שחקני מכבי חיפה שיעלו למשטח הדשא באיזמיר ( יום רביעי, 18.00) יודעים להתנהג בכבוד כלפי כל יריב, מהקל ועד הכבד. גם בליגה ובעיקר בגביע אירופה, בכל 42 ההופעות עד כה. את הנוהג של "כבדהו וחשדהו" למדו החיפנים דווקא מהקבוצות הגדולות באירופה. אלה נוהגות להגיע למקומות נידחים, וביודעם שמדובר בשני מפגשים בלבד, משקיעים את המכסימום כדי לא למצוא עצמן מופתעות.לכן, אולי לרבים, נראים דברי המאמן רוני לוי וחניכיו, כאילו הולך להיות משחק קשה מול פובליקום הסלובנית, מהשפה לחוץ, אבל ה"ירוקים" מצפים לעמידה עיקשת של היריב האלמוני יחסית. בעבר חשה חיפה את ההרגשה של "להיות נחמדה". קבוצות מפורסמות שהגיעו לישראל, מילאו את חובתן בהצהרות מנומסות. כשמדובר במכבי חיפה, הן " ירקו דם" כדי לסיים את המשחקים בשלום. רק קבוצה אחת, פארמה האיטלקית, הגיעה לכאן בחשש מסוים. לא צריך להגזים, גם היא לא האמינה בנבכי נשמתה שקבוצה ישראלית עלולה להדיח אותה מהמשך המשחקים, מהלך שכמעט וקלפיו נטרפו. לאיטלקים הייתה סיבה טובה לחששות. שבוע קודם לכן הצליחה מכבי חיפה המחוזקת, קרי: נבחרת ישראל, להדהים בסטאד- דה- פראנס, את נבחרת צרפת 2:3 ולסלקה מהופעה בגביע העולמי. בתוך אותה נבחרת תכלת- לבן השתרבבו שמם של אלון חרזי,משה גלאם, רוני לוי, אלון חזן, ראובן עטר ואיל ברקוביץ. שניים נוספים, ניר קלינגר ( מכבי תל אביב) ורוני רוזנטל ( אנגליה) נולדו אף הם ב"מכונת הפופקורן" החיפנית. והאיטלקים אכלו הרבה קש. אמנם, הם ניצחו בחיפה 0:1 משער של השבדי, תומס ברולין בדקה ה- 90 אבל ברגע שהסתיים המשחק יצא ראובן עטר בהצהרה: " אנחנו הולכים לנצח באיטליה ולעבור לרבע הגמר". עוד אחת מההצהרות שמבטאות כאב אחרי הפסד מרגיז. אלא שמספר 10 של חיפה לא חשוד בפיזור הצהרות בומבסטיות ככה סתם. האיטלקים, אז קבוצת צמרת עם כוכבי על מפורסמים ( בניגוד לקבוצת מרכז הטבלה שהופיעה בבלומפילד חסרת הרכב מול הפועל תל אביב), חשדו שחיפה מכינה להם מארב, אך גם בחלומם הפרוע לא האמינו שקבוצה ישראלית תנצח בארץ המגף. ה- 0:1 של חיפה ( משער של אלון מזרחי) דחק את האיטלקים להארכה כפויה ואלמלא אלת המזל שהגיחה מהשכנה יוון, ספק אם הפנדלים אותם החמיצו שחקני חיפה, לא היו משודרים שוב ושוב עד עצם היום הזה.
נקודת הציון הזאת מלווה את חיפה לאורך כל הדרך. מעולם לא הסתכלה על יריבותיה מלמעלה. תמיד התייחסה בכובד ראש, ובזכות תכונה לא ישראלית זו, ידעה להדהים את אירופה במספר תוצאות בלתי שגרתיות. הניצחונות המפוארים על טורפדו מוסקבה, בעיקר ה- 1:3 בגומלין בחיפה שמחק פיגור 1:0 מהמשחק הראשון, עזר יותר לפארמה להתכונן טוב יותר. חמש שנים מאוחר יותר אובדן החושים נגד פריס סן-ז`רמן ( 1:1 בפריס ו- 2:3 בגומלין בדרמה הכי גדולה שיכול במאי להפיק ממשחק כדורגל, עד להופעה בגראץ). ואז הגיעו הניצחונות על מנצ`סטר יונייטד, אולימפיאקוס ושני ההפסדים מול באייר לברקוזן (גרמניה) שהוכיחו לחיפה שהשמיים הם הגבול. כאמור, החיפנים נכשלו מול ה"גדולות". מלבד ההפסד האכזר בפארמה, הועפו בידי ספורטינג ליסבון (פורטוגל) המפורסמת, בזכות היערכות לא מתאימה למשחק הראשון בחוץ. המנג`ר, גיורא שפיגל, הכין קבוצה במערך שיכול לאיים על קבוצה בארץ. לא על חלוץ בשם בארבוסה. כבר אחרי עשר דקות שכנו שני כדורים ברשתו של רפי כהן ובהמשך "רק" עוד שניים וארבעה בסך הכל. בגומלין, למרות המקדמה הבלתי ניתנת למחיקה, הפורטוגזים שמרו היטב בהגנה, חיפה החמיצה וה- 0:0 היה מאכזב. גם ההפסדים לקזינו זלצבורג (גביע האלופות) 2:1 ו- 3:1 ולפרטיזן בלגרד ( 1:0 ו- 3:1) היו צפויים, בעיקר בגלל ה"מחלה הישראלית הנפוצה": קיום משחקים בתום חופשת הקיץ , ועוד לפני שנערכים משחקי ליגה. היריבות נהנו מההפקר. התקדמות החיפנים לשלבים גבוהים יותר נבעה בראש וראשונה ממפגשים מול קבוצות פחות טובות ממנה. במצב כזה, כאשר שחקני חיפה טרם השילו את חלודת הקיץ, יש לחיפה את ה"זכות" להיות פחות טובים, אבל היתרון האיכותי מגיע לכלל ביטוי בשלב כלשהו.
