בצל הויכוחים האישיים בין שלמה שרף לאברהם גרנט, איזו נבחרת ישראלית הייתה גרועה יותר, על עובדה אחת אין לאיש התלבטויות: כבר 10 שנים איש אינו יודע להבחין בין מכבי חיפה מחוזקת, כשמדובר במשחקי הנבחרת, או שנבחרת ישראל מחוזקת כאשר על הפרק משחקיה של ה"ירוקה" בישראל או בזירה האירופית. מין כזה פלונטר שנוצר בעשור האחרון, ולחשוב שפעם היו עושים טובה ומכלילים פה ושם איזה שחקן ממכבי חיפה. מצרפת עד צרפת לא התקבל פתרון אחיד, מי מחוזק על ידי מי. בניצחון המפואר ב- 93` היו בהרכב הישראלי הראשון לא פחות מחמישה נציגים של מכבי מעיר הכרמל: אלון חרזי, משה גלאם, רוני לוי, אלון חזן וראובן עטר, ובמחצית השניה הוכנס גם איל ברקוביץ. באותו הרכב שיחקו גם ניר קלינגר ורוני רוזנטל, תוצרת מחלקת הנוער המהוללת של חיפה והשתתפו עוד בוני גינצבורג ( אוי, כמה קשה לו להוציא מילה טובה על ניר דוידוביץ שמלמד אותו שוב ושוב, כי מה שהוא (ניר) שכח, בוני כבר לא ילמד לעולם. כמו לדוגמא, מה זה תואר אליפות ?), פליקס חלפון, אבי נמני, רונן חרזי ויעקב שוורץ מבית"ר ירושלים. הסתיים 2:3 משערים של ברקוביץ ועטר שהשאירו את שלמה שרף בתפקידו, אחרי מפלות קשות.
גם השבוע, באותו מקום, סטאד דה-פרנס, היווה ה"כח הירוק" את השלד של הנבחרת. ניר דוידוביץ, אלון חרזי, אריק בנאדו, אדורם קייסי, ואליד באדיר, עידן טל ומיכאל זנדברג לא הצליחו למנוע את ההפסד לצרפת. בהרכב שיחקו גם יוסי בניון וחיים רביבו, ולא צריך להזכיר מאיפה הם קפצו לקבוצות באירופה. כל כך ברור. זאת הפעם השניה ששחקני מכבי חיפה הופכים לנציגת ישראל במשחקי יורו 2004 . בפעם הקודמת זה קרה מול קפריסין ( 1:1 ב- 29 במרס 2003 ) ואז פתחו כמעט כולם, למעט ניר דוידוביץ, אותו החליף בזמן הפציעה דודו אוואט. עוד לפני כן היו שלושה משחקים בהם שיחקו לא פחות משמונה שחקנים בנבחרת ישראל, אם כי בניגוד למשחקים בקפריסין ובצרפת, לא בעת ובעונה אחת. ב- 93` ניצחה רומניה את ישראל 0:1 ואת חיפה ייצגו השוער רפי כהן, אלון חזן, אלון חרזי, משה גלאם, רוני לוי, אלון מזרחי, ראובן עטר ואיל ברקוביץ. כעבור שנתיים, שוב שמונה נציגים ירוקים בהרכב הנבחרת. השוער רפי כהן, אלון חרזי, משה גלאם, אלון חזן, איל ברקוביץ, חיים רביבו, רוני לוי ואבישי ז`אנו ניצחו את הונגריה 0:2 ובפעם השלישית, לפני שמונה חודשים כשיראל גברה 0:2 על ארמניה והשותפים הבכירים היו דודו אוואט, אלון חרזי, אריק בנאדו, אדורם קייסי, ואליד באדיר, מיכאל זנדברג והמחליפים אבישי ז`אנו ועידן טל.
