צילום: ראובן כהן כשיעקב שחר, נשיא מכבי "הונדה" חיפה, אמר באשדוד שהאליפות הועברה לראשה של מכבי תל-אביב, במשחק הבית נגד בני-יהודה (2:2) שנערך בקריית אליעזר, הוא ידע בדיוק להניח את האצבע על הנקודה הכואבת. באותה שבת אומללה איבדה חיפה את יתרון הנקודות שהיה לה ומרגע זה היא החלה לרדוף אחרי מכבי תל אביב בגלל הפרש שערים נחות. ברור שהכל היה יכול להיות אחרת לו חיפה השכילה לנצח בהפרשים גדולים יותר את כפר-סבא, פתח תקווה ואשדוד, והם לא היו רחוקים מלבצע זאת, אבל בדיעבד, אין ספק שאם בעבר קבוצות היו "עושות במכנסיים" כבר בצומת חדרה, השנה קרה משהו חריג, שרשום רק ברזומה של תקופות חשוכות בתולדות המועדון. כשמדברים על בני-יהודה, הייתי מזכיר לבעלי הזיכרון הקצר שאותה קבוצה כמעט חיבלה באליפות הראשונה של חיפה. שחקניה הגיעו לחיפה כאשר ברור לכולם שאין כאן עניין להימור מי ינצח אלא בגובה התוצאה. מסתבר שכבר אז "הבינו הכתומים" שאת חיפה אין בעיה להפתיע. גם בגלל הלחץ ובעיקר בגלל הסגנון ההתקפי שלה. באותה שנה, 1984 כאשר החיפנים שיוועו לכל נקודה במרדף אחרי בית"ר ירושלים, הצליחו אנשי השכונה לסחוט תיקו 1:1 שגרם זעזוע לאוהדים החיפנים. אלה הגיבו בדרכים לא ספורטיביות שסופן היה בקיום "משחק העונה" מול בית"ר ירושלים ללא קהל, בנתניה. למזלם של שלמה שרף וחניכיו, ניתן היה לתקן את התקלה בזמן, מה שנמנע השנה.
מכבי תל אביב זכתה באליפות אך ורק בגלל מחדלי הבית של חיפה. אפילו היא נהנתה מטוב הלב ומהכנסת האורחים הלבבית. האלופה החדשה הייתה הקבוצה הראשונה שיצאה מקריית אליעזר עם מלוא הנקודות (2:3) ב- 21 בדצמבר. גם בית"ר ירושלים הלכה בעקבותיה (0:1) אבל שני המקרים אינם דומים. כי תל-אביב הגיע לחיפה בפיגור של 9 נקודות וברור היה שהפסד שולח את שחקניה לים, אפילו במחיר התקררות במזג האוויר החורפי. מכאן, למעשה, יצאה בשורת הכתר הצהוב. עצוב היה לשמוע כיצד אורחים לרגע, במשחקי מכבי חיפה, מנחשים מתי היא תספוג את שער החובה המסורתי. לא ייאמן כיצד גלגל הספיגות לא נעצר אפילו לשניה. מתוך 17 משחקי הבית, החיפנים הצליחו לשמור רק פעמיים (!!) על שער נקי- מול הפועל כפר סבא (0:5) במשחק הפתיחה ונגד אשדוד (0:1) ב- 20 בינואר. תופסים ? חמישה חודשים חיפה ספגה וספגה ובסך הכל, שערה לא נותר נקי בתשעת משחקי הבית האחרונים. כאן טמונה מלכודת האליפות ממנה חיפה לא הצליחה להשתחרר, עד לרגע האחרון.
