לא ירחק היום והפסדי מכבי חיפה בליגה הישראלית יהפכו לסמן ימני בהתייחסות לכדורגל בכלל ולישראל בפרט. ולא נעים בכלל להפסיד, בפרט כאשר פחות מ- 72 שעות קודם לכן, חצי מדינה עקבה בדריכות אחרי "קרב מצדה" של חיפה בולנסיה. ההפסד הצורב למכבי תל אביב לא יוצר הרגשה שחיפה נקלעה למשבר. זה היה מסוג המשחקים שהשחקנים רוצים מאוד ולא יכולים, איש איש וסיבותיו הוא. בשורה התחתונה, הקבוצה הציגה משחק לא מאורגן, שבלוני וחסר מעוף. וכל זה מול האלופה שלא הציגה כדורגל גדול. כנראה שמול יום חלש של חיפה מספיק להניח את הנעליים מתחת לכר השינה. בקרוב גם הבדיחות העצובות האלה ייעלמו מנןף הכדורגל שלנו, אחרת אנחנו בצרות אמיתיות. בניגוד לעבר הרחוק, לרוני לוי אין מספיק זמן כדי להקים "ועדות חקירה" אחרי הפסד כזה או אחר. קצב המשחקים של קבוצתו מטורף לחלוטין. אם פעם היו מפסידים, מדורי הספורט והרכילות היו מרקיעים. היום כאשר הפועל באר שבע מנסה לנצל את עייפות החיפנים ולעבור לחצי גמר גביע הטוטו, בחיפה כבר לא צועקים גוועלד. יתמודדו עם מה שיש.
כמו ולנסיה. אתם מתארים לעצמכם מה היה קורה בארץ הקודש לו הצליחה מכבי חיפה לסחוט את התיקו המפואר בספרד כאשר איימאר, ויסנטה ומיסטה לא בהרכב של רפאל בניטס, מאמן ולנסיה. אז זה היה בבחינת "לא שווה" ו"לא חוכמה". מבינים? אנחנו אלופי העולם בחיפושים אחרי "נעדרי ספורט". עד היום ישנם דגי רקק המזכירים שניצחנו את "מילואי מנצ`סטר". קנאה וצרות עין נבחשו כאן במינונים גבוהים. ולאיש בחיפה לא מזיז. איש לא ייקח מהם את התהילה מלבד החיפנים עצמם. וזה מה שבעצם עשו מול מכבי תל אביב. גם נגד הפועל פתח תקווה. מישהו זוכר מתי חיפה הפסידה פעמיים בשבעת המחזורים הראשונים? אצל הצ`כי דושאן אוהרין לפני חמש שנים. והיו גם שלושה הפסדים. כל הזכויות שמורות לשלמה שרף ( לאיפה הוא נעלם פתאום אחרי התיקו בולנסיה ?) שבעונת 1991/92 הצליח (במרכאות) להוליך קבוצה טובה לאבדון.
