צילום: ראובן כהן לאריה בורנשטיין (48), מנהל ה"ירוקים", לא צריך לספר מה זאת הצלחה בכדורגל. אחרי שלוש שנים בלבד בתפקיד, הרזומה שלו מלא כמעט רק בהצלחות. למרות שהבעיטות היחידות שלו, אם היו כאלה, הן בספסל עליו הוא יושב. שתי אליפויות, אחת כמעט והדובדבן שבקצפת, ההופעה בצ`מפיון ליג, על כל המשתמע ממנה. ותיקים ממנו חולמים להגיע למעמדים דומים, לפי שעה הצליח להקדים את כולם. - אריה, הצלחת להתאושש מאובדן האליפות הדרמטי ? " אמנם עבר רק חודש אבל גם אני מבין שבספורט יש רק מנצח אחד. צריך לדעת להפסיד ובאיזה שהוא מקום אנחנו מסתובבים עם ההרגשה המוצדקת, לדעתי, שאת האליפות הפסדנו שניים-שלושה מחזורים לפני הסיום. איני חכם לאחר מעשה, אבל כולנו היינו מוכנים נפשית לאפשרות שהתואר יוכרע בהפרש שערים ולא לטובתנו. אמנם, במחצית באשדוד כבר היינו אליפות אבל הכל נגמר והעיניים נשואות קדימה. - ישנם רגעים שאתה נזכר במשחק הסיום וזורק קללה כמו: איזה פראיירים יצאנו ? " אני לא מסתכל על הדברים בצורה הזאת. מטבעי אני אופטימיסט ומעניין אותי רק מה שיהיה. לא בא לי להתעסק עם מה שלא קרה. הפקנו לקחים וננסה ליישם אותם השנה. - איזה לקחים ? " לאנשים מחוץ למערכת קשה לי להסביר איפה להניח את האצבע ולומר שבגלל זה וזה אנחנו לא אלופים. אין דברים ספציפיים. מי שמוביל את הקבוצה הוא המאמן ושיטותיו עמו. אנחנו טיפלנו בדברים אחרים. כרגע יש מאמן חדש, אווירה חדשה ואחרי אימון הבכורה, על אף שהשחקנים המפורסמים לא השתתפו, חשים ביופי של הקבוצה הזאת".
- אני מוכרח להישאר אתך ברגעים שאחרי המשחק באשדוד. מה הרגע שהכי ריגש אותך ? " התגובות של הקהל. לראות 4000 אוהדים ניצבים על רגליהם ומריעים לשחקנים שמחזירים להם אהבה, זאת חוויה בלתי נשכחת. הדמעות והבכי התערבבו זה בזה. השירה האדירה של האוהדים צמררה כל אחד מהנוכחים במגרש. לא במקרה אנשי אשדוד לא באו לנחם אותנו. הם הביטו כלא מאמינים במחזה ואמרו לנו שמעולם לא היו מאמינים שבישראל מסוגלים אוהדים להחזיר כל כך הרבה אהבה לשחקנים. אלה רגעים שכל מי שנמצא במערכת המשומנת הזאת לא שוכח לעולם. - היה שווה להפסיד את האליפות כדי להיווכח שהקהל הזה מיוחד במינו ? " קודם, כל הכבוד למכבי תל אביב שזכו באליפות. אני לא אוהב את המצבים ההיפוטתיים. כל כך הרבה דסקסו ודנו בסוגייה הזאת. - לא ראיתי אצל השחקנים מחזות של בכי ודמעות על אובדן האליפות. בית האלופות הקהה את חושיהם ? " לא היה מקום לדמעות אכזבה כי איש לא מנע מאתנו לזכות באליפות. רק אנחנו שמטנו את התואר בו זכינו בשנתיים החולפות. ישנן אלף סיבות וכל אחת נכונה כקודמתה. אין בכלל ספק שההצלחה באירופה הכניסה אותנו לסחרור שלא ידענו קודם לכן. מאחר ואנחנו היחידים שהצלחנו להגיע למעמד הבלתי נשכח הזה, אין לנו עם מי לחלק חוויות אלא רק