שחקני מכבי חיפה לא יכלו לבקש יריבה טובה יותר, אחרי ששבה עטורת מחמאות ותהילה ממשחק הגבורה בולנסיה, מאשר מכבי תל-אביב. ולא בגלל שניר קלינגר וחניכיו גזלו מחיפה אליפות בטוחה, שלא באשמתם. הם בכלל לא חלמו על זכייה בתואר, אך חיפה הגישה להם אותו על מגש כסף. והכל עקב ניסיונו הכושל של מאמן אשתקד, יצחק שום, להתבסס על שלד שחקנים קבוע לאורך כל העונה ובכל המסגרות האפשריות, ליגה, בית האלופות, גביע המדינה, גביע הטוטו ונבחרת ישראל. מה שלא עובד במנצ`סטר יונייטד ובריאל מדריד, ודאי שלא יצליח גם בישראל.
שום עזב ועכשיו העיניים נשואות לעבר רוני לוי שבמקביל אימן את קבוצת הנוער וראה ( מי לא ראה ?) כיצד מאמן מנוסה מתפתל בין ההיגיון למציאות. אחרי כל משחק באירופה חיפה ספגה תבוסה בישראל. רק עניין של אפיסת כוחות וירידה מנטלית. גם רוני לוי ניסה ללכת בדרך דומה ונפל. אחרי החזרה לחיים מפיגור בפובליקום (2:2) שסחטה מחניכיו את כל כוחות הנפש והגוף, שבו לאם המושבות והובסו 3:1 בידי הפועל פתח-תקווה. עד כמה העייפות הכריעה ניתן ללמוד מהעובדה שעד היום, אחרי שישה מחזורי ליגה נזקף לזכות המלבסים רק ניצחון אחד. נגד מכבי חיפה.
ביום ראשון, אחרי שניצח את רפאל בניטס, מאמן ולנסיה, על שולחן השחמט, הגיע עוד מבחן לרוני לוי ובאמצעותו לשחקנים. אחרי 68 שעות מנוחה בלבד בין ההופעה ההגנתית המצוינת ב"מאסטייה", מכבי תל אביב הפצועה והחבולה ( 50 אחוזי הצלחה בליגה) מגיעה לקריית אליעזר. לשם שינוי, משהו חיובי קרה לכדורגל שלנו. לא הכל שחור כפי שמנסים לצייר החבובות בטריבונה. לא עוד " משחק עונה מספר 1" ולא קריאות קרב " משחק נקמה". מכבי חיפה מול מכבי תל-אביב כאשר העיניים נשואות יותר לעבר הכרמליסטים. זאת שעת המבחן שלהם, הראשון בעונה הנוכחית. העתק מדויק של אירועי אשתקד. מכבי חיפה תיאלץ לשחק 5 משחקים בתוך 15 ימים, ולא סתם משחקים. התחילו עם קרב הצמרת בשכונת התקווה ויצאו ממנו בשלום (1:2)תוך הנחלת הפסד ראשון למארחים שהוליכו את הטבלה. חמישה ימים אחר כך, התיקו ההירואי מול ולנסיה. אחרי התבוסות של הפועל באר שבע לברצלונה 7:0 בארץ ו- 5:0 בברצלונה והכישלון של הפועל חיפה מול ולנסיה ( שני הפסדים 2:0) ואז זו הייתה ולנסיה שונה לחלוטין. להשוות אותה לקבוצה הנוכחית זה כמו להשוות בין הכרכרה של מוניפיורי למכונית יגואר. ובסך הכל עברו ארבע שנים.
ביום ראשון מפגש ראשון מתוך שלושה מול מכבי תל-אביב, ביום רביעי משחק חשוב מאוד, למרות הדעות הקדומות, בגביע הטוטו נגד הפועל באר-שבע במבצרם של האחרונים ובסוף השבוע הבא עוד משחק צמרת נגד מועדון ספורט אשדוד, מהקבוצות המלהיבות השנה. אפילו בגביע הטוטו אין לחיפה את הלוקסוס לוותר על שחקני ההרכב המנוסים. ראשית, בגלל שחיפה היא מחזיקת הגביע, שנית מדובר ברבע גמר והמפסיד טס הבייתה, ושלישית מדובר בכסף לא מבוטל. ברור, שבניגוד למשחקים בבית המוקדם בהם שולבו שחקני ספסל ונוער, הפעם יש לחיפה בעיה. ולא רק בגלל היעדרו הצפוי של ג`ובני רוסו, הממריא מיד אחרי המשחק מול ה"צהובים" לקרואטיה, למשחקי ההצלבה מול סלובניה מיודעתנו.
לא כדאי לקנא ברוני לוי, ואולי כן. בתוך שבועיים כל משחק אתגר עצום. שתי משוכות הוא עבר בהצלחה גדולה, נותרו שלושה מכשולים קשים. יכולת התמרון שלו עם סגל השחקנים הרחב היא שתקבע אם יהיה המשך למסע שהחל בשכונה ויסתיים באשדוד. כולם יתמקדו ודאי במשחק בעונה שעברה בו ניצחה מכבי תל אביב 2:3 בקריית אליעזר. הגיעו לחיפה בפיגור בן 9 נקודות ואלמלא הניצחון היה עולה ל- 12 ושלום על תל אביב. בפועל קרה ההפך. הניצחון הוריד את הפער לשש ומכאן חיפה איבדה גובה והמנצחת צברה תאוצה. לחיפה היו הזדמנויות רבות להחזיר את הגלגל לאחור, נכשלה וכאמור הגישה שי בדמות אליפות בהפרש שערים. תל-אביב עלזה, בעיר הכרמל נשכו שפתיים והחליטו: לא עוד. כל השאר מקופל בטבלת הליגה הנוכחית ובהופעות בגביעי אירופה. כבר התרגלנו, בזירה המכובדת ניתן לפי שעה, לסמוך רק על מכבי חיפה.
