לא ואליד באדיר, לא הפרוז`קטורים באצטדיון. איש השבת במשחק מול מכבי "אחי" נצרת הוא לא אחר מאשר רוני לוי, מאמנה הצעיר של מכבי חיפה. ולא בגלל שלא נכנע לדעת הקהל ש" דרשה את ראשם" של שחקני ההגנה שלו, בגלל ההפסד להפועל פתח-תקווה. לאט אבל בטוח ילמדו, מי שצריך וירצה, שרוני לוי אינו נבהל מדעת קהל או ממאמר כזה או אחר. יש לו דרך והיא תנצח, גם אם בסופה לא תונף צלחת האליפות בקריית אליעזר. אם בעשר השנים האחרונות היו צריכות להיות באמתחתה של חיפה לפחות שלוש אליפויות נוספות, והן פרחו ועפו להן מהקן הירוק, רוני לוי למד את לקחי העבר וינסה לא לחזור על הטעויות. לפחות הוא תמיד היה בסביבה.
האיחור של ג`ובני רוסו גרר, ובצדק, עונש של בית דין שדה. עכשיו ומהר. דומה שגם השחקן הבין שהאיחור לא יעבור לסדר היום בקלות. אולי פעם, רוסו יהיה מאמן והוא ינהג בדיוק כפי שנהגו בו. אין כאן עניין של הימור מסוכן מדי. כל שחקני העבר הפרובלמטיים ששיחקו במכבי חיפה, ומפאת כבודם לא נזכיר את שמם, שמשמשים היום כמאמנים, עוברים בדיוק את אותו " מסע אלונקות" שעברו מאמניהם בעבר. כאשר הם היו שחקנים. גם כאן, כשמסתיים הגיל מתחיל התרגיל. מטבע הדברים, תמיד יהיו כאלה שיאמרו שרוני לוי עשה לעצמו שבת קלה. להרחיק את רוסו מול נצרת "לא חוכמה". אם זו הייתה מכבי או הפועל תל-אביב, רוני לוי היה נוהג אחרת. מצטער, מי שמכיר את המאמן הצעיר יודע שאצלו כל משחק חשוב, גם אם המדובר במשחק אימון. וגם אם זו נצרת, מי כמו רוני לוי יודע , ואת זה הוא חש על בשרו, שאליפות מפסידים נגד הקבוצות הקטנות.
ומעשה שהיה כך היה. ב- 18 במרס 1995 הגיעה מכבי חיפה לאצטדיון רמת-גן למשחק מול האחרונה בטבלה, בית"ר תל אביב. קבוצה של דלפונים כינו אותה והשוו את תקציבה שהיה רבע מתקציב מכבי חיפה. מאמנה היה מיכאל קדוש והוא בנה מערך שכל מטרתו הייתה להוציא את העוקץ מהקבוצה הדורסנית של חיפה. מכבי חיפה דורגה אז ( מחזור 22) במקום הראשון, עם אותו מספר נקודות כמו למכבי תל אביב של אברהם גרנט. כן, והיה לחיפה עוד רקורד בלתי ניתן לשחזור עד עצם היום הזה. ב- 29 משחקי חוץ רצופים בליגה היא לא הפסידה. משהו כמו שנתיים. בלתי נתפס באותם ימים. כולם היו בהרכב. רפי כהן, מרקו בלבול, אלון חרזי, צבר דניאל, משה גלאם, אלון חזן, רוני לוי, נג`ואן גרייב, איל ברקוביץ, חיים רביבו ווילפרד מוגאיי. מנגד תזכרו רק את איציק קורנפיין המצוין, היום בבית"ר ירושלים שהיה שותף אשתקד בטרפוד אליפות נוספת ( גזל שש נקודות). כן, ואת יניב אברג`יל, ה"כבשה השחורה" של חיפה באותה עונה. אבל הסיפור הגדול התרחש לפני המשחק. סרגיי קנדאורוב, הזר הטוב ביותר ששיחק כאן, אחרי ג`ובני רוסו ואלכסנדר אובארוב, הסתבך בפרשה אישית. בעליה של הדירה בה התגורר השחקן ביקשו להמתין ללקוח שביקש לבקר בה כדי לרכוש אותה. קנדאורוב סירב לעריכת הביקור בהיעדרו. הוא פנה לאנדריי באל, עוזר המאמן, במקום המפגש בקריית אליעזר וביקש לאחר. באל סירב, התפתח ויכוח שבסיומו שב השחקן לביתו והשלים את הסידורים שנאלץ לעשות. אחר כך הגיע ברכבו הפרטי לבית המלון והמנג`ר גיורא שפיגל ניפה אותו מהסגל למשחק הספציפי הזה.
