אחרי ראשון / המלאכים של שחר

הצילום של ברוך דגו מול מכבי חיפה באדיבות אתר האינטרנט של מכבי ``בזק`` תל אביב. זה קרה גם באשדוד. מאות צופים נותרו מחוץ לחומות האצטדיון כשכרטיסים חוקיים בידיהם. איש לא יכול היה לסייע בידם לראות את משחק התיקו. זאת התוצאה ה"נורמלית" של מגרשים קטנים שאינם מסוגלים להכיל את מספר הצופים המגיעים. ותמיד זה קורה כאשר מכבי חיפה משחקת במקומות הללו. אולי אגרום עוול לכל אלה שעשו אתי כברת דרך ב- 48 השנים האחרונות, כאשר ליווינו את הקבוצה באש ובמים, אבל מוכרחים להודות על האמת: זה הקהל הכי טוב שהיה אי פעם למכבי חיפה. נקודה. ולא רק בגלל הכמות. אחרי פרסום הסקר של פרופסור אמיר בן-פורת ( אוהד הפועל באר שבע) כל מה שנאמר לגבי מספר האוהדים בארץ, בטל בשישים. הוא קבע שמספר אוהדי מכבי חיפה הוא מעל 800 אלף והיא מוליכה בפער עצום על פני בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב. גם אם אחוז הטעות הוא עשרה, וזה מוגזם לחומרה, חיפה נהנית מעורף אדיר.

התהליך החל באמצע שנות התשעים. למרות שחיפה זכתה בארבע אליפויות בתוך שבע שנים, עדיין לא התגבש אצלה גרעין מוצק יותר. היו משחקים בהם הגיעו המונים לקריית-אליעזר, אבל אלה היו משחקים בודדים שמשכו לפי הערכות גסות בין 16 ל- 20 אלף צופים. היום, כאשר מספר הכיסאות ביציעים מדויק ( 14,500) סביר להניח שהיו הרבה פחות, אבל בהיסטוריה לא נוגעים. משאירים את ההיסטריה על מקומה. לא במקרה חוזרים הנשיא יעקב שחר, המנכ"ל איתמר צ`יזיק, המאמן רוני לוי ( ולפניו כל המאמנים) וכל השחקנים, ומזכירים את עוצמת ההתרגשות שגורמים להם האוהדים. עוד לפני שהדהימו את אירופה בהגיעם בכמויות ובאיכות שלא מזכירים אפילו במשהו מדינות בסדר גודל של ישראל. מישהו סבור שיגיעו ל"אולד טראפורד" 7000 נורבגים, שבדים, הולנדים, בלגים, שוויצרים, אוסטרים, טורקים ואחרים ? אין סיכוי. אולי אם הנציגות שלהן יופיעו בגמר גביע האלופות, וגם זה בספק. כיצד לומדים על סדר גודל של אוהדים וקבוצה ? משווים אותה למכבי תל-אביב בכדורסל. אין חולק על כך שהיא הנציגה הבכירה שלנו באירופה. והנה ערב המשחק מול ולנסיה, כאשר באותו ערב אמורה הייתה מכבי תל אביב לארח את מאלאגה הספרדית, ערך עיתון "הארץ" השוואה מעניינת בין שני המועדונים. פעם מישהו היה מעיז לערוך השוואה כזאת ? ברור שההשוואה הסתיימה בדיוק כמו שליגת הכדורסל מסתיימת, אבל בעצם העמדת שתי הקבוצות זו מול זו, הייתה מעין הענקת גושפנקא רשמית ל"אירופיות" של מכבי חיפה. במאמר מוסגר, ואת זה לא מזכירים, מכבי חיפה היא הקבוצה היחידה בישראל שהגיעה לשלב גבוה יותר בשנה מסוימת. ב- 1999 הודחה מכבי תל אביב בכדורסל בשלב שמינית גמר גביע אירופה בעוד כדורגלני מכבי חיפה העפילו לשלב רבע הגמר, לפני שהודחו בידי לוקומוטיב מוסקבה.