לא ההפסד בעונה שעברה צריך ל"האיר" לחיפה נורה אדומה. יותר מזה עליה לשים לב להצלחות התל-אביביים בקריית אליעזר. היריבות הגדולה בין שני המועדונים הופכת כל משחק ל"משחק עונה" גם כאשר הקבוצות לא השתייכו לצמרת הגבוהה. בעשרים השנים האחרונות, תל אביב הייתה יותר פעמים לא רלוונטית מחיפה במאבקי האליפות. הצצה קלה לעבר העשור האחרון מגלה שוויון מפתיע בין שתי הקבוצות. חיפה ניצחה את אורחתה 4 פעמים ( ובכלל זה ה- 0:5 הגדול) וגם ה"צהובים" לא טמנו רגלם בצלחת וגם להם 4 ניצחונות. והיו גם 4 תוצאות תיקו, שתיים מהן חסרות שערים.
ניר קלינגר כבר ניצח, כמאמן, פעמיים את מכבי חיפה בעונה שעברה והפסיד פעם אחת. גם לרוני לוי לא תהיה זו פגישה מחודשת מאחורי הקווים. בעונת 1999/2000 אחרי שאלי כהן עזב את תפקיד המאמן, בעקבות סדרת כישלונות שמנעו מחיפה אליפות בטוחה שגם היא "הועברה" לקבוצה תל-אביב, להפועל, ניהל רוני לוי משחק ליגה בין השתיים ברמת-גן והובס 3:0 מרגלי פליקס חלפון, גיא צרפתי ואבי נמני, כולם אנשים בחדשות היום. באותו משחק ( 29 באפריל 2000) הורחק אדורם קייסי לקראת הסיום ברגע של תיסכול עמוק. כשחקן, היו לרוני לוי הרבה רגעי שמחה במפגשים מול מכבי תל-אביב. הוא היה שותף לזכייה בגביע 93` (השער: ראובן עטר) ולניצחונות 0:5 בקריית אליעזר ו-0:3 ברמת גן. היו לו גם רגעים פחות עליזים כשחיפה נוצחה פעמיים 3:1. במשחק הראשון פחות התרגש כי זו הייתה העונה הראשונה שלו בחיפה (92/93) אבל את ההפסד השני מול ת"א ודאי לא שכח. 18 אלף צופים חזו ב"משחק העונה" האמיתי בעונת 95/96 ורוני לוי העלה את חיפה ליתרון במחצית הראשונה. כשנדמה היה שחיפה תנצח ותעשה צעד גדול לעבר כתר האליפות, באה המחצית השניה וטפחה על פניה. "שלושת המפורסמים", אלי דריקס, ניר קלינגר ואבי נמני חוללו מהפך וברחו עם התואר דרומה. רוני לוי שותף בעוד 7 משחקי ליגה שהסתיימו ללא הכרעה, בשלושה משחקי גביע נוספים ( ניצחון ושני הפסדים) ובחצי גמר גביע הטוטו (1994) בו כבש את פנדל הניצחון אחרי שבתום 120 דקות לא הושגה הכרעה (1:1) ובד-קרב מהנקודה הלבנה שוב שוויון עד שהגיע מאמן ההווה וסילק את ת"א מהזירה.
שתי הקבוצות נודעו מאז ומתמיד כמושכות קהל רב. יש שידור בטלוויזיה, אין שידור, תמיד היציעים "מפוצצים". בשני מפגשים נקבעו שיא במספר הצופים בכל הזמנים בליגה שלנו. 45000 חזו בתיקו 1:1 (1992) ואלפיים פחות כעבור שנתיים במשחק שהסתיים בתוצאה זהה. לגבי המשחק הראשון קרה משהו מדהים. רק מכבי תל אביב רצה בצמרת, חיפה השתרכה הרחק מעין המקום הראשון. חודש נובמבר משמש אכסניה כמעט קבועה למשחקים בין ה" גדולות". לא פחות מ- 15 מפגשים נערכו ביניהן מאז קום המדינה, תל אביב ניצחה בארבעה מהם, חיפה רק בשלושה והשאר תיקו. שני משחקים מזדקרים בכל זאת מעל השאר. ב- 12 בנובמבר נפגשו השתיים לראשונה מזה אלפיים שנה ותל אביב הפליאה מכותיה באחותה הצעירה שזה עתה עלתה לראשונה לליגה הראשונה. 2:10 הסתיים המפגשד הכואב. לא פחות כאב לקבוצת הפאר של מכבי תל אביב שהצפינה לחיפה (3 בנובמבר 1962) ואפילו הוליכה 0:1 בתחילת המשחק. בסיום 1:6 גדול לחיפה.