שפיגל רצה להעניש את הקשר האוקראיני ופגע קשות בקבוצה. ה"עכבר" ( בית"ר) נשך את ה"פיל" ( חיפה) 0:1 ( שוב יניב אברג`יל) ומי שנהנתה הייתה מכבי תל אביב שגברה באותו מחזור על בני יהודה 0:2 ופתחה פער בן שלוש נקודות. ממחזור זה ואילך החל המרדף החיפני אחר הנקודות האבודות, לשווא. נשיא המועדון, יעקב שחר שערך בירור עם השחקן הגיב ואמר: " הכל בגלל ההטרדות הבלתי פוסקות מצד בעל הדירה. אין לנו שום כוונה להודיע מהם המהלכים שלנו לגבי השחקן. הצוות המקצועי החליט להשעותו מהמשחק ובוודאי שהוא יחזור לאימונים". סרגיי חזר לא רק לאימונים. בזכות פנדל מוצלח שלו בדקה ה- 90 לרשת הפועל פתח תקווה, נשארה לחיפה תקווה. איש כבר לא זכר את העונש. חשבו רק על מהות המרדף אחרי מכבי תל אביב שהסתיים בכי רע. שפיגל נקט בשיטת בית שמאי כשהחליט קודם לתלות את החשוד, ואחר כך לבדוק אם הוא אשם. ורוני לוי, אולי בתת ההכרה, החליט לנקוט בצעד הפוך ולשמוע לעצת אריק בנאדו, הקפטן הותיק שלו. תמיד שואלים מי צריך את סרט הקפטן על זרועו, הנה התשובה המוחצת. אולי גם בלי רוסו חיפה הייתה מנצחת את נצרת ( מדוע אולי, בטוח) ואז היה נותר באוויר שריד של התנצחות בין מאמן לשחקן. רוני לוי יצא גדול ומחוזק. הוא גם הוכיח שאפשר לשלב בין הרצוי ( משמעת) למצוי ( ניתוח לטווח ארוך). דבר אחד בטוח: רוסו יותר לא יאחר לאסיפות קבוצה.
האווירון מקורקע בגלל חלודה בחמש השנים האחרונות, אלון מזרחי "נוחת" בחיפה, אחת למספר שבועות. חס ושלום, לא בגלל שמכבי חיפה מעונינת בו, אלא בגלל שהוא מעוניין שיהיו מעונינים בו. את הצהרות הסליחה שלו בגלל אותה עזיבה אומללה לניס הצרפתית, שומעים בבירור, ואיש בחיפה כבר לא מתרגש ומתייחס אליהן. אבל ברגע שהאווירון מדבר על " אתי מכבי חיפה הייתה רצה לאליפות ולא הולכת לקראתה", סימן שבלעדיו כנראה אי אפשר. לדעתו המלומדת. גם אוהדים רבים מאמינים שהוא התחליף האולטימטיבי למכונת שערים חסרת מעצורים. מי שאינו בקי ברזי הכדורגל עלול היה לחשוב שמדובר בעוד תעלול שמקורו בחידת הביצה והתרנגולת. אלון מזרחי נתן את ההרגשה למעטים שהוא בנה את האימפריה הירוקה. ומסתבר שההפך הוא הנכון. אחרי הנזק המקצועי שגרם ב- 1999 כשנטש את הרכבת הירוקה בדרכה לתואר האליפות ואולי גם לחצי גמר גביע אירופה, היום ברור שחיפה נותרה עדיין מכונת שערים, גם אם אין לה את אלון מזרחי שמבקיע 28 שערים בעונה. ועוד ברור אחד: אחרי המשחק מול נצרת, גם אם אין לתלות בו את קולר היכולת החלשה שלה, אפילו אלון מזרחי יודע שמכבי חיפה עשתה אותו ולא להפך. תורידו ממאזנו את 63 השערים שכבש בחיפה ותבינו שאם תהיה לו סיבה לדבר על כדורגל בשיחת חולין עם הנכדים, הוא יזכור רק את האליפות והגביע עם חיפה. שלא לדבר על האשליה שהשגת עודד מכנס הנה ברת ביצוע. לפחות בקיץ הבא כבר לא נשמע הצהרות שווא.
