עוד עשור צבוע בירוק

כמו במחלת ויראלית, כולם מייחלים ש"עד לחתונה זה יעבור", כך מכבי חיפה בכדורגל הישראלי. שנה אחרי שנה, יש כאלה המתקשים לעכל שזאת הקבוצה מספר אחת בארץ, למרות שלא תמיד עוצמתה מגיעה לכלל ביטוי בטבלה. דוגמאות לא חסרות: בעונת 94/95 חיפה איבדה אליפות בשלומיאליות כמו גם ב- 98/99 וב- 99/00 ושלא לדבר על העונה שעברה, שהניחה לפתחה של מכבי תל-אביב את זרי הדפנה, מבלי שזאת חלמה לקבלם. אם להכתיר את חיפה, היא קבוצה ש"אוהבת" להעניק מתנות חינם ליריבותיה ודווקא ליריבותיה המושבעות. היום, על סף פרידה משנת 2003 אנו נפרדים גם מהעונה הטובה ביותר שקבוצה ישראלית הציגה אי פעם. נכון, היו משאלים מגמתיים בהם ניתנה ההגמוניה למכבי נתניה של שנות השמונים, אבל אין בהם כדי לעוות את העובדות בשטח. טבעם של משאלים כאלה הוא בעוצמת האנונימיות שלהם. איש לא יודע כמה אנשים השתתפו במשאל, כמה פעמים הצביעו עבור קבוצתם ועוד פרמטרים חשובים שלא הגיעו לכלל ביטוי במשאלים הרדודים הללו. לעומתם, חיפה ניפקה עונה בלתי נשכחת. בפעם הראשונה נמצאה קבוצה ישראלית שלא הפסידה במהלך עונה בת 39 מחזורים( מכבי תל אביב הקדימה, אך זה היה בשנות החמישים ולא בכל כך הרבה משחקים) וגם הפגינה כדורגל מדהים, מתובל ב- 95 שערים בעונה. מי שניגש לבחור את הקבוצה של שנות התשעים, נתקל בחבר`ה של יעקב שחר ובראשם, ראובן עטר, איל ברקוביץ, אלון חזן, אלון חרזי, סרגיי קנדאורוב, אלון מזרחי ושות`. גם אלה שתרו אחרי קומבינות לבחירת קבוצת עשור כזאת או אחרת, לא יכלו להתעלם מעונת 93/94 שיוצאת היום סופית מכל תחרות ותישאר רשומה באותיות זהב על כותל הכדורגל הישראלי. לפחות כרגע, בואו נהנה ממנה עוד מעט. היא גם מוסיפה מלח ופלפל למאזן החיפני המסכם את העשור האחרון.

מכבי חיפה מוליכה כעת את טבלת ליגת העל וזאת כבר תמונה קבועה. הפעם צמודה אליה בני-יהודה ( לשתיים 24 נקודות) אבל ב" טבלה הפנימית" של ארבע הגדולות, חיפה ברחה קדימה והשאירה אותן הרחק מאחור. גם אם ה"ירוקים" ייצאו לפגרה עד תום העונה יהיה קשה להדביק את מאזנם. לצורך ההשוואה בודדתי את ארבע הגדולות, למרות שרק שתיים נאבקות לפי שעה על ההגמוניה. מכבי חיפה ומכבי תל אביב- אין, הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים- אאוט. הארבע האלה התחלקו בתארי האליפות בעשור האחרון ( הוסיפו אליהן את הפועל חיפה שהוכתרה פעם אחת בתולדותיה כאלופה). מכבי חיפה צברה בעשור החולף 705 נקודות ( כולל העונה הנוכחית) והיא מקדימה ב"פור" גדול את מכבי תל אביב (646) הפועל תל אביב (616) ובית"ר ירושלים (570). לפחות מבחינה אחת, חיפה מיישמת את משאלת הלב של נשיאה, יעקב שחר, שאומר כל הזמן שאי אפשר לזכות כל הזמן באליפויות, העיקר להישאר בצמרת הגבוהה. שלוש האליפויות בעשור האחרון מגמדות את התואר ה"סגנית הנצחית". החיפנים דורגו יותר מכל קבוצה אחרת במקום השני בעשר השנים האחרונות. המצב אינו שונה כשמביטים על טור הניצחונות. המושג ניצחון הולך טוב במועדון החיפני. כבר מגיל אפס משננים ליאנוקות שהם נכנסים למועדון שאינו מכיר את המונח "הפסד בכבוד". אולי גם מועדונים אחרים מתהדרים במורשת דומה, אך בפועל המספרים מוכיחים שאין תחליף לגישה החיפנית. בעשור האחרון חיפה ניצחה ב- 207 משחקים ( כולל העונה). שוב, במקום השני מכבי תל אביב שזכתה אף היא, כמו חיפה, בשלוש אליפויות. ה"צהובים" ניצחו 192 פעמים והרבה אחרי השתיים, הפועל תל אביב (175) ובית"ר ירושלים (161). פועל יוצא מכך, מצב ההפסדים של הקווארטט. חיפה הפסידה כבר שלוש פעמים בעונה הנוכחית ובסך הכל 54 כישלונות מול 80 של מכבי תל אביב ו- 79 של הפועל תל אביב. בית"ר ירושלים אחרונה גם כאן עם 98 הפסדים בעשור החולף. בפעם הראשונה שחיפה "צונחת" למקום השלישי, כאשר מדובר בתוצאות תיקו. הרי ידוע שחיפה אינה יודעת לשחק על 0:1 קטן. כשהיא מוליכה, היא מתפתה לכבוש שערים נוספים, ולעתים בודדות, היריב גם מצליח להדהים ולהשוות. להפועל תל אביב שמוליכה עם 95 תוצאות תיקו, קל יותר לשמור על תוצאות מאוזנות. סגנון משחקה מושתת על " עדיף ציפור אחת ביד " ולכן בית"ר סגנית (95) לפני מכבי חיפה (85) ומכבי תל אביב (75).

