צילום: ראובן כהן במכבי "הונדה" חיפה אין רגע אחד משעמם. עוד בטרם נרגעו הרוחות מהדרמה הגדולה במחזור הליגה האחרון, וכבר מתחילים לחשוב על העונה הבאה. הודעות הנשיא, יעקב שחר, והמנכ"ל, איתמר צ`יזיק, שהעונה הבאה טומנת בחובה מהפך בסגל השחקנים נקלטו היטב וכבר הגיע המאמן יצחק שום והודיע כי הוחתם בפאנאתינאייקוס היוונית. חיפה לא הולכת ל" יריד המלפפונים", ראשיה מתכוננים לקיץ קצר ואינטנסיבי. מיותר לציין מה מטרות העונה הבאה. בינתיים, אי אפשר להשאיר את ה"אזור המפורז" לא מאוייש. 27 שחקנים הופקדו בידיו של יצחק שום וכל אחד תרם את תרומתו. מקום שני בגלל הפרש שערים נחות ממכבי תל אביב, חצי גמר גביע המדינה, גביע הטוטו ביד והיהלום שבכתר, הופעה ישראלית היסטורית וחלומית בבית האלופות. צריך להזכיר שזה ההישג הגדול ביותר בכדורגל הישראלי ? הזכרנו.
דודו אוואט ( 29 הופעות ליגה, 9 הופעות בגביע אירופה, 4 הופעות בגביע המדינה, 9 הופעות בגביע הטוטו, 6 הופעות בנבחרת ישראל ) עוול גדול נעשה לשוער הבינלאומי. כולם ציפו ממנו להפגין את יכולתו מתקופת הפועל חיפה. שם הוא קבע שיא אישי וכמעט ארצי, כאשר בעונת האליפות היחידה של האדומים ספג 14 שערים בעונה. במכבי חיפה מספר כזה הוא בלתי אפשרי. אמנם, אבי רן ז"ל ספג רק 18 שערים בעונה ( 1985/86) וגם גיורא אנטמן, מאמן השוערים במכבי, היה מעט אחריו ( 19 שערים בעונת האליפות 88/89), אבל בגדול, בגלל סגנון המשחק ההתקפי של ה"ירוקים", מטבע הדברים שוער חייב להביא עמו את הערך המוסף. אוואט "נפגע" מהמעבר. בעוד הפועל שיחקה משחק הגנתי מובהק, כאשר תמיד היו בסביבתו לפחות 9 שחקנים נוספים, במכבי העניינים תוססים יותר. בשתי העונות אוואט ספג שערים למכביר ובסך בכל הוציא מרשתו 70 שערים ב- 60 הופעות. הממוצע שלו ( שער בכל 0.857 משחקים) טוב זה של שוערי רכש אחרים ששיחקו במכבי חיפה מאז קום המדינה. יעקב קסורלה, שוער שנות החמישים ספג 39 שערים ב- 32 הופעות ( 0.820) וגם בנימין (בומה) ויינברג בשורה אחת כשספג 63 שערים ב- 55 משחקים. מעט גבוה מהם ( 0.828) נמצא חיים לוין, לפני שעבר למכבי תל אביב שספג 64 שערים ב- 53 משחקים ( 0.828), אחריהם אוואט ולפניו ויקטור צ`אנוב האוקראיני ( 87 שערים ב- 78 משחקים) וממוצע של 0.896 , בוני גינצבורג עם ממוצע של 0.937 ( ספג 48 שערים ב- 45 משחקים), רפי כהן ( כיום בהפועל פתח תקווה) שספג 85 שערים ב- 91 משחקים ( 1.07) חיים זיידנברג שהגיע בסוף שנות השישים ממכבי חולון וספג 60 שערים ב- 68 שערים ( 1.113) והגדול מכולם, גיורא אנטמן שספג 67 שערים ב- 76 משחקי ליגה ( ממוצע של 1.134). לחובתו של אוואט נתונים לא מרנינים. בעונה הנוכחית הוא ספג 39 שערי ליגה, וספק אם יוכל להתנחם בעובדה שהשוער האחרון שאסף יותר כדורים מאחורי גבו היה לא אחר מאשר צ`אנוב האגדי. זה קרה בעונת 1992/93 כאשר מכבי חיפה ספגה 46 שערים בסף הכל וצ`אנוב ספג 44 מהם ( את השניים הנוספים ספג אסרף דאמוני). אין יותר מדי שוערים בתולדות