמדת הבלם נקלעה מכבי חיפה למצוקה. תמיד יש את ה"קומבינות" לשלב את בנאדו וקייסי כבלמים, ואז מתווספת בעיה איוש באגף השמאלי, אבל כאשר יש את דקל קינן ואריק בנאדו, כנראה שזה הפתרון האידיאלי. סביר להניח, שכעת בכורח המציאות, מגיעה המדיניות עליה הצהירו בחיפה לשיאה. סוף סוף בלם מתוצרת עצמית, תמונה שאינה זכורה למעלה מעשר שנים, אחרי פרישתו של רפי אוסמו. לא במקרה רוני לוי מצהיר שהוא מחפש רק קשר אחורי. כמאמנו של דקל קינן בשלוש השנים החולפות, בקבוצת הנוער, גם הוא יודע שמה שטוב להפועל תל אביב ( שמעון גרשון) ומכבי תל אביב ( טל בן-חיים) מתאים גם למכבי חיפה שתמיד ידעה להוציא מקבוצות הנוער שלה בלמים מצוינים כישעיהו שווגר ז"ל, שמשון לוי, יעקב דרך, ירון פרסלני, רפי אוסמו , מוטי ברגר ואלי כהן. על הספסל ממתין אריק אג`יפור המחלים וגם בעמדה החשובה הזאת, יש בקבוצת הנוער מספר מחליפים צעירים כמו מור ממן , שי מיימון וליאור כהן. לא מצחיק אבל עובדה: איתן עזריה ודקל קינן הפכו מנערי פוסטר לשחקני הרכב לא מאוימים. נפלאות דרכו של הכדורגל.

לדוידוביץ יש קבוצה

אולי שמתם לב, אולי לא. כמה שערים ספגה מכבי חיפה ? תשעה בלבד. או.קיי, כמה ספגו שאר הקבוצות ? גם למכבי תל אביב מאזן ספיגה דומה. רק בני יהודה מחזיקה בהגמוניה. אם תורידו שערים בלתי מחויבי המציאות כמו שני הפנדלים ושערו העצמי של אבישי ז`אנו בפתח-תקווה, ואת השער בנבדל ברור באותו משחק, תקבלו שדוידוביץ ספג רק 5 שערים, ואף אחד מהם שלא באשמתו הישירה. איזה כייף, סוף-סוף אי אפשר להאשים שוער. למכבי חיפה היו בעשרים השנים האחרונות שוערים מצוינים. אבי רן ז"ל, גיורא אנטמן, ויקטור צ`אנוב, רפי כהן וניר דוידוביץ. הייתה גם נפילה איומה עם בוני גינצבורג, בשתי התקופות שלו בחיפה, אבל בכל משפחה טובה יש את ה"כבשה השחורה" שלה. בשעה שכל הקבוצות סופגות על ימין ועל שמאל, כולם מרוכזים בביצועיה של חוליית העורף החיפנית. מעלימים את העובדה שזאת הקבוצה היחידה בליגה (!!) שמגיעה לכל משחק כדי לנצח ולא להתגונן, למעט המשחק בולנסיה. אך טבעי הוא שפה ושם, קבוצות ינצלו את הפרצות ויבקיעו. הטרנד שלמכבי חיפה הגנה מחוררת כבר הפך לקלישאה. אלה שעדיין מנפנפים בה מנסים להיאחז ביכולתו הגבוהה של ניר דוידוביץ לשמור על קבוצתו. ואין בכך שום דבר רע. הגיע הזמן שגם למכבי חיפה יהיה שוער שבזכותו היא תיקח אליפות. בעבר זה קרה לה. לאבי רן האגדי בשתי האליפויות הראשונות, וכשעמד על סף זכייה שלישית הגיח גילי לנדאו וקלקל לו בשער מנבדל ברור. באותה עונה (85/86) הוכתר השוער החיפני התמיר ככדורגלן העונה. ספג רק 18 שערים בעונה. בלעדיו, חיפה לא הייתה מגיעה אפילו להתמודד על הכתר.