"אירופה מתה- תחי אירופה" - סיסמא מסוגננת שונה מהקלישאה המפורסמת, אבל אין מתאימה ממנה לתאר את שחקני חיפה שהמריאו מצרפת לסלובניה למשימה לא פחות חשובה, לנסות לשמור על הניצחון המינימלי (1:2) מול פובליקום בגביע אופ"א. כרגע, עד למשחק כבר יצוצו "פסיכולוגים" ויסו ליצור זיקה בין הפסד הנבחרת בפריס לסיכויי חיפה לעבור לשלב הבא. בישראל כמו בישראל, סיום המשחק של אתמול הוא המשך ישיר של המשחק מחר. עם זה מכבי חיפה צריכה לחיות, אפילו לנסות ולשרוד במסגרת שהיא עושה הכי טוב. עם כל הכבוד לנבחרת ישראל, כשמדברים על כדורגל ישראלי באירופה, מזכירים את הנציגה הבכירה בצ`מפיון ליג ולא את הנבחרת. כשמכבי חיפה ספגה שער בתוספת זמן מול פובליקום באיזמיר, היו כאלה שיצאו בתופים ובמחולות שהנה חיפה תקרוס, שחקניה ייקלעו למרה שחורה והפועל באר-שבע תחגוג על הדיכאון החיפני. חלף שבוע בלבד, החיפנים ריסקו את "שועלי הנגב" לרסיסים, הגם שהתוצאה הסופית (2:3) אינה מלמדת על יחסי הכוחות הברורים לזכות חיפה. שכחו מהר מאוד את השער המרגיז של אנדריי קבאס ועד היום מהללים את השער הפנטסטי של ג`ובני רוסו. ככה עובדת הדינמיקה של הכדורגל, בפרט בארץ הקודש. ובכל "תקרית" כזאת, נאלצים שחקני חיפה לנסות ולשכנע שהניסיון הבינלאומי שלהם כל כך גדול, עד שהם מסוגלים לעשות סוויץ` ולשכוח את תבוסת האתמול, הגם שכולם סוחבים את פצעי התבוסה. ללא ספק, התבוסות בעידן שרף (1992-2000) עזרו לחיפנים להתאושש, ומהר, בזירה המקומית. הפעם, לשם שינוי, יהיה עליהם להתאושש מהר יותר, כי בין משחק הנבחרת בצרפת להופעה בסלובניה חוצצות רק ארבע יממות. כמעט כל החלק האחורי של חיפה והקישור שיחקו בנבחרת, וכעת יהיה עליהם להוכיח שוב שהציפיות מהם אינם לשווא. מאז ששלמה שרף עזב את מכבי חיפה (1992) קרו לה רק דברים טובים שגם קדמו את הכדורגל הישראלי, לפחות במישור הקבוצתי. שרף מעולם לא הוביל קבוצה ישראלית בזירה האירופית, לחיפה כבר 43 הופעות כאלה. הוא מעולם לא נאלץ לבחור שחקנים זרים והיחידים שהגיעו היו השוער ויקטור צ`אנוב, ושני הבלמים הרוסים, ולדימיר בסונוב שנמלט לפני פרוץ מלחמת המפרץ הראשונה (1991) וואסילי יבסייב, מגן שמאלי שעבר הסבה לבלם. בתקופתו, כמאמן לאומי, זכו שחקני חיפה ל"חיסונים טבעיים" שהבריאו אותם לקראת משחקי הליגה. אחרי התבוסה 5:2 באוסטריה ( 28.10.1992) כאשר בנבחרת נכללו שני ה"אלונים", חרזי וחזן, וברקוביץ כמחליף, ניצחה הקבוצה את הפועל פתח תקווה 0:2. ארבעה חודשים מאוחר יותר ( 17.2.93), במשחקים הקדם-עולמיים, השתתפו אלון חרזי, חזן וראובן עטר במשחק נגד צרפת שהשפילה את ישראל 0:4 והתבוסה לא מנעה מחיפה לסיים בתיקו 1:1 נגד מכבי תל אביב. באותה עונה ( 2.6.1993) הנבחרת הובסה 5:0 בידי שבדיה ורק אלון חזן בהרכב הפותח ואלון חרזי כמחליף, זכו לחוות את החוויה המפוקפקת ומיד אחריה להימלט לחום האילתי שהעיק פחות. סיום העונה צינן את פצעי הישראלים. ואז, ב- 10 בנובמבר 1993 הגיעה פינלנד הננסית והכתה במכבי חיפה ( סליחה, נבחרת ישראל). אלון חרזי, משה גלאם, אלון חזן, רוני לוי וראובן עטר שעלה מספסל המחליפים לא מנעו הפסד לאומי, אך כעבור מספר ימים בא מזור לכאבם, בניצחון 1:3 מול עירוני אשדוד.