המועדון שהקדימו את השניים. אוואט גם לא הצליח להדוף ולו בעיטת 11 אחת לרפואה. היו לו 15 הזדמנויות כאלה ( כולל מעמד גמר הגביע אשתקד) ובכל המקרים הכדור נשק לרשתו. בכל מקרה, נפלה לו זכות גדולה להיות שותף בכיר לשתי עונות מסעירות בקריירה המקצועית שלו. לא בכל יום שוער מופיע בצ`מפיון ליג וגם רשם הופעה בגמר גביע, מעמד שמעולם לא חווה אותו. דווקא בגביע אירופה הפגין את כישוריו, ובסטטיסטיקה הרשמית של אופ"א נרשם כשוער במקום השלישי בהצלות ? 75 במספר. אוואט ודאי ירצה ל" פרוץ" לארכיון הטלוויזיה ולהשמיד ארבעה שערים נדירים: השער ממרחק 45 מ` שספג מול קריית גת, השער העצמי האומלל מול בית"ר ירושלים ושני השערים שספג בטדי, מול בית"ר ירושלים בשני משחקים, מבעיטות קרן ישירות אותן בעט איציק זוהר.
ניר דוידוביץ ( 3 משחקי ליגה, 2 הופעות בגביע אירופה, הופעה בגביע הטוטו). הטרגדיה והתקווה. הפציעה החוזרת שלו בברכו המנותחת, הכתה את כולם בהלם. בעיקר אותו. נאלץ לעבור את מסע הייסורים מחדש. ניתוח מסובך, שיקום, חזרה לכושר. מי שהיה זקוק להוכחה מי השוער הבכיר בארץ, קיבל אותו במינון קטן במשחק הגומלין בבלשינה. כן, אותה קבוצה אלמונית מבלארוס, שלמעשה הייתה חסרת סיכוי לקראת המשחק, אחרי שהוכרעה 4:0 במשחק הראשון. המאמן שום לא לקח סיכון, דוידוביץ נקרא לדגל ו"עם רגל אחת" עזר לה לעלות שלב ולראות את הארץ המובטחת, קרי: הצ`מפיון ליג. בפעם השניה נזעק לדגל אחרי התיקו (2:2) הביתי מול בני יהודה. כולם הבינו ששלושת המחזורים האחרונים יוכרעו בהפרש שערים. ההתקפה עשתה רק חלק מהעבודה, כשכבשה 15 שערים, ההגנה התייצבה פחות או יותר ( 2 שערים בשלושה משחקים) ודוידוביץ חזר לשלטון. למרות אכזבת הסיום.
תום אלמדון ( הופעה בליגה, הופעה בגביע אירופה, הופעה בגביע המדינה, 4 הופעות בגביע הטוטו) שוער המשנה קיבל ולקח את כל ההזדמנויות. הופעות מעוררות תקווה מול הפועל כפר סבא בליגה ובגביע ( נכנס במחצית עקב סחרחורת שפקדה את דודו אוואט), רביעייה במשחק פרידה מאופ"א מול א.א.ק אתונה (4:1) ובסך הכל הוכיח שלמכבי חיפה יש שוער מצוין על הספסל. לא היה קורה אסון לו קיבל דווקא בעונה בה ההגנה הייתה חדירה, מעט יותר צ`אנסים. אבישי ז`אנו ( 30 משחקי ליגה, 12 הופעות בגביע אירופה, 3 הופעות בגביע המדינה, 10 הופעות בגביע הטוטו, 4 הופעות בנבחרת ישראל) עונה מצוינת למגן הותיק. סבלנות הברזל שלו הגיעה השנה לשיאים חדשים. כמו מדי שנה הוא התחיל כשחקן ספסל ומהר מאוד מצא עצמו בהרכב הראשון, פעם בגלל פציעות של אלון חרזי ואריק אג`יפור, וברוב המקרים בגלל יכולתו המרשימה והתוססת. תמיד יזכרו לו את החטאת הפנדל מול באייר לברקוזן ( דקה 44) במצב של 0:1 לגרמנים, אבל אי אפשר לקחת ממנו את אהבת המועדון. סביר להניח שאפילו חוקרים קשוחים לא היו מצליחים להוציא מפיו מילה רעה על מכבי חיפה. ומדוע שיתלונן ? שתי אליפויות, גביע אחד, גביע טוטו, הופעה בבית האלופות וחוויות נוספות. שעות של סיפורים לנכדים שבדרך.