לגיורא אנטמן, השוער בשנות 1988-1991 הייתה פתיחה נוראית בשער חיפה. ספג בתשעה משחקים רצופים. אחר כך נעל את שערו קרוב לאלף דקות (!!) וסיים את העונה עם 19 שערים ואליפות. אנטמן המשיך שנתיים נוספות וגם הוא טעם את נחת פיו של שלמה שרף. אחרי תבוסה 5:0 בנתניה, מיהר שרף לוותר על שירותיו של אנטמן ואחרי תחנונים הטיסו את ויקטור צ`אנוב מאוקראינה. צ`אנוב היה מצוין אבל לרוע מזלו, הירבה להיפצע. שש פעמים הוזעק אנטמן לשער חיפה ובכל המקרים חיפה ניצחה תודות ליכולתו הגבוהה. בסוף העונה אנטמן נשכח הרבה באשמתו, כי התנהג כמו ילד ולא הופיע לצילום פוסטר האליפות) וצ`אנוב גרף את כל התהילה. מה ששרף לא הצליח לעשות לאבי רן ז"ל, כשרצה לגרשו ממכבי חיפה ולהביא את אריה חביב מיהוד, הצליח לעשות לגיורא אנטמן. היום שרף עושה כסף מהופעות משעשעות בערוצי הטלוויזיה ואנטמן "מייצר" שוערים מאחורי הקלעים. כל אחד תורם לכדורגל לפי יכולתו וכשרונו. עכשיו הגיע תורו של ניר דוידוביץ. הוא כבר לא צריך להוכיח כלום. גם לפני הפציעה ידענו שהוא טוב בדרגה פלוס מדודו אוואט הסימפטי. את מה שדוידוביץ שכח, אוואט כבר לא ילמד לעולם. קריאת משחק, ביטחון ברחבה, יציאה לכדורי גובה , אומץ לב ועוד אלמנטים השמורים רק לשוערים מצוינים באמת ולא רק בתיאוריה. בדבר אחד דוידוביץ לעולם לא ישיג את המסופסל מסאנטנדר: ביטחון עצמי מופרז בראיונות לתקשורת. אם ניר מתכוון בעתיד לספר לקוראים שאחרי שספג מבול שערים (40) בעונה אחת "הייתה לי עונה מדהימה" מצבו יהיה לא סימפטי. והוא לא יספר, כי הוא שוער רציני שמבין שהאינטליגנציה של הצופים לא נופלת מזו של השוערים. דוידוביץ הפך למחסום האחורי, ואשרי הקבוצה שזוכה לשוער שמסוגל להביא לה נקודות בזמן מצוקה. לירן שטראובר, שוער מכבי תל אביב, היה מהגורמים הקובעים בזכיית הקבוצה באליפות אשתקד. ( אם לא מביאים בחשבון שמכבי חיפה ומאמנה, יצחק שום הגישו להם אותה על מגש זהב). לפני ארבע עונות היה זה שביט אלימלך מהפועל תל אביב שידע לשמור על כל 0:1 בחירוף נפש. ומי שכח את אלכסנדר (" שורה") אובארוב שהצטיינותו סחבה ממכבי חיפה שתי אליפויות, למרות שמכבי תל אביב הייתה פחות טובה ממכבי חיפה. לקבוצות טובות, שנקלעות למצוקה בתקופה מסוימת, צריך להיות מושיע תורן, ורצוי שיהיה זה שוער פנטסטי. אם בסוף העונה חיפה תזכה בתואר, יהיה את מי ל"האשים" ואם לא, דוידוביץ לא יהיה אשם. איך הנשיא שחר נוהג לומר ? לא במקרה חיכינו לו שנתיים.

