צילום: ראובן כהן " השאיפה שלי היא לסיים את הקריירה במכבי חיפה. אני רוצה לשחק עוד ארבע שנים ומעבר לזה לא חכם לדבר. לפעמים הגיל עושה את שלו. היום אני מרגיש בכושר טוב מאוד ועדיין מסוגל לשחק ברמות הגבוהות ביותר. אם אראה שאני לא סחוט פיזית ומנטלית לא תהיה לי בעיה. הגיל לא מרתיע אותי, עובדה שאת היירו, הבלם של ריאל מדריד, החתימו בגיל 35 לשלוש שנים נוספות. אני מעדיף להתקדם לאט לאט. סיימתי חוזה ואני אמור לשבת עם ראשי הקבוצה. במידה והמועדון ירצה אותי, אני משוכנע שנסתדר, כי תמיד הסתדרנו. הפציעות מהן סבלתי העונה אינן תוצאה של הגיל (32 ושלושה חודשים). כמעט כל השחקנים שלנו נפצעו העונה, גם הצעירים" - דברים שאמר אלון חרזי, המגן הבינלאומי של מכבי "הונדה" חיפה לערוץ הקבוצות.
האופטימיות של חרזי, אופטימיסט ללא תקנה, מסויגת במשהו. בדברו על אפשרות דחיקתו לספסל המחליפים הוא מדגיש: " אם אראה שאני מועבר לספסל או לא פותח בהרכב תקופה ממושכת, אראה בכך מעין נורה אדומה. זה יהיה סימן שאני צריך להיות טוב באימונים כדי לשחק. לא אחכה שיגידו לי ללכת אלא אסיק מסקנות. אין לי בעיה לקבל בזרועות פתוחות שחקן צעיר ולשתף אותו בהרבה דברים שאני קיבלתי בגילו. אני מברך על כל שחקן שעולה מהנוער, אבל מי שמתלהב מהר מעובדה ששחקני בית מגיעים לבוגרים חייב להבין שקיים הבדל תהומי בין שתי המסגרות. שמעתי אוהדים שאומרים שלא איכפת להם שלא ניקח שנתיים אליפות ובלבד שיראו שחקני נוער בהרכב. הייתי רוצה לראות כיצד הם מגיבים כאשר שנתיים הקבוצה לא תרוץ לאליפות. אין זה אומר שאני פוסל לחלוטין מעבר צעירים. הנה דקל קינן הוא כשרון יוצא מהכלל, יש לו שקט נפשי הדרוש לבלם אחורי, טכניקה ומשחק ראש מעולה. עדיין הוא בתחילת דרכו ובשנה הבאה ניתן יהיה להפיק ממנו יותר". החשש מישיבה על הספסל לא גורמת לחרזי להפוך אותה לסיוט עבור שחקנים צעירים יותר. הוא מדבר מניסיון. לדבריו, בעידן גיורא שפיגל, באמצע שנות התשעים, נאלץ לשבת בצד, למרות שחשב שהמניעים אינם מוצדקים. " רציתי להוכיח לו דרך האימונים שאני מספיק טוב כדי לחזור ולשחק. היום נוצר מצב שעולמו של שחקן היושב על ספסל המחליפים חרב. ולא כך צריך להיות. הוא ואחרים צריכים להבין שלמכבי חיפה לא באים רק כדי לשחק ולהיות בהרכב. זו זכות גדולה ואם מפורסמים כמו דייויד בקהאם, ואלטוד ותיירי הנרי לא פוצחים פה, על אחת כמה וכמה בישראל. לדוגמא המצב עם רפי כהן. כולם יודעים מה היכולות שלו. אולי הוא היה בתקופה לא טובה או שהמאמן העדיף מישהו אחר על פניו. אם שום מודה שטעה לגביו, בדיעבד יותר קל להבין דברים. אותם הדברים לגבי עידן טל. הוא לא שיחק מול כפר כנא, אמר את מה שישב לו על הלב ויצא לדרך חדשה".