אלון חרזי ( 25 משחקי ליגה, 11 הופעות באירופה, 4 הופעות בגביע המדינה, 9 הופעות בגביע הטוטו, 7 הופעות בנבחרת ישראל ) המגן הותיק השתתף "רק" ב- 56 משחקים רשמיים של מכבי חיפה והנבחרת. מעולם לא עבר חוויה דומה והוא נחשב לאחרון המוהיקנים מעונת ה"דאבל". למעשה, לו היו שופטים שחקנים לפי מספר התארים שבארון הפרטי שלהם, חרזי אמור היה לפרוש כבר בשנת 1998 אחרי שהשלים את כל המשימות: אליפויות, גביעים, דאבל, גביע הטוטו, הופעות בשמינית וברבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע. אלא שחרזי חיפש את האקסטרא והוא הגיע בדמות הצ`מפיון ליג החלומי. השנה סבל יותר מתמיד מפציעות שאילצו אותו להיעדר לתקופות ארוכות מההרכב. ז`אנו הרוויח. כמדי שנה, גם השנה חילק את זמנו במגרש בין עמדת המגן הימני והבלם האחורי, עקב פציעותיו התכופות של אריק אג`יפור הניגרי. שני רגעים בלתי נשכחים בעונה הנוכחית: שער נדיר שכבש בשכונת התקווה, שעה ששלח "טיל מונחה" שנתקע בין החיבורים בשכונת התקווה ולראשונה בקריירה שלו, כיבוש שער עצמי ( באדיבות השוער אוואט) במשחק מול בית"ר ירושלים. הרגע המרגש העונה: אחרי אותו שער משונה, רץ במהירות לחבק ולהרגיע את השוער ההמום. מחווה שסחטה דמעה מכל מי שמאמין שבספורט עדיין יש חברים.
אריק אג`יפור ( 19 הופעות ליגה, 10 הופעות בגביע אירופה, 6 הופעות בגביע הטוטו, הופעה אחת בנבחרת ניגריה) גם לאחר סיום העונה קשה לעמוד על יכולתו. דווקא באירופה, מול קבוצות שנוהגות לשחק על הגבהות כדורים, הצטיין ולשיאו הגיע במשחק הניצחון הסנסציוני מול אולימפיאקוס (0:3). בישראל פתח ברגל ימין כשכבש את שערו היחיד ( מול כפר סבא) שהיה גם שער הבכורה של חיפה בעונה הזאת. בהמשך נפצע פעמים רבות, הותיר את הזירה לבלמים הישראלים ושב רק לקראת סיום הליגה, כאשר חיפה תקפה ותקפה והותירה פירורים להגנה. באותם המקרים, כמו שאר חבריו, נכנע להתקפות מתפרצות שעלו בשערים רבים. אריק בנאדו ( 31 הופעות ליגה, 12 הופעות בגביע אירופה, 4 הופעות בגביע המדינה, 9 משחקים בגביע הטוטו, 8 הופעות בנבחרת ישראל). סלובניה עדיין בדרך לעיבוי מאזנו. אולי המספרים למעלה אינם מרשימים דיים. סיכום מזווית שונה: 5474 דקות בעונה אחת שמהווים 60.8 משחקים !! קשה לקלוט ? חכו למאזן של אדורם קייסי. הבלם הקדמי ה"נצחי" של מכבי חיפה ונבחרת ישראל, שותף אף הוא למחדלי ההגנה בעונה הנוכחית. בעיני רוחו כבר ראה את עצמו מניף את צלחת האליפות השלישית ברציפות, אבל מכבי תל אביב טרפה לו את החלום. איש לא ייקח ממנו את חוויות העונה הנוכחית, על כל ההישגים השליליים. נותר לו רק להניף את גביע הטוטו, אבל מה עם לחיצות היד לדייויד בקהאם באולד טראפורד ? חיפה לא הגיעה לשם למשחק צדקה. אורחת שוות זכויות לריאל מדריד בגביע אירופה. גם בנאדו לא זוכר עונה דומה בה הגנתו הפכה לגבינה שוויצרית. רבות דובר על משחקה ההגנתי הכולל של הקבוצה. קשה לו, קשה לקבוצה, קשה לכ-ו-ל-ם.