חיפה, למרות ההפסד ל"צהובים", מנסה להיות דגם מוקטן של לה-קורוניה דפורטיבו. זאת "בסך הכל" מוליכת הטבלה הספרדית ( אנחנו כבר לא מ-פ-ח-ד-י-ם ) ולראש הטבלה היא עלתה אחרי תוצאה משוגעת בגביע אירופה. תבוסה 8:3 למונאקו הצרפתית. מישהו כבר הספיק לקלוט את תוצאת הכדורמים הזאת? אצל הספרדים ביקרו קשות את המפלה ועברו לסדר היום. שלושה ימים מאוחר יותר ניצלה המובסת את כישלונן של ולנסיה שקיבלה השראה ממכבי חיפה והוכיחה שאין בלתי אפשרי וניצחה 1:2 ואת התבוסה המדהימה של ריאל מדריד (4:1) לסביליה חסרת היומרות. אתם לא מסוגלים לקלוט את רעידת האדמה שהייתה מתרחשת כאן לו מכבי חיפה הייתה סופגת שמיניה בגביע אירופה. עיינו בכותרות העיתונים כאשר הפועל באר-שבע הובסה 10:0 על ידי רודה ההולנדית. בגלל שזאת קבוצה יחסית אלמונית באירופה, סלחו לה. לחיפה לא היו סולחים ויש קבלות על כך. אני באמת מתנצל בפני שלמה שרף, האיש הכל יכול (בפה) בכדורגל שלנו. גם הוא הוליך את מכבי חיפה לחרפה אירופית. בכלל, לשרף המון מניות בתבוסות קשות של חיפה. בתקופתו, הקבוצה ספגה חמישיות ורביעיות וגם שמינייה, לא עלינו. זה קרה ב- 13 ביולי 1985 מול ארמיניה בילפלד מגרמניה במסגרת האינטרטוטו. חיפה הובסה 8:2 ולא יכלה אפילו להיתלות בתירוץ שהגיעה למשחק בהרכב חסר. אבי רן, איתן אהרוני, דוד לוי, רפי אוסמו (הגדול), יוסי קרמר, רפי אוסמו (הקטן), אברהם אבוקרט, ניר קלינגר, ברוך ממן, זאהי ארמלי ( כבש את הצמד) ורוני רוזנטל. בהמשך שותפו משה סלקטר וירון גבעול.
התגובות בארץ היו קשות. הן נעו בין " למנוע מחיפה לייצג אותנו באירופה" ועד " להטיל עליהם קנס כבד כי הם ביישו אותנו". שבוע ימים לא פסקו מלדבר על הבושה שהשארנו על אדמת אירופה. קשוחי העמדה הקצינו ואמרו שבגלל מכבי חיפה לא יקבלו אותנו לאירופה. מה אתם צוחקים? אפשר לשכוח התבטאויות כאלה ואחרות, אי אפשר להעלים עובדות. גם התקשורת הישראלית מתחילה ליישר קו עם אירופה. עד היום נוצר מצב אבסורדי. מכבי חיפה אירופית והתקשורת המסקרת (רק עשבי ם שוטים) אותה, אסיאתית. קצת חסר פרופורציה. יותר ויותר אנו עדים למצב שמבקרים ו"נותנים בראש" אחרי הפסד, מהללים ומשבחים בעקבות הישג ומתקדמים למכשול הבא. ככה צריכים עניינים להתנהל. זה שמכבי חיפה מסתערת על כל התארים עדיין לא הופך אותה למורמת מעל. מעולם לא שמעתם שחקן, מאמן או את ראשי הקבוצה מדברים כמו האיש ברחוב ובאולפן. את ה" קבוצה בדרגה מעל כולם" או ב"דצמבר כולם יילכו לים" לא המציאו בחדר ההלבשה החיפני. מי שמחפש עריפת ראשים הגיע לכתובת הלא נכונה.
שאפו ליוסי בניון
בשולי התיקו בולנסיה, אי אפשר שלא להצדיע, אחרי שעשינו זאת לשחקני הקבוצה, ליוסי בניון, מכוכבי מכבי חיפה לשעבר. כולו בן 22 וכבר לשעבר, קצת משונה. בניון הגיע בטיסה מיוחדת לולנסיה כדי לצפות בחבריו לשעבר מנסים לצאת בכבוד מה"מאסטייה". איש לא שלח אותו למשימת ריגול מטעם סאנטנדר שניצחה שם אתמול , הבחור לא שכח מי עשה אותו לשם דבר ובא להחזיר כבוד. היחסים בינו לבין מכבי חיפה בה שיחק ארבע שנים, ידעו עליות ומורדות. לתקופות קצרות. תמיד, גם ברגעים פחות טובים, הוא ידע לצנן את הרוחות ולומר משפט קלאסי שאני אישית מאוד אוהב לשמוע: " מכבי חיפה זה הבית שלי, לא אשכח מי השביח אותי ואם אחזור לארץ בעתיד, זה רק למכבי חיפה". אז נכון שרבים וטובים אמרו את זה ( בעיקר ראובן עטר שגם קיים) וטובים לא פחות אמרו ולא חשבו כך. ברגע שבניון עלה על מטוס והגיע במיוחד לולנסיה, הוא לא עשה זאת כדי לשלוח את לחמו על פני המים אלא כדי להיות במחיצת חבריו בשעת מבחן. מחווה נטו של שחקן גדול. ושלא יספרו לי שדודו אוואט ועומרי אפק לא יכלו להגיע. כי יום אחרי ההפסד למכבי תל אביב, אין לי מצב רוח לבדיחות מהסוג הזה. בלי עין הרע, הסתדרנו בלעדיהם. היה קשה אבל עברנו בשלום.