הסיפור הגדול של מכבי חיפה מתחיל ומסתיים במשחק ההתקפה. כמויות הדיו והנקישות על המקלדת ש"נשפכו" לא היו לשווא. לא במקרה, את מירב תשומת הלב בעונה הנוכחית ממקדת חוליית החוד. זו עדיין מלאה בכתמי חלודה, והמאמן רוני לוי מכיר במציאות ומודאג דווקא מהיעדר יצירת מצבי הבקעה. כשאומרים מכבי חיפה מתכוונים לשערים, הרבה שערים. אפילו בליגת האלופות כבשה 12 שערים בשישה משחקים. כאן בישראל פעורה תהום ענקית בין חיפה למתחרות בה. חיפה כבשה בעשור האחרון 720 שערי ליגה ושימו לב מה המרחק בינה לרודפות אחריה: מכבי תל אביב (626) בית"ר ירושלים (585) והפועל תל אביב (519). מדהים, הפרש של כמאה שערים ממכבי תל-אביב שגם היא לא נחשבת לקוטלת קנים ו- 200 מהפועל תל אביב שעל ליקויי ההבקעה שלה כבר עמדנו. כמו אצל חיפה שערים הם מנת חלקה, בהפועל "רגילים" למצב הפוך. באותו הקשר. שחקני חיפה לא כבשו רק ב- 57 משחקים בעשור האחרון לעומת מכבי תל אביב (68) בית"ר ירושלים (74) והפועל תל אביב (86). ובצד ההפוך, ישר מביטים לעבר טור הספיגה. את הנזק שגרמה העונה שעברה אפשר למדוד בעגמת נפש. אובדן אליפות "בטוחה" וספיגת 42 שערים, מספר מדהים לסגנית אלופה. בסופה של העונה התברר שלרשת החיפנית המזועזעת, תרתי משמע, היה משקל כבד בקביעת האלופה. בגלל אירועי עונת 2002/03 חיפה נדחקה למקום השני בלבד. הפועל תל אביב ספגה פחות ממנה (317) וחיפה (320) לפני מכבי תל אביב (339) ובית"ר ירושלים (481) שהולכת ומתרחקת מחבורת הצמרת, בגלל קביעותה במרתף הליגה. בגלל העונה שעברה, מכבי חיפה מפגרת בהרבה אחרי שתי התל-אביביות שלא ספגו שערים, הפועל תל אביב (139 משחקים) ומכבי תל אביב (138). חיפה שמרה על שער נקי רק ב- 115 משחקים ובית"ר ירושלים אחרונה (107). ה"אדומים" מוליכים גם את טבלת תוצאות ה- 0:0 עם 37 משחקים כאלה לפני מכבי תל-אביב (29) מכבי חיפה (28) ובית"ר ירושלים (27). אם שופטים את ארבע הקבוצות לפי חלוקה לעונות מתקבלת התמונה הבאה. מכבי חיפה צברה שיא נקודות בעונת 93/94 (95). שחקניה כבשו את מספר השערים הגבוה ביותר בשש עונות מתוך העשור. בעונת 93/94 כבשו 97 שערים מול 80 של מכבי תל אביב. בעונת 94/95 הבקיעו 68 שערים וזה הספיק להם רק למקום השני, הגם שהאלופה מכבי תל אביב כבשה פחות (59) וגם בעונת 95/96 ת"א זכתה בתואר למרות שכבשה רק 59 בלבד לעומת 74 השערים של חיפה. בעונת 99/00 חיפה הייתה קבוצה מעולה וכבשה 86 שערים שלא הספיקו לה מול ה- 76 של הפועל תל אביב שלקחה את התואר. היתרון החיפני קיבל חיזוק משמעותי באליפות האחרונה ( השניה בעידן גרנט) כאשר חיפה כבשה 72 שערים לעומת 55 של הפועל ת"א. וגם בעונה שעברה, על אף הפסד התואר, החיפנים הפגיזו עם 75 מטחים לעומת 66 למכבי תל אביב שנהנתה מהפרש שערים מינימלי אך עדיף.