על איכות הקהל אין צורך להרחיב את הדיבור. צריך רק להתבונן וליהנות. הפירוטכניקה, העידוד הבלתי פוסק וההתרגשות הגדולה שהגיעה לשיאה באשדוד, כן אותה אשדוד, לפני חצי שנה. חיפה הפסידה את תואר האליפות בהפרש שערים, השחקנים נראו "שפוכים" ולא ידעו את נפשם מאכזבה, אבל אלפי הצופים, רובם ככולם אוהדי מכבי חיפה, לא זזו ממקומם והריעו לאליליהם שלא נותרו אדישים. אפרופו אוהדים, אתם מכירים עוד אוהדים שסומכים על צעדי נשיאם והצוות המקצועי בעיניים עצומות, ואי אפשר לטעון נגדם שאינם מבינים בכדורגל. מי שאינו מבין, לא מכין קבוצה שתרוץ כל שנה לכל התארים ותגיע לצ`מפיון ליג. תמיד הייתה אופנה לעורר מהומות אחרי שחרור כוכבים. זכור המקרה הקלאסי של אהוד בן-טובים שעבר מבני יהודה לבית"ר ירושלים ובלחץ הקהל אולץ לחזור למדים הכתומים. בחיפה הלכו ענקים על באמת, בדמותם של ראובן עטר, איל ברקוביץ, סרגיי קנדאורוב ואחרים וכלום. מכסימום שניים וחצי שלטי מחאה ושיחות נרגשות ברדיו. ולא בגלל שהאוהדים אוהבים את כוכביהם פחות מאשר בקבוצה אחרת. בחיפה יודעים לנטרל רגשות מתוך אמונה שהצוות הניהולי כבר חושב על המהלך הבא. ובזמן שנביאי זעם, מאמנים לשעבר ופרשנים בגרוש, מנסים "לקבוע לנו" מה טוב לכדורגל הישראלי, אוהדי מכבי חיפה לועגים לסביבה ועושים את הדבר הכי מתבקש. פשוט, מגיעים למגרשים בהמוניהם. אי אפשר לומר על נשיהם וטפיהם, כי כרגע רוב האוהדים הם בגילאים יחסית צעירים. מהם יצמחו עוד ועוד "ירוקים" והארץ תמלא מכבים מחיפה. לא רק לאשדוד הם מגיעים. במשחק ההפסד למכבי תל אביב , ביום שטוף גשם וברקים, התכנסו ובאו קרוב ל- 14 אלף צופים, וזאת בשעה שהיה שידור ישיר בטלוויזיה. זאת עוד נקודת כבוד ל"מלאכים של שחר". עד היום שידרו את כל משחקי הליגה של מכבי חיפה. זאת הקבוצה הכי מצולמת בטלוויזיה. כך זה היה בעונה שעברה ולפני שנתיים, והקהל ממשיך להגיע. תעודת כבוד. ובשולי השבחים, אנקדוטה מהמשחק בולנסיה. למזלם של חובבי הכדורגל בארץ, הסכים ערוץ 10 לקחת על עצמו את שידור המשחק. לא שמעתי פיפס אחד כנגד אלה שלא רצו לשדר את המשחק המסקרן. בסופו של דבר הסתבר שהרייטינג של המשחק היה פנטסטי והסתכם ב- 8.6 כמו לסדרה הפופולרית "24". תופסים ? מכבי חיפה ו"24" נאבקו על המקום הראשון והשאירו הרחק מאחור את מחלקת החדשות של ערוץ 10 שמתפללת מדי יום להתקרב לפופולריות דומה. שלא לדבר לגבי תכניתו הנחבאת אל הכלים של אבי רצון שיושב בטריבונה ומשוחח עם כל מי שמוכן לומר מילה רעה על הכדורגל הישראלי. למזלנו, אוהדי מכבי חיפה לא לוקחים ברצינות גדולה מדי את הנאמר שם. עבורם זאת עוד תוכנית שנועדה לפרנס מספר אנשים.