שחר וצ`יזיק בכלל לא הגזימו
קנס בן 100 אלף ₪ הוטל על ננאד פראליה, מכוכבי מכבי חיפה, במשך שנתיים. כשפורסמה ההודעה הרשמית חל מין זעזוע בקהיליית הכדורגל. חשבו שמישהו במכבי חיפה מתלוצץ או עלה על עץ גבוה. "בסך הכל יריקה" טענו בוגרי בית הילל והם עד היום טרם מבינים עד כמה חמורה העבירה ואיזה נזק תדמיתי היא גרמה באותה שבת סגרירית נגד מכבי פתח-תקווה. נכון לעכשיו, מסתבר שבאירופה התנהגות דומה של כדורגלן די נדירה, אבל ברגע שתופסים מישהו בקלקלתו, מכניסים לו עד הסוף.סיניסה מיכאילוביץ`, שחקנה של לאציו האיטלקית, ירק על אדריאן מוטו מצ`לסי והושעה על ידי אופ"א ( לא על ידי קבוצתו) משמונה משחקים (!) וגם הוטל עליו קנס בגובה כ- 13 אלף יורו שהם משהו כמו 70 אלף ₪ בחישוב גס. אולי עכשיו יבינו, מי שמתעקש לא להבין, שהחלטות במכבי חיפה אינן מתקבלות בשליפה מהמותן אלא רק אחרי השקעת מחשבה כדי לשמור על תדמית הקבוצה. הנשיא יעקב שחר והמנכ"ל איתמר צ`יזיק לא יאפשרו לאיש לחרוג מהנורמות המוסכמות, ויהיה מצטיין כאשר יהיה.
תודה לתקשורת האמיתית
ממש ברגע האחרון, ובהתערבותו של נשיא המועדון, יעקב שחר, נמנע ביזיון ענק מהכדורגל הישראלי. עד סמוך לשריקת הפתיחה בולנסיה היה מצב שחובבי הכדורגל בארץ ( בעיקר מאות אלפי אוהדי מכבי חיפה) היו ניזונים מהנעשה ב"מאסטייה" רק מכלי תקשורת אחד: רדיו חיפה. אמנם, אתרי האינטרנט היו מעדכנים את הגולשים, אך סביר להניח שחיילים רבים ועוד אוהדים לא היו מצליחים להגיע מהעמדה למחשב ולהפך. איך אמרו הגששים? מה זה ,קפצונים ? הרדיו המקומי בעיר של הקבוצה של המדינה שיגר לולנסיה את עורך תוכניות הספורט, גדי נס ואת הפרשן הבכיר שלו, יצחק אהרונוביץ, שחקן מכבי חיפה ובעל מקצוע שחי ומבין בכדורגל. לעומתם, לא נשמע קולם של כל יפי הנפש שזועקים נגד הערוץ בתשלום. ללא ספק, אם היו משלמים את המשחק בתשלום, מספר הצופים היה גדול לעין שיעור מסך הצופים במשחקי הליגה. בעוונותי הרבים נשאר בי עוד טעם של פעם. וכדאי שהדור הצעיר יקשיב ויפנים. בעידן הטרום טלוויזיה ועוד הרבה לפני שצצו פרשנים כפטריות לאחר הגשם, סיפרו לי על הנסים והנפלאות ששחקנים מסוימים עושים בכדורגל שלנו. כדי לא לפגוע בעוד מיתוסים, אחרי ששוחטים לנו מדי יום פרה קדושה אחרת, לא אזכיר שמות. אולי