שער העשור של מכבי חיפה: מתוך 720 השערים אין בעיה לבחור לפחות 25 שערים שהיו נדירים. האחרון שבהם, שערו של ג`ובני רוסו לרשת הפועל באר שבע (2:3) בעונה הנוכחית. גם ננאד פראליה כבש מספר שערים ללקק את השפתיים ואיך אפשר לשכוח את ה"בומבה" ששלח אלון חרזי לחיבורי הקורות של בני יהודה בעונה שעברה. אבל חיפשתי את השער הוירטואוזי ומצאתי שניים, בלתי ניתנים להפרדה, כמו תאומי סיאם. הראשון, שערו המדהים של ראובן עטר (1994) שהיתל בשלושה משחקני מכבי תל-אביב במשחק הטוב ביותר של קבוצה ישראלית בעשרים השנים האחרונות, והכניע את שוערה, אלכסנדר אובארוב עם החלק החיצון של נעלו. השני, לפני שנתיים, כאשר יוסי בניון הקפיץ מעל ראשי וידי מגני אשדוד ובעט לבסוף פנימה. אלה שערים שיקוטלגו למשמרת לדורות הבאים. שער העשור של הכדורגל הישראלי: אולי לא הכי יפה בעולם, אין ספק שהשער הכי חשוב שהביא את מכבי חיפה כשגרירת הכדורגל שלנו, למעמד שיא. אדורם קייסי בגראץ. אחרי ניצחון 0:2 במשחק הראשון, חיפה נקלעה למצוקה כאשר האוסטרים הגיעו למצב מצוין. הם הוליכו 1:3 ושער נוסף עשוי היה להעלותם לבית הגמר ולחתום עוד פרק בסאגת ה"כמעט" של הכדורגל הישראלי. קייסי, המגן השמאלי הטוב ביותר בתולדות מכבי חיפה, התמקם סמוך לשער האוסטרי וירה פנימה את "שער הדמעות" ששלח את גראץ לבכות על באמת ואת ה"ירוקים" למעמד שיא. השער האומלל שספגה מכבי חיפה: ניר דוידוביץ` כבר הספיק לשכוח את השער הזה, ואולי לא. שישי בדצמבר 1997 ועוד דרבי חיפני. דודו אוואט, הפעם בשער הפועל, משחרר בעיטת שוער מחוף לחוף, דוידוביץ`, שתמיד ניצב על קו תיבת החמש, לא העריך נכונה את הבעיטה, יצא לקראתה בתזמון גרוע והכדור חלף מעליו. לירון בסיס רק דחק והפועל הביסה את מכבי 2:4 אחרי שכבר הוליכה 0:4 והייתה בדרך לניצחון מוחץ יותר. חמש שנים "שמר" השוער הבינלאומי על השער האומלל הזה, עד שהגיע מחליפו (גם בנבחרת) ו"גנב" ממנו את התואר שכולם בורחים ממנו כאילו היה תפוח אדמה לוהט. בגלל שני שערים. הראשון, בעיטה חופשית ממרחק 45 מ` מרגליו של מיקי עטיה, מגן מכבי קריית-גת שהדהימה בחיפה (0:4) והפכה לסנסציה של העשור האחרון. בכלל, מכבי חיפה מעורבת כמעט בכל התוצאות המדהימות בכדורגל הישראלי. ואם את השער הזה עוד אפשר לראות כ"מקרי", אוואט גם התכבד בשער מוזר נגד בית"ר ירושלים אשתקד. אלון חרזי החזיר לו כדור פשוט שכל תינוק שיוצא מהאינקובטור מסוגל לעצור, אבל אוואט שם רגל, והכדור ברח פנימה כדי לתקוע עוד מסמר חלוד בארון הסיכויים של חיפה בדרך לאליפות.