מספרם המתעצם של אוהדי מכבי חיפה, לא עושה רושם על קברניטי העיר חיפה. במקום לזרז את הקמת האצטדיון החדש, הם עסוקים כל הזמן ב"הזזתו" מדרום העיר למקום שטרם נקבע. מה שקלטו לאט אבל בטוח בהתאחדות לכדורגל ובמשטרה, הולך קשה ברשות המקומית. בשנים עברו, המשטרה התערבה והכריחה קבוצות להעתיק את משחקן מול מכבי חיפה למגרש אחר. בגלל הבטיחות, בגלל הצפיפות, בגלל הרצון שכ-ו-ל-ם ייכנסו בשקט ובשלווה. מכבי חיפה ספגה קיתונות רותחין והיו גם כאלה שהאשימו אותה בעמידה מאחורי הקלעים בקבלת ההחלטות. אחרי המשחק באשדוד, יבינו סוף-סוף שבמגרשים צפופים ייתכן מצב שאנשים יישארו בחוץ עם כרטיסים ביד. כי ה"צבא הירוק" פולש בהמוניו.

אז רוסו חסר או לא ?

לאן נעלם ג`ובני רוסו ? לכאורה, כולם יודעים שהוא נמצא בסגל הנבחרת הקרואטית המתכונן לקרב האחרון על כרטיס לאליפות אירופה. אפילו יודעים שהוא נפגע בכף ידו. איש אינו יכול לתת תשובה מוחצת לשאלה המתבקשת: האם הוא חסר באשדוד או לא. רק המאמן רוני לוי, כצפוי, הודה בפה מלא: " רוסו היה חסר לנו". פשוט, לא ? מה השאלה? כי רק רוני לוי יודע להעריך את תרומתו של ג`ובני למערך הקבוצה. רק רוני לוי נותר שליו בעקבות ה"מיני תקרית" שהייתה בינו לקשר הקרואטי. בשעה שכולם דיברו בגנותה של המשמעת הקפדנית אותה הנהיג ומאידך, הפליגו ביחסו המזלזל, כביכול, של השחקן כלפי מאמנו נותרה רק המערכת הפנימית עם שתי רגליה על הקרקע המוצקה. " לך הביתה, רוסו" וכתבות כמו " שחקנים בכירים במכבי נגד רוסו" זכו לכותרות ענק, ובעצם מאחוריהן לא היה ואין כלום. נאדה, כותרות מיקי-מאוס שנועדו להפוך מאן-דהוא לפופוליסט, על חשבון השחקן הזר הטוב ביותר ששיחק כאן. רוסו הלך לאיבוד מול ולנסיה, כי על קבוצתו נכפה סגנון משחק מסוים שלא התאים, לא לה ולא לו. אחר כך הפגין יכולת חלשה מול מכבי תל אביב, כמו כל חבריו לקבוצה. מכאן ועד לביטול תרומתו למכבי חיפה, הדרך ארוכה. פתאום שוכחים לו ( ורק רוני לוי דואג להזכיר) את שער השוויון מול פובליקום שהעלה את חיפה לשלב הבא בגביע אופ"א, פתאום כל ה"בישולים" והשערים בליגה כבר לא "שווים" ואם איני טועה, הרוסו הזה הוא לא השחקן שכל העיתונים העניקו לו את הציון 10 אחרי המשחק נגד הפועל באר שבע ? כבר הוכח, יותר מפעם אחת, שחיפה מסוגלת להפסיד לכל קבוצה, גם כאשר ג`ובני בהרכב. תשאלו את מגיני מכבי קריית-גת שהביסה את חיפה בקריית אליעזר 0:4 ולא תמצאו סנסציה גדולה מזו בעשרים השנים האחרונות. רוסו לא הושיע כי הוא בשר ודם. מעולם גם לא שמעו אותו רומז ש" מכבי חיפה זה אני". בורג חשוב מאוד במערכת. לא במקרה הנשיא שחר דיבר על הארכת חוזהו ולא במקרה רוני לוי הזכיר את היעדרו. גם אלה שקראו לו ללכת הביתה, והוא בכלל טוען שישראל היא ביתו, יודעים בסתר ליבם שהגחמה הפרטית שלהם הפכה לבדיחה עצובה.