רק אחד. השוער יעקב חודורוב. עד היום מדביקים לשמו את התואר "האגדי" ולמי שלא ראה, יכול באמת לחשוב שמדובר בפנומן. מתי התעורר הויכוח הגדול? כאשר שוער מכבי חיפה והנבחרת, אבי רן ז"ל נהרג בתאונה בכנרת וצצו כל מיני "מומחים" שניסו להשוות בין השניים. לגבי השוער המנוח לא היה ספק שהוא הגדול מכולם. הייתה טלוויזיה שהראתה את ביצועיו המעולים. שודרו משחקי ליגה ונבחרת. אי אפשר להעלים את תרומתו. באשר לחודורוב, ראיתי אותו עשרות פעמים. באמת שוער ליגה טוב, בעיקר כאשר חלוצי מכבי חיפה ניצבו מולו. אבל ראיתי גם הרבה "פאשלות" שלו. אפילו שער שספג מבעיטת קרן ישירה. לא היו מצלמות טלוויזיה ואתם, מסכנים, נאלצים לבלוע ( לא מוכרחים!) מה שמנסים להאכיל אתכם.
עכשיו נסו לשער בדמיונכם שהמשחק בולנסיה לא היה משודר. מי היה מבין מדוע ניר דוידוביץ קיבל ציון 10 במשחק? מכסימום היו קונים חלקים מהמשחק ומראים הצלה פה ושם. לא הייתם מקבלים בחיים תמונה אמיתית של הלחץ הספרדי הכבד על הגנת חיפה האמיצה והמאורגנת. אפשר להישאר בחיים. לא חסרות דוגמאות. תוכניות תעלינה ותרדנה והכדורגל ימשיך להתנהל כרגיל. פטפוטי הביצים של כל מיני חובבי כדורגל שתפסו מיקרופון או מצלמה ישוחררו לחלל, אבל את הדבר האמיתי הייתם מפסידים: תיקו ראשון של קבוצה או נבחרת ישראלית על אדמת ספרד. לא בדיוק הצעד הראשון של ניל ארמסטרונג על הירח אך בהחלט, חגיגה לכדורגל שלנו שאינו משופע בדרמות חיוביות. גרוע מזה, האדישות המוזרה של ערוצי הטלוויזיה השונים מעוררת רחמים. פעם חשבו בחיפה שההתעלמות היא על רקע קיפוח הצפון. היום כולם כמעט מבינים שהמצפון תיפתח רק הטובה. דרומה מחיפה הפנימו כבר מזמן והכירו בכך. עכשיו עסוקים בתרגילי התחמקות. ערוץ 10 היה החכם והצודק מכולם. רדיו חיפה ראוי למחמאות גדולות. פעם הייתה פרסומת מדליקה של בנק מסחרי " בוא לגדול עם הבנק". רדיו חיפה התאים עצמו לסיסמא. בעיקר כאשר עוזי דן, כתב "הארץ" שנלווה למסע החיפני ירה את משפט המחץ בשעה אחת ושלושים בלילה: " שנים לא ראיתי משחק כל כך הרואי של קבוצה ישראלית. אפילו אני, שאוהד את מכבי תל-אביב, ואני מקווה שלא שומעים אותי שם, מוריד את הכובע" ( סוף ציטוט). מה נדחפה מכבי תל אביב לחגיגה חיפנית? רמז קיבלתם ביום ראשון. עוזי דן נהנה משני העולמות.