אדורם קייסי ( 32 משחקי ליגה, 12 הופעות בגביע אירופה, 4 הופעות בגביע המדינה, 9 הופעות בגביע הטוטו, 8 הופעות בנבחרת) פרשנים ואוהדים פשוט אינם קולטים שהמגן השמאלי, הטוב ביותר ששיחק אי פעם במכבי חיפה ( ויסלחו לי מוטי לובצקי וציון מרילי הנפלאים), לא שיחק בליגה שלנו. רגליו וראשו היו בישראל, הסטטיסטיקה ב- NBA כי רק שם שחקן משחק 64 משחקים בעונה ( גם לבנאדו ויניב קטן מספר דומה) אבל, רבותי, דקות המשחק: 5634 דקות שמסכמים 62.6 משחקים בעונה, לא כולל סלובניה. קובי בראיינט ושאקיל אוניל כבר לא לבד ! לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שגם בעוד 100 שנים, לא יקום שחקן ישראלי שיופיע בכל כך הרבה מסגרות, בכל כך הרבה משחקים. לא קשה להניח שגם באירופה הגדולה שחקנים לא מופיעים בכמות כזאת. אז מה הפלא שבמשך חודשיים קייסי "נפל" ברמתו המוכרת. לעולם תישאר תמונתו מיד עם כיבוש " שער העונה" של מכבי בגראץ, השער שהעלה אותה לבית האלופות. הפנים הבוכיות הפכו אותו לסמל. גורמים במועדון רמזו למאמן יצחק שום, להשתמש בשחקני הספסל שעמדו לרשותו, אבל המאמן התעקש להשאיר את קייסי בעמדתו וגרם עוול לשחקן ולקבוצה. עובדה, אחרי שנח מעט, בגמר גביע הטוטו, שב לאיתנו, חזר להפגין את יכולתו הגבוהה ובשני המשחקים האחרונים כבש שני שערים מול כפר סבא ואשדוד. מישהו מכיר הרבה מגינים שכבשו יותר מהחלוצים ?
כמאל ג`אברין ( 2 הופעות ליגה, 6 הופעות בגביע הטוטו). איך אפשר לשפוט שחקן ששיחק בסך הכל 5 דקות בליגה ? אחרי שלוש שנים על הספסל, טבעי היה שייענה להצעה לעבור למכבי הרצליה מהליגה הלאומית. ליעד אמיר ( הופעה אחת בליגה, 3 הופעות בגביע הטוטו). 78 הדקות היחידות שלו המשחק נגד הפועל באר-שבע מקשים על הערכה אמיתית. דקל קינן ( הופעה אחת בליגה, 2 הופעות בגביע ). 90 דקות במשחק הדרמטי מול בית"ר ירושלים (3:4). מסומן כבלם העתיד של הקבוצה. בינתיים עשה חיל במדי קבוצת הנוער שנטלה את ה"דאבל" ממכבי תל-אביב. ריימונדס ז`וטאוטאס ( 22 משחקי ליגה, 8 הופעות בגביע אירופה, 3 הופעות בגביע המדינה, 10 הופעות בגביע הטוטו, 3 הופעות בנבחרת ליטא). אוי, אוי, אוי. שחקן חסר מזל. השער הפנטסטי שלו מול מנצ`סטר יונייטד, וההופעה ההירואית שלו במשחק (0:3) איששו את מה שכולנו ידענו. שחקן הקישור ההגנתי הטוב ביותר שהגיע לישראל מאז החל זרם הזרים. לא במקרה נבחר השער הזה כ"שער המחזור" בגביע אירופה. "בומבה" משלושים מטרים שגם שני שוערים לא היו עוצרים את הכדור. ובאותו הופעה בלתי נשכחת ( ציון 10), ז`וטא נפצע קשה והותיר את מכבי חיפה לאנחות. בדרך כלל, אסור לקבוצה להיבנות על שחקן אחד, אבל לא כשמדובר בקשר הליטאי. למכבי חיפה נשבר הברומטר לתקופה ארוכה ואם מחפשים "אשם" לנפילה בסיבוב השני בליגה, מספר 2 ירוק הוא הסיבה. על חכמת המשחק שלו ניתן להכביר מילים מבוקר ועד ערב. בשלהי העונה שב להיות אותו קשר שמסכל ניסיונות בודדים להגיע לקרבת שערו, ואז גם הקבוצה נראתה אחרת. אם מכבי חיפה הפסידה את האליפות, היעדרו של ז`וטאוטאס הוא אחת הסיבות. בפרט כאשר טרם הפסיד למכבי תל אביב בליגה שלנו. ואיפה ניר קלינגר וחבורתו התחילו את מסע ההתאוששות שלהם ? בקריית אליעזר (2:3) כאשר מספר 2 ירוק יושב ביציע.