כך זה היה נגד דידלאנג` בלוכסמבורג (0:1) ובגומלין 1:6 מוחץ, מול קלאקסווירק מאיי פארו שהובסה 4:0 בחיפה והפתיעה בגומלין 2:3 תוך שהיא סוחטת בוז מכל מי שלא נכח במשחק מבין אנשי התקשורת הישראליים. ואיש לא נכח. הגזמתם. לבזבז 1000 דולר על קבוצה ישראלית ועוד מחיפה ? אז נשיא המועדון, יעקב שחר, חבש שני כובעים, אחד קבוע של הנשיא והשני, עיתונאי ישראלי. ולא סתם עיתונאי. כתב בכל אחד מהצהרונים שיוצאים לאור בארץ. מישהו מעלה על דעתו שכתב "ידיעות" יסקר ל"מעריב" ולהפך ? ימות המשיח. מעניין לציין כי אחרי ה"ביזיון החיפני הגיעה גם נבחרת ישראל לאיי פארו, כמשחק הרשמי הראשון של שלמה שרף, אחרי שזה השאיר בחיפה קבוצה מרוסקת ופצועה. אמנם, מקום שלישי אבל בפיגור 27 נקודות מהאלופה, מכבי תל אביב. באותו הרכב של הנבחרת שיחקו בוני גינצבורג, יהודה עמר, אמיר שלח, מוטי בוהדנה, אבי כהן, אלון חזן , ניר קלינגר, טל בנין, אבי נמני, חיים רביבו. אף אחד ממכבי חיפה. חזן רק הצטרף באותו הקיץ. גם השוער רפי כהן. ברקוביץ ואהרוני הוכנסו כמחליפים.
מדוע חשוב להתרכז דווקא ביריבה הזאת ? ראשית בגלל שגם נבחרת גרמניה הגדולה בקושי ניצחה שם 0:1 ושנית, משחקני מכבי חיפה לא נשמעו מעולם לעג וזלזול כנגד מקצועות בהם עוסקים שחקני היריב. הכי קל, ואת זה עושים בישראל הרבה, לדבר על הקבוצה ממול כ"דייגים, בנקאים, כבאים וסוחרים". נשמע טוב, קליט ואם גם מנצחים אותם, יש מי שיבטל את הניצחון. מאזוכיזם לשמו. מישהו זוכר מה היו עיסוקיהם של שחקני מכבי חיפה בשנת 1984 כאשר זכתה באליפות הראשונה ? מלבד החיילים, היה מחסנאי חלפים (ארמלי) עובד בנק (אבוקרט) חקלאי ( אהרוני שקם כל בוקר לקטוף מלפפונים) פקיד ממשלתי ( אלי כהן) סוכן טוטו ( פרסלני) פקיד ( יוסי קרמר) בעל חנות (ממן) עוד פקיד (סלקטר) וכך הלאה והלאה. מישהו זלזל בהם ? אדרבא. הם הפכו מושא להערצה, משאת נפשה של כל תוכנית טלוויזיה, והכי חשוב, אלופת ישראל בכבודה ובעצמה ! לכן, כאשר שחקני בלאשינה מבלארוס, סלביה מוז`יר, האקה מפינלנד וקוומברטאון מוולס התמודדו מול חיפה, אריק בנאדו ושות` ראו אותם כמנצ`סטר. מסיבה אחת פשוטה: מול ה"שדים האדומים" מותר כביכול להפסיד, נגד קבוצה פחות חזקה אסור. כך יהיה גם הפעם. חיפה טובה יותר, ואת זה ראה גם המאמן הסלובני מריאן פושניק . בגלל אובדן משחקי הבית, היעדר התפאורה מעמיד את החיפנים בזירה , במצב רוח שונה. הם גם צריכים לשחק ללא קהל, במדינה זרה, וגם לגבור על יריב שיעשה הכל כדי לשבש את מהלכי חיפה. אם דרור קשטן הצליח, מדוע שפובליקום לא תחרה-תחזיק אחריו ? זה המחיר שמשלמים על ניצחונות מול פארמה, טורפדו מוסקבה, פריס סן-ז`רמן, מנצ`סטר יונייטד ואולימפיאקוס. בתקווה שלא יקום איזה ליצן וישאג ברדיו: מי זאת מכבי חיפה באירופה ? זה קרה אשתקד, מיד אחרי ההגרלה שהועידה לחיפה את שטורם גראץ, ולפני הגרלת הבתים בצ`מפיון ליג.