בינינו. כשנכנסנו למפעל קיבלנו אנרגיות בעלות עוצמות בלתי ניתנות להעברה. היכולת המדהימה שהפגנו השפיעה על כולנו, אך בעיקר על השחקנים שהוכיחו שהם לא במקרה הכי טובים בישראל. כל המפעל האירופי לא הסתובב סביב משחק כזה או אחר. כל התמודדות הפכה לחג ישראלי. אם היינו מצליחים גם לזכות בתואר האליפות, היינו מבססים את התיאוריה למעשה". - זאת הייתה צריכה להיות סיבה טובה להתאמץ ולהגיע פעם שניה ברציפות למפעל הזה. או אולי עדיף שככה, כי השחקנים לא היו עומדים בלחץ של 60 ומשהו משחקים בעונה " מה אתה חושב שלא רצינו לשחזר את ההצלחה ? מי שהיה בחוויה הזאת מחכה שוב לחזור אליה. אולי בעתיד תהיה עוד קבוצה שתגיע אבל הראשוניות היא מין קסם של פעם בחיים. זאת הסיבה שנצטרך להתאמץ יותר השנה כדי להגיע שוב ושוב לגביע האלופות. בטלוויזיה רואים את הלהט שיש לשחקנים ממנצ`סטר יונייטד וריאל מדריד כשהם משחקים מחוץ לליגה שלהם. בגלל הפעם הראשונה סבלנו בליגה. כולם היו באופוריה, בפרט אחרי הניצחון הענק על מנצ`סטר (0:3) וקשה היה להוריד את עוצמת החוויה שלושה ימים אחר כך בטדי. אין פלא שהובסנו בקלות.
- עכשיו תוכל לגלות אם היו שחקנים עייפים שביקשו לנוח ולא איפשרו להם. " הדברים היו הפוכים בתכלית. דווקא העייפים לא רצו לוותר וביקשו לעלות ולשחק בכל משחק. בדיעבד, יכול להיות שאחת הבעיות הגדולות שלנו הייתה שלא הכרחנו חלק מהשחקנים לנוח. אולי טעינו כשהלכנו עם התחושות שלהם. היינו צריכים לכפות עליהם מנוחה ואולי בזכותה יכולנו להגיע לשלבי הסיום רעננים יותר. זאת אחת המסקנות הנחרצות שנלמדו מההופעה בארבעה מפעלים בהם השתתפנו. הפסדנו את האליפות בגלל שני שערים, הגענו לחיצי הגמר, זכינו בגביע הטוטו והלכנו רחוק מאוד באירופה. עד כדי כך שכולם הסכימו שמגיע לנו לעלות לשלב השני. אומרים את זה כאילו מדובר בדברים של מה בכך אבל זאת עובדה". - השבוע נפתחו האימונים וכמדי שנה יחסרו שחקנים ותיקים ומצטיינים. איך אתה עובר את זה, כמי שממונה על הקשר האישי אתם ? " כל עזיבה גורמת לי לצער ואני חש כאילו חלק מהמשפחה הזאת שנקראת מכבי חיפה, עזב את הבית. חלק מאופי התפקיד שלי הוא הקשר האישי עם כל שחקן. בשנתיים האחרונות עזבו אותנו שחקנים ובני אדם נפלאים. ראובן עטר, יוסי בניון, יעקובו איגביני, מיכאלסקי ואחרים. קשה לי עם כל העזיבות האלה. אין לי זמן רב להצטער כי מטבע המשחק, שחקנים באים והולכים וחייבים לשמור על הקבוצה. לחלק אני משמש אבא, לאחרים מנהל וחבר. אם שחקן כמו ז`וטאוטאס עוזב, זאת בשבילי מכה כואבת. אני מתנחם שהוא עוזב לטובת אחת הקבוצות הטובות באירופה. זה קרה לי גם אם יוסי בניון. עם כל הכאב, אני גאה ששחקנים שלנו מגיעים למקומות שתמיד ידברו עליהם מאיפה השחקנים הגיעו". - ז`וטאוטאס עזב בשקט אבל פראליה זרק בוץ בראיון ב"ידיעות אחרונות". " אני