היה גם משחק ידידותי מול קרואטיה (4:0) שבו שותפו שישה חיפנים, רפי כהן, אלון חרזי, אלון חזן, רוני לוי, איל ברקוביץ ומשה גלאם, וההשלכה המיידית שלו היה הפסד מביך באיי פארו 3:2 שנגוז במשבי הרוח האימתניים באי, מאחר וחיפה ניצחה 0:4 במשחק הראשון. היו כאלה שגיחכו נוכח ההפסד החיפני, בעיקר כאלה שעטו יריעה על עיניהם ושכחו שבמשחק הראשון אותו ניהל שלמה שרף כמאמן הנבחרת ( 5.8.1992) סיימה נבחרתו בתיקו 1:1 מול אותם " דייגים ופקידים". למען הדור הצעיר נזכיר את הרכב הנבחרת באותו משחק אומלל שנכנס לקטיגוריה לא מכובדת: בוני גינצבורג ( כן, אותו מומחה לענייני דוידוביץ), יהודה עמר, אמיר שלח, מוטי בוהדנה, אבי כהן, אלון חזן ( אז בהפועל פתח תקווה), ניר קלינגר, טל בנין, אבי נמני, חיים רביבו ( אז בהפועל תל אביב). במחצית השניה נכנסו רפי כהן ( עדיין בהפועל פתח תקווה, רונן חרזי, מאיר מליקה והחיפנים, איל ברקוביץ ואיתן אהרוני. גם אחרי ההפסד המדהים 3:2 לקפריסין ( 5.9.99) בו שותפו ניר דוידוביץ, אלון חרזי ואריק בנאדו ( יוסי בניון נכנס כמחליף) התאוששו החיפנים וסיימו בתיקו 0:0 ברמה גבוהה עם הפועל תל אביב בבלומפילד. ואחר כך באה התבוסה לספרד (3:0) אותה חווה רק אריק בנאדו ( שוב, בניון רק מחליף) ובשבת חיפה כבר ניצחה בליגה 2:5 והאנד בלי ההפי, התבוסות הצורבות לדנמרק ( 5:0 ו- 3:0) בהן "הוכתמו" אלון חרזי, אריק בנאדו ויוסי בניון, אבל אז צץ ה" דרבי החיפני" והציל למכבי את מצב הרוח- 2:3 לירוק. אחרון ולא חביב, המשחק הטראומי בעדן ריצ`רד נילסן כאשר גרמניה הלמה 1:7 בישראל ואת החוויה עברו דודו אוואט, אדורם קייסי ויוסי בניון ומאוחר יותר אלון חרזי ואריק בנאדו. משחק הליגה הראשון שנקרה בדרכם הייתה שוב הפועל חיפה שהשכיחה את המטח הגרמני. מכבי ניצחה 1:2 ועכשיו כל הפנים מופנות לסלובניה. מלבד המטען הצרפתי הכבד, יש לחיפה עוד מספר סיבות כדי לשכוח את משחק הנבחרת. כמעט כל ההרכב הראשון הצטופף בין כתלי הנבחרת. רק אבישי ז`אנו התחמם מחצית שלמה ולא שותף. נציגים היו גם בנבחרת האולימפית. מאז הניצחון על באר שבע הספיק רוני לוי לראות את חניכיו רק בטלוויזיה, וגם זה אחרי שעבר טראומה אישית נוראית ( יחד עם המנכ"ל איתמר צ`יזיק והמנהל אריה בורנשטיין שנפגעו קלות בפיגוע במסעדת "מקסים") שהסתיימה בנס בכי טוב. רק ניצחון או תיקו בסלובניה יזכירו למי שהספיק לשכוח שנכון לעכשיו, מכבי חיפה מייצגת את הכדורגל הישראלי בצורה הטובה ביותר. נמתין בסבלנות.
