נעים להקשיב לטונים העולים מדברי שחקני מכבי חיפה הניצבים בפני אתגר ספורטיבי מהמעלה הראשונה. לא בכל יום פוגשת קבוצה ישראלית מוליכת ליגה ספרדית, וחיפה עדיין לא פגשה מעולם ספרדיה כל כך רומנטית. בשום פנים ואופן לא נשמעו מפי השחקנים הכי מוכשרים בכדורגל הישראלי הצהרות בומבסטיות שתפסו כותרות. ולא מחשש לעין בישא או שחלקם עושה במכנסיים. בניגוד להרבה "מבינים" שיושבים באולפנים , לשחקני מכבי חיפה אין את הלוקסוס לנתח קדימה ולהצטער או להשוויץ לאחור. מצפות להם 90 דקות קשות מאוד בהן עליהם להוכיח שוב ( בפעם ה- 45 בתולדות המועדון) שלכדורגל הישראלי נותרה רק נציגה גאה אחת. הנבחרת על הפנים, שלוש הנציגות האחרות ( בעיקר מכבי והפועל תל-אביב) על הקרשים וכולם יחד יצפו ( אם יתנו להם) בניסיון חיפני לשמש שגרירי רצון טוב בחצי האי האיברי.
ניר דוידוביץ, השוער המצוין של מכבי חיפה, האיש שגילה יכולת נפלאה דווקא מול נבחרת ספרד ברמת גן (1:1) במחצית הראשונה, עד לפציעתו הקשה שאילצה אותו לנטוש ולשבות תקופה ארוכה, מגדיר את המשחק כ"לא מלחמה". לא מגזים בכלל. חיפה כבר עברה מזמן את ה"קו האדום" בנושא הפסדים וניצחונות. מי שמנצחת את טורפדו מוסקבה, פארמה, פריס סן-ז`רמן, מנצ`סטר יונייטד ואולימפיאקוס, כבר הוכיחה שאינה קוטלת קנים. עדיין ישנם מספר קטן של "כיסי התנגדות" המוכנים להישבע שהאנגלים הופיעו בהרכב חסר ומנגד, לא שמעתי אפילו אנגלי אחד שמזכיר שבמשחק באולד-טראפורד (2:5) חיפה הופיעה בהרכב טלאים, ללא ריימונדס ז`וטאוטאס ויעקובו איגביני. מדוע לא הזכירו ? כי בחו"ל לא בודקים מי איננו אלא מי ישנו. במנצ`סטר לעולם לא יתרצו את הניצחון או ההפסד מול חיפה בהרכב כזה או אחר. תמיד מישהו יזכיר להם את ה"כתם החיפני" על המדים האדומים שלא יורד אפילו בכביסה.
בקרב שחקני חיפה עדיין אין את המסורת שנועדה למחוק ניצחונות מהרזומה ניצחונות מפוארים והפסדים משפילים. כי לחיפה, אלופת ישראל בגביעי אירופה, אין כמעט הפסדים כואבים. פה ושם תבוסות קשות לספורטינג ליסבון (4:0) או א.א.ק אתונה בגביע אופ"א אשתקד. טעמם המשכר של הניצחונות עדיף לאין ערוך על מצבי הרוח הרעים. ואת המאזן הזה השיגו הבחורים בירוק רק בעשור האחרון. לעומת הרקורד האירופי של 30 ו- 40 שנה, חיפה השיגה הרבה מאוד בהופעותיה בזירה הכי מסקרנת בעולם. היעדר סרט מלחמה, עדיין לא פותר את נציגת ישראל ( זוכרים ? היחידה שהגיעה לבית האלופות, פעם לרבע גמר גביע אירופה למחזיקות ופעם לשמינית) מהופעה מכובדת. והצוות מתייחס למשימה בכובד ראש. בדיוק כמו הספרדים. אל תשימו לב לגחמות הישראליות שמנסות להמעיט בהתייחסות הספרדית לחיפה. אומרים ש"הם לא סופרים אותנו" ואיש לא שמע אותם מזלזלים. אומרים שהמשחק בכלל לא מסוקר בעיתונות הספרדית והנה בעת שחיפה נחתה, המתינו לה עיתונאים וצלמים. לא מאות כפי שהיו ממתינים למנצ`סטר או לריאל מדריד, אבל הגיעו בכמות