שגרירת ישראל באירופה: מכבי תל אביב ( אלופות) והפועל פתח תקווה ( מחזיקות גביע) היו הסנוניות הישראליות בזירה האירופית. בחיפה רק חלמו. והנה, אחרי שזכו בגביע (1993) חיפה לקחה את משחקי היבשת כפרוייקט ודאגה להשתתף בקביעות במפעל כלשהו. כבר בתחילת הדרך הגיעה לשמינית גמר גביע המחזיקות, דרך ניצחונות מפוארים מול טורפדו מוסקבה ופארמה האיטלקית. כעבור שש שנים קפצה מדרגה והשתלבה בין 8 האחרונות בגביע המחזיקות ( רבע גמר). וכשנדמה היה שהפועל תל אביב קבעה רף בלתי ניתן למעבר, אחרי שהגיעה לרבע גמר גביע אופ"א, הגיחה חיפה מאחור והדהימה בדילוג לתוך גוב האריות, הצ`מפיון ליג. ולא סתם. ניצחונות מדהימים על אולימפיאקוס ומנצ`סטר יונייטד ( 0:3) וצבירת 7 נקודות. איש לא האמין שחיפה מסוגלת לצבור יותר מנקודה או שתיים. שלא לדבר על כיבוש 12 שערים. הישראלית היפה גם לא סיימה במקום האחרון, כצפוי, והמשיכו לשחק בגביע אופ"א, פרס למקום השלישי בבית. בעשור האחרון חיפה ברחה לכל שאר הישראליות. היא הופיעה 46 פעמים באירופה והרחק מאחריה, הפועל תל אביב (34) מכבי תל אביב (30) בית"ר ירושלים (24) הפועל פתח תקווה והפועל באר שבע (10) הפועל חיפה (8) עירוני ראשון לציון והפועל רמת גן (2). לא כדאי להתעלם גם ממספר השערים שחיפה הבקיעה במסגרת האירופית. לא פחות מ- 74 ( כאשר 47 מובקעים במשחקי בית, גם מחוץ לגבולות ישראל). בגלל הסגנון ההרפתקני היא מובילה גם את טור הספיגה (58) מהם 35 בחוץ. הפועל ת"א כבשה רק 42 שערים, מכבי ת"א (41) ובית"ר ירושלים (41). ה"אדומים" ספגו 26 שערים בלבד ( כמו המסורת בליגה) , ה"צהובים" (37) וירושלים (47).

יצואנית מצטיינת של הכדורגל הישראלי: בעשור האחרון יצאו ממכבי חיפה רוב שחקניה הבולטים. איל ברקוביץ (סאותהמפטון) היה הראשון, חיים רביבו (סלטה ויגו) נמכר מספר שבועות אחריו, סרגיי קנדאורוב ( בנפיקה), אלון מזרחי (ניס), יוסי בניון ( סאנטנדר) ויעקובו איגביני ( פורטסמות`). בדרך עקיפה הגיעו לקבוצות טובות יותר גם דודו אוואט, למרות העונה הגרועה, לסאנטנדר הספרדית וריימונדס ז`וטאוטאס לפאנאתינייקוס היוונית. הטרגדיה של העשור במכבי חיפה: ללא ספק, השוער המצטיין ניר דוידוביץ. שתי פציעות קשות בברכו, אימת כל שחקן כדורגל, ניתוחים ושיקום ממושך. פציעה קשה בכתף שהצריכה אף היא התערבות כירורגית. ניר הפסיד אליפות אחת, הופעה בבית האלופות ואתו, גם היא מדובר בתיאוריה, חיפה לא הייתה שומטת את האליפות בעונה שעברה. תגלית העשור: יש בכלל למישהו ספק שיוסי בניון הוא הכדורגלן הישראלי הצעיר שעשה את קפיצת המדרגה הגדולה ביותר ? ממרתפי קבוצה שנשרה לליגת המשנה ( הפועל באר שבע) הצפין למחנה הירוק ובתוך ארבע שנים הפך לאחד הברגים החשובים במכונה הקטלנית. בניון הוא השחקן הישראלי היחיד שהופיע במקביל בשלוש נבחרות לאומיות: הנוער, האולימפית והבוגרת. בדיחת העשור: אי אפשר לסיים סקירה רצינית בלי חיוך על השפתיים. שלמה שרף, כן , שוב הוא. לא במקרה הוא בחר בשני שחקני מכבי חיפה כדי להוכיח שכדורגל הוא לא תמיד החלק החזק אצלו. ברגע שהוא מדבר ש" אצלי שחקן עם עגיל באוזן לא יעלה על המגרש, גם אם קוראים לו אלון מזרחי" או ש" הג`ל של ערן לוי מפריע לו לרוץ" נשאר לנו רק להסתכל על דייויד בקהאם ולתמוה: האם שלמה שרף היה מזמן אותו לנבחרת בגלל שהוא עם ג`ל בשיער ועגיל באוזן ? ואחר כך מתפלאים שהפרשנים בגרוש מצליחים להרוס כל חלקה טובה שעדיין נותרה בכדורגל שלנו. להתראות בסילבסטר הבא.