אייל אלמושנינו ( 7 הופעות בליגה, 4 הופעות בגביע אירופה, 5 הופעות בגביע הטוטו) 497 דקות במשחקי הליגה, בפרט כאשר ז`וטאוטאס נעדר, לא היטיבו עם אלמושנינו, בעונה השנייה שלו בחיפה. גם ההרחקה המיותרת בבאר-שבע, הרחיקה אותו מההרכב דווקא כשנזקקו לשירותיו. לפחות חווה את `אולד טראפורד` במשחק מול ה"שדים האדומים". פתח בהרכב הראשון. ארבע פעמים שיחק 90 דקות ובאמצע העונה החליט לחזור לכור מחצבתו, מועדון ספורט אשדוד. לפחות אותה הציל מירידה. אסי אברהמי ( 4 הופעות בליגה, 9 הופעות בגביע הטוטו, הופעה אחת בנבחרת האולימפית). רק פעם אחת שיחק ברוב דקות המשחק. זה קרה בנתניה, אחרי שאלון חרזי נפגע כבר בדקה ה- 15 ולמאמן יצחק שום לא נותרה אופציה אחרת בעמדת המגן הימני. 75 דקות מהווים חלק משמעותי בדקות המשחק שלו. בסך הכל רשם 83 דקות ואת החשבון הסופי תעשו לבד. ואליד באדיר ( 31 משחקי ליגה, 11 הופעות בגביע אירופה, 4 הופעות בגביע המדינה, 11 הופעות בגביע הטוטו, 7 הופעות בנבחרת). את השער השלישי בגראץ איש לא ישכח. העלייה לבית הגמר הובטחה, אבל המבצע האישי בו חלף על פני כל ההגנה, הוקרן שוב ושוב, כדי שחס וחלילה, מישהו מהעם בציון ישכח. שער חובה לווינרים. במישור המקומי, באדיר פחות בלט ופחות הצליח מהשנתיים הקודמות. ביותר מדי משחקים הוא "נעלם" וכבש מעט מאוד שערים (5) מעמדה קדומנית. לא רק את השער בגראץ יזכרו לו, גם את החטאת הפנדל מול הפועל תל-אביב שיכול היה להיות "פנדל האליפות". עלה בדרוג הכללי במכבי חיפה למקום ה- 40 בין כובשי השערים ( 18 בסך הכל).