המכבדת את חיפה. לפני המשחק חיפה יכולה להתבסס על שני המשחקים שולנסיה קיימה מול שטוקהולם ובשניהם ניצחה 0:1 קטן. גם לא שמעתם אפילו שחקן אחד שמדבר על "הפסד בכבוד". המושג הזה כבר מזמן לא קיים בלכסיקון החיפני. רוני לוי אמר שהקבוצה צריכה לשמור על סגנונה, עם דגש גדול יותר על המשחק הטקטי ההגנתי, דוידוביץ דיבר על הכייף לחזור ולשחק מול קבוצות ברמה גבוהה ו"נשתדל לעשות את המכסימום", אבישי ז`אנו הבטיח לרוץ עד כלות הנשמה ויניב קטן דיבר על " בכדורגל הכל אפשרי". וגם האחרים חושבים על המשחק במונחים של חוויה בת 90 או 180 דקות. ברור שהרבה יותר מלהיב לקרוא ש" אנחנו הולכים לנצח אותם" כפי שאמר בשעתו, ראובן עטר, לפני שחיפה ניצחה את פארמה במגרשה או את נבחרת צרפת בפריס. אלה אמירות כבדות משקל שנאמרו מתוך תחושת בטן שבסופו של דבר הגשימו את התחזיות המטורפות.
אולי בין השורות ניתן להבחין ב" חוסר התלהבות רגעי" שלא נובע מחשש מהיריב כמו מהרצון לשחק על תוצאה סבירה שתשאיר מקום לדמיון , לקראת משחק הגומלין, שכידוע ייערך בטורקיה ולא בקריית אליעזר. אי אפשר להתרגל למשחקי בית חסרי בית. מאז אוגוסט 2001 כאשר חיפה הביסה את האקה הפינית (0:4) היא נודדת מבולגריה לקפריסין ולטורקיה. העורף של המעודדים בירוק חסר לה כאוויר לנשימה. לא בכל שנה ניתן לגייס קמפיין נוסח ליגת האלופות. התקדים, המעמד והמצב הכלכלי אינם מאפשרים לפי שעה ל"צבא הירוק" להתייצב בסמוך לפיקוד העליון. זה יהיה המשחק ה- 17 בו חיפה תופיע מחוץ לביתה. קשה לומר ששחקניה "התרגלו" לשחק ללא קהל כשם שאי אפשר לדבר על מורך לב נוכח יציעים גדושים. בליסבון (1995) הגיעו 40,000 צופים, בפריס (1998) צפו 30,000 בתיקו מול סן-ז`רמן, במוסקבה (1999) 25,000 ובמנצ`סטר 63,439 ואחד לא פחות. אלה בימות מכובדות שצריכות לעזור לחיפה להשתחרר מהלם ראשוני. עוד יהיה עליה לשנס מותניים ולא להציץ למאזן "משחקי החוץ" של המועדון. לחובתה 11 הפסדים לעומת 6 ניצחונות, בעיקר על קבוצות "קטנות". היא כבשה 27 שערים בחוץ ( בחשבון לא נלקחו "משחקי הבית" בארצות השכנות) וספגה 35 ובמספרים אלה טמון הסוד החיפני שאינו שונה מהמצב בליגה שלנו. כובשים הרבה וסופגים יותר מדי.
בכל מקרה, מכבי חיפה עולה בהרכב אופטימלי למשחק מול ולנסיה. ההגנה, שסופגת קיתונות רותחין, היא ההגנה הכי מנוסה שקיימת בכדורגל הישראלי. אלון חרזי ( 42 הופעות באירופה , רק במכבי חיפה) אריק בנאדו (34) אבישי ז`אנו (32) אדורם קייסי (31) יניב קטן (25) ואליד באדיר (19) ניר דוידוביץ וג`ובני רוסו (17 לא כולל ההופעות בהפועל חיפה) מיכאל זנדברג (12) ואריק אג`יפור (11). ולא לקחנו בחשבון את ניסיונם ממשחקי הנבחרת. מכבי חיפה מגיעה כאנדרדוג מול ולנסיה. כל ניסיון להוציא את השחקנים מהריכוז, יעלה בתוהו. הם יודעים בדיוק מה מצפה להם ויעשו הכל כדי להצליח ב"מאסטייה". קבוצה צנועה עם חלומות גדולים.