הנוסטלגיה של שרף לא רק אלון מזרחי מביט לאחור בהנאה. גם המאמן לשעבר, שלמה שרף מאוד רוצה שנאמין לדבריו שפעם, בשנות ה- 80 הכדורגל היה איכותי ומעניין יותר. גם אמי ז"ל נהגה לעתים להתרפק על הזמנים בהם האוכל היה מתוקצב, הדלי עמד במרכז החדר והמים הדולפים מהגג צנחו לתוכו ובגדים קנו פעמיים בשנה. בראש השנה ובפסח. יבבותיו של שרף נוגעות ללב. בפעם המי יודע כמה הוא מנסה לפטם אותנו בהצהרות שבשנות ה- 80 היו מאמנים טובים יותר מאשר מאמנים היום ואז לא היו ברוני ממון שהתערבו בשיקולי מאמנים. בשורה התחתונה, שלמה שרף עובד על כולם בעיניים כל הזמן. אם אתם פוגשים אותו בריצות בין אולפן טלוויזיה אחד למשנהו, כדאי לשאול אותו מי היה שלמה שרף לפני שהגיע למכבי חיפה בתחילת שנות השמונים. אולי אתם יודעים, לי ידוע שלא אימן בריאל מדריד או מנצ`סטר יונייטד. הגיע אפור, יצא שחור. ריסק את מכבי חיפה לרסיסים לפני 11 שנה. שתי חמישיות משפילות מול מכבי תל אביב ועוד הרבה בושות. תמיד יזכרו לו את אליפויות המזליקו. את כל שלוש האליפויות שלו, מהן נהנינו ובגללן לא ישנו מאות אלפי שעות, זכה במחזור האחרון. איך הוא נהג לומר ? אליפויות של הרגע האחרון מתוקות יותר. צודק, רק שאני מעדיף את האליפויות של אמציה לבקוביץ (1989) ושל 1994 ושתי האליפויות במילניום החדש. לא חיכינו לשריקת הסיום. שלא לדבר על ועדות חקירה שאמורות לקום ולבדוק כיצד קבוצות שלו עם חלוצים בסדר גודל של זאהי ארמלי, משה סלקטר ורוני רוזנטל כובשות רק 48 שערים ב- 30 משחקים. יעני, סגנון התקפי. אז רוני לוי רק בן 37 ואולי יהיה צעיר המאמנים שזכה עם חיפה באליפות, אבל מכאן ועד להדביק לו ולמאמנים אחרים תוויות של מאמנים פחות טובים, הדרך ארוכה. בפרט לא שלמה שרף שמעולם לא שיחק עם קבוצה בגביע אירופה, מעולם לא אימן שחקנים זרים ( למעט ויקטור צ`אנוב השוער, ולדימיר בסונוב שברח אחרי שני משחקים בגלל מלחמת המפרץ וואסילי יבסייב שהובא כבלם בשעה שהיה מגן שמאלי) והשגיו בנבחרת ישראל חקוקים באותיות שחורות בספר שמוסתר מעיני הציבור ( " מקרה דנמרק" וכו`). ובפעם הבאה ששרף מדבר על "ברוני הממון שקובעים ולא המאמנים" כדאי שיספור עד עשר וישאל: למה לא הצלחתי לזרוק את השוער אבי רן ז"ל ולהביא את אריה חביב מיהוד? למה הביאו לי את דניאל בריילובסקי ? מדוע לא נתנו לי להעיף את משה סלקטר מהקבוצה? לא בגלל הברונים, בגלל עסקנים-אוהדים שהבינו שאסור לתת לו להחזיק את המושכות כל הזמן. וישנן שאלות נוספות ששרף לא יוכל או ירצה לענות. מה זה חשוב? הוא הפך ללא רלוונטי לכדורגל הישראלי.
משפט דרייפוס לעידן טל במקרה, הפעם הסתיימה פרשה עלומה בשלום. במקרה אחר היא יכלה להצית אש לאורך חזית שלמה, ובצורה מסוכנת. עידן טל התראיין בסוף השבוע ל"ערוץ הקבוצות" ובין השאר נשאל לגבי רמתה של מכבי "אחי" נצרת. מאחר ורוב כלי התקשורת הכתובים טרם התרגלו לעידן החדש ( ואולי הם מדחיקים זאת) שתמונה אחת בטלוויזיה שווה עשרת אלפים מילים, החליטו דווקא ב"ידיעות אחרונות" להתחכם. עידן טל אמר משפט פשוט: " לאור הרמה שראיתי במשחק בין בני סכנין לנצרת, זו אינה רמה של ליגת העל". מה עשה העיתון של המדינה ? סרס את הנאמר, בהנחה שרוב הקוראים לא צופים ב"ערוץ הקבוצות". עידן טל יצא מסורס וגם פגוע כי כתבו שאמר: " זה לא משחק של ליגת העל. עם כל הכבוד, זו לא רמה". ניסו להתחכם ולשייך את דבריו למשחק העתידי בין קבוצתו לנצרת. מה הפלא שעזמי נאסר, מאמן נצרת תלה את הכתבה המתסיסה על הלוח. לא היה זכר למשפט המקורי שעידן טל אמר. אין פלא שבעשרים הדקות הראשונות הקשר החיפני שכב על הדשא יותר דקות מאשר עמד על רגליו. נכנסו בו, כיסחו אותו עד שהתעייפו. ועל מה ? בגלל שמישהו במערכת העיתון עדיין לא קולט שכדורגל כבר מזמן גלש מחוץ לקווי המגרש. הרי הפרומו לראיון הועבר בו זמנית לכל כלי התקשורת, ובנוסח זהה לחלוטין, איך זה שרק בצהרון הכי נפוץ הופיע משהו שונה. עניין של רייטינג או ניסיון נוסף של העורך החדש, עמיר פלג ( אוהד מושבע של הפועל חיפה) לפגוע במכבי חיפה ? לא נורא פלג, הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