ננאד פראליה ( 23 הופעות ליגה, 12 הופעות בגביע אירופה, 4 הופעות בגביע המדינה, 7 הופעות בגביע הטוטו) אחרי הופעה מצוינת בחלק ממשחקי גביע אירופה, נקלע לתקופות קשות, בגלל פציעות טורדניות ובעיקר "צפיפות" בחוליית הקישור. הבאתם של מיכאל זנדברג ומאוחר יותר, עידן טל, נישלה אותו מהחולצה הבטוחה. פראליה השתדל לשמור על קור רוח, כבש 7 שערי ליגה ( בסך הכל 21 שערים ב- 81 משחקים) וקפץ למקום ה- 36 בדרוג הכללי. מתוך 22 המשחקים בהם שותף, השלים רק ב- 7 את 90 הדקות. הפך מוחלף / מחליף קבוע, בגלל כושרו שלא הזכיר במאומה את השנתיים החולפות. לזכותו ייאמר, הוא השחקן היחיד במכבי חיפה שכבש את כל הפנדלים שבעט. חמש מחמש. ג`ובני רוסו ( 30 משחקי ליגה, 11 משחקים בגביע אירופה, 4 הופעות בגביע המדינה, 8 משחקים בגביע הטוטו, 3 הופעות בנבחרת קרואטיה) 2580 דקות בליגה, מקום חמישי ב"טבלת העומס". כבש 10 שערים בליגה , פי שניים מהעונה שעברה. עד חודש וחצי לפני סיום העונה, איש לא יכול היה לגזול ממנו את תואר "כדורגלן העונה" בפעם השניה ברציפות ( תופעה נדירה יחסית במחוזותינו). מסתבר שבלוני החמצן והרגליים העייפות עשו את שלהן. למרות מאמציו לסיים את העונה כפי שהתחיל, המשימה לא צלחה . השאיר את הזירה לצעירים יותר. רוסו, כמו ז`וטאוטאס, המשיך להיות בורג חשוב במכונה. כשהצטיין, המכונה עבדה היטב, כשנחלש וניסה לשחק לבד, ראינו שחקן שונה. בכל מקרה, איש צוות ההווי של מכבי חיפה, ידע להביא את תוסף הדלק למשחקי גביע אירופה בהם היה מצוין, בעיקר כאשר שיחק באגף ימין. השער הראשון שלו בגראץ, בפיגור 1:0 מנע בהמשך התמוטטות חיפנית.
מיכאל זנדברג ( 32 משחקי ליגה, 8 הופעות בגביע אירופה, 3 הופעות בגביע המדינה, 5 הופעות בגביע הטוטו, 5 משחקים בנבחרת ישראל) כדורגלן העונה של מכבי חיפה. אם מישהו עדיין היסס בתחילת הדרך מדוע ראשי מכבי חיפה מתעקשים להחתימו, למרות הקשיים שנוצרו בתחילת הדרך, התשובה הגיעה במהלך ובסיום. ההתקדמות שלו מטאורית בכל המובנים. בהפועל פתח-תקווה שיחק ב- 110 משחקים וכבש 14 שערים בלבד. כשהגיע למכבי חיפה הבקיע 5 שערים וכשנשאל, אמר שכל שער מעבר למכסה הזאת הוא בונוס. אחלה בונוס. כבש 14 שערים ב- 32 משחקים ובישל עוד רבים אחרים. גם מיכאל, אופטימיסט חסר תקנה, לא מאמין למראה המספרים. אחרי תקופת הסתגלות קצרה בה שימש מחליף ראשון, הפך לשחקן מפתח. לכל הדיבורים על השקעתו העצומה והיעדר כושר לסיים 90 דקות מלאות, ניתן לראות בנתונים הבאים: רק בתשעה מתוך 32 המשחקים שיחק לכל אורך המשחקים. בדרך כלל הוחלף סביב הדקה ה- 75 אבל עד אז תרומתו לא תסולא בפז. עידן טל ( 16 משחקי ליגה, 2 הופעות בגביע המדינה, 4 הופעות בגביע הטוטו, 4 משחקים בנבחרת ישראל) נחיתה קשה לאחד הכדורגלנים המוכשרים של ישראל. חזר למכבי חיפה אחרי הרפתקאות מרגיזות באנגליה ובספרד. המעבר השפיע עליו קשות, אבל טל שב ושינן שלא שכח לשחק כדורגל. ככל שהתקדמו מחזורי הליגה, קיבל את מנהיגות הקבוצה ובסיום הוכיח שהעונה הנוכחית תהווה מקפצה לשנים הבאות במכבי חיפה. כבש 6 שערים וחלף מעל שחקנים אחרים בקבוצה ששיחקו הרבה יותר דקות ממנו ( 1112 דקות). מניה בטוחה לשנה הבאה.
