מאז שעלה לקבוצה הבוגרת לפני שש שנים, נשאל יניב קטן, מהשחקנים היותר מבטיחים של מחלקת הנוער, מתי לדעתו הוא יפרוץ קדימה ? ספירה מדויקת מלמדת שלא פחות מ- 83 ( שמונים ושלוש) פעמים נשאל החלוץ הצעיר שאלה זהה. דומה שאין פעם שקטן מדבר והוא נשאל על מועד הפריצה. לכולם ברור שיניב תמיד יפרוץ לעבר שער היריב ולא תמיד יבקיע. בגיל 17 הוא נשאל מה יהיה בגיל 20 ואחר כך מה יהיה בגיל 25 ואיפה יהיה בגיל 30 ואולי מאוחר יותר. מאז תחילת דצמבר 2002 כאשר כבש את שערו האחרון בעונה הקודמת, לא הצליח קטן לכבוש שער ליגה לרפואה. לא עזרו לו היכולת הטובה וה"בישולים" לחבריו, כוח הפריצה שציפו לו לא הגיע. ודווקא השחקן עצמו לא נלחץ. מין צעיר מנוסה כזה. ניכר עליו ששלב השאלה הזהה כבר יצא לו מהאף, והוא תמיד שאל: מתי תפסיקו לשאול על הפריצה, אני כל הזמן מתקדם. הבחור צודק. הוא עלה ישירות מקבוצת הנערים לקבוצה הבוגרת, אחרי חניה קצרה לתדלוק בקבוצת הנוער. לפני עשרות שנים, מהלכים כאלה היו שכיחים. הכדורגל נחשב חובבני וכולם שיחקו לשם המשחק. קטן "קפץ כיתה" בקבוצה הכי מסובכת בארץ. כולם רוצים ממנה כל הזמן להצליח. והוא הצליח. בגביע אירופה, בליגה ואיפה לא ? אז חסר לו גביע בארון הפרסים. גם זה יגיע. בגיל 22.5 יש באמתחתו הישגים שאין למבוגרים ומנוסים ממנו. אם אלה לא פריצות אז מה כן ? שני השערים, מול הפועל פתח-תקווה ( מזל טוב לבועט כדורים חופשיים חדש) ופריצת הסולו בשכונה, הופכים את קטן לאחד משחקני המפתח במכבי חיפה. גם לפני כן היה, אבל ברגע שהתחיל לכבוש, וכל שער מהשניים נאה מקודמו, נותר רק לשאול: מתי קטן יפרוץ לנבחרת ואולי גם מעבר לים. מהיכרות עם השחקן הצנוע הוא יגיע גם יגיע לכל מקום שירצה. יסודיות ולהט שיש לו לא יעצרו אותו מלפרוץ קדימה. הפעם על באמת.
כושר, כושר תרדוף
לא צריך היה להבין מי יודע בכדורגל כדי לראות שגם ביום בינוני מכבי חיפה מסוגלת להכריע את הכף לזכותה. אז נכון שלפני כל משחק כ-ו-ל-ם מדברים על החיפנית כ"דרגה אחת מעל כולם" ורק בחיפה מקשיבים ולא מבינים על מה מדובר. את זה כבר אומרים 20 שנה, אז איך היא זכתה "רק" בשבע אליפויות ? ועוד יותר נכון שכאשר חיפה סופגת שער והיא מפגרת בתוצאה ,כ-ו-ל-ם מדברים שהיריב עשה שיעורי בית. ולא פחות נכון שכאשר חיפה משווה וגם מנצחת כ-ו-ל-ם מדברים שזה טבעי, כי היא הכי טובה. עד שנגיע לסוף העונה ונראה אותה שוב במקום הראשון, כי גם בעונה שעברה היא נחשבה לטובה ביותר אבל סיימה שניה בדרוג, ימשיכו לשפוט את חיפה לפי "מהלכי המשחק". דקה עסל, דקה בסל. מהיום הצטרף גם הכושר הגופני למשחק. כאילו שנחת מכוכב לכת אחר ולא שיחק כאן בשנים עברו. מי שזוכר את חיפה בשלהי העונה שעברה, זיהה עייפות טוטאלית. בגלל גביע אירופה, הליגה, הנבחרת, גביע המדינה וגביע הטוטו. מישהו זוכר את זה היום? התואר ברח לתל-אביב. נקודה. במשחק מול בני יהודה לא היה פער בין הקבוצות. נכון יותר שה"זהובים" היו עדיפים בפרקי זמן גדולים על חיפה. אלא שהפעם בלטה לעין, יותר מכל פעם אחרת, העובדה שלחיפה יש כלים להתיש את היריב עד כלות הכוחות ולא רק לתפארת המליצה. ואיש לא צריך להתנצל בגלל זה. הרי זה