הכישלון הביתי מתעצם נוכח נתוני העבר. מכבי חיפה ספגה העונה בבית 22 שערים ורק בשלוש עונות בעבר נרשמה תופעה דומה. בעונת 1951/52 חיפה ספגה 23 שערים, בעונת 1991/92 בעונה האחרונה של שלמה שרף חדרו לרשתה 22 שערים ובעונה הראשונה של גיורא שפיגל, הקבוצה ספגה את מספר השערים הגבוה בתולדות משחקי הבית (24). הנפילות הקשות והמשמעותיות ביותר, שבסופו של דבר השפיעו על מאזן הפרש השערים ( והנקודות) זרועות לאורך כל העונה. כמה פעמים דיברו המאמן והשחקנים על ניצחון 0:1 "קטן". בפועל זה קרה רק שלוש פעמים ( מכבי תל אביב ומכבי פתח תקווה בחוץ ואשדוד בבית). מכבי תל אביב ניצחה חמש פעמים בתוצאה המינימלית. הנפילות הקשות היו במשחקים הבאים: ההפסד למכבי תל אביב (3:2) אותו הזכרנו למעלה. חיפה העייפה נקלעה ליום רע, וגם כאשר הצליחה במאמץ גדול להשוות (דקה 81), שחקניה עטו על היריב בניסיון לנצח וכמובן ספגו מיד שער נוסף. גם הניצחון הביתי רב השערים על ראשון לציון 3:4 הוסיף רק נקודות. בלי לפגוע באורחים, כמות כזאת אינה הולמת, בפרט כאשר שער הניצחון הובקע סמוך לסיום. גם הפועל באר שבע "תרמה" משהו. אחרי חצי שעה חיפה כבר הוליכה 0:3 וכשנדמה היה שהיא תדרוס את אורחתה, פתאום ספגה צמד, נלחמה על חייה ורק שער בסיום (באדיר) מנע הפתעה נוספת. על ההתחלקויות נגד מכבי פתח תקווה (1:1) ובני יהודה (2:2) עוד ידברו מספר שבועות. מה ששכחו, זה את שתי תוצאות התיקו נגד הפועל תל אביב. במשחק הראשון חיפה הוליכה 0:1 וספגה שוויון, אבל ואליד באדיר החטיא פנדל בדקה ה- 94 והלכו שתי נקודות. גם המפגש השני בחיפה הסתיים בתיקו דרמטי. חיפה הוליכה וקלשצ`נקו השווה משום מקום סמוך לסיום. הנה לכם עוד ארבע נקודות שירדו לטמיון. ואחר כך בא השער העצמי האומלל מול בית"ר ירושלים (1:0) שחיזק את ההנחה שהאליפות מתעתעת בחיפנים. שלא להזכיר את המשחק מול כפר סבא (1:5) שהספיק לאשליה של שבוע נוסף. אחרון בהחלט. במבט לאחור, רק הצלחה סוחפת במשחקי הבית מסייעת. אין ניחומים בעובדה שחיפה נותרה "שר החוץ" של ליגת העל. בעונת האליפות הראשונה שלה היא ניצחה ב- 10 מתוך 15 משחקי הבית ( 66 אחוזי הצלחה) והפסידה רק במשחק אחד. בעונת האליפות השניה (84/85) כבר ניצחה ב- 11 משחקים ( 73%) ואפילו שני הפסדים לא מנעו את ההכתרה. בעונת האליפות השלישית (88/89) איש לא הצליח לנצח את החיפנים בקריית אליעזר אבל היא ניצחה רק ב- 9 מתוך 16 המשחקים ( 56%). עונת 93/94 שתמיד יזכרו אותה כטובה מבין כל האליפויות בישראל, הסתיימה כאשר מכבי חיפה מנצחת ב- 16 מתוך 20 משחקי הבית ( 80%). עונה טובה הייתה ב- 90/91 ושוב הפסד בית אחד בלבד (לבית"ר תל אביב של יצחק שום) כאשר אחוזי ההצלחה גבוהים (68%). בשתי העונות של אברהם גרנט בחיפה ההצלחה הביתית לא הרשימה ( 3 הפסדים) אבל חובה להזכיר ששניים מהם הושגו בגארבג` טיים, אחרי שהכתר הונח על ראשה. להפועל חיפה ולמכבי תל אביב במשחק שהופסק והפך לניצחון טכני של האלופה הטריה. אשתקד, שוב ניצחון מוחץ למבצר. 14 ניצחונות מתוך 17 משחקים ( 82%) והפסד אחד בלבד בבית, לאותה מכבי קריית גת (4:0).
אי אפשר רק ל"תת בראש" וצריך לפרגן למשחק ההתקפה של חיפה בקריית אליעזר. 44 שערים זו כמות נאה לכל הדעות. רק בשני מקרים בעבר, חיפה כבשה יותר במשחקי הבית וזה היה לא מזמן. בעונת 93/94 כבשה 61 שערים ( ב- 20 משחקים) ולפני שלוש שנים (99/00) הלהיבה עם 46 מטחים ( 20 משחקים). כל אלה מתגמדים נוכח הכמות האדירה שהחיפנים ספגו. רק לשם השוואה: מכבי תל אביב ספגה בבית רק 13 שערים ומאזנה של חיפה הוא הגרוע מבין שש הראשונות. ככה ברחה לה האליפות השלישית.
