צילום: ראובן כהן כל הדרך לאצטדיון חשבתי כיצד אפשר לחדש את ההתרגשות. לא פשוט, אחרי 47 שנות ריצה, לשבת, לשמוע ולראות את הכוכבים שלך עולים, מנופפים לכל עבר ויאללה, לעבודה. בפרט אחרי אובדן אליפות לא מקרי. כבר בכניסה חששתי מהבאות. "יש חידוש" בשער הכניסה. תג זיהוי אדום, רחמנא ליצלן, עטף את ידי ואל תזלזלו בקטנות. מאז לידתי, כאשר אמי עליה השלום, הצמידה לכף ידי סרט אדום ( מנהג פולני נגד עין הרע), איש לא העז לחשוב בכיוון הנכון. להודות על האמת, " מהתלה" לא מוצלחת של כוחות הביטחון. צעד ראשון לצמרמורת.
אחרי שראיתי את 14 אלף הצופים, ששילמו עשרה שקלים, ולא שתגידו שנכנסו חינם אין כסף, הייתה משמעות מיוחדת לשלט הענק על הגדרות: " הכלל מעל הכל" שעוטר בסמל הקבוצה. רק אז נופל האסימון ומבינים איזו עוצמה טמונה על כל כסא תפוס. אוהדי מכבי חיפה אינם זקוקים למחמאות, נוסף על אלה שנסעו למנצ`סטר וניקוסיה. לא במקרה קבע סקר אמיתי שערך פרופסור באוניברסיטת באר שבע שלירוקים "פור" בן מאות אלפי אוהדים על פני השאר. כאן גם רואים את החותמת הסופית. ואז, כמו מלוע תותח, נפלטים השחקנים בזה אחר זה. משמר כבוד של קבוצות העתיד, רובן ככולן אלופות ומחזיקות גביע, דגלנים בעיגול, וחידוש מלבב, שני זיקוקי כבוד לכל שחקן. אריק בנאדו פתח, ניר דוידוביץ התקבל בחום בטמפרטורה גבוהה, אחרי כמעט שנת היעדרות בגלל הברך הסוררת, איתן עזריה ועומר בוקסנבאום, שניהם אקס נציגי מחזיקת הגביע מרמת-גן, אלון חרזי, נתנו להם כפיים. אחריהם יצא ואליד באדיר שתפס את כותרות הימים האחרונים. הול, בא, אולי הולך, אולי בא, ברגעים האלה הוא כאן והאוהדים מריעים לו בהתלהבות. דנטה לופז נזכר באמא פארגוואי על אוהדיה ה"משוגעים" וממנו מצפים למלא את המשבצת של יעקובו הבלתי נשכח. הבחור הבטיח 33 שערים, נחכה לראשון. אליניב ברדה ועידן טל היו הפרומו לדבר הבא: ג`ובני רוסו. מה לא כתבו על השחקן המצטיין בקיץ האחרון? אפילו ראש הממשלה, אריק שרון, לא זכה לתהודה כל כך גדולה. רצה ללכת, רוצה להישאר, פאנאתינייקוס קורצת, את חיפה הוא אוהב. בקיצור ולעניין, אם ג`ובני היה שף במטבח, אוי לתבשיל שהיה מתקבל מה"מתכון". אבל ברגע שהוא החליט להישאר במכבי חיפה, חבל על הזמן. הייתם צריכים לראות את אלפי הצופים קמים על רגליהם ומריעים ממושכות לקרואטי שמתחיל עונה שלישית.צמרמורת שניה. כאלה הם אוהדי מכבי, מלטפים באהבה את מי שרוצה להחזיר להם "גוד טיים". ימבה של אהבה הרעיפו עליו. גם חורחה בריטס התרגש, ואטג`יפור, אסי אברהמי, ז`אנו, ערן לוי, קטן, דקל קינן, תום אל-מדון, שי בירוק, אלעד צחקו ועומרי איב, השוער השלישי. כולם באו מאהבה. ואז זרק ברק רום, הכרוז ש" הוא אחד משלנו" והר הגעש התפרץ מחדש. רוני לוי, בריצה האופיינית לו, כבר לא מסוגל לבעוט כבעבר, אבל כאשר נותנים לו כבוד, בא לו להחזיר. חבל שהגיע בציביל. תארו לעצמכם שהיה עולה בירוק, מיד היו מוותרים על הרעיון להביא קשר אחורי זר. חמש שנים לקח עד שמצאו את ז`וטאוטאס במקומו.
וכאשר ההתלהבות בשיאה, לא צריך הרבה שמן כדי להצית את להבת ההמונים. " התגעגענו אליכם" אומר קפטן בנאדו ומבטיח " קבוצה רעננה, רעבה ואטרקטיבית שמטרתה להחזיר את האליפות לחיפה". אלמלא המגרש הפתוח, עוצמת הדציבלים הייתה קורעת את תופי האוזניים. כל אלה מתגמדים נוכח מימדי ההערצה שנטפו מכפות ידיהם של תריסר האלפים החיפנים, כאשר נשיאם, יענקל`ה שחר, ירד לכר הדשא. " תענוג לי לראות את כולכם. ההתרגשות שאוחזת בכם אוחזת גם בנו לקראת העונה החדשה. אני גאה שהשנה ינהיג את הקבוצה שחקן שגמר קדנציה כשחקןומתחיל דרכו כמאמן במועדון שלנו. הגיע לאמן קבוצה קבוצה מובילה בכדורגל הישראלי. ברכות לשחקנים הזרים, הישראלים ובעיקר שחקני הנוער שהצטרפו. אני מאמין שנפתח פרק של התנהגות למופת במגרשים, כי אנחנו צריכים להיות אלופים בכל דבר, שידברו עלינו גם מחוץ למגרש". ואיש לא שאל מי זה " השחקן שמתחיל דרכו כמאמן". ברור. והנשיא עבר ולחץ את ידי רכושו האנושי, נעצר ליד רוני לוי והעניק לו נשיקה מצלצלת. תמונה אחת שווה אלף מילים. והמופע הסתיים בתצוגה של זיקוקין, מבית ההפקה של מכבי חיפה בראשותו של המנכ"ל, איתמר צ`יזיק. אחרי הצגה כזאת, כמה שלא תהיה צפויה, אי אפשר שלא להתרגש. אפילו חט`יאר כמוני. אז מה איכפת לי מצמיד הזיהוי האדום כאשר כל הארץ ירוקים-ירוקים ?