בדיוק ההבדל בינינו לבין הגויים באירופה. במכבי חיפה אין פחות שחקנים כשרוניים מהרבה קבוצות באירופה. דווקא נגד פובליקום הסלובנית, חזינו עד כמה הכושר הגופני משחק תפקיד מכריע. במשחק הראשון (1:2 לחיפה) הייתה לסלובנים עדיפות עצומה, בעיקר במחצית השניה, כשתש כוחה של חיפה. היא לא התבטאה בתוצאה, למעט בשער החובה המקרי. אז אמר המאמן רוני לוי, ולא כתירוץ אלא כעובדה, שהסלובנים נהנים מעודף במשחקי ליגה והיו כאלה שהנידו ראש, רק מנימוס. בא משחק הגומלין והוכיח שבכדורגל אין קיצורי דרך. חיפה כבר שיחקה מספיק משחקים כדי להוכיח שהיא עדיפה ומנוסה מיריבתה, ולא בכדי סיכוייה נטו מראש לטובתה. איש כמובן לא לקח בחשבון שפובליקום תוליך 0:2 אבל ברגע שחיפה חזרה למשחק, ראינו אותה שוטפת את המגרש וממוטטת את ההגנה המארחת. בדיוק כפי שעשתה מול בני-יהודה. ואוי ואבוי אם זה לא היה כך. כי חיפה צריכה להגיע ל"מאסטייה" של ולנסיה לפחות בכושר גופני מצוין. בלעדיו אין תקומה במשחקים מהסוג הזה. כל השאר כבר שייך לטקטיקה וכישרון. כושר גופני אינו עניין של מזל. כפי שהבקעת שערים בדקות הסיום, וחיפה אלופה גם בתחום הזה, אינו עניין למזליסטים אלא לדרך. לא במקרה ניתנה עצה ברוכה לאוהדים שבאים לראות את משחקי מכבי חיפה: אל תקומו לפני שריקת הסיום. כבר קרו דברים מעניינים בפרקי זמן בהם החמצן אינו מגיע בזרימה טובה למוח. מנצ`סטר יונייטד אינה לבד.
פראליה ברח מהמנזר
ננאד פראליה, זוכרים? קשר קרואטי, עם שיער ארוך ובעל חיוך מקסים. אלוף יחסי הציבור. אי אפשר לשכוח אותו. כל גול שלו בונטון אמיתי. כמעט ולא כבש שערים "פשוטים". מישהו כבר אמר שאם היה מצליח להבקיע שער רגיל, היה רץ לשופט ומבקש לבטלו בטענה שהשער לא מי יודע מה. כשהגיע למכבי חיפה לפני שלוש שנים, אחרי שהחיפנים הוציאוהו מהנפטלין מאיזה בויידעם של קבוצה איטלקית שכוחת אל, ידע להודות לכולם. כמו בדרשות בר-מצווה, תודה לחיפה שהביאה אותי עד הלום. חמד של שחקן. ןככה הכרנו אותו שלוש שנים רצופות. גם כאשר לא הלך לו, בעיקר אחרי פציעות, הייתה לנו סבלנות להמתין. תמיד היה משתלם כי הבחור, גם כששיחק גרוע, כולם ציפו ממנו לסוכרייה בזכות שער מהסרטים. ברוב המקרים, הוא לא הגיע, כי אצל " ננו", השערים תמיד היו קשורים ליכולת. נאמן לסיסמא " לא שיחקת- לא פגעת". ולא פחות חשוב. פראליה "שלנו", בחור מאוד רגיש. מעולם לא קרא עיתון בעברית, תמיד סיפר שמזל שלא מבין עברית קשה שפה, אבל תמיד ידע מה כתבו עליו ואיפה. מין ראש סוכנות ביון עצמאית שיודע הכל, גם כאשר הוא לא נמצא בשום מקום. בשלב מסוים, הקרואטי השני בטיבו ( אלא אם יגיש ערעור) נפצע ושיחק, שיחק ונפצע, ואיש מאנשי מכבי חיפה לא האיץ בו לחזור למגרשים בכל מחיר. ככה זה בחיפה, לא מפקירים פצועים בשטח. מה שלא עשו לניר דוידוביץ וריימונדס ז`וטאוטאס, לא עשו לפראליה. ולא שלא היו זקוקים לו. חיפשו כל יום לשמוע שהבחור מרגיש טוב יותר. כשסוף- סוף שב לספסל, כי עידן טל ואפילו גיירמו ישראלביץ ישבו לו על המשבצת, כולם היו משוכנעים שפראליה יהיה הערך המוסף לקראת תום עונת האליפות. גם הוא רצה אבל זה לא יצא. ובכל זאת, כולם אהבו לאהוב אותו.