גיירמו ישראלביץ ( 18 משחקי ליגה, 8 הופעות בגביע אירופה, 2 משחקים בגביע המדינה, 8 בגביע הטוטו, 2 הופעות בנבחרת האולימפית) אחת ההבטחות הגדולות בתחילת העונה. הבאתו מארגנטינה לוותה בהד תקשורתי גדול. אלא שהמאמן יצחק שום מיעט להעניק לו אשראי גדול מדי. אמנם, לאורך מחזורים גדולים נכנס כמחליף, אך לא כדאי להתרגש יתר על המידה ממספר ההופעות הרב, יחסית. בסך הכל שיחק 422 דקות. ישראלביץ שיחק רק פעם אחת 90 דקות מלאות. בכל השאר שותף בין 3 ל- 20 דקות. תמיד יזכרו לו את ההחטאה הגדולה מול באייר לברקוזן, כאשר בדקת הסיום נכשל בהכנעת השוער הגרמני מטווח אפס. יניב קטן ( 32 משחקי ליגה, 12 משחקים בגביע אירופה, 4 הופעות בגביע המדינה, 11 הופעות בגביע הטוטו, 5 משחקים בנבחרת האולימפית) " עונה משוגעת" לאחד השחקנים הותיקים בקבוצה ( רק בן 22 ומופיע זאת העונה השישית). לצד משחקים מעולים בגביע אירופה וכיבוש "שערים מהסרטים" ( כולל השער ההיסטורי מול מנצ`סטר יונייטד במבצרה), קטן לא הצליח לממש את יכול הכיבוש שלו בישראל. בתחילת העונה הבקיע 6 שערים, אבל בחמשת החודשים האחרונים "נעלם" ולא הצליח למצוא את הרשת. הכדורגלן הצעיר העיד על עצמו כחסר ריכוז מכסימלי ליד שער היריב, ואין טוב ממנו לאבחן את הבעיה, אך גם כך הוסיף תנופה רבה למשחק קבוצתו והיה שותף למספר שערים, כמבשל, מעוררי תיאבון. קטן שיחק ב- 64 משחקים רשמיים ( 2648 דקות רק בליגה) והוא בשורה אחת עם אריק בנאדו ואדורם קייסי. בשום פנים ואופן לא נכשל. כמו שהוא אומר, יחזור הריכוז- יתחילו השערים ליפול בשרשרת.
יעקובו איגביני ( 13 משחקי ליגה, 9 הופעות בגביע אירופה, 2 משחקים בגביע הטוטו, הופעה אחת בנבחרת ניגריה) בתחילת השבוע כבש התותח הניגרי שלושה שערים והוביל את נבחרתו לזכייה בגביע ארבע האומות. חודש לפני כן עמד בראש מסע הניצחון של הקבוצה האנגלית, פורטסמות` שעלתה לפרמייר-ליג. יעברו שנים עד שתתברר תרומתו של יעקובו למכבי חיפה. בדבר אחד אין ספק, אלמלא השאלתו לפורטסמות`, ליגת העל הייתה יוצאת לפגרה כבר בתחילחת חודש אפריל. לכאורה, התקפת חיפה לא נפגעה ( סיימה את העונה עם 75 שערי זכות לעומת 72 בעונה שעברה ו- 68 לפני שנתיים) אבל כל ילד מבין שעוצמת הלחץ שהופעלה על שער היריב לא דומה לתקופה שה"יהלום השחור" שיחק כאן. בפרט כאשר עזב באמצע העונה וקשה היה למצוא לו תחליף הולם. תנו למספרים ללכת במקומו: בגביע אירופה הבחור כבש 7 שערים ואיזה ! צמד מול גראץ במשחק שהקנה יתרון משמעותי לקראת הגומלין ושלושער מדהים נגד אולימפיאקוס שעבר בכל רחבי אירופה והרחיק אותו ממכבי חיפה. גם בליגה הוא לא קטל קנים. שיחק רק ב- 13 משחקים וכבש 8 שערים. כל בר דעת מבין שאם היה נשאר בארץ, איש לא היה מסכן את מעמדו בראש טבלת המבקיעים. גם עם רגל קשורה הוא היה מבקיע לפחות 10 שערים בעשרים משחקים. לפחות מכבי חיפה נותרה עם הטעם הטוב ועם הגאווה שקלעה "בול" בטביעת העין שלה עם נער בן 17 שגדל והתפתח בשורותיה.