חרזי מציע לא למהר ולערוך שינויים קיצוניים בקבוצה לקראת העתיד. הוא מעיד שהדברים אינם מעידים על חשש מאובדן מקום אלא מתוך דאגה לקבוצה שעלולה להיפגע משילוב מאסיבי של שחקנים צעירים. " אם אין לקבוצה שאיפות מיוחדות, לא תהיה בעיה לשלב כמות גדולה אבל במכבי חיפה לא יזרקו למערכה שבעה שחקני נוער. לא תמיד הלחץ הסביבתי משפיע לטובה. לפעמים יש דור פחות מוצלח ואז מביאים שחקנים מבחוץ. ככה מתנהל הכדורגל בכל העולם. שילוב לא נכון עלול לפגוע, הוא חייב להיות הדרגתי". הניצחונות האחרונים בליגה ובגביע לא משכיחים ממנו את המשחק החלש במחצית השניה בטדי, נגד בית"ר ירושלים שבסופו של דבר הסתיים בהפי-אנד. חרזי ישב ביציע ומשם היה לו קל יותר לראות את חבריו: " אכלתי את עצמי כשראיתי את שמחת מנהלי בית"ר שמחים ואנחנו משחקים משחק סטטי. פשוט עמדנו ואוהדי בית"ר שישבו סביבי הקניטו אותי שאנחנו קבוצה גמורה ושהם עושים לנו בית ספר. האמת, לא היינו רחוקים מלספוג עוד שערים אבל גם לנו היו שני מצבים. אחד האוהדיפ פנה אלי ואמר לי "אנחנו מפרקים אתכם" וכבר לא יכולתי יותר ועניתי לו שאם נחזור לעצמנו, בתוך 10 דקות נפרק אותם חזרה. הכל בגלל האופטימיות שלי. במחצית ירדתי לחדר ההלבשה כדי לעזור בדרבון החברים. הם נראו לא טוב. שם כבר מצאתי את יענקל`ה (שחר) שהביע את דעתו בדרכו שלו. זכותו לעשות כל מה שהוא רוצה וגם הוא הרגיש שהמצב קריטי. בדיעבד זה היה צעד נבון".
אגב שחר, הדיבורים על קיצוצים אפשריים בסכומי הכסף לשחקנים לא משאירים את חרזי אדיש לנעשה סביבו: " ברור שכסף הוא שם המשחק בעולם ובאירופה. מדובר בסכומים אסטרונומיים שהכדורגל אינו נותן תפוקה עבורם מבחינה כספית. אנחנו השחקנים לא מנותקים ומודעים כבר שלוש שנים למצב. השכר שלנו תקוע כבר מספר שנים ואנחנו לא מתלוננים. הולכים לקראת המועדון ומקווים שהמועדונים יסתדרו כדי שהשחקנים לא ייפגעו". מבחינה ספורטיבית, חרזי אינו מחדש כשהוא אומר ששלושת השבועות הקרובים הם הקובעים כיצד העונה תסתיים : " אני מרכזים כעת את כל הכוחות שנשארו. לא תשמע ממני את המילה עייפות, למרות שרוב השחקנים מתקרבים לכמות שמשחקים הכדורסלנים המקצוענים בארצות הברית. מבחינה זו אנחנו ב`דרייב` ועם כל העייפות זה טוב שהמשחקים נדחסו ללוח זמנים צפוף. סוף העונה מזכיר לנו את תחילתה. כל שלושה ימים משחק וזה נותן לנו אפשרות לתקן מיד אם בדרך קורה לנו תקר. אנחנו משחקים בליגה שהרבה שנים לא הייתה ורק אנחנו אשמים במצב הזה. אלמלא הנפילה בסיבוב השני, כבר יכולנו לסגור עניין מזמן. האלופה תהיה זו שתנצח בכל המשחקים עד תום העונה. המרדף שלנו אחרי מכבי תל אביב שמובילה בהפרש שערים בלבד, פועל לטובתנו ומרתיע את המוליכה. אין לה עודף בשר והיא צריכה לחשוש מאתנו. תמיד אנו אומרים לעצמנו שהכל תלוי בנו, אך יחד עם זאת, צריך להתחשב ביריב. בקורס מאמנים אותו סיימתי, לימדו אותי שגם נגד קונוסים קשה לשחק. במקרה כזה הדירוג לא חשוב כי כולן מגיעות לשחק נגדנו בעודף מוטיבציה. התחרות מולנו מעלה את רמת המשחק של היריבה באלפי מונים ורואים את זה במגרש. יש כאלה שהספידו אותנו ואנחנו מתעלמים מהם. נשארנו הקבוצה היחידה שמתמודדת על כל התארים".