זאת גם הסיבה שככל ש"כיסחו" אותו בתקשורת, הוא צבר יותר אהדה. ככה זה בחיפה והסביבה. ערך המילה הכתובה נמצא בנסיגה מתמדת, הרבה בגלל ששידורי הטלוויזיה מסוגלים להפוך כל צופה לפרשן. רציני או בגרוש, זאת כבר שאלה של סמנטיקה. ופראליה, כזה רגיש, שהחליט בוקר אחד לשים קץ ל"התעללות". נמאס לו שמסתכלים לו בצלחת, שבודקים איפה הוא מבלה ואם הוא מחייך או עצוב. קיבל החלטה אמיצה לשתוק. לא יום-יומיים. קרוב לשנה. רצונו של אדם כבודו. לא מי יודע אן.בי.איי אבל מוכר באגן הים התיכון. עד ליום בו ספג עונש חסר תקדים בכדורגל הישראלי. גם המעשה שעשה, יריקה בפרצופו של שחקן מכבי פתח-תקווה, לא כל כך התאים למועדון כמו מכבי חיפה. חטף והבליג. "מקורות מקורבים" דיברו בשמו ובמכבי חיפה סירבו לצאת לקרבות רחוב. הנשיא יעקב שחר פסק מה שפסק וזהו. אלף פראליות לא יפגעו במכבי חיפה. ככה הסתיימה גם "פרשת רוסו" בקול ענות חלושה. אין מה לעשות, הנשיא שלנו שונא דם. העונה הסתיימה, הקשר בן ה- 33 לא נשלח הביתה כפי שנהוג בכדורגל, וכשהעניינים לא הסתדרו, שוד ושבר, מאה שרברבים לא הצליחו למנוע ממנו לדבר בגנותה של חיפה. לפתע, אחרי שסיים את חוזהו, התברר שפראליה מסוגל לדבר, ולא מעל בימה אחת.