לא בא לערוך השוואות בין שני השחקנים. לא רק לי הפרידה קשה. גם לשחקן. לפעמים הוא מסתובב עם בטן מלאה ומבקש לשחרר את המטענים. אני לא עושה סיפור גדול מראיון כזה. בכלל, במכבי חיפה למדו להתייחס לתקשורת לפי אמות המידה הנכונות. עברו הזמנים ששחקנים לוקחים ללב מה שכותבים עליהם. הם מקצוענים ויודעים בדיוק מה נכון ומה המניעים מאחורי כתבות מגמתיות. אם נחזור לפראליה, בשום מקרה, הראיון לא מקלקל כהוא זה את שלוש השנים הנפלאות שלו במכבי חיפה. הוא שחקן גדול ובחור מקסים". - עזיבת קאליברים עלולה לפרק את הקבוצה ? " להתפרק, בשום אופן לא נתפרק. לפעמים שינויים משפיעים לרעה ולפעמים לטובה. בעיקרון, לכל שחקן יש מחליף ולוקח פחות ולפעמים יותר זמן, עד שהוא נכנס לנעלי אלה שקדמו לו. יש לנו שחקנים לא פחות טובים בעמדות שהתפנו. אני מאמין שהותיקים בשילוב הצעירים הרבים יחפו על עזיבת האחרים". - ספרדית כבר למדת ? " לא למדתי. לשמחתי, עידן טל שולט בשפה ויחד עם המתורגמנית יעזרו לי לשוחח עם החבר`ה מפארגוואי. - לא בדיוק המצב האידיאלי. " נכון, מפריע שאי אפשר לדבר עם שחקן בארבע עיניים. למנהל ושחקן יש שיחות אישיות. עם כל הכבוד לתרגום, לא תמיד הדברים עוברים כמו שרוצים. יותר קל היה לי עם ז`וטאוטאס ורוסו שדיברו גם אנגלית ומהר מאוד עברו לעברית לא רעה. תמיד יש מישהו שעוזר לתקשורת. גם עם הבלם אנדריי אוסטרובסקי היה קשה והסתדרנו. הוא לא דיבר אנגלית, רק רוסית.
- הבחנת בפחד בימה אצל השחקנים הצעירים, החדשים ואלה שעלו מהנוער ? " מוגזם לכנות את ההופעה הראשונה כפחד במה. זאת יותר התרגשות בלתי רגילה. התפקיד שלי, בין השאר, הוא להסביר להם לאן הם הגיעו, ולא צריך להסביר יותר מדי. הם מבינים היטב שהם ישחקו בקבוצה שהיא מוסד הכי טוב בכדורגל הישראלי. כשאני מדבר אתם על המטלות ועל הזכות שלא לחינם הם קיבלו את החולצה הירוקה, נדמה לי שהשיחה מיותרת, כי הם מבינים בדיוק לאן הגיעו. לא רק הצעירים מתרגשים, באימון הראשון הבחנתי גם בהתרגשות בקרב הותיקים. חשתי את אהבת המשחק אצלם. חודש הפגרה עוזר מאוד להבחין בתופעה שחוזרת מדי שנה". - אי אפשר לסיים בלי לדבר על סאגת ג`ובני רוסו. יצא לך להיות בקרבתו. עד כדי כך הוא נעלב שהוא שוקל לעזוב את מכבי חיפה ? " עם ג`ובני יש בעיה עונתית. בכל פעם שהוא עוזב את הארץ, מתחילות ספקולציות לגביו. הייתי אצלו ומצאתי את אותה שמחת חיים כמו שכולם מכירים את ג`ובני. אני מאמין שהוא יגיע לאימונים כפי שתוכנן מראש. יכול להיות שהוא נעלב מהתבטאות כזאת או אחרת, אבל הוא כבר עבר את גיל 30 ויודע שהתקשורת נוהגת לנפח ולהוציא מפרופורציה. אין לי טענות לתקשורת, כי היא עושה את תפקידה, אבל לפעמים שחקן כמו רוסו שנח בקרואטיה לא מבין את הפסטיבל סביבו בארץ. לכל הדואגים, רוסו ימשיך לשחק במכבי חיפה".
