הספרדים הסתובבו ברחבה החיפנית כמו היו מגיני מכבי. חס וחלילה, לא בטיילת, כי לא הייתה כזו. מכסימום קיימת בבת-גלים. פה הכל יעד מבוצר היטב. ניסו להכריע את המשחק מההתחלה. כבר בדקה החמישית שלח בראחה, ראובן בראחה, כדור חופשי ממרחק 22 מ` ששרק מעל המשקוף. דוידוביץ נכנס לפעולה שש דקות מאוחר יותר. איימר, האיש שכולם דיברו שלא ישחק, נשלח ימינה, סובב את בנאדו ( בפעם הראשונה והאחרונה) ושלח כדור חזק. א-ו-ל-ה קפצו אוהדי ולנסיה מהכסאות אבל מי שעלה היה ניר שלנו שבזינוק פנטסטי הדף לקרן. קארבוני, המגן השמאלי האיטלקי שנושק לגיל הארבעים פרץ והגביה (22) ומיסטה נגח מקרוב החוצה. רק בדקה ה- 30 חיפה הגיעה למצב בעיטה. עידן טל עשה את הפרמיירה הישראלית. גם גארידו(32) ובראחה (45) ניסו לרדת עם יתרון לחדרי ההלבשה, לחיפה היו תוכניות משלה.
במחצית דיברו על הנס. איך חיפה לא ספגה עד עכשיו. בניטס כבר ראה את הצרה המתרגשת עליו. חניכיו יצאו כאריות משחרים לטרף. ויסנטה(46) מצא את ניסטה שבעט ודוידוביץ אמר: חביבי, עד כאן. קראבוני (53) שלח כדור אימים מטווח של 30 מ`, ניר הדף בקושי ואלת המזל התחפשה לקורה והדפה את הכדור. אז החלה המתקפה הספרדית הגדולה. גלים-גלים דחקו את ה"ירוקים" לשערם, כאילו עד עכשיו חיפה לא התגוננה. ויסנטה (55) הגביה ובראחה נגח, מרצ`נה(67) שלח מסירת אמן לסיסוקו ודוידוביץ זינק באומץ לרגליו וקלט. ואחר כך פינג-פונג בין השוער והגנתו לשחקני ולנסיה. אלה ראו גם את רוסו (67) שולח בננה שנשקה למשקוף מכדור חופשי. אקורד הסיום שייך, איך לא, לאיימר העצבני לדוידוביץ הרגוע. גם הפעם הייתה ידו של השוער שלנו על העליונה. בעוד שלושה שבועות נפגשים באיזמיר.