פתאום מכבי חיפה גזענית

בדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה, בוקר אחד קמה קבוצת אנשים והחליטה על דעת עצמה למדוד את "עוצמת הגזענות" ביציעי המגרשים. אם לשפוט על פי אמות המידה שהחבר`ה הלא רציניים האלה קבעו, כמות הקריאות מצד מתי מספר אוהדים ( לפעמים אפילו שניים) ישר מקפיצים את הקבוצה ל"ראש הטבלה". והגוף הזה קובע את "מדד הגזענות" לפי שני פרמטרים עיקריים: היחס לבני מיעוטים ולכדורגלנים שחומי עור. אולי הם לא חשבו על כך אבל הם תקעו לעצמם גול עצמי בנגיחה אדירה ! איך שלא מסתכלים על מכבי חיפה, מעולם לא היו לאוהדיה ביטויים של גזענות לשמה. מסיבה אחת שנעלמה ככל הנראה מעיני הגוף החדש, תמיד היו למכבי חיפה שחקנים רבים מהמגזר הערבי וגם שחומי עור. אני מוכן לשים את שתי הידיים באש ולהישבע שאין למשקיפי הוועדה שמץ של מושג כמה שחקנים מהמגזר שיחקו במדי מכבי חיפה מאז קום המדינה. אחסוך להם את המאמץ, אחרת עוד יטענו שבגללי "הפסידו" איזו קריאת גנאי במקום אחר. זאהי ארמלי, חסן בוסטוני, ואליד באדיר, נג`ואן גרייב, רג`יד בארנסי, סלים ( חלוץ בשנות החמישים), איימן חלאלחה, חנניה רמזי, כמאל ג`אברין, חנא פרהוד, אסרף דאמוני ועלי עקל. אלה שיחקו בקבוצה הבוגרת. במחלקת הנוער המצב ברור יותר. מאות שחקנים מגיעים מכל כפר ועיר. מכבי חיפה היא ללא ספק הקבוצה "הכי ערבית" מהבחינה הזאת. רבים מאוהדיה נמנים על המגזר, ללא קשר לשחקנים המופיעים בשורותיה. פעם, כאשר זאהי ארמלי היה באופוריה, והיו לו ולנו הרבה רגעים כאלה, הוא טען בלהט שהוא שווה למכבי חיפה כאלף אוהדים למשחק. לא דובים ולא יער. ברגע שעזב ועבר להפועל ירושלים, התבררה לו טעותו. נוספו עוד אלפים רבים. כי ברגע ששחקן לובש את החולצה הירוקה, לא חשובה זהותו אלא רמת משחקו.

ואותו גוף שמודד גזענות, יעני מודד, מניח אוזניו הכרויות במקום הלא נכון. איך יעזו אוהדי חיפה לקרוא קריאות גנאי לעבר כדורגלן ערבי כאשר ואליד באדיר הוא עצם מעצמותיהם ? איך לא תיבש לשונם של אוהדי חיפה לחיכם, ברגע שלועדה ברור שהנהמות המכוערות, אותן יש לגנות בכל תוקף ולהקיא מקרבנו את אותם תפוחים רקובים, נועדו לפגוע בברוך דגו, בשעה שבחיפה משחקים אריק אג`יפור ושי בירוק ? העניין הרבה יותר פשוט וברור, והדברים נכתבים לפני שאותו גוף "יכתיר אותנו כאלופים". אילו הייתה קמה ועדה כזאת לפני חמש שנים, איזה ציון הייתה מעניקה לאוהדי מכבי חיפה שקראו קריאות לא סימפטיות לעברו של אופיר קופל ? ושוב, ציון אפס לאלה שהשמיעו אותן. הוא לא ערבי ולא שחום עור, בסך הכל שחקן שהקהל התאכזב מיכולתו ותרומתו לקבוצה. והוא לא הדוגמא היחידה. אישית, אני מאמין שהנהמות המכוערות כלפי דגו הושמעו בגלל משפט אחד שאמר, וזכה לכותרות ענק, כאשר העדיף לעבור למכבי תל-אביב במקום למכבי חיפה. דגו אמר אז: " העדפתי את מכבי תל אביב כי שחקנים של מכבי חיפה יעצו לי לא להגיע אליה". אם זאת לא פרובוקציה, אני כבר לא יודע מה כן. ואם המשקיפים כל כך רגישים, כדאי שירדו מהר מהעץ הגבוה עליו טיפסו. או שיעזבו במנוחה את מכבי חיפה עם כל מדד הגזענות המלאכותי. פשוט טעו בכתובת.