ג`ובני חולה על מכבי חיפה

יותר מדי פטפטנים מתמקדים מאז תחילת העונה בג`ובני רוסו. הבחור היה צמוד לרעייתו, בחודשי הריונה הראשונים, וקיבל אישור לאחר, וכבר פרחה לה חרושת שמועות שהנה הוא לא רציני כבר מההתחלה ומזלזל ברוני לוי. השחקן וקבוצתו, שידעו את האמת מאחורי הקלעים בלעו רוק והחרישו. היו עוד מספיק מקרים שלא היו ולא נבראו, ולא הוכחשו, כי במכבי חיפה מבינים כבר שנים שחבל להילחם במי שמתרכז ברכילות במקום בספורט. כמו בשבת האחרונה. ג`ובני קדח מחום וחש ברע בגלל השפעת שפקדה אותו. רוני לוי לא חשב לכעוס עליו לו ביקש להשתחרר מהמשחק מול סכנין. רוסו התעקש לשחק. תרומתו למשחק הייתה אפסית, ואולי במקרים כאלה צריך להחיל את ההיגיון ששחקנים חולים מסכנים את בריאותם, ועדיף להשאירם בחוץ. ומה אני שומע בטלוויזיה ? את ויקו חדד ! לא להאמין, מאמן נבחרת הקטרגל של ישראל ( מקווה שלא טעיתי בהגדרת התפקיד) הוצא מהנפטלין ופתאום גם הוא מבין גדול בכדורגל. לא שחזר אלינו מברצלונה או מבאיירן מינכן. כולו בתפקיד באוניברסיטת באר-שבע, מבלי לזלזל בה. ואחרי שהוא " מבין" ששחקני חיפה אינם רוצים או אינם מרוצים ( למה לא מרוצים, ויקו ?) ובגלל זה הם משחקים חלש, באה ההברקה בדקה ה- 72 אחרי שרוסו הוחלף בעידן טל. הנה הפרשן המהולל: " קשה לי להבין מדוע דווקא רוסו מוחלף. כנראה שהמאמן רוני לוי יודע משהו שאנחנו לא יודעים". נכון ויקו, רוני לוי ידע. פרשן רציני, ולא עצלן, נכנס לחדרי ההלבשה ל פ נ י המשחק ובודק מספר דברים בסיסיים. מאחר וחדד "הצליח" מאוד בכדורגל הישראלי וממרומי האקדמיה הוא מבין הכל, הוא אפילו לא ידע שרוסו חולה ותשוש. הנה במשחק בין מכבי תל אביב להפועל באר שבע הספיקו לרמי אליהו 21 דקות עד שביקש להשתחרר בגלל אותו וירוס שתקף את רוסו. מילא חדד, שמעולם לא זכה אצלי ליותר מדי הערכה מקצועית, והעובדות בשטח, אבל מוטי חביב ששידר את המשחק ?

מי שלא מכיר את חביב לא מכיר שדר מקצוען. אצלו כל משחק אורך יותר משעה וחצי. הוא מגיע מצויד בסטטיסטיקה מדויקת ונתונים יוצאי דופן מבית מדרשו. והכי חשוב, הוא מתרחק מרכילות כמו מאש. אולי בהשראת הפרשן שלידו, ברגע שרוסו הוחלף זרק לחלל האוויר: " האם החילוף הזה יעבור השבוע בשלום ?". זהו, הדביקו לרוסו תווית של טראבלמייקר ועם זה הוא אמור לרוץ עד שיעזוב את ישראל. חבר`ה, תצאו לג`ובאני מהוורידים. אתם עושים צחוק מהעבודה. שילמנו 19.90 ₪ לא בשביל דיווח מיקימאוס. שדרים אסייאתים לא יכולים לדרוש כדורגל אירופי. חאלאס, תתקדמו קצת קדימה. כמה עוד נתגעגע לנחמיה בן-אברהם ?