מהכדורגלן הסימפטי שהגיע שפוף לישראל ( זוכרים, נפטלין וכו`) ופיזר חיוכים ו"כמה טוב לי במכבי חיפה" נותר רק השם. הוא עצמו סילק את השמן הטוב והשאיר שם פחות משובח. ואיך מנגחים את הקבוצה עמה הגיע לשיאים חדשים בקריירה שלו? בשביל מה יש חברים? סביר להניח שפראליה וג`ובני מדברים הרבה בטלפון. אי אפשר, וגם לא רצוי לפרק חברות בגלל מכבי חיפה. פעם, לפני עשרים שנה, היו שחקנים שנלחמו על כבודם ומעמדם והיו מוכנים לדרוך ולדרוס על חבריהם הקרובים. מאז שיעקב שחר לקח את העניינים בידיים, הושם דגש חזק יותר על המושג " הקבוצה מעל הכל". בלי טובות. רק תראו מי היה פה והלך מרצונו: איל ברקוביץ, ראובן עטר, סרגיי קנדאורוב, יעקובו איגביני, אלון מזרחי, אלון חזן, רפי כהן (השוער) ואחרים, פחות נוצצים. רצו, הלכו ושלום על ישראל. יותר טובים, פחות טובים, חיפה נשארה בצמרת הגבוהה. אם לא הצליחה בליגה- הגיעה רחוק בגביע אירופה ולהפך. בתשע מעשר השנים האחרונות התמודדה על תואר האליפות. יפה, לא ? כמעט שכחתי. כשפראליה הגיע לארוז מזוודות, הקריאו לו את דבריו והוא נותר המום. עד היום קשה לו עם ה"לא אמרתי". ומכיוון שבחיפה כבר לא כל כך מתייחסים למילה הכתובה, , עברו לסדר היום. בכל מקרה היו עוברים לסדר היום. והנה, ה"נזיר" צץ מחדש. מתי? כאשר רוסו מתלבט אם לקבל את ההצעה של פאנאתינייקוס שמכבי חיפה מעולם לא קיבלה. ב- 23 ביוני פראליה אמר: " ג`ובני מאוכזב מחיפה. הוא החליט לעזוב. כועס בגלל התגובות כלפיו בסיום העונה. הבנתי שההחלטה שלו סופית. הוא שמע ששחקנים רבים עוזבים את הקבוצה" ( סוף ציטוט בעיתון של המדינה). הבנתם ? ג`ובני "שמע". אכן, ג`ובני " עזב" כפי שאתם כבר יודעים. מה שאתם רואים רץ בכל שבת וחמישי זה רק הכפיל. לסאדאם חוסיין מותר ופראליה לא מסוגל להמציא כפיל לחברו הנאמן ? וכל זה בשעה שג`ובני ממשיך להכחיש ולדבר עד כמה טוב לו במכבי חיפה. והוא לא משקר, מה רע לו?
אחרי שקט יחסי ארוך, רוח קרירה בכפר גלים ומי על הקו? יקירי העיר חיפה ( שימו מרכאות כפולות). שלמה שרף ו"ננו" פראליה. איך ג`ובני נוהג לומר: " עם שרף אני מוכן לפתוח חנות פלאפל" אבל שלמה לא כל כך מתלהב כי הוא חוזר ואומר ש" אני הצהרתי כבר בתחילת העונה שרוסו לא יגמור כאן את העונה". למה לו להשקיע בחנות פלאפל כאשר לדעתו, ג`ובני יברח ? לא סתם פרשן, נביא דה-לוקס. פראליה דווקא צנוע ונאמן לקו ה"נחמד" שלו. הגיעו אליו עד לספליט כדי שיחווה את דעתו, והמומחה לא אכזב. " חיפה מנפחת דברים כדי להיפטר מרוסו". תודו, רעיון מקורי שאפילו יעקב שחר לא חשב עליו. לא במקרה אמרו על פראליה שהוא שחקן יצירתי. ואם באלה לא די, פראליה הוסיף שמאז ימי גרנט הסתיימה המשמעת במכבי חיפה. מסע נקמנות ראוי לשמו. רצה לשפוך את התינוק עם המים, אלא שהתינוק נשאר בספליט והוא כבר בן 33 . מה לעשות, יש תינוק שנולד עם שן בפה ויש "תינוק" עם כל השיניים בפה שאינו מפיק מרגליות. בקיצור, שחקני מכבי חיפה הרבה יותר אינטיליגנטים. או-טו-טו נגיע למצב בו שחקן יסיים את חוזהו וימשיך הלאה, בלי לדבר הרבה. עיינו ערך דייויד בקהאם. מישהו מתאר לעצמו מה היה קורה בחיפה לו מאמן היה זורק נעל על כוכבו? מה שטוב לשחקנים באמת גדולים ששיחקו במכבי חיפה, כמו ראובן עטר, סרגיי קנדאורוב, רוני רוזנטל, אבי רן ז"ל ואחרים, עשוי לסייע לאחרים. לא יורקים לצלחת ממנה שותים. מי שרוצה, שיהיה לו לבריאות, אבל שלא יצפה שאחרי פרישתו יניחו לרגליו שטיח אדום. לא בגלל האדום ולא בגלל ההתנהגות.