רפי כהן ( 23 משחקי ליגה, 5 הופעות בגביע אירופה, 3 משחקי גביע המדינה, 8 משחקי גביע הטוטו) בשלהי העונה נהג יצחק שום להסתובב ןלנסות להוכיח, לכל מי שביקש, שרפי כהן אולי מקופח אבל לא באופן בוטה. מאמן מחזיקת גביע הטוטו דיבר על חלוץ ששיחק ב- 23 משחקי ליגה. העובדות נכונות. הפרטים מסויגים. רק פעם אחת העונה השלים ה"ארנבת" 90 דקות מלאות. בסך הכל שיחק 682 דקות, כמות מעטה לחלוץ שכבש עד היום 41 שערי ליגה ( מקום 13 בין מבקיעי המועדון בכל הזמנים). במישור הבינלאומי, רפי הגיע לשיאו בצמד השערים מול בלשינה בסיבוב הראשון (0:4) והשער השני של חיפה במנצ`סטר, למרות שהיה בזמן סיום החוויות. בזירה המקומית "הציל" את מכבי חיפה מאובדן האליפות בשלב מוקדם יותר, באותו שלושער מול בית"ר ירושלים. בסך הכל כבש 5 שערים, הרבה פחות מהעונה הראשונה שלו, כשהגיע לחיפה (1999) והפגיז ב- 18 מטחים. אליניב ברדה ( 14 משחקי ליגה, הופעה אחת בגביע, 3 משחקים בגביע הטוטו) עוד רכישה צעירה במהלך העונה. הספיק להוכיח שבמכבי חיפה ימשיכו לשחק מהר, ואולי גם זכו במבקיע מוכשר. כשהגיע לעיר הכרמל נרשמו לזכותו 5 שערים, וכאן כבר הספיק לכבוש שלושה. פציעה ממושכת, דווקא לקראת סיום העונה, השאירה את השאלה אם ניתן היה להיעזר בשירותיו טוב יותר. סבלנות, נראה בשנה הבאה.
ניר סביליה ( 6 משחקי ליגה, 2 הופעות בגביע אירופה, 2 הופעות בגביע הטוטו). 192 דקות שיחק ניר סביליה במכבי חיפה בתחילת השנה ולא הועיל לה. לעומת זאת, אותו סביליה, שבינתיים עבר לבני יהודה, הצליח לגרום לה "נזק" עצום. מכבי חיפה ארחה את קבוצתו חסרת היומרות בליגה, אחרי שהבטיחה את מקומה לעונה נוספת, וסביליה, שבע דקות אחרי שנכנס כמחליף, כבש את שער השוויון (2:2) ומחק ממאזן חיפה את שתי נקודות ה"פור" שהיו לה וסיבכו אותה עם הפרש שערים. ערן לוי ( 9 הופעות ליגה, 2 משחקים בגביע אירופה, משחק אחד בגביע המדינה, 9 משחקים בגביע הטוטו) מלך השערים של הנוער ( 15 בעונה הנוכחית) עדיין לא הצליח למצות את הפוטנציאל הטמון ברגליו. את שני השערים היחידים בקבוצה הבוגרת, כבש בגביע הטוטו, שניהם מול הפועל חיפה מהליגה השניה ובשני המקרים אלה היו שערי ניצחון. חוסר מזל מנע ממנו לכבוש מעמדה קורצת מול א.א.ק אתונה. בסך הכל שיחק 215 דקות בליגה. מצפים לשער הבכורה שלו. עוד שחקנים שהשתתפו השנה במשחקי הבוגרים הרשמיים: אובידון אושוליגון ששיחק 45 דקות מול בלשינה ונגח שער אחד. לרוע מזלו, יעקובו איגביני שב ממבחנים באנגליה (דרבי) והחלוץ הצעיר חזר לניגריה. יוסי נגר ששיחק פעם אחת בגביע המדינה, שמונה פעמים בגביע הטוטו ( איזה שער נפלא כבש בגמר מול הפועל תל אביב) ועוד פעמיים בנבחרת האולימפית. קנדי באבויו ( 3 משחקי גביע הטוטו), שי בירוק ושלומי חנוכה ( 2 הופעות בגביע הטוטו) מאיר ברוך, קובי שריקי, מוחמד שאחברי, איציק בן-חמו, אנטולין אלקרייב, אלעד צחקו ( לכולם הופעה אחת בגביע הטוטו).