השוטר שלמה שרף

שאלת תם: מדוע מותר להפועל תל אביב לארח את מכבי תל אביב בבלומפילד ולהפך, להפועל פתח-תקווה את מכבי פתח תקווה ולהפך, ולסכנין אסור לארח את מכבי חיפה בקריית אליעזר ? מיודענו, שלמה שרף, ניסה להפוך את אולפן "שלם וצפה" לשואו פרטי וכינה את החלק האחרון בשאלת התם "שערוריה". עכשיו, מי שנחת לפני כניסת השבת עלול היה לחשוב שקרה משהו דרמטי. פתאום קבוצה ביתית מעבירה את זכויותיה ליריבה ? אלא ששרף העדיף, מסיבותיו הוא, לספר רק חצי אמת, וזאת תמיד גרועה משקר. לסכנין זה היה משחק בית נוסף בקריית אליעזר אותו קבעה כאכסניה . היא ארחה בו את הפועל תל- אביב ובני יהודה, ותארח גם בעתיד קבוצות צמרת. אין מה לעשות, מר שרף. אבל שרף לא היתמם רק בנושא הטכני הזה. שימו לב להברקה הנוספת שלו: " אם רוני לוי ומכבי חיפה לא ינצחו היום, גם היס"מ של המשטרה לא יצליח לעצור את האוהדים". נו, מה אתם אומרים ? אחל`ה דברי ארגעה כאשר כולם מנסים לגמד את ההתלהמויות המתפשטות כאש בשדה קוצים ברחבי הארץ. במחשבה נוספת, מי מתאים יותר לדבר על היחלצות בידי היס"מ מאשר שלמה שרף עצמו ? לכם הוא מספר כמה טוב הוא היה בחיפה, ומנסה להרדים ולהסתיר את הכתמים השחורים בעברו החיפני, וכאלה לא חסרו לו. אזכיר רק אחד, לא במקרה קשור לכפר סבא. 11 באפריל 1987 בקריית אליעזר. אופיר בן-חיים מכפר סבא כובש שלושער וקבוצתו מנצחת 2:3 את מכבי חיפה שמסיימת את עונת 86/87 במקום התשיעי. עם אבי רן ז"ל, זאהי ארמלי, אברהם אבוקרט, איתן אהרוני, ברוך ממן, דניאל בריילובסקי, ליאור רוזנטל, ניר קלינגר, אלי כהן, משה סלקטר, רפי אוסמו, ציון מרילי, עופר מזרחי ומי לא. קחו קשישה מבית אבות, בלי מושג בכדורגל, והיא כבר הייתה מגיעה גבוה יותר עם צוות שחקנים כל כך מנוסה. בסיום, מאות מאוהדי הקבוצה צרו על חדרי ההלבשה של הקבוצה וניסו לעשות שפטים בהנהלה ובמאמן שלמה שרף. היס"מ הגן בחירוף נפש על שרף ומנע ממנו לצאת במשך דקות ארוכות. באותה עונה שמענו מהמאמן ה"דגול" יותר מפעם אחת את המשפט הבא: " מעולם לא שיחקנו כל כך גרוע. קשה לי להסביר את המניעים לרמה האפסית הזאת. יכול להיות שקיים שובע מסוים אצל השחקנים". החרה - החזיק אחריו מנהל הקבוצה דאז, יעקב מעיין ( שים לב, בורנשטיין), עוד אחד מהעסקנים הקטנים שבבוא הזמן יהפוך לאחד מנביאי הזעם שצץ בכל פעם שקיימת תקלה זמנית במערכת הירוקה. גם היום תשמעו את אריה בורנשטיין משחרר משפט כזה ב"ידיעות אחרונות" ? " אנחנו לא מסוגלים לנצח אפילו קבוצה מליגה ז`. מי שרוצה לנצח בליגה הלאומית שיבוא לשחק נגד מכבי חיפה".

דלות התוכן, הצעקנות והרדידות המחשבתית מלמדת מי מנסה להוביל את דעת הקהל. יש גבול לכל אמירה, בפרט כאשר אנחנו משלמים 19.90 ₪. וכדאי גם למר שרף להפנים. אם הרייטינג במשחק בין מ.ס. אשדוד למכבי חיפה היה 15.6 לעומת 14.9 במשחק הכדורסל בין מכבי תל אביב לפאנאתינייקוס, סימן שבכל זאת יש בחיפה משהו מושך. ולכל אותם שואלי שאלות בתחילת כל משחק, טרנד חדש בשידורי הטלוויזיה שלנו, הנה מוצעת שאלת התם: את מי אתה מעדיף, את מכבי חיפה או את שלמה שרף ? בלי להשפיע על דעת הקהל, התוצאות תהיינה כמו בבחירות בסוריה או במצרים. לטובת חיפה